ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
חלק א · דין איזה בגדים חייבים בציצית ואיזה פטורים מציצית, סימן ט׳.
סימן ט
סעיף א
כתיב בתורה ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם וי״א דסתם בגד האמור בתורה אינו אלא צמר ופשתים, דמצאנו גבי נגעים שם פרשה התורה בבגד צמר או בבגד פשתים וילפינן לכל מקום דסתם בגד אינו אלא צו״פ, הלכך אין חייב בציצית מן התורה אלא בגד פשתים או של צמר רחלים אבל בגדי שאר מינים כגון בגדי משי וצמר גפן והקנבוס, אין חייבים בציצית אלא מדרבנן כדי להזהר במצות ציצית וי"א דכולהו חייבים מדאורייתא והכי הלכתא דבגד כל מיני בגדים משמע, ויש לחוש גם לדעה הראשונה להחמיר, אבל לא להקל.
סעיף ב
מפני שבפרשה תצא כתי' לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו, גדילים תעשה לך מהם, ודרשינין סמוכים שצריך לעשות הציצית דוקא מצמר ופשתים, ובפרשת ציצית כתי' ונתנו על ציצית הכנף מין כנף. דהיינו שיהיה הציצית ממין הבגד, למדו מזה, כי ציצית של פשתים או של צמר רחלים פוטרים בכל מיני בגדים וציצית של שאר מינים אין פוטרים אלא במינם, ואפי׳ להאומרים דשאר מינים אין חייבים בציצית אלא מדרבנן, מ״מ אסמכונהו אקרא חוץ משל צמר לפשתים או פשתים לצמר בזה״ז דליכא תכלת, מפני שהם כלאים והנה מן התורה הותר כלאים בציצית, ובסדין של פשתים היה מטיל שני חוטי תכלת שהם של צמר ושני חוטי לבן של פשתים או של צמר וי״א שהיה מותר לתת גם שני חוטי לבן של פשתים עם תכלת בטלית של צמר לשם מצות ציצית דכלאים הותרה לגמרי אצל ציצית ואח״כ גזרו חכמים שלא להטיל ציצית כלאים בסדין של פשתים משום כסות לילה שפטור מן הציצית וחיישינין שמא יטיל בה תכלת והוה כלאים שלא במקום מצוה ולא היו מטילין בסדין של פשתים רק ארבעה חוטין לבנים של פשתים ולא היו מטילין בה תכלת כלל ודעת הרבה מן הפוסקים שכשם שגזרו על הסדין שלא להטיל בה ציצית תכלת כן פטרו אותה גם מציצית לבנים של פשתים דאם יעשה בה ציצית לבנים של פשתים חיישינין שמא יטעה ויעשה בה גם ציצית של תכלת וכבר גזרו על התכלת: וי״א הטעם בזה, דכיון שע״י גזרת חכמים אין הסדין ראוי להטיל בו תכלת אינו ראוי גם ללבן. וע״כ ראוי לכל בעל נפש שלא ילבש טלית של פשתים כלל. וגם אין לזה תקנה ע"י שיעשה בה כנפות של עור ויטיל בה ציצית צמר, שבזה יש קצת חשש כלאים לפענ״ד, וי״א שלא לעשות ציצית של פשתים כלל אפילו בשאר מינים והכי נהוג גזירה שמא יעשה ציצית של פשתים בטלית של פשתים וכ״ש בטלית של משי שאסור לעשות בו ציצית של פשתים, כי יש צמר בחוף הים שנראה כמשי ופן יטיל ציצית של פשתים בצמר הזה ג״כ:
סעיף ג
ציצית של שאר מינים אין פוטרים אלא במינם כגון משי לבגד משי וצמר גפן לצמר גפן אבל שלא במינם אין פוטרים ודעת העיטור דהא דאמרינן דפשתים פוטר בפשתים ובכל המינים ושאר מינים נפטרים במינם היינו דוקא שני חוטין הנתנים במקום לבן אבל שני חוטין הנתנים במקום תכלת אע״ג דקיי״ל תכלת ולבן אין מעכבים זא״ז היינו שבמקום שני חוטי תכלת יתן שני חוטי צמר לבן שלא יחסרו הציצית אלא צבע חלזון, אבל לא שיתן מין אחר שאינו ממין תכלת כלל, ולדעה זו סדין של פשתים בל״ז לא משכחת בו ציצית כלל דהא צריך לתת דוקא שני חוטי צמר והוא כלאים עם הפשתים, ובטלית של שאר מינים צריך לתת ארבעה חוטי צמר, או שיתן שני חוטי צמר במקום תכלת ושני חוטין ממינם. ודעת מהר״ם שדוקא צו״פ יחדיו פוטרים בשאר מינים באופן שיהיה כלאים ר"ל דצמר פוטר בפשתים אפי׳ אם נותן ארבעה חוטין של צמר משום דהוה כלאים עם הפשתים אבל בשאר מינים אם עושה ארבעה חוטין מצמר או מפשתים אינו פוטר רק אם עושה שני חוטי צמר ושני חוטי פשתים דהוה הציצית כלאים בהדדי מקרי צו״פ יחדיו גדילים תעשה לך או בעושה שני חוטי צמר ושני חוטין ממינם ג״כ פוטר דהא כך היה מצותו בזמן שהיה תכלת נוהג שהיה נותן שני חוטי צמר צבוע ושני חוטין ממינם או יעשה הארבעה חוטין ממינם והרוצה לצאת ידי כל הדעות אין לו תקנה אלא בטלית של צמר וציצית של צמר או בטלית של שאר מינים יעשה שני חוטין של צמר ושני חוטין ממינם. וכבר נהגו העולם לעשות ארבעתם של צמר. ועי' סעי׳ ה׳ שירא שמים יעשה לו טלית של צמר.
סעיף ד
אם מטיל בטלית של שאר מינים קצת ציצית ממינו וקצת מצמר ופשתים יש להסתפק בו דשמא צריך שיהיו הציצית ממין אחד, או מין כנף או צו"פ גדילים תעשה.
סעיף ה
י"א שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית שאם הוא אדומה יעשה ציצית אדומים ואם הוא ירוקה יעשה ציצית ירוקים והיינו ששני חוטין הבאים במקום לבן יהיו מצבע הטלית והמדקדקים נוהגים כן והאשכנזים אין נוהגים לעשות הציצית רק לבנים אף בבגדים צבועים ואין לשנות ולכן לא יעשה אלא טלית קטן לבן ובטלית של תכלת בזמן שהיה תכלת נוהג היה אסור לעשות הציצית מצבע תכלת או שחור הדומה לתכלת ועתה אין קפידא בזה וממילא לדעת הש״ע צריך לעשות בה ג״כ הציצית מצבע הטלית ולכן לא ילבוש גם טלית צבוע תכלת אבל בטלית שעל שפתו צבוע תכלת לית לן בה דבתר עיקר הבגד אזלינן כמו שיתבאר בסי' י'.
סעיף ו
י"א שלא לעשות טלית פשתי' ואעפ"י שאין הלכה כן ירא שמים יוצא את כולם ועושה טלית של צמר רחלים שהוא חייב בציצית מה״ת בלא פקפוק ועי׳ סעיף ב'. ומי שא"א רק בטלית של פשתן מוטב שיעשה טלית של פשתים וציצית של פשתים ויברך עליו משיתבטל ממצות ציצית בפרט שבזה"ז בל"ז אין לנו תכלת וא״כ גם גוף הגזירה של פשתים בפשתים משום תכלת בסדין אין שייך בזה"ז אם ערב צמר רחלים בצמר גמלים או פשתים בקנבוס ועשה מהם בגד אזלינן בתר הרוב, אפי׳ ערב חוטין בחוטין ואפי׳ צמר בקנבוס שהוא מין בשאינו מינו. אבל טלית ששתיו צמר או פשתים וערבו מין אחר לא בטיל ואזלינן לחומרא וע״כ אין ללבוש בגד ד"כ ששתיו פשתים וערבו מין אחר ובגד ששתיו ממיני צבעונים וערבו לבן להנוהגים לעשות הציצית מצבע הטלית הולכים אחר הנראה מן הבגד. וע״כ לדידן (לעיל סעיף ד') אין ללבוש בגד שהצבוע הוא הנראה בו ורחל בת עז צמרה פסול לציצית וכן בגד הנעשה מצמר רחל בת עז דינו כבגד שאר מינים ולדעת מהר״ם (סעי׳ ב׳) אין פטור אלא במינו דוקא.