ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק חושן משפט · סימן קפה
קפ"ה ס"ד אמר בעל הבית לסרסור המותר שימכר על על כך יהיה שלך אעפ"י ששתק הסרסור זכה במותר וכתב הש"ך סק"ה דהוי נמי שומר שכר. כ"כ בתשו' מהרי"ק סי' קנ"ה הובא באורך בב"י לקמן סי' קפ"ו מחודש ב' ועי' בהג"ה לקמן ריש סי' ש"ג. וכתב מורינו הרב מהר"ח רופא בספר מעשה חייא בחלק התשו' סי' וא"ו שנשאל בראש ישיבה שהוצרך למעות לצורך הישיבה ולצורך המקום ואמר לאחד מבני הישיבה שילך לסבב בעיירות במכתבים שיתן לו ויביא מעות לפקח צרכיהם ויקח חלק מהמעות בעד טרחתו. וההוצאה יקח מן האמצע והלך ונתקל באמצע הדרך והוצרך להוציא הוצאות להתרפאות לעשות שליחותו ונטל אותם ההוצאות מן האמצע כשאר ההוצאות וטוען הראש ישיבה כי על השליח הם כל אותם ההוצאות כי מזל השליח גרם. והשיב דנראה דהוצאה זאת היא על השליח ולא מהאמצע. ממה נפשך. בין אי אמרינן דהאי שליח הוי כשכיר ופועל. בין אי אמרינן דהוא שותף מאחר שהראש ישיבה באגרותיו והשליח בדיבורו והלוכו מרויחים וחולקים כפי תנאם. דאי אמרינן דהוא כפועל ושכיר. בודאי דהוצאה זאת היא על השכיר ובפרט שהוא הלך בשכרו ואליו הוא נושא את נפשו כדאמרינן בגמרא (ב"מ דף קי"ב פ"א) שעל שכרו עלה בכבש ונתלה באילן וכו' ומחמת שכרו הכניס נפשו בסכנה (עי' תשו' מהרי"ק סי' הנז"ל משם תשו' הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סי' ך' הובא בב"י לקמן סוף סי' קפ"ח). וא"כ אחר שבלי תנאי הזכרת ההוצאות היה פשוט אם הזכירו סתם על השכר הקצוב שהוא חלק כו"כ מאשר יביא ולא הזכירו ההוצאות על מי יהיו. שבודאי יהיו על השכיר (עי' תה"ד סי' שכ"ג הובא בקיצור בסמ"ע לקמן סי' של"ב סק"ח וקצוה"ח סי' שי"ג סק"ב). א"כ גם עתה שפירשו ואמרו שההוצאות לאמצע. אחר שכל מיני הוצאות אינם יוצאים מהאמצע מפאת הדין אלא מחמת התנאי. כל אשר נוכל לפרש פירוש מלת הוצאות על צד המיעוט נפרש. והרי ההוצאה המורגלת להולכי דרכים היא הוצאת השכירות של הבהמה ואכילה והפונדק ודומיהם ולא הוצאת החולאים והמקרים הבלתי מתמידים. וא"כ הבא לפרש ולהרבות. עליו להביא ראיה. כי הוא המוציא. וראיה לדבר כי הרי אמרינן וכו' כל המתחייב בפרנסת אדם מחויב לפרנסו כשאר בני אדם ואם חלה אינו חייב לרפאותו וכו' (עי' לעיל סי' ס' סעיף ג' בהג"ה ובאה"ע סי' קי"ד סעיף ץ). ואף שהשליח תפוס וכבר עשה ההוצאות מהאמצע. לא מפני זה יהיה נקרא הראש ישיבה התובעו מוציא. ונאמר שעליו להביא ראיה. כי היינו דוקא היכא דאנו מסופקים בדין וכו'. אמנם בנדון זה כבר נודע לנו דבפירוש מלת הוצאות לא יכנס רפואת החולאים וכדומה. ונמצא כי המעות שגבה השליח. תיכף בהכנסתם לידו נכנסו בחזקת ראש הישיבה ובחזקתו כפי תנאי חלקם שהתנו. וכשהוציא מהם בדבר אשר חשב שנכנס בכלל מלת הוצאות הוציא שלא כדין וחייב להחזירם וכו' וכו'. ושמא תאמר האי שליח לאו פועל מיקרי אחר ששכירותו אינו בין יביא בין לא יביא יפרעו לו כפועל בטל אלא אם יביא יקח כו"כ ואם לא יביא לא יותן לו אפילו פרוטה. הא לאו מלתא היא. כי אעפ"י ששכירותו היא על צד אחד מ"מ שכיר מיקרי וכמ"ש בתשו' מהרי"ק סי' קנ"ה (הנז"ל) שכיון שיש צד אחד שאם יהיה נמכר בתוספת מהשיעור יהיה המותר של הסרסור הוי הסרסור שומר שכר וכו'. וכ"ש בנ"ד דהוי קרוב לודאי. דישראל רחמנים וגומלי חסדים אל ישיבו דך נכלם ולא ישלחוהו ריקם. ואם נאמר דהאי שליח שותף מיקרי דהראש ישיבה באיגרותיו והשליח בהילוכו ודיבורו והשתדלותו הוו כשני אומנין ושותפין המשתתפים בממון זה מנה וזה מאתים וחולקין כפי תנאם. עם כל זה. הוצאת הרפואה. מן הדין אינה מן האמצע וכמ"ש בחו"מ סי' קע"ז סעיף ג' וכו' וכו'. א"כ כלל היוצא דאפילו דהוי האי שליח שותף. מתרפא מן הסתם משל עצמו. ונמצא כי כשהתנה שההוצאות לאמצע אינו זוכה בהוצאת הרפואה מן הדין כי אם מחמת התנאי וזכינו לדין כיון שאינו נכלל לפעמים בכלל הוצאות כנז"ל, שהבא לומר שנכנס. עליו להביא ראיה. והוי על השליח ע"ש באורך. ועי' תשו' תורת חסד להרב מהר"ח פרחיה סי' רע"ט ונחפה בכסף ח"א חו"מ סי' כ"ט. ועכ"פ לענין שאר דינים דאיכא נפ"מ בין שותף ובין שכיר ופועל נראה דמספקא ליה אם השד"ר יש לו דין שותף או דין פועל. ועי' תשו' מורינו הרב מהר"מ גלינטי סי' ז' ותשו' זרע אברהם חו"מ סי' ז' דף צ' ע"ד ותשו' גינת ורדים חו"מ כלל ג' סי' ד' דף צ"ה ע"ג וע"ד ותשו' מטה יוסף ח"א חו"מ סי' ט' ונחפה בכסף הנז"ל וידיו של משה בחלק התשו' חו"מ סי' ל"ח ותשו' חקקי לב למהרח"ף חו"מ סי' מ"ג ושמו משה חו"מ סי' יו"ד: