ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק חושן משפט · סימן לה
ל"ה ס"ו כיון שתחומים דרבנן והוא הדין בשאר איסורין דרבנן. בש"ע הישן משנת שכ"ז ליתא. ועי' בספר כסא אליהו על חו"מ סי' זה אות ב':
ל"ה סי"ד בהג"ה וכל זה מדינא אבל יש אומרים דתקנת קדמונים היא דבמקום שאין אנשים רגילים להיות כגון בבהכ"נ של נשים וכו' נשים נאמנות (עי' אה"ע סי' ע"ד סוף סעיף יו"ד וחלקת מחוקק סי' ס' סעיף ט"ו ס"ק כ"ח. ובאה"ט תה"ע סי' צ"ט סק"ג משם הרדב"ז בתשו' החדשות ח"א סי' שס"ו) ולכן יש מי שכתב דאפילו אשה יחידה או קרוב או קטן נאמנים בענין הכאה ובזיון ת"ח או שאר קטטות ומסירות לפי שאין דרך להזמין עדים כשרים לזה ואין פנאי להזמין וכו' (עי' יו"ד סי' של"ד בהג"ה סעיף מ"ג וכש"ך שם סעיף מ"ו ס"ק צ"ו) ומרן ז"ל בב"י בסוף הסימן לא הסכים בזה. ומהריק"ש ז"ל כתב דלא נהגו כן בארצות או. ובתשו' נחפה בכסף ח"ב אה"ע סי' י"ב דף פ"ו ע"ד כתב דכיון שמהריק"ש הוא מאריה דאתרא דמצרים וסביבותיה שנוהגים לפסוק כהרמב"ם ומרן ז"ל בש"ע כמנהג ארץ ישראל ת"ו. והוא ז"ל העיד שלא נהגו כן בארצות או. והיינו טעמא משום דאזלי בתר פסק מרן ז"ל בעיקר הדין. ממילא הוא הדין לארץ ישראל שלא נהגו כן מהאי טעמא. ואין הנשים נאמנות אפילו במקום דלא שכיחי אנשים כשרים כמו שהוא עיקר הדין לכ"ע. אלא דמטעם תקנה ומנהג הוא להכשיר הנשים. ובאתרא דידן לא נהוג כן. ועוד דהרי רש"ל ביש"ש פ"ק דב"ק סי' מ"א מסיק דמה שמועיל עדות נשים היינו דוקא היכא שבודאי היתה הכאה אך לא ידעינן מי היה הפושע וכן כיוצא בזה. אבל לא כשטוען להד"מ דאז לא יעלה על דעת שום מורה להכשיר העדות ע"ש. ועי' תשו' בית דוד חו"מ סי' וא"ו: