ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק חושן משפט · סימן קנד
קנ"ד ס"ג בהג"ה פתח לרשות הרבים ויש בזה היזק ראייה לחצר שבצד רשות הרבים שכנגדו (דהיינו שמזיקו בענין שאין בני ר"ה מזיקין אותו כגון שהוא גבוה יותר מארבע אמות וכי האי גוונא וכמ"ש הש"ך סק"ז) חבירו יכול למחות בו. כ"כ בד"מ משם הנימוק"י פ"ק דב"ב בסוגיא דשני בתים בשני צידי רשות הרבים בב"ב שם דף וא"ו ע"ב (שהובא לקמן ריש סי' קנ"ט) וכ"כ משם המרדכי שם סי' תע"א. וכתבו שם דהיזק ראייה אין לו שיעור וכ"כ הרב המגיד פ"ג מהלכות שכנים הלכה ה' משם הרשב"א ועי' בתשו' הרשב"א ח"ב סי' קע"ח וח"ג סי' קס"ט וסי' קע"ח וח"ד סי' שכ"ה. וכתב מורינו הרב מהריט"ץ סי' רנ"ג שאם יש מנהג בעיר הולכין אחריו ובארצנו צפת אמת מעולם לא שמענו ולא בא לידינו תביעת היזק ראייה בריחוק מקום הרבה עכ"ל והובא בשמש צדקה חו"מ שאלה ל"ד סי' י"א דף נ"ב ובתשו' שמו משה חו"מ סי' כ"ג ע"ש:
קנ"ד ס"ז הרי שפתח חלון לחצר חבירו וכו' עי' לקמן סי' קנ"ה סעיף מ"ג ובתשו' אבקת רוכל סי' ק"ך ובתשו' רבותינו המבי"ט ח"א סי' צ"ו ומהרמ"ג סי' ן' ובסוף ספר טוב לישראל דף כ"א:
קנ"ד סי"ד הבא לפתוח ראשון בעלייה שכנגד עליית חבירו וכו' ולהרא"ש ולהרשב"א אין יכול חבירו לעכב עליו ולומר היום או למחר אפתח ותעכב עלי שרשות הרבים הפקר הוא והראשון שפתח הוי כזוכה מהפקר. ובסעיף ט"ו והני מילי במקום שאין אדם רשאי להוציא זיזין וגזווטראות מעלייתו לרשות הרבים אבל במקום שרשאי להוציאם לא הוי האויר שלפני עלייתו הפקר וכו'. ובסעיף ט"ז דעת הרא"ש וכו' בראובן שהוציא בליטת עלייתו לחוץ ופתח בו חלון ולסוף נמלך שמעון שכנו שכנגדו להוציא גם הוא בליטת עלייתו וטוען ראובן שירחיק בניינו מכנגד חלונו כדי שלא יאפיל שהדין עם שמעון מפני שכיון שמנהג המקום שרשאי להוציא זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים וכו' ויכול שמעון לבנות כנגד חלונו. ולקמן סעיף ל"א כתב הרשב"א שאף על פי שהפותח חלון לרשות הרבים אין חבירו שכנגדו רשאי לפתוח חלון כנגד אותו חלון אם בא להגביה כותלו מגביה ואינו נמנע ואעפ"י שאין ביניהם ארבע אמות ובלבד שיגביה ארבעה כדי שלא יציץ ויראה. ובתשו' מורינו הרב המבי"ט ח"א סי' יו"ד איתא כי כאן מנהג העיר שמוציאין בליטות לרשות הרבים ואין מי שימחה ולכן מי שהוציא בליטת עלייתו לחוץ על רשות הרבים ופתח בה חלון על רשות הרבים יכול אח"כ שכנו שכנגדו להוציא גם הוא בליטת עלייתו לרשות הרבים תוך תוך ארבע אמות של חלון המוציא הראשון ולהאפיל לו חלונו וכתב הכנה"ג בהגהב"י אות ל' דמדברי מרן ז"ל בש"ע ומדברי הרב המבי"ט שם מוכח דבדין זה דיכול להוציא בליטת עלייתו לרה"ר ולהאפיל את חלון עליית חבירו הפתוח לרה"ר כנגדו מודה הרשב"א להרא"ש כוותיה ולא מטעמיה וכן מבואר בתשו' הרשד"ם חו"מ סי' רנ"ז. ועי' סמ"ע ס"ק ל"ג ול"ח וכתב מרן ז"ל בתשו' אבקת רוכל סי' ק"ז דלכאורה נראה דכיון דפסק הרא"ש דהיכא דרשאי אדם להוציא ווזין לרה"ר והוציא אחד בליטת עלייתו לרה"ר ופתח בה חלון על רה"ר יכול אח"כ שכנו שכנגדו לבנות בליטת עלייתו כנגדו ולהאפיל עליו.. א"כ מזה נלמוד דהוא הדין דיכול לפתוח חלון בעלייתו לרה"ר כנגד חלון של הראשון ואינו יכול לעכב בידו משום שחלונו קדם וזה מזיקו בראייה. דאין כאן דין קדימה. אבל מצינו להרשב"א בתשובה (הנז"ל והובא באורך בב"י מחודש י"ז והמ"ע ס"ק ל"ח) דלפתוח חלון לרה"ר כנגד חלון של הראשון אינו יכול אבל יכול להאפיל וכ"כ הריב"ש (ס"ס שכ"ב והיא התשו' שהובא לקמן סעיף ל"כ) וכו' ונקטינן כוותייהו וכו'. ועוד דאפשר לומר דעד כאן לא קאמר הרא"ש ז"ל אלא לענין שאין השני צריך להרחיק בניינו ארבע אמות מכנגד חלונו שלא יאפיל עליו. אבל לענין שיהא רשאי השני לפתוח חלון כנגד חלון של הראשון דשניהם ניזוקין זה מזה בהיזק ראייה דאיסורא עבדי תרוייהו שעל כרחין כופין את אחד מהם לסתום. אפשר דמודה הרא"ש דלענין וה מיהא מהני קדימה. ואת השני כופין לסתום ע"ש. וכן פסק הרשד"ם בסי' הנז"ל. מדברי מרן ז"ל באבקת רוכל הנז"ל נסתייעו הרב מטה שמעון בהגהב"י אות כ"ב והרב ערוך השולחן אות ד' לדחות פירוש הסמ"ע סעיף ט"ו ס"ק ל"ד בדעת מרן ז"ל בש"ע שם. גם הגאון חקרי לב במהדו"ב חו"מ סי' י"ד בענין מעשה שהיה פה עיה"ק צפת ת"ו. כתב שם בדף ר"ח סוף ע"ב ודף ר"ט ריש ע"ב דאנן בארץ ישראל אזלינן בתריה דמרן ז"ל ודבריו בש"ע סי' קנ"ד סעיף י"ד וסעיף ט"ו צריכים ישוב וכבר עמדו על זה האחרונים ז"ל ומה שנראה עיקר בדעתו ז"ל הוא דיכול להוציא בליטת עלייתו לרה"ר ולהאפיל את חלון של חבירו הפתוח לרה"ר אבל אינו יכול להזיקו בהיזק ראייה וכמבואר בתשו' אבקת רוכל להדיא (והרב מהר"מ פארדו כתשו' שמו משה חו"מ סי' כ"ג דף קפ"ג ע"ד ודף קפ"ד, ע"א מסיק דיכול לפתוח ג"כ אך בתנאי שלא יגיע מזה היזק ראייה לחלונות פנימיות הפתותות בתוך חצר חבירו שאינן פתוחות לרה"ר ולא בהיו"ר כיוצא כזה. וכשהתחילו אחבנ"י לקנות קרקע אחוזה בירושלים. הסכים הוא ז"ל ושאר. רבני ירושלים בהסכמת הרב מהר"ד חון ז"ל לדון כן בירושלים וכנזכר שם כסוף התשובה ובספר ישרי לב חו"מ אות ן' סי' ל' דף ס"ו ואילך. ועי' בספרו צדק ומשפט דף פ"ה פ"כ וע"ג בזה. והמעיין בחקרי לב הנז"ל יראה שדברי הישרי לב שם תמוהים מאד):
קנ"ד סט"ז דעת הרא"ש שהפותח חלון לרשות חבירו שעכשיו אינו מזיקי בהיזק ראייה אין שכינו יכול לעכב וכו' ומטעם זה פסק בראובן שבא לפתוח חלון לחורבת שמעון אינו יכול למחות בו וכו' ומטעם זה פסק בגגים שהם מכוסים רעפים ואין עליהם תשמיש (לאפוקי גגים שיש בהם קצת תשמיש כגון הגגים הללו שבארץ ישראל שאינם משופעים. כ"כ מרן ז"ל בב"י סוף סעיף ע"ז על דברי הרא"ש הללו ועי' לקמן ריש סי' קנ"ט) שיכול לפתוח עליו חלון וכו' אבל הרשב"א כתב וכו' שהדין עם שמעון לעכב על ידו וכו' וכן דעת הראב"ד ולזה הסכים הריב"ש וכו' והכי נקטינן. וכתב מרן ז"ל בב"י ומור"ם ז"ל בהג"ה משם הריב"ש דבמקום שיש מנהג הולכין אחר המנהג. וכתב הלח"מ פ"ז מהלכות שכנים סוף ה"ו דבשאלוניק נוהגים כהרא"ש. והנה במה שפסק מרן ז"ל דלדינא נקטינן דלא כהרא"ש. כן כתבו ג"כ רבותינו הרב מהר"מ גלאנטי בתשו' סי' כ"ז והרב מהרימ"ט ח"א סי' פ"ז וסי' פ"ח. וכתב מהרימ"ט בסי' קל"ב ובח"ב סי' ע"ה דנוהגים דלא כהרא"ש. והובא בכנה"ג הגהב"י סוף אות נ"ו. ונסתפק הכנה"ג בתשו' בעי חיי חו"מ ח"ב סי' קי"א דף קכ"א סוף ע"ב אם כתב מהרימ"ט תשו' הנז"ל בארץ ישראל או בקושטאנדינא ע"ש. ובתשו' בית דוד חו"מ סי' ע"ח דף ע"ה ע"א ודף ע"ו ע"א הביא תשו' מורינו הרב המבי"ט ח"א סי' יו"ד וצידד לפרש דבריו דלא כהכנה"ג בהגהב"י סוף אות ל' שכתב דנדונו אתי שפיר בין להרא"ש בין להרשב"א. אלא דדבריו הם דוקא לפי שיטת הרא"ש. ולפי זה כתב דאפשר שבמקומו של הרב המבי"ט נהגו כהרא"ש. אכן בדף ע"ז חזר בו. וכתב דאי אפשר לפרש דברי המבי"ט הפך מה שכתב בנו הרב מהרימ"ט בסי' הנז"ל. והאריך לפרש דבריו באופן דאתי לכ"ע ע"ש. והרב מהר"ח בכ"ר יהודה בתשובתו שם דף ע"ט סוף ע"ד ודף פ' ע"א וע"ג כתב דהפירוש הנכון בדברי המבי"ט הוא מה שכתב הכנה"ג. והנה האידנא נוהגים פה צפת ת"ו לדון כהרא"ש על פי עדות הרה"ג החסיד כמהר"ר חיים מזרחי ז"ל אב"ד דעיה"ק הנז"ל. ואפשר דהוא מנהג חדש שתיקנו רבנן בתראי זלה"ה (ובתש' רבני ירושלים הרב חוקי חיים סי' ל"ו דף ס"ג ריש ע"א והרב כפי אהרן אהרן ח"א חו"מ סי' יו"ד והרב טוב לישראל בחלק התשובות דף ו' ע"ב מבואר דלדידן דקיבלו עלינו הוראות מרן ז"ל דהכריע דלא כהרא"ש הכי נקטינן):