ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק חושן משפט · סימן לו
ל"ו ס"א כל עדות שיש לאדם הנאה בה פסול להעיד לפיכך קרקע של שני שותפים וכו' אלא א"כ סילק עצמו ממנה וכו'. כתיב בתשו' אבקת רוכל למרן ז"ל סי' ע"ד דף מ"ו ע"ב לענין צוואת שכ"מ שעידי הצוואה הם נוגעים בדבר משום שכתוב בהצוואה לתת להם מתנות. דאם אחר חתימתם יש כתב יד המצווה השכ"מ פלוני מקיים כל הכתוב לעיל הצוואה כשירה אף אם לא יסתלקו העדים מהנאתם:
ל"ז סב"ב עכשיו נהגו לקבל עדים מהקהל על תקנתם והסכמתם ועל הקדשות ועל כל עניניהם וכשרים אפילו לקרוביהם כיון שקבלום עליהם. כ"כ מרן ז"ל בב"י משם תשו' הרא"ש ומשם רבינו ירוחם בשם תשו' הרשב"א. וכ"כ מור"ם ז"ל בתשובותיו סי' נ"ב. וכ"כ הלבוש. ועי' ש"ך לעיל סי' ל"ו ס"ק י"ד. וכתב מורינו הרב הרב מהריט"ץ בתשו' סי' רנ"ט כי פה עיה"ק צפת ת"ו הקדישה אשה סך ממון לבני קהלה אחת מן קהלות שבעיה"ק הנז"ל ועידי הצוואה היו מבני הקהילה שהוקדש להם ההקדש. וכתב כי יש לדקדק מדברי רבינו ירוחם הנז"ל דאפילו בעיר אחת שיש בה כמה קהלות נפרדות. אין מצריכים להביא עדים מן אנשי קהלה אחרת שבעיר. ומקבלים עדות אפילו מן אנשי הקהילה שנוגע להם הענין ביחור. ואח"כ כתב וז"ל אמנם עדיין יש לבעל הדין לחלוק ולומר דהתם מטעם מנהג נגעו בה וא"כ במדינתינו כיצד נדע המנהג אם הוא כן אם לאו. יש לומר דכיון שהעיד הרא"ש והרשב"א ז"ל שמנהג פשוט בכל ישראל כן. בודאי שכן ראוי לנהוג וכן מצאנו שהרב מהר"י קארו ז"ל הביאה לפסק הלכה בספר הקצר שלו שולחן ערוך וכו'. הרי כבר הורה זקן ורב כמו שכתבנו שנהגו כן. והכי נקטינן. הלכך הקדש האשה הזאת במקומו עומד. ומי שיש בידו מעותיה חייב לתתם לק"ק יצ"ו. אחר זה כתבתי בארוכה בחמלת ה' עלי בפסק ארוך על הקדש בתים שהקדיש חושב ארץ ישראל בתים אשר היו לו בשאלוניקי והיו עידי ההקדש מהקהל וכתבתי בארוכה שני פסקים עיין עליהם כי שם העמקתי והרחבתי חילוקים וצדדי צדדין והוא הנכון עכ"ל. והנה שני פסקים הנז"ל הם בסי' רי"א ובסי' רי"ח. והאריך בסי' רי"ח להעתיק דברי הרשב"א ממקורם מגוף תשובותיו בח"א סי' תר"ף וסי' תתי"א. וכתב בד"ה אמנם מה שיש לומר וכו' דאי יש בתוך העיר קהלות אחרות שאינן נוגעין בדבר פשיטא שאין בזה מנהג. כיון שאין טורח להביא עדים מן קהילה אחרת. והרשב"א לא מיירי אלא היכא דכל בני העיר נוגעים בדבר ואם לא נכשיר עדות מבני העיר ויצטרכו להביא עדים מחוץ לעיר תהיה טרחא יתירתא וכו'. ועוד דמשמע מדברי הרשב"א דבמנהגא תליא מילתא וכו'. וא"כ כשאין מנהג זה במדינה מעמידין הדבר על דין תורה דכל הנוגעין בעדות פסולין וכו' ע"ש באורך. והנה מה שחזר בו ממ"ש בסי' רנ"ט והסכים דבדאיכא קהלות אחרות בעיר אין בזה מנהג וכו'. כן כתב הרשב"ש בתשו' סי' תקס"ח והובא בתשו' חקרי לב חו"מ ח"א סי' כ"ג. וכן מתבאר מדברי מורינו הרב מעשה חייא סי' ה' ומתשו' אדמת קודש ח"א חו"מ סי' ס"ח לענין מעשה שהיה בעיה"ק ירושלים ת"ו. אך מה שהסכים דכשאין מנהג במדינה מעמידין הדבר על ד"ת וכו'. הנה כבר האריך הגאון בתשו' חקרי לב סי' הנז"ל להביא דברי רוב הפוסקים המפורסמים שברוב תפוצות ישראל שכולם נקטו עדות הרשב"א ז"ל שהוא מנהג פשוט בכל ישראל להכשיר וכו' ואף בסתם בלי בירור למנהג וכו'. וכתב שעדות מרן ז"ל בש"ע מספיק לכל ארץ ישראל ועדות הרא"ם ז"ל בתשו' ח"א ס' י"ב לקושטאנדינא ועדות הרב משא מלך דף נ"ב ודף נ"ג והבאים אחריו לשאלוניקי ועדות מור"ם ז"ל לכל אשכנז ועדות הרדב"ז בתשו' החדשות סוף סי' פ' והדרכי נועם חו"מ סי' כ"ב למצרים ואגפיה וכו' ע"ש באורך. וכ"כ בחקרי לב מהדו"ב חו"מ סי' י"ד דף ר"ט ע"ג לענין מעשה שהיה פה עיה"ק צפת תיו. ועי' ח"ש מהר"מ פארדו בתשו' שמו משה חו"מ סי' כ"א דף קס"ט. וכתב בחקרי לב שם כי כמו שנהגו בכל ישראל להכשיר עידי הקהל כן נהגו להכשיר דייני הקהל לדון וכו' וכמבואר להדיא בתשו' הריב"ש סי' קצ"ה וכו' וכן נראה דעת מרן ז"ל וכו' ע"ש. וכן מבואר בדרכי משה לעיל סי' ז' אות ז' ובתשובותיו סי' נ"ב הנז"ל ובתשו' הרדב"ז החדשות סוף סי' פ' הנז"ל. ובכנה"ג לעיל סי' ז' בהגה"ט אות נ"ג כתב משם תשו' הרדב"ז הישנות סוף סי' י"א וז"ל חכמי ירושלים הרי הוא כאילו קיבלום עליהם שהרי כל אחד דן שנה אחת וחוזרים חלילה. ומעשים בכל יום במצרים ובכל המקומות. שהדיין הממונה. וכ"ש הנגיד. דן בין תביעת יחיד לציבור בלא סילוק עכ"ל. וכן פסק הרב פרי האדמה ח"א פרק ט"ז מהלכות אישות סי' יו"ד דף נ"ו ע"א לענין מעשה שהיה בירושלים ת"ו. וכתב הדרכי נועם חו"מ סי' כ"ב הנז"ל דף רי"א ע"ג לענין צוואת שכ"מ שבאה מירושלים למצרים כתובה וחתומה בעדים מתושבי ירושלים ושלחו למצרים לגבות ההקדש שבצוואה כי נכסי השכ"מ היו במצרים וערער חכם אחד לבטל הצוואה על פי תשו' הרא"ם ח"א סי' י"ב הנז"ל דהמנהג הנז"ל יועיל דוקא לבני העיר עצמם אבל לא מעיר אל עיר. דאין בערעורו כלום. דאע"ג שיהיה הנאה לעידי הצוואה להיותם בני ירושלים. מ"מ כיון שהצוואה היא לתועלת ירושלים. כל בני חוצה לארץ יש להם תועלת מזה. דעלייהו רמיא דוחקא דבני ארץ ישראל וכולם נהנים מהרווחתם. א"כ נמצאת פוסל כל באי עולם אם לא תכשירם מכח התקנה וכו'. ועוד מימי עולם ושנים קדמוניות לא ראינו מי שערער ערעור זה. ומעשים בכל יום באים עניני חיובים על אנשים ידועים וחתומים בהם מבני ארץ ישראל והוא לתועלתם גם צוואות כיוצא באלו באו וכולם נתקיימו ולא ראיתי שום מערער וכו'. ואח"כ שקיל וטרי בדברי הרא"ם הנז"ל והפליג דבריו לכוונה אחרת ע"ש וכבר השיג עליו הרב מהר"י כולי בתשו' שבסוף ספר עזרת עזרת נשים סי' ב' דף מ"ז בענין מעשה שהיה בעיה"ק חברון ת"ו והסכים דכוונה הרא"ם ז"ל היא כפשטה וכמו שהבינו כל האחרונים ז"ל שהביאו דבריו דהמנהג הנז"ל איננו אלא בבני העיר עצמה ולא מעיר אל עיר וכתב שם בדף מ"ו משם הרשר"ם יו"ר סי' קכ"ה ומהרימ"ט ח"א סי' קל"ב ופרח מטה אהרן ח"א סוף סי' ק"ט דאפילו מקהילה א קהילה בעיר אחת לא נאמר המנהג הנז"ל ע"ש ועי' רדב"ז ח"ג דפוס פיורדא סי' תקכ"ב ותק"ל חו"מ ח"א סי' הנז"ל: