ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק חושן משפט · סימן ס
ס' ס"א ואם כתוב בשטר שהוא משעבד לו נכסים דקנינא ודאנא עתיד למקני גובה גם מהם וכו'. כתב הסמ"ע סק"ב דהגם דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ יכול לשעבד דבר שלא בא לעולם משום דאלמוהו רבנן לשעבוד יותר מקנין כדי שלא תנעול דלת בפני לווין וכו' ע"ש. ואם נשבע לקיים מכירת דבשלב"ל חייב הוא לקיים שבועתו וכדלקמן סי' ר"ט סעיף ד' ובאה"ע סי' קי"ח סעיף ט"ז. ואם חייב עצמו בדבשלב"ל או שאינו מצוי אצלו שאמר הוו עלי עדים שאני מתחייב לפלוני בכך וכך והעדים קנו מידו על זה בקנין חייב וכדלקמן סעיף וא"ו ובהג"ה לקמן סי' ר"ט סעיף הנז"ל וזה אפילו בין יחיד לחבירו וכ"ש בקהל וציבור. דהא אפילו כשמוכרים דבר שלא בא לעולם המכר קיים. וכמ"ש הרשב"ש סי' תקס"ו וז"ל שאלת ציבור שדרכם להסיע על קיצותם ולמכור חק מחוקי העזר להעזר בו כדרך הנהוגה בכל הקהילות. והיה המנהג למוכרו לשנה ומכרוהו לארבע שנים. ורוצים לחזור בהם. אם יכולין לחזור בהם או לא. תשובה כבר כתבו הרא"ש ז"ל והרשב"א ז"ל בתשובותיהם דאלים כחא דציבורא בלא קנין כיחיד בקנין. ואני סמכתי דבריו בתשובותי דמשום הפקד ב"ד נגעו בה. אם כן ציבור אפילו בלא קנין ובדבר שלא בא לעולם ולמי שלא בא לעולם מכירתם מכירה וכדאמרינן בפרק יש נוחלין (ב"ב דף קל"א) גבי כתובת בנין דכרין דדבר שלא בא לעולם ולמי שלא בא לעולם קני בתנאי בית דין. ודין הציבור על קהלם כדין בית דין לכל העולם כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' (ח"א סי' תשכ"ט). ואם מפני שדרכם למכרו לשנה ומכרוהו לארבע שנים אין לבטל המכירה. דכשם שהוא דבשלב"ל לארבע שנים כך הוא דבשלב"ל לשנה ואפילו לחודש ואפילו לשבת אחת. ואין טעם לבטל המכר מפני זה. אלא אם הגזברים בלבד מכרוהו שלא במעמד הציבור שאז יכולים הציבור לבטל מכירתם מפני שמכרו שלא כמנהגם. אבל אם המכירה נעשית במעמד הקהל או רובם. אז אין לבטלה. והרי היא קיימת. ואין בה ג"כ אונאה. וצא וראה בכל הק"ק איך הם מתנהגים בענין זה. שלעולם אינם חוזרים לא משום דבשלב"ל ולא משום אונאה. ועל כל כיוצא בזה אמר בירושלמי (פאה פ"ז ה"ה ומעשר שני פ"ה ה"ב) כל הלכה שהיא רופפת בידך ראה איך הציבור נוהגים ונהג כמותם. וכ"כ על כיוצא בזה הרשב"א ז"ל בתשובותיו. ועוד שנעשה כאומר להם על מנת שאין לכם עלי אונאה, (ב"מ דף נ"א ופי' ר"ן מגילה ריש פרק בני העיר) ועוד שגנאי הוא לציבור לומר מוטעים היינו דאי אפשר דליכא חד מינייהו דגמיר ומסתמא גמירי וידעי אפילו יש בו אונאה ואלים כחא דציבורא ככח ב"ד ואם באנו לבטל מכירתם א"כ מה כח ב"ד יפה עכ"ל וע"ש סי' קי"ב וסי' תקע"ג. ובתשו' מורינו הרב המבי"ט ח"ג סי' קנ"ג נשאל על מה שטובי העיר והחשובים שבקהל ציוו לחוכר מכס הבשר שיתן לחכם אחד סך כו"כ בכל חודש מן מכם הבשר עד מלאת סך ידוע בתשלום שבעה חדשים. וכתבו להחכם הנז"ל פיתקא על זה. ואחר חודש ימים חזרו בהם. והשיב שאינם יכולים לחזור בהם דכל דברי הקהל ככתובים וכמסורים דמו אפילו בלא קנין וכמ"ש הרא"ש בתשו' כלל וא"ו סוף סי' י"ח. ואפילו בלא שטר אלא בדבור בעלמא וכמ"ש הרא"ש שם סי' ך'. ואפילו בדבר שלא בא לעולם וכמ"ש הרא"ש שם סי' י"ו בנדון דימה לנ"ד וכו'. ובכלל י"ג סי' ך' כתב דאין יכולים לחזור מהחכירות הגם דהוי דבשלב"ל וכו'. גם בהגהות מרדכי פ"ו דב"מ כתוב דנהגו דכל דבר הנעשה ברבים אין צריך קנין וכו' ורבים שאמרו לאדם אחד ליתן לו מתנה אינם יכולים לחזור בהם אפילו אם היא מחנה מרובה וכו' ע"ש באורך. ועי' בש"ע לקמן סוף סי' קס"ג וסי' ר"ד סעיף ט' ובדרכי משה סי' של"ג אות ה' ובית יוסף סי' של"ד וסמ"ע לעיל סי' כ"ב ס"ק י"ב ותומים ונה"מ לקמן ריש סי' פ"א. וכעין זה כתב מורינו הרב המבי"ט בח"ג סי' רכ"ח בתשו' לעיה"ק ירושלים ת"ו על סכסוך שהיה שם בין מנהיגי העיר ובין דיין הקהל. וכ"כ בנו הגאון מהרימ"ט בתשו' שהובא במהרח"ש ח"א ח"א סי' צ"ד. וכ"כ הגאון מהרי"ט אלגאזי בתשו' שמחת יו"ט סי' כ"א דף ע"ה סוף ע"ד ובתשו' קדושת יו"ט סי' וא"ו דף י"א ע"א בענין נדונות שעברו בירושלים ת"ו. וכתב בתשו' פני משה ח"ב סי' צ"ג לענין מה שהפרנסים דעיה"ק ירושלים ת"ו נתחייבו לשלם להשד"ר שכר טורחו בעד השליחות שיעשה לטובת ירושלים ח"ו, ואחר שעשה שליחותו והצליח וכו'. כבר נתחלפו אותם הפרנסים ונתמנו פרנסים אחרים. אינם יכולים לדחות השליח הנז"ל וחייבים הם לשלם לו כל מה שנתחייבו הפרנסים הראשונים כי החוב ההוא מוטל על העיר ועל הפרנסים הבאים אחריהם וכדמוכח מתשו' הרא"ש כלל וא"ו סי' כ"ג והריב"ש סי' תע"ו וכו' ע"ש. וכ"כ בתשו' אורים גדולים סי' רי"ג בענין מעשה שהיה בירושלים והביא עוד ראיה מתשו' מורינו הרב המבי"ט ח"ג סי' קפ"ח במעשה שהיה בעיה"ק הנז"ל ואח"כ הביא ראיה ברורה לזה מתשו' הרשב"א ח"א סי' תחקס"ו על פי מה דאיתא בגיטין דף ל"ו ע"ב ע"ש וכ"כ עוד באורים גדולים הנז"ל סוף סי' קע"ה במעשה שהיה פה עיה"ק צפת ת"ו. ומצאתי תשו' כת"י להגאון מהר"מ בן חביב בעל ג"פ שנשא מעיה"ק צפת ת"ו באחד שהלוה לק"ק צפת ת"ו סך ידוע. וקיבלו הפרנסים עליהם ונתחייבו בקנין גמור ובשביעה חמורה הם והבאים אחריהם שמכל ממון שיבוא להק"ק בין מתוך העיר בין מחוץ לעיר שיתנו לו מעשר ההכנסות לפרעון סך הנז"ל. והנה כל זמן שהיו הפרנסים הנז"ל. היו מקיימים התנאי הנז"ל. ואח"כ נכנסו פרנסים אחרים ולא קיימו התנאי הנז"ל ונתנו ופרעו מעשר ההכנסות הנז"ל לבעלי חובות אחרים. ושא המלוה הנז"ל אם יכיל להתפרע מנכסי הפרנסים כיון שהמעשר מן הנכנס הוא שלו והם שלחו בו יו. והשיב דאלו השעבודים דנהוג לשעבד לפרוע ממה שיבוא להם. ודאי דמהני כמ"ש בחו"מ סי' ס' וסי' קי"ב דאפילו יחיד יכול לשעבד דבשלב"ל. וכ"ש פרנסי הקהל דיכולים לשעבד דבשלב"ל. דהא גם מה שרגילים פרנסי הקהל למכור מכס הבשר ומכס היין שהיא דבשלב"ל מהני הקנין ואין יכולים הפרנסים לחזור בהם וכמ"ש בתשו' הרא"ש כלל י"ג סי' ך' שנשאל על קהל אחד שהיו מערערים לבטל החכירות שחכרו לאיש אחד על היין ועל הבשר משום דאין אדם מקנה דבשלב"ל ודבר שאינו ברשותו והשיב הרא"ש על זה דמדין תורה אין קנין נתפס בחכירות אלא שאני רואה מנהג הארץ כל היום שחוכרין זה מזה ואין בו חזרה וכיון שנהגו כן הוי קנין וכדאמרינן בפרק איזהו נשך (ב"מ דף ע"ד) האי סיטומתא קניא וכו (וכדקיי"ל בחו"מ סי' ר"א). ומנהג חכירות הקהל את עזר היין והבשר הוזכר ג"כ בתשו' הריב"ש סוף סי' י"ט ובש"ע יו"ד סי' קע"ג סעיף ה'. מיהו אכתי צריכין אנו למודעי מניין לנו דהפרנסים הראשונים יכולים לשעבד ההכנסות העתידות לבוא לקהל בזמן פרנסים אחרים שיעמדו אחריהם. ויראה לי דזה נמשך מכח הדין שאמרנו. דכיון דראינו דמנהג פשוט בכל הקהילות רהפרנסים נוהגים למכור או לשעבד ההכנסות העתידות לבוא. א"כ הכל הולך אחר המנהג. וכיון דכן. כל מה דמשעבדים. דבריהם קיימים. ואלמוהו רבנן לשעבודייהו כי היכי דלא תנעול דלת בפני לווין וקנה המלוה כל מה ששעבדו לו הפרנסים הראשונים מהכנסות הקהל. אמנם חיוב שבועה שקיבלו הפרנסים הראשונים לא חלה על הפרנסים הבאים אחריהם וכדקיי"ל ביו"ד סי' רכ"ח סעיף ל"ה דאי אפשר להשביע לנולדים אחר זמן אבל נידוי וחרם חל על דורות הבאים. באופן דהנה נתברר דמה שמשעבדים פרנסי הקהל לבע"ח אחד שיתפרע מהכנסה פלונית או ממעשר ההכנסה אע"ג דהוי דבשלב"ל חל הקנין והשעבוד והרי הוא כמו שעשה אפותיקי לבע"ח שיתפרע ממקום פלוני כדקיי"ל בחו"מ סי' קי"ז. ואם הפרנסים האחרונים שלחו יד באפותיקי המשועבד לבע"ח מהפרנסים הראשונים. נראה דחייבים הפרנסים האחרונים לשלם מכיסם לבע"ח משום דשלחו יד והזיקו שעבוד של בע"ח וכמ"ש הרמב"ם פ"ז מהלכות חובל הלכה י"א וז"ל וכן עשה עבדו אפותיקי וחזר ושחררו חייב המשחרר לבע"ח שהרי הפקיע שעבודו וגרם לאבד את ממונו וכו' וכן פסק מרן ז"ל בחו"מ סי' הנז"ל סעיף וא"ו גם בריש סי' ק"ד נתבאר דבע"ח מאוחר שגבה קרקע ומכרו לעכו"ם שאין המוקדם יכול להוציאו מיד העכו"ם חייב בע"ח המאוחר לשלם לבע"ח המוקדם מטעם מזיק שעבודו של חבירו (ועי' סמ"ע סי' ק"ז ס"ק ט"ו). אמנם אחר העיון נראה דאין הפרנסים חייבים לשלם ולא דמי למשחרר עבדו ומזיק שעבודו של חבירו דחייב. דהתם אם לא יתפרע הבע"ח מאותו עבד דהוא אפותיקי מפורש או מאותו קרקע שגבה הבע"ח המאוחר. שוב אין לו שום מקום להתפרע ממנו. דהלוה הוא עני. ולפיכך חייב לשלם מטעם מזיק. אבל הכא בנ"ד לא נעשה היזק גמור. דהרי אם לא נתפרע ממעשר הכנסה זו שבאה היום. יתפרע למחר ממעשר הכנסה אחרת, דחובו הוא מוטל על הקהל. וכל ההכנסות של הקהל עד סוף העולם משועבדים אליו להתפרע מן מעשר שלהן (ובגרמת מניעת הריוח דביני ביני פי' ש"ך לקמן סוף סי' פ"א) עכ"מ עכ"מ וחע"ד. ועי' בספר נודע בשערים להרב מהר"ר ברוך מאנדילבוים שער גבאי צדקה דף יו"ד בענין השעבודים דכוללות עיה"ק ירושלים ת"ו. ובספר משכנות הרועים אות ך' סי' ט"ו דף קנ"ג ע"ג הובא טופס כתב שעבוד מרבני ומנהיגי עיה"ק צפת ת"ו משנת ת"ס וז"ל. מודים אנחנו רבני ומנהיגי עיה"ק ח"ו שאנחנו חייבים חוב גמור ומלוה זקופה להחכם השלם כה"ר ש"ך יצ"ו סך ח"ק גרוש עראבי"ש מאשר לקחנו ממנו בתורת הלואה לצורכי עיה"ק הנז"ל ובעדם שעבדנו לו להתפרע סך הנז"ל מנדבת וקצבת עיר ארגי"ל יע"א ושלא יוכל שום שליח מאשר נשלח מעיה"ק הנז"ל לבני מערב ולא לשום מקום שיקח מעיר ארגי"ל אפילו פרוטה עד שיתפרע החוב הנז"ל. וכל נדבת וקצבת העיר ארגי"ל הכל יהא אסור עלינו כבשר קרבן, ותוקף שטר זה כתוקף כל שטרי חובות דנהיגי בישרא כהוגן וכתיקון חז"ל, והכל היה בקנין שלם מעכשיו ובשבועה חמורה. וכתב יד זה כל ומן שהוא קיים יהיה עלינו כשטר מקוים בב"ד שלא נהיה נאמנים לומר פרענו. ולראית האמת חתמנו שמותינו פעיה"ק צפת ת"ו שנת הת"ס ליצירה והכל שריר ובריר וקיים. שמעון גיוזו יוסף דיוואש. יצחק נחמיאש. יוסף שלתיאל. אליה אשכנזי אברהם מולכו. ידידיה שנשול. יוסף אלאגי'ם עכ"ל, וכתב הרב משכנות הרועים שם דף קנ"ז ע"ב דאפילו עדין לא גבו בעת ההיא הגבאים ופקידים דק"ק ארגי"ל את הנדבות והקצבות הנוגעות לכוללות עיה"ק צפת ת"ו והוי דבר שלא בא לעולם (עי' חקרי לב חו"מ ח"א הי' ל' דף ל"ח) מ"מ שפיר אסרו עליהם רבני צפת הנז"ל את הנדבות והקצבות הנז"ל כבשר קרבן וכדאיתא ביו"ד סוף סי' ר"ד. גם בספר משחא דרבותא ח"א חו"מ סי' ס"ט דף ז' הובא ענין כת"י רבני צפת הנז"ל. וע"ש ובמשכה"ר שם פלפול ארוך בענין תנאי הנאמנות שבכת"י הנז"ל: