ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק חושן משפט · סימן קנה
קנ"ה ס"ב מי שהיתה לו חנות תחת אוצר חבירו לא יעשה בה לא נחתום ולא צבע ולא רפת בקר ולא יכניס שם אספסתא וכיוצא בהם מדברים שעולה מהם הבל חם הרבה מפני שהחום מפסיד פירות האוצר לפיכך אם היה אוצר יין בארץ ישראל שאין החום מפסידו הרי זה עושה בחנותו כל מלאכת אש שירצה אבל לא יעשה רפת בקר מפני שמפסיד ריח היין. כתב מרן ז"ל בב"י כי מה שרבינו הטור לא חשש להזכיר דין ארץ ישראל הנז"ל היינו לפי שישוב ישראל בזמנו היה רחוק מאד מארץ ישראל והיה לגבייהו דבר שאינו מצוי עכ"ל. והט"ז כתב כי מה שרבינו הטור לא חילק בין א"י לבבל. נראה שהיה מפרש מה דאמר רב יוסף (בב"ב דאו') האי דידן אפילו קוטרא דשרגא קשיא ליה. מיירי בכל יינות אפילו של ארץ ישראל דמצינו (בסוטה דף מ"ח) דמשחרב בית המקדש ניטל טעם הפירות עכ"ל. ובט"ז יו"ד סי' מ"ד ס"ק י"ב כתב משם רש"ל דמה דבזמנינו הענבים הם קטנים מן השיעור המובא בש"ס אינו תימה לפי שפירות של שבעה מינים שנשתבחה בהם ארץ ישר היו משונים בגדלותם לפי הטבע שהרי קבלה בידינו מבעלי התוספות (בחולין דף ק"ג והובא באו"ח סי' תפ"ו) שזית הוא שיעור חצי ביצת תרנגולא אעפ"י שאין עתה נמצא כך אלא שנשתנו עכ"ל ועי' כתובות דף קי"א סוף ע"ב ודף קי"ב ע"א. ועי' בספר חזון נחום ובאלי' רבא להגר"א על כלים פרק י"ז מ"ז שהגיהו במשנה שם ר"י אומר הקטנה שבארץ ישראל היא הבינונית שבמדינות ועי' תשו' יד אלי' סי' כ"ו כ"ז:
קנ"ה סכ"א יש מי שאומר שלא אמרו דבהרחקת ששה טפחים בין בור לבור סגי אלא בארץ הרים אבל במקום דרפייא ארעייהו צריך להרחיק יותר וכו' כ"כ הטור סעיף כ"ה משם רב מתתי' גאון ז"ל דהא דתנן לא יחפור וכו' תנא בארץ ישראל קאי (פי' ב"ב דף י"ט סוף ע"א) וכו' משום דמחצבי בהרים ואין נופל כותל שביניהם ואין מזיקות זו את זו אבל בארצות אחרות דרפו ארעיהון וכו' עכ"ל ועי' פרישה:
קנ"ח סכ"ב מרחיקין את גורן קבוע מהעיר חמשים אמה וכו'. כתב הסמ"ע סוף ס"ק מ"ח דמרן המחבר ז"ל השמיט הדין דהרחקת אילן מן העיר כ"ה אמה וחרוב ושקמה חמשים אמה דתנן בב"ב פ"ב מ"ז מפני שאינו נוהג בחוצה לארץ וכמ"ש הטור. וכתב התוי"ט במשנה שם וז"ל ונראה דאף בארץ ישראל אינו נוהג לא בזמן שהיא ביד ישראל וכ"כ הנימוק"י שהיא הלכתא למשיחא. ומפני כן הוא שהשמיט הש"ע להעתיק המשנה. לא כמ"ש מהר"ר פאלק (הסמ"ע) משום שאינו נוהג כחוצה לארץ. שהרי המחבר ש"ע בארץ ישראל היה עכ"ל. וכבר כתב מרן ז"ל גופיה בבדק הבית וז"ל ונראה לי דאף בארץ ישראל אינו נוהג בזמן הזה שהיא בידי עכו"ם בעוונותינו עד שנזכה לזכות בה עכ"ל (והסמ"ע לא ראה הפר בדק הבית עי' ש"ך לעיל סי' ע"ה ס"ק ט"ו וסי' ק"ג סק"ה וסי' קמ"ו סק"ה). ועי' ש"ך ס"ק י"ב מה שהגיה במשנה דסוף ערכין. גם בברכת הזבח ובחזון נחום ובחק נתן ובהון עשיר שם הגיהו כן ועי' מל"מ פרק י"ג מהלכות שמיטה ויובל סוף הלכה ה' ובתשו' יד אי' סי' צ"ה. וכתב הרמב"ם שם הלכה וא"ו מהתוספתא סוף ערכין. שלא יסתור אדם את ביתו לעשותו גינה ולא יטע חורבתו גינה שלא יחריבו ארץ ישראל עכ"ל:
קניה סכ"ה מי שהיתה שדה חבירו נטועה גפנים אי שאר אילנות ובא הוא לנטוע בתוך שדהו גפנים בצד גפנים או אילנות בצד אילנות צריך להרחיק ארבע אמות וכו' במה דברים אמורים בארץ ישר אבל בחו"ל מרחיק וכו' שתי אמות וכו'. עי' לח"מ פרק יו"ד מהלכות שכנים ה"ח:
קנ"ה סל"ו שיש בה דין חלוקה או שחלקוה ברצונם אעפ"י שאין בה דין חלוקה יש לכל אחד וכו' כצ"ל וכ"כ בש"ע הישן משנת שכ"ז:
קנ"ה סל"ז ומיהו לכתחילה מצי מעכב אפילו בעשן שאינו תדיר. וכ"כ בתשו' אבקת רוכל סי' קי"א וכ"כ מורינו הרב מהר"מ גלאנטי סי' ס"ב וכ"כ מורינו הרב המבי"ט ח"א סי' ש"ה וז"ל על דבר עשן שאינו תדיר כעשן התנורים שלנו שאין אופין בהם על הרוב כי אם מערב שבת לערב שבת. אעפ"י שאינו בכלל העשן המוזכר בגמרא דאין לו חזקה דהיינו א תדיר ומרובה כעשן הכבשונות וכו'. אפילו הכי יכו למחות בתחילה כיון דנזקא אוי וכו'. וכן אנו דנים למי שצועק ומוחה בתחילה על תנורים אלו שאין העשן תדיר. ועל עשן הכיריים שמבשלים בהם בכל יום והוי תדיר אלא שאינו עשן מרובה ככבשונות ותנורים. בכולם יכולים למחות עכ"ל. ועי' ש"ך ס"ק י"ט ותשו' פרח מטה אהרן ח"א סי' מ"ח ותשו' הון רב חו"מ סי' י"א:
בהג"ה אדם שיש לו עכו"ם מערופיא וכו'