ארץ יהודה על ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
חלק א · סימן כג
סעיף א
ס"ק א
אבל אם הוא נגרר על הקברות. ברכות (יח) ר׳ חייא ור׳ יונתן הוה אזלי בבה"ק הוה שדיא תכלתא דר"י א״ל ר"ח דליא וכולי, והתוס׳ שם הקשו דהא המתים י"ל ציצית, כמ״ש במנחות (מא) אמר שמואל וכולי ההוא שעתא ודאי רמינין לי׳, ונראה בזה כי התוס׳ בנדה (סא) עמש"ש בבגד שאבד בו כלאים עושין אותו תכריכין למת הקשו הא מלבישו דבר האסור לו ואיכא לועג לרש, וא״ל דגם בחי כה"ג אין איסור כי אין בו הנאת לבישה דא"כ גבי ציצית נמי אמאי בהאי שעתא ודאי רמינין לי׳ הא אין בו לבישה ופטורה מציצית, עכ"ד. אמנם דבריהם צודקים לדידן דקיי"ל ציצית ח״ג הוא אבל לשמואל דס״ל ח״ט הוא, ממילא למ"ש התוס׳ שם והר״ש בפי׳ למס׳ כלאים דמ״ש שם דעושין אותו תכריכין משום דמצות בטלות לע"ל היינו בזמן התחיה, והשתא כיון דבזמן התחי׳ יעמדו בלבושיהן דהיינו בתכריכין ואז ילבשו התכריכין בלבישה גמורה שיש בה הנאה ממילא גם בעודן בקבר חייבים דאף דאז אינו לובשו בלבישה גמורה הא גם כלי קופסא חייב ושפיר אמר שמואל לשטתו בהאי שעתא רמינין לה משום דס״ל ח״ט הוא. אבל לדידן דח"ג הוא א״צ להטיל בה ציצית:
ולמ״ש באר"י (ס״ט סק״א) שלדעת הרמב״ם בגד שאבד בו כלאים מה"ת בטיל ברוב רק מדרבנן לא בטיל משום דחוט הוא דבר חשוב ממילא זה שייך דוקא בחי אבל למתים לא שייך דבר חשוב ובטיל ברוב גם מדרבנן וכדין דברים החשובים שבטל החשיבות שלהם ואף לדעת התוס׳ ורש״י ורא״ש שהבאתי (שם) דכלאים אין בטלים ברוב מ״מ כיון שגם לדעתם מותר מה״ת מפני שאינו שוע טוו ונוז י״ל דלאיסור דרבנן אין לחוש במתים.
ובזה י״ל ג״כ מ״ש התוס׳ במקומות הנ"ל מה דאי׳ במס׳ שמחות שצוה אבא שאול לבניו התירו תכלת מאפליוני ובנדה סיימו ע״ז דטעמו של אבא שאול לא נתברר ולפ״ז י״ל שהי"ל אפליון של שאר מינים שחיובו בציצית רק מדרבנן ואין לחוש במתים והרוקח כ׳ דאבא שאול דוקא תכלת צוה להסיר משום שהם כלאים ובמת אין מצוה אבל ציצית לבן חייב וזה ניחא לפי׳ התוס׳ ורא״ש בנדרים (דף ל״ו) שהבאתי באר״י (סי׳ י"ז סק״ג) אבל לדעת התוס׳ פסחים (דף פ״ח) הנזכר שם שכתבו דלזה מאכילים את הקטן פסח שלא למנויו דטוב לעבור על איסור שאינו מוזהר עליו כדי לקיים מצוה שג״כ אין מצוה עלי׳ ממילא מותר להלבישו גם ציצית כלאים אבל י״ל דיש חשש אחר פן יתקלקלו הציצית בקבר, ונמצא לובש כלאים שלא במקום מצוה והתוס׳ בבב"ת (דף ע"ד) כתבו לישב כל קושי׳ הנ"ל דאיך התיר ר׳ יוחנן בנדה (דף ס"א) לקבור את המת בכלאים והא שמואל אמר בההוא שעתא ודאי רמינן לי', ותי׳ דשמואל ס״ל דמצות אין בטלות לע"ל, וכ"כ התו׳ והרא״ש בשם הר"י מפריז וכ"כ הרוקח, [ועי' בשבת (קנא) והגיעו ימים וכו׳ ופליגי דשמואל, וכן בפ' אין עומדין (דף לד) אר״א א׳ ר"י כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח ופליגי דשמואל וכולי ממילא שמואל ור״י כ״א לשטתו אזיל, ועי׳ בר"ן (פרק עשרה יוחסין) בשם הרמב"ן לענין פסול משפחות שיטהרו לעת"ל דיהי׳ שינוי במצות והר"ן חולק עליו ודבריו נראים יותר דהא שמואל אומר שם הלכה כר׳ יוסי והוא ס״ל דאין בטלות] ולפ״ז ר״ח ור׳ יונתן דברכות (יח) כר׳ יוחנן ס״ל דמצות בטלות לעת״ל וכן אבא שאול במס׳ שמחות כר״י ס״ל ולפ״ז למאי דפסק הרמב"ם (פ״י מה׳ כלאים ה"כו) וביור״ד (סי׳ ש״א) דמותר אפי׳ לקברו בכלאי׳ כר״י ה"ה דא"צ להטיל ציצית בטלית של מתים [ועי׳ רמב"ם (פ״ב דמגיל׳ הי״ח) פסק מצות בטלות לע"ל והראב"ד השיגו ועי׳ רמב"ם (פ"ט מה׳ תשובה ופי״ב מה׳ מלכים ה״ד) משמע בהיפוך ועי׳ (בד״מ) [ארצות החיים זולצבאך: במ"ד] שו״ט (סי' קמו) ה׳ מתיר אסורים וכולי וב"ר (פ׳ צו ופ׳ אמור) ובמד׳ שו"ט (סי׳ נו) כמ"ד מצות בטלות וכן במד׳ ויקרא (פי״ח ופי״ג) ועי׳ בילקוט ירמי׳ (רמז שט״ו) כתב להיפוך כמ"ד אין בטלות ועי׳ בעקרים (מ"ג פ"יו) ובמק״א הארכתי בזה]. [ועי׳ בשו״ת הרדב"ז (ח"ב ס׳ תרס״ז וסי׳ תתכ"ח)]. אמנם למ"ש ביור"ד (סי׳ שנ״א) דצריך להטיל ציצית בטלית מתים מבואר דלא ס״ל כתי׳ הזה וס״ל דשמואל ור״י לא פליגי אהדדי.
אמנם גם למ"ד מצות א"ב לע"ל, וצריך להטיל ציצית, כדי שכשיעמדו לעתיד בתכריכיהם יהי׳ להם ציצית, זה דוקא אם נאמר כר׳ נתן בירושלמי (פ״ט דכלאים ופ׳ הנושא) דכסות שיורדות עמו לקבר הוא כסות שעולה עמו אך לרבי שסובר (שם) שיעמדו בלבושיהם שלבשו מחיים, כמו שפי׳ התוס' בכתובות (דף קיא) ממילא אין שייך איסור כלאים בתכריכים וגם א"צ להטיל בהם ציצית ומעתה ניחא דהא ר׳ חייא תלמידי' דרבי הוה ושפיר אמר לר׳ יונתן דליא דלדידי' א״צ לשום ציצית בטלית מתים והוה לועג לרש ובהכי ניחא גם מה שהקשו התוס' ממתי מדבר שהי' להם ציצית כמ"ש בבב״ת (ע״ד) ותרצו דכיון שהיו הולכים אל הקברים בחייהם לא הסירו הציצית ועדיין ק' למה לא הסירו החיים את הציצית מהם אח״כ ולפ״ז ניחא דכיון שנקברו במלבושים שלבשו בחייהם ממילא יעמדו לעתיד באותן המלבושים ואין להסיר הציצית ובזה יש להמציא לכאורה דאם קוברין הרוג שהדין הוא שיקברוהו עם מלבושיו כמ"ש הב״ח ביור"ד (סי׳ שס״ד) אין להסיר ציציותיו כיון שיעמוד לע"ל במלבושים ההם וקצת זכר לדבר ממ״ש בשבת (דף ל׳) בדוד שנפל ומת והתירו לטלטלו ע״י ככר או תינוק והעירו המפ׳ הא לקמן (סי׳ שי"א) דמת המונח בכסות א"צ ככר או תינוק אמנם דוד שנפל ומת הי׳ לו דין הרוג ומלבושיו עומדים לתכריכים ואסורים בהנאה ואסור לטלטלו על ידם ואם נאמר דצריך להסיר הציצית, עדיין היו מותר לטלטלו אגבן דחשיבי ולא בטלי לגבי הבגד כנ"ל (סי׳ יג) וע"כ דאין צריך להסיר הציצית אמנם עדיין ק׳ לתוס׳ דמצות בטלות היינו בזמן התחי׳ דהא בבב״ת (ע״ד) ר׳ יוחנן משתעי וכולי א"ל מאי אית לכו בהדי קרטליתא דאשת רחב״ד דשדיא בי׳ תכלתא לע״ל ומ״ש תוס׳ שם דאתיא כמ״ד מצות א״ב תמוה דהא ר"י אמר זה והיותר נכון מ״ש בחדושי הר"ן והרשב"א דמ״ש מצות בטלות לעת"ל היינו בקבר וממיל׳ בזה גם שמואל מודה דאין שייך קיום מצות בקבר וצ"ל מ״ש בהאי שעתא ודאי רמינין היינו משום דשאני ציצית דשקולה נגד כל המצות כמ"ש בשם ר"ת בכל המקומו' הנ״ל ובדרוש הארכתי הרבה בדבר זה וכאן לקצר אני צריך.