ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק חושן משפט · סימן סא
ס"א ס"א כתב הכנה"ג בהגה"ט אות ג' כי יש מקומות שנוהגים שאין גובין בשטר אלא כשהחייב חתום בו ומנהגם מנהג. וכתב הרב מהר"ח מוצירי בתשו' באר מים חיים ח"ב חו"מ סוף סי' א' שבארץ ישראל אין כן המנהג להצריך חתימת החייב אלא חתימות העדים בלבד וכתב הרב שם חדש על ספר יראים בהקדמת ח"א דף ב' סוף ע"ד דנוהגים בירושלים ח"ו דהחתן חותם בעצמו על הכתובה ואע"ג דבשאר שטרות בין מכר בין הלואה אינו חותם בעל דבר בעצמו מ"מ בכתובה חששו ונהגו לחתום. והגם דקי"ל לקמן סעיף י"ג דמי שטען על כתובת אשתו שהיה עם הארץ ולא הבין כשקרא החזן הכתובה והתנאים אין שומעין לו ועי' אה"ע סוף סי' ס"ו. מ"מ כשהוא בעצמו חתום על הכתובה. אתי שפיר טפי. וכדאיתא לעיל סי' מ"ה סעיף ג' דהודאה בחתם ידו והשטר בגופן של עכו"ם והדבר ברור שאינו יודע לקרות. ויש עדים שחתם עד שלא קראו. מ"מ מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו. וכ"כ בהג"ה לקמן סוף סי' ס"ח:
ס"א ס"ד כתב מורינו הרב מהריט"ץ סי' קל"ח דאפילו כתוב בשטר שיהא נאמן כל מוציאו. מ"מ אין אנו נוהגים שיגבה בלא הרשאה. ומורינו הרב המבי"ט ח"א סי' רס"ו כתב דדוקא כשבא אחד בשטר כזה מחוץ לעיר מעיר אחרת. אז אנחנו נוהגים כאן לשאול ממנו שיראה הרשאה. וכן למי ששולח שטרו שישלח הרשאה. כדי שלא יוכל הלוה לדחותו בלך והבא הרשאה ושוב. אבל כשמוציאין לפנינו שט"ח על הלוה. והמלוה הוא בעיר. אין אנחנו חוששים לתבוע ממנו הרשאה. וכשהלוה טוען שמא לא הוציא ברשות המלוה. אנחנו שולחים שליח ב"ד או עדים שיעידו שהתביעה היא ברשותו עכ"ל וע"ש סי' קנ"ג וסוף סי' רמ"ג. וכתב מורינו הרב מהר"ח מודעי בקונטריס עט סופר סי' פ"ד דהפוליסאים אשר פה עיה"ק כל המוציאן גובה בהם:
ס"א ס"ו שטר שכתוב בו שיש רשות למלוה לירד לנכסי לוה וכו'. עי' תשו' מורינו הרב המבי"ט ח"ג סי' קע"ח:
ס"א סט"ז יש מי שאומר שתנאי שאדם מתנה עם חבירו אין הולכים אחר הלשון הכתוב לא אחר הכוונה עי' תשו' גינת ורדים חו"מ כלל ג' סי' ד' וסי' ה' ותשו' בירך משה סי' כ"ב כ"ג ותשו' שמן המור חו"מ סי' י"א י"ב ופת"ש לקמן ריש סי' קכ"ג: