ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
חלק א · דין חוטי הציצית, סי׳ י״א.
סימן יא
סעיף א
החוטין צריך שיהיו טוים לשמן ויש מחמירין אפי׳ לנפצן לשמן והמנהג להקל בניפוץ שיאמר בתחלת הטיווי שהוא עושה כן לשם ציצית או שיאמר לאשה טווה לי ציצית לטלית ואם לא היו טוים לשמן פסולים ובציצית של משי יקח לשון של משי מן השוק ויטוונו ע"י ישראל ולהסוברים דצריך לנפץ לשמה לדידהו גם בציצית של משי צריך שיהיה גם הזריקה והמשיכה ע"י ישראל:
סעיף ב
טואם אינו יהודי וישראל עומד על גביו ואומר שיעשה לשמה להרמב״ם פסו׳ ולהרא״ש כשר ונוהגים שיסייע הישראל מעט כדאיתא לקמן (סי' ל"ב סע"ט) וביור״ד (סי' רע״א) גבי תפילין וס"ת ואם לא סייעו כשר וצריכים שזירה ואם לא שזרם פסול ואפי' אם שזרם כדי עניבה והשאר לא שזר פסול וי״א שצריך שישזרם כפול שמונה למצוה מן המובחר ושיהיו שזורים לשמן ואם לא שזרם לשמן כשרים.
סעיף ג
אם נתפרקו משזירתם ונעשו ששה עשר כשרים ואפי׳ נתפרקו כולם והוא שישתייר בשזור כדי עניבה כמו שיתבאר לקמן (סי׳ י״ב) ולכתחלה טוב לקשור
החוטין:
סעיף ד
אורך החוטין השמונה אין פחות מארבע גודלים וי"א שש גודלים וי״א י"ב גודלים וכן נוהגים ולמעלה אין להם שיעור, וגודל זה משערין בגודל של אדם בינוני, ומודדין במקום הרחב, והר"י היה נוהג לעשותן ארוכים משום גרדומין אבל זולת זה אין מצוה בתוספתן, ואם עשאו ארוך יותר מדאי יכול לקצרו ואין בזה משום תולמ״ה ואחד מן החוטין יהיה יותר ארוך כדי שיכרוך בו הגדיל ואם אינו ארוך כ״כ יכול לכרוך בחוטין אחרים. ושיעור הנז׳ יהיה בציצית לאחר שנקשר מלבד מה שמונח על אורך הבגד וע״כ צריך שיהיו החוטין ארוכים יותר מי״ב גודלים קודם תלייתן בבגד.
סעיף ה
אין עושין הציצית מהצמר הנאחז בקוצים כשהצאן רובצים ביניהם ולא מהנימין הנתלשים מהבהמה, ולא משיורי שתי שהאורג משייר בסוף הבגד אף אם טואם תחלה לשם ציצית ואח״כ נמלך ועשאם כבגד, נפסלו לציצית אפי׳ תלשם מן הבגד ועשאם שנית לשם ציצית והטעם משום ביזוי מצוה וי"א הטעם משום שאינם מין כנף.
סעיף ו
אם עשאם מצמר גזול פסולים דכתיב ועשו להם משלהם ודוקא שגזל החוטין אבל אם גזל צמר ועשאם חוטין כשרים דקנה אותם ע״י יאוש ושינוי השם דמעיקרא צמר ועכשיו חוטין ואין אסור משום מצוה הבאה בעבירה דזה דוקא אם א״א לקיים המצוה אלא ע״י העבירה אבל כאן הא קנה אותם תחלה ע״י יאוש ושינוי ואין העברה באה מן המצוה, מיהו לכתחלה אסור לעשות ואם לבן את הצמר בעת שעשה הציצית יש להקל, ולענין ברכה עי׳ לקמן (ס׳ תרמ"ט) דלא יברך עלייהו.
סעיף ז
חוטין שאולים הלואה הוא דלא הדרא בעינייהו וכדידיה דמי אבל אם שאלם לו אדעתא שיחזירם לו בעין לא יברך עלייהו די״ל שהשאילם לו למלאכה אחרת, אבל אם השאיל לו ציצית מתוקנים, מותר לברך עלייהו, דבודאי נתנם לו במתנה עמ"ל, כמ״ש (בס' י״ד).
סעיף ח
המשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית דאף דבע״ח אין נאסרים מ״מ מאיס לגבוה והצמר שגדל אחר השתחויה מותר המשתחוה לפשתן נטוע כשר לציצית שהרי נשתנה.
סעיף ט
יעשה נקב בארך הטלית וי״א שצריך לעשות שני נקבים ויוציא הציצית לצד אחד ונהגו המדקדקים לעשות בטלית גדול נקב אחד ובט״ק שני נקבים, ואעפ״כ יכול לעשות גם בט״ק שני קשרים זה ע"ג זה לא למעלה מג' אצבעות היינו גודלין כלבו ס׳ כ״ב ומיימוני והגהת סמ"ק (סל״א) מפני שאינו נקרא כנף והתורה כתבה על כנפי בגדיהם ממילא צריך שיהיו הציצית בתוך הכנף לא בתוך הבגד, ומה שהוא יותר מג׳ בגד מקרי לא כנף דג׳ הוא שיעור בגד ולא למטה מכשיעור שיש ממלא קשר גודל עד הצפורן וי״א מראש הגודל עד פרק ראשון משום שנאמר על הכנף ואם היה למטה ממלא קשר גודל היה תחת הכנף דלמטה מקשר גודל עדיין לא נקרא כנף וע"כ יש לעשות הציצית באצבע הג' קודם השלמתו, ולכן טוב למדוד כמ״ש האריז״ל בג׳ אצבעות אמה קמיצה זרת הסמוכין זה לזה ויש סוד בדבר, ובט"ק שעושין בו שני נקבים צריך לראות שהנקב שלצד הבגד יהיה תוך שיעור זה ומודדין זה ביושר ולא באלכסון מן הקרן ואם לא הרחיק כשיעור הזה פסול:
סעיף י
אם היה רחוק מהכנף מלא קשר גודל ונתקו מחוטי הערב עד שלא נשאר בו כשיעור כשר כיון שהיה בו כשיעור בשעה שהטיל בו ציצית ונוהגים לעשות אמרא סביב הנקב ויכול לעשות אפילו טלאי של עור שלא ינתק שם ויהיה פחות מכשיעור וכן עושין אמרא בשפת הבגד למטה מהאי טעמא ואם עשה הנקב למעלה מג׳ ואח״כ חתך בנקב שיתלו הציצית למטה פסול משום תולמ״ה, וכן אם עשה החוטין קצרים ונתכפלו הכנפות והוא למטה מג' לא מהני וכן בהיפוך אם ע״י שנתכפלו הכנפות הוא פחות ממלוא קשר גודל כשר. טלית של צמר שהיתה מצויצת כהלכתה ונמצא בגדיל של משי שעושין בשפת הטלית חוטין של פשתן והוצרכו לשלוף הגדיל מן הטלית ראוי להחמיר להתיר הציצית ולחזור ולקשרם. י״א שתוך רוחב הבגד אין לו שיעור דס״ל דעיקר שם כנף שייך על שפה התחתון של ארך הבגד. לא על רוחב הבגד וי״א שדין רוחב הבגד כדין הארך ונראים דבריהם ארך הבגד קרוי מה שמתעטף בו ורחבו היינו קומתו ראשו לרגליו.
סעיף יא
אם הגדיל שקורין אורילייא הוא רחב לא יטיל בו הציצית ואם הטיל בו פסול דעל כנפי בגדיהם כתיב וזה אינו נחשב מהבגד אבל עולה הוא לשיעור מלא קשר גודל ולהרחקת שלשה אצבעות כיון שהנקב בתוך הבגד וטוב שימדוד מלא קשר גודל בלא הגדיל ויהיה תוך ג' אצבעות עם הגדיל וכן בטליתות שלנו שיש להם גוון מאבי בשפה מודדין מן הכנף ג"א ובכלל הזה הגוון מאבי ואם הגדיל רחב הרבה יחתוך מקצת וה״ה אם חוטי השתי בולטין בלא ערב או ערב בלא שתי יחתכם.
סעיף יב
מנין חוטי הציצית בכל כנף ארבע׳ כפולי׳ שהם שמונה ואם הוסיף פסול וי"א שאין לחוטי הענף מנין למעלה שיכול להוסיף כמה שרוצה וי״א דעד ח' כפולים שהם ששה עשר יכול להוסיף טפי לא ולכן אם כבר עשאם ואי אפשר לתקנם יכול לילך בהם אבל מיד שיוכל לתקנם צריך לתקנם יחתך ראשי החוטין הארבעה ויתחבם בכנף ויכפלם ואז יהיו שמונה וכן יכול לחתכם אחר תחיבה קודם שיעשה הקשרים רק עצה טובה לחתכם תחלה כי שמא ישכח מלחתכם עד שיעשה הקשר ויש לחתכם בשיניו ולא בסכין.
סעיף יג
יזהר לחתוך ראשי החוטין לעשות' ח׳ קודם שיכרוך שאם כרך חוליא אחת וקשר אפילו קשר אחד ואחר כך חתכן פסול משום תעשה ולא מן העשוי שהרי בפסול עשאם ובטלית קטן שעושים בו שני נקבים אז אפי׳ לא קשר אלא קשר אחד קודם שחתך החוטין פסול אבל בטלית גדול שאין עושין בו רק נקב אחד. אינו פסול עד שיקשור ב' קשרים זה ע״ג זה או שיכרוך כריכה אחת עם קשר אחד ולכתחלה יש ליזהר אפי׳ בטלית גדול ואפי' בקשר אחד.
סעיף יד
יקח ד׳ חוטין מצד זה וד' מצד זה ואם לקח ששה מצד זה ושני חוטין מצד השני ג"כ כשר ויקשור שני פעמים זה ע״ג זה וחוליא אחת עם קשר שעליה הוא מן התורה ומעכב גם בדיעבד. ואחר כך יכרוך חוט הארוך סביב הז׳ קצת כריכות וקושר שני פעמים זה ע״ג זה וחוזר וכורך, וכן עד שישלים לחמש קשרים כפולים וארבעה אוירים ביניהם מלאים כריכות אין שיעור לכריכות דאפי׳ כרך רובה או לא כרך בה אלא חוליא אחת כשרה רק למצוה צריך שיהיה כל הכורך והקשרים רוחב ארבעה גודלים והענף שמונה גודלים ואם האריך הציצית יראה ששלשיתו יהיה הגדיל ושני שלישית ענף רמב״ם פ״א נוהגים לכרוך באויר הראשון ז' כריכות ובשני ט׳ ובשלישי י״א וברביעי י"ג שעולה כולם ארבעים כמנין ה' אחד שעולה ל"ט ועם השם עולה ארבעים והאר״י כתב בשני ח׳ שעולה ה׳ אחד בשוה ויש נוהגים לכרוך כ"ו בד׳ אוירים ויש נוהגים לכרוך בטלית גדול ל"ט כריכות ובטלית קטן כ״ו. ויכול להתיר ציצית אילו ואין בזה משום מוחק השם. ויש לעשות החוליות בשוה זו לזו שיהיה כ״א מחזקת אגודל שזה נוי לציצית ובכתבים כתב לעשות חוליות משלש שלש בין הקשרים וי"א שלא לעשות חוליות נהגו לעשות בסוף כל חוט קשר כדי שיעמוד בשזירתו וי"א שלא לעשות קשרים דהוה כמוסיף על מנין הקשרים בפרט אם הם שזורים יפה דלא שכיח שיתפרק.
סעיף טו
י"א שצריך לדקדק שיתלה הציצית לארך הטלית דבעינן שתהיה נוטפות על הקרן פ' תלוי על הקרן ואם היה ברחבו לא היה נוטף שהרי כלפי קרקע הוא תלוי י״א שאין לתת שום בגד בנקב הטלית שמכניסין בו הציצית ויש מתירין אפי׳ בגד של עור וכן נהגו.