ארץ יהודה על ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
חלק א · סימן טז
סעיף א
ס"ק א
שיעור טלית. השתוממתי על המראה בעברי במדינת הגר מעהרין ואשכנז אשר רבים גם שלמים וכן נגוזו עברו ויתנו ציצית נובל ארבע מתנות על ד׳ קרנות של חתיכת בגד קטנה זרת ארכו וזרת רחבו כפול יהיה רבוע ולשליש ולרביע מן השיעור שחייבתו תורה בציצית לא הגיע ותולה על שני רצועות לפניו ולאחריו ומלבד שמבטלים מצות ציצית מברכים ברכה לבטלה בכל יום ועוברים על לא תשא אמרתי אחכמ׳ אולי אוכל הועיל למד עליהם זכות והיא רחוקה ממני לפי הנראה נתפשט מנהג זה עפ״י דברי הב"ח שכתב דאף אם אין בו שיעור טלית רק שהגדול יוצא בו בקבע לא אמרינין בטלה דעתו והנה בגמ׳ (מ׳ ע״ב) מק׳ ומי אמרינין תולמ"ה והתניא חסידים הראשונים כיון שארגו בו ג׳ היו מטילים בו תכלת ומשני אימא כיון שפצעו בו ג׳ וקשה הא עשו בגד מצומצם עדיין אין בו שיעור טלית ולכאורה מזה ראייה להב״ח וממילא כיון שדעתם לצאת בו בקבע חייב בציצית אולם יש לדחות כיון שאומר שם דס״ל חובת טלית הוא ממילא גם כשמונח בקופסא ויהי' ראוי ללבישה חייב כיון דסופו לגמור הבגד וכל העולם יצאו בו בקבע וכ״כ במרדכי ועי׳ במ"ל (סק״כ) ובאמת למאי דס"ד של הגמ׳ שם כיון שארגו בו ג' הי׳ מטילין תכלת ופרש״י דהק׳ משום דליכא עדיין שיעור טלית וקשה הא דעתם לצאת בו בקבע. אמנם סוף דברי רש״י הוא משום דכשיגמור הבגד יהיה הציצית באמצעו וק׳ דלאו רישי׳ סיפא, וצ״ל דלא יכול להקשות מהא דהציצית באמצעו דהא לדעת האומר דטלית כפולה יטיל בכפולים י"ל הא יכול ללובשו ע"י כפל וממילא כיון שס״ל ח"ט היו יכולים לעשות בו ציצית וע״כ הוסיף דאין בו שיעור טלית מה תאמר הא דעתו לצאת בו בקבע מ״מ הא אין דעתו לצאת בו מכופלת.
והנה ממ״ש (בדף מ״א) הא אין הקטן מתכסה בה רו״ר אעפ"י שהגדול יוצא בו עראי פטורה ולא אמר בהיפוך לרש״י דצריך שניהם יש קצת ראיה להב"ח דרצה להשמיענו הדיוק אין הקטן מתכסה אעפ״י שהגדול יוצא בו עראי הוא דפטורה אבל אם הגדול יוצא בקבע חייבת וגם לשטת הרמב"ם דא״צ גדול יוצא בו עראי יש להביא סמך להב"ח דשם מקשה עמ"ש וכן לענין כלאים מאי וכן לענין כלאים אי נימא לענין איסור כלאים הא תנן אין עראי לכלאים ופרש״י אעפ"י שאין הגדול יוצא בו עראי לשוק חייב משום כלאים והשתא לדעת הרמב"ם שפי׳ במס׳ כלאים אין עראי לכלאים שאין לבישת עראי פוטרת לענין איסור כלאים דאף היוצא דרך עראי חייב אאל״פ כפי׳ רש״י דהא גם לענין ציצית א״צ קבע ובפרט להרמב"ם דבציצית א״צ שהגדול יצא בו עראי מאי מק׳ ואם קושייתו הוא על שצריך שיעור בציצית ולא בכלאים מה שייך זה למה שאין עראי לכלאים הי׳ לו להביא ראיה שא״צ שיעור לכלאים ומזה יש סמך להב"ח דבאין הקטן מתכס׳ אז יש חילוק בין אם הגדול יוצא דרך עראי פטור ואם יוצא דרך קבע חייב וע"ז מקשה דהא בכלאים תנן דאין חילוק בין עראי לקבע דאם יוצא דרך עראי חייב אולם הגם כי תכנתי עמודים לסברת הב"ח עוד לא עלתה ארוכת בני עמנו דגם להב"ח דוקא אם יוצא בה בקבע דרך מלבוש בלי התבייש בה לא כן אלה המחבאים כנפי כסותם בלי יתראה החוצה כי באמת יתביישו לצאת בטליתים אלה הדומים לקמיעות על בגדיהם אין שום היתר בזה.
ובענין מה שתולים את כתפות אפודת הט״ק ברצועות הוא נגד מ"ש במהרי״ל דיש לעשות כתפות הט"ק רחבים דלא ליתי אוירא דה״ג ודה״ג ולבטיל לי׳ אמנם דבריו נגד דברי התוס׳ בעירובין (דף י׳ ע"ב) גבי עור העסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח הקשו ליתי אוירא דה״ג ודה"ג ליבטל לי' ותרצו דדוקא במחיצות אמרינין כן לא בכלים עוד תי׳ דדוקא באויר שאנו חושבים אותו לסתום אמרינין כן עיי״ש. והשתא גם ט״ק דומה לעור העסלא בשני חלוקים אלה וכבר עמד בזה במו"ק בשם הח״צ וראיתי בתו״ש (ס׳ שס"ב) דמהרי״ל לא ס"ל כסברת התוס׳ ולפ״ז צריך לישב לדעת המהרי"ל קושי׳ התוס' דנימא בעור העסלא דאתא אוירא דה״ג וה״ג ומ"ל, ונראה עפמ"ש התוס' בסוכה (דף ו') עמ״ש האי דופן רביעית היכא מוקים לה כנגד ראש תור והקשו התוס' ליתי אוירא דה״ג ודה"ג ומבטל לי׳ ותרצו כיון דשיעור דופן טפח הוא הלכה למשה מסיני אין בנו כח לבטלו ע"י סברה דאתא אוירא דה״ג ודה"ג ומ"ל ולפ״ז י״ל כן גבי עור העסלא כיון דשיעור טפח להביא את הטומאה היא הלמ״מ אין מועיל בו סברה דאתא אוירא דה״ג וה״ג ומ״ל עי"ל דחילוק יש בין עור העסלא דשם העור מקיף את החלל מארבע קצותיו וחובר בשלם סביב ואין כח להאויר האמצעי לבטל כל הארבע רוחות לזה לא אמרינן בי׳ דאתי אוירא דה״ג ודה"ג ומבטל לי׳ ובזה יש לקיים דברי המהרי״ל דגם בט״ק צריך לזהר בזה אמנם אנן דקיי״ל כסברת התוס׳ דעירובין הנ"ל כמו שנראה מהש״ע לקמן (ס׳ שס״ג סעי' ל״ד וריש ס׳ שס"ה) וכמ"ש המג"א (ס׳ שס"ב סק״יז) נראה דבדיעבד יש להכשיר ועי׳ בשו״ת יעבץ (ס׳ כ') ובשו"ת ח״צ (ס׳ נ״ט).