ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
חלק א · דברים הפוסלים בציצית, סי׳ י״ב.
סימן יב
סעיף א
אם נפסקו כל חוטי הכנף ונשתייר מהם כדי עניבת כל החוטין הפסוקים ביחד דבר זה הניח הגמ׳ בתיקו אם שיעור כדי עניבה לענוב החוטין המגורדמין יחד שהוא שיעור גדול או דלמא רק לענוב על חוט אחד סגי וי"מ שהספק הוא אם סגי לענוב על חוט א׳ או צריך כשיעור לענוב על כל חוט בפ"ע וע״כ יש להכשיר אפי׳ אם אין בו כדי לענוב כל חוט בפ״ע כשר ואם לא נשאר כדי עניבה אפי׳ בחוט אחד שנפסק כולו פסול, הלכך כיון שכ״א כפול לשנים אם נפסקו שני ראשים פסול שמא נפסק חוט אחד ואם בצירוף שני הראשים יש כדי עניבה יש ספק אם מצטרפין ויש להחמיר אם יודע ששניהם מחוט אחד אבל בכה״ג שא״י אם שניהם מחוט אחד יש להקל וכן אם אין בכל אחד מהראשים רק כדי לענוב חוט אחד יש להקל ולפי מה שאנו נוהגים לדקדק בעת עשיית הציצית לתת סימן בד׳ ראשים בענין שלעולם הד' ראשים הם מצ"א של הקשר והד' ראשים מצד האחר אם נפסקו שני ראשים מצד אחד כשר דודא ב׳ חוטין הם והרי נשתייר מכ״א הראש הב' שהוא יותר מכדי עניבה אפילו נפסקו הד' ראשים שבצד אחד לגמרי ובד' ראשים שמצד השני לא נשאר בכ"א רק כדי עניבה ג״כ כשר ולר״ת לא מכשרינין אלא אם נשתיירו שני חוטין שלמים דהיינו ד׳ ראשים שכ"א מהראשים ארוך י״ב גודלים אז מכשרינין כשנפסקו (הא') [ארצות החיים זולצבאך: הב'] חוטין אחרים אם נשתייר בהם כדי עניבה אפילו בצירוף שניהם יחד אבל אם נפסקו ג׳ חוטין אף על פי שנשתייר בהם כדי עניבה פסולים ואפי' אם שלמים הם בצד האחד ובצד הב' נשאר מכ״א כדי עניבה פסול והטעם דכיון שמה שאנו נותנים ארבעה חוטין הם שנים במקום לבן ושנים במקום תכלת, וכששניהם שלמים אז עדיין מין אחד שלם ומגין על חברו, אבל אם ג׳ פסוקים לא נשאר מין אחד שלם ופסול, ומפני זה כשנחתכו ג׳ ראשים אם לא דקדק בעת עשיית הציצית שיהיו נכרים הד' ראשים שמצ״א של הקשר חיישינין שמא כל ראש הוא מחוט אחר ונמצא שאין כאן אלא חוט אחד שלם הלכך מספיקא פסול אבל אם לא נחתכו אלא שתי ראשים מכשרינין בכדי עניבה והלכה כסברה ראשונה מיהו היכא דאפשר טוב לחוש לסברת ר״ת ונוהגים כר"ת וכ״ש אם דקדק שיהיו נכרים הד׳ ראשים שבצד אחד ונפסקו ג' ראשים בצ״א דפסול דאז בודאי נפסקו ג' חוטין ואם נפסקו בב' צדדין נמי פסול ולפ"ד דאם אינו מכיר בבירור שהג' ראשים הם מג' חוטין יש להקל בשעת הדחק וכן אם נפסקו ב' חוטין ונשאר בהם כדי עניבה ושני חוטין האחרים נשאר בהם שיעור ארבע גודלין יש להקל ג"כ בשעת הדחק.
סעיף ב
היכא דצריך כדי עניבה ומתוך שהחוטין עבים אינו יכול לעונבם ואילו היו דקים היה בהם כדי עניבה כשר ומשערין בחוטין בינונים ודעת העיטור דאפי׳ אין בהם אלא כדי לכרוך על ח׳ שערות דיו, ויש להקל היכא דאין לו ציצית אחרים ויש עוד צד להקל.
סעיף ג
כדי עניבה לרש"י מן הענף ולר״י אפי׳ נחתך כל הענף ולא נשאר כדי עניבה אלא מן הגדיל כשר, ומנהג העולם כרש"י והיכא דל"א יש לסמוך על ר"י ויברך עליהם וגם יכול לצאת בהם לר"ה, וכ"ש דמהני בענף אם ע״י צירוף יש כדי עניבה וכן אם אין בו רק לענוב על חוט אחד ואפילו כחוט השערה כשר ואני מסתפק לר"י אם חשבינין החוט קודם שמתחיל הגדיל ג״כ לשיעור כדי עניבה, ויש להחמיר בזה ואם עשה ציצית בחוליא אחת וקשר אחד ואח״כ נפסק אחד מן החוטין ויש כדי עניבה מן הענף ואם ישלים שאר הכריכות לא יהיה כדי עניבה טוב שיניח הציצית כמו שהן דכריכות אינה מעכבות.