אור ברסלב
ארצות החיים חלק א › הלכות הנהגת ביהכ״ס סימן ג׳.

ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר

חלק א · הלכות הנהגת ביהכ״ס סימן ג׳.

הלכות לבישת בגדים סימן ב׳.

סימן ג

סעיף א

כשיכנס לביהכ״ס יאמר אל המלאכים, המלוים אותו התכבדו מכובדים וכו׳ ועכשיו לא נהגו לאמרו והזהיר בדרכיו יש לאמרו אפי׳ בזה״ז בפרט בביהכ"ס שבשדות ולא יאמרנו במקום הטנופת:

סעיף ב

יהיה צנוע בביהכ"ס ולא יגלה עצמו עד שישב וכן אח״כ יכסה א״ע קודם שיעמוד, ולא ילכו שני אנשים ביחד ואם מפחד יכול אחד להניח ידו על ראשו דרך חלון [ארצות החיים זולצבאך: ואפי' עם עכו"ם לא יכנס לבהכ"ס,] ועם קטן שאין בו דעת מותר לכנס גם לא ידבר שם אפי' לצורך גדול ויסגור הדלת בעדו משום צניעות והרואה דלת ביהכ״ס נעול לא ינחור שם והיוצא נותן מקום לנכנס וישים על לבו שדרכו דרך בהמה ולענין נשים עי׳ באבן העזר סי' כ״ב סעיף י״ג וכ"ז לפנות אבל להשתין מותר אפי׳ בפני רבים אם צריך לכך משום סכנה:

סעיף ג

אם רוצה ומפני הסכנה צריך למשמש בפי הטבעת בצרור או בקיסם לפתוח נקביו ימשמש קודם שישב ולא ימשמש אחר שישב מפני שקשה לכשפים ולא יפנה מעומד:

סעיף ד

לא יגלה עצמו כי אם מאחריו טפח ומלפניו טפחיים ואשה מאחריה טפח ומלפניה ולא כלום וי״א מאחריו טפחי׳ ומלפניו טפח וראוי להחמיר כב' הדעות שלא יגלה עצמו מלפניו ומאחריו רק טפח ואפי׳ כשאינו צריך רק לגדולים מותר לגלות עצמו מלפניו דמתוך שדוחק עצמו לגדולים הוא בא לידי קטנים ודרך הצנועים לסכך עצמם כסוכה אם יוכלו שלא יתראה גופם כלל:

סעיף ה

אם נפנה במקום מגולה שאין בו מחיצות יכוין שיהיה פניו לדרום ואחוריו לצפון או איפכא וי"א שיהיה דוקא פניו לדרום ואחוריו לצפון, אבל בין מזרח למערב אסור משום שהשכינה במערב ואפי' אם מחזיר פניו למערב אסור לדעת רש"י משום דחושש לפירוע שלפניו ולדעת הרמב"ם משום דגם ברוח מזרח יש לנהוג כבוד שהוא רוח שכנגד מערב, ולהטיל מים בכל ענין שרי ולדעת הרמב"ם שאינו חושש על פירוע שלפניו אבל לדעת רש״י צריך להחזיר פניו למזרח ובמדינתנו שמתפללים לצד מזרח או במדינות שמתפללים לצד צפון או לצד דרום צריך ליזהר שלא יהיה פירוע שלאחריו נגד הצד שמתפללים כנגדו, וכ״ז בביהכ״ס שאין בו מחיצות אבל אם יש בו כותל אחד לצד מערב ומחזיר אחוריו אל הכותל, אם נפנה קרוב כ"כ למקום המחיצה עד שבשעה שנפנה אסור לקרות ק״ש או לעסוק בד"ת בינו לבין מקום המחיצה מותר:

סעיף ו

וכן אסור לישן בין מזרח למערב אם אשתו עמו ויש בזה שני פרושים י״מ שצריך ליזהר שיהיה אורך המטה בין צפון לדרום דהיינו ראשו לצפון ומרגלותיו לדרום וי״מ שיהיה אורך המטה בין מזרח למערב דהיינו ראשו למערב ורגליו למזרח וכן עיקר וקרן מערבית צפונית עדיף טפי. ונכון להזהר אפי׳ אין אשתו עמו: ונראה דבזה אין להחמיר רק בשוכב ערום. ובאין קלעים סביב המטה:

סעיף ז

המטיל מים מן הצופים ולפנים פי׳ מקו' שיכול לראות משם הר הבית ומשם ואילך אין יכולים לראותו. לא ישב ופניו כלפי הקדש, אלא לצפון או לדרום. או יסלק הקדש לצדדים ולא יפנה ויהיה אחוריו נגד ביהכ״נ או ביהמ״ד ואפי׳ לקבוע ביהכ"ס אסור. ואם מרחיק ד״א אין להחמיר.

סעיף ח

כשנפנה בשדה אם הוא אחורי הגדר נפנה מיד כיון שאין חבירו רואה את פרועו. ובבקעה יתרחק עד מקום שלא יוכל חבירו לראות את פרועו מיהו אע״פ שרואה את גופו ושומע קול עיטוש שלו שרי ואפי' בעיר הדין כן.

סעיף ט

לא ישב במהרה ובחוזק ולא יאנוס לדחוק עצמו יותר מדאי שלא ינתק שיני הכרכשתא והמאריך בביהכ"ס מאריכין לו ימיו ושנותיו ובלבד שלא יתלה א״ע על ברכיו שקשה לתחתוניות:

סעיף י

לא יקנח ביד ימין ואטר יד יקנח בימין של כל אדם שהוא שמאל לגבי דידיה. ונראה דדוקא באיטר גמור אבל אם אוכל או קושר תפילין או מראה טעמי תורה ככל אדם אע״ג ששני דברים מאילו עושה בשמאלו רק בא' מהם דומה לשאר ב"א יקנח ביד שמאלו ככל אדם. והשולט בשתי ידיו כגון שאוכל או מראה טעמי תורה בשתי ידיו, לא חשבינין פעולה זו לא לימין ולא לשמאל וכן אם אינן רגיל להראות טעמי תורה הוה לענין זה כשולט בשתי ידיו, ולא יקנח באצבע אמצעי, שכורך עליו רצועה של תפילין.

סעיף יא

לא יקנח בחרס אפי׳ חלק משום כשפים ולא בעשבים יבשים שהמקנח בדבר שהאור שולט בו, סגולתו שעי"כ שיניו התחתונות נושרות ולא בצרור שקנח בו חבירו בצד שהיא מלוכלכת ולא נתייבש עדיין ולא בסיד ובחרסית מפני שמביא את האדם לידי תחתוניות ועכשיו שבתי כסאות שלנו אינם בשדה נהגו לקנח בחרס וכן נהגו לקנח בדבר שהאור שולט בו ואינו מזיק, ופוק חזי מה עמא דבר אבל בבתי כסאות שבשדה יש לזהר גם בזה"ז, וביהכ"ס שבשדה הוא אפי׳ סמוך לעיר כל שאין ב"א מצויין שם ואם יש עוד אחר עמו א"צ ליזהר אפי׳ בביהכ"ס שבשדות ובעיר אפי' בלילה א״צ ליזהר. ויזהר בקנוח, כי צואה בפי טבעת מעכבת התפלה. והאר"י ז״ל הזהיר לרחוץ במים דוקא כמ״ש ומצואתו לא רוחץ. גם בביהכ"ס שבבית לא יקנח בחרס שאינו חלק ולא בשאר דברים שאינם חלקים שמקרעים הבשר ויבוא לידי סכנה. ואם אין לו רק עשבים יבישים וחרס אפי׳ בשדה יקנח בעשבים:

סעיף יב

יפנה בצניעות בלילה כמו ביום רק א"צ להתרחק ואם אין שם אדם יפנה אפי׳ ברחוב:

סעיף יג

לא ישתין מעומד מפני נצוצות הנתזין על רגליו ויאמרו שהוא כרות שפכה ויוציאו לעז על בניו שהם ממזרים אם לא שיעמוד במקום גבוה או שישתין לתוך עפר תחוח פי׳ קרקע שאינה בתולה אלא כגון של ארץ חרושה:

סעיף יד

ואם א״א לו בישיבה ואין לו עפר תחוח ומקום מדרון אף על פי כן יזהר שלא יאחוז באמה וישתין אם לא מעטרה ולמטה מפני שמוציא שכבת זרע לבטלה אא"כ הוא נשוי ואפי׳ אין אשתו עמו ומדת חסידות לזהר אף הנשוי ואפי' כשאשתו עמו ואם עומד במקום שיש לו פחד שלא יפול אין להחמיר בנשוי כלל:

סעיף טו

אפי' מי שאינו נשוי מותר לסייע בבצים וכן מותר לאחוז ע״י מטלית עבה כגון לבדים הקשים שאין מחממים וכ"ש ע״י צרור וחרס ולמטה מעטרה מותר אפי׳ אם האבר בקישוי:

סעיף טז

לא הותר לנשוי לאחוז באמה אלא להשתין אבל להתחכך לא וכן מה שהותר למי שאינו נשוי למטה מעטרה ג״כ לא הותר רק להשתין ורק אם אין לו מקום גבוה ועפר תחוח ואא״ל בישיבה, אבל בלא״ה אין הותר אלא ע״י מטלית עבה:

סעיף יז

המשהה נקביו עובר משום בל תשקצו וי״א שהוא דאורייתא וי״א שהוא דרבנן ובקטנים עובר משום בל תשקצו ומשום לא יהיה בך עקר:

תוכן העניינים

ארצות החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה