אור ברסלב
ארץ חיים חלק אורח חיים › סימן תרמט

ארץ חיים· רבי חיים סתהון

חלק אורח חיים · סימן תרמט

סימן תרמח

תרמ"ט ס"א בהג"ה ומשום זה יש ליזהר שלא יקצץ הישראל בעצמו אחד מארבעה מינים שבלולב לצורך לולבו וכו' אלא יקצצנו עכו"ם ויקנה מהם ואין חילוק בזה בין א"י לחו"ל עכ"ל ולקמן סי' תרס"ד סעיף יו"ד כתב מרן וז"ל יש מי שאומר שיש ליזהר שלא יקוץ ישראל ערבה למצוה משדה עכו"ם אפילו ברשות העכו"ם עכ"ל ועי' לעיל סי' תרל"ז סעיף ג' בהג"ה לענין סכך. והנה בשע"ת סי' זה סק"ב כתב משם הרדב"ז שמותר לישראל לקצץ וכן עושים מעשים בכל שנה כיון שהעכו"ם בעל הקרקע יש לו שטר העשוי בעש"ג וכו'. והסמ"ג (וספר התרומה סי' רי'"ג סוף הלכות ארץ ישראל. והכנה"ג לקמן סי' תרס"ד ובשכנה'"ג סי' זה משם ריא'"ו) והט"ז לקמן סי' תרס"ד חילקו בין זמן התלמוד לזמנינו דלא שכיחי שדות ישראל (ועי' כפות תמרים על סוכה דף ל' ובספר נהר שלום לקמן סי' חרס"ד) וכתב הרב בריכות המים סי' זה כי על דברי הרדב"ז הנז"ל וש"פ סומכים להתיר בירושלים לקצץ הישראל בעצמו משדה עכו"ם הערבה להושענא וגם ללולב. וכתב בשע"ת סוף ס"ק הנז"ל דאין צורך לזה אלא כשהוא קוצץ להושענא שלו ולולב שלו דאם להושענא ולולב שנותן לחבירו בלאו הכי מותר וכמ"ש המג"א סק"ו והט"ז סוף סי' תרס"ד:

תרמ"ט ס"א כתב המג"א סק"ד משם תשו' רבינו בצלאל סי' ב' דבאתרוג בארץ ישראל אם קצצו ישראל משדה עכו"ם הי"ל נתמרח ביד ישראל והו"ל טבל וחייב במעשר כדי לצאת בו (ועי' מג"א לקמן סעיף ה' סוף סק"ך ובמחה"ש שם דיש מחלוקת אם מותר לצאת באתרוג של טבל והרמב"ם פ"ח מהלכות לולב הלכה ב' פסק דפסול). ועי' בתשובת רב"צ שם שערער על מה שנהגו פה עיה"ק צפת ת"ו להקל בזה. אך הרשד"ם יו"ד סי' קצ"ב לימד זכות על מנהג צפת בזה ע"ש. והרב כפות תמרים על סוכה דף ל"ד והרב בית השואבה דף קנ"א ע"ב דחו דברי הרשד"ם הנז"ל. וכן המנהג פשוט בירושלים ת"ו להוציא תרומ"ע מהאתרוגים למצוה שחתכו אותם ישראל וכמ"ש בספר אמרי בינה ח"א בקונטריס התשובות סי' י"א וכן המנהג האידנא פה צפת ת"ו (ופי' מה שאכתוב בעזהי"י בחלק יו"ד סי' של"א סעיף ד' משם הברכי יוסף שם אות ד'):

תרמ"ט ס"ג עי' ט"ז סק"ג לענין אתרוג המורכב וסימניו ועי' מג"א לעיל סי' תרמ"ח סעיף כ"א ס"ק כ"ג ובמחזיק ברכה שם אות ח' ובאחרונים באורך. וכתב מורינו הרב מהר"מ אלשיך בתשו' סי' ק"י וז"ל השתא הכא שנת השמ"ו בעיר אלד'ינו צפת נשאלנו אם יוצאין בחג באתרוג מורכב אם לאו. ואם הורכב יחור של לימון באילן אתרוגים לא קמיבעיא להו דהא אין היחור ההוא מוציא אלא לימונים כדברי הגננים וכמ"ש רש"י בסוטה דף מ"ג ע"ב ד"ה מרכיב וכו'. כי קמיבעיא הוא איפכא שהורכב יחור של אתרוג בלימון שמוציא היחור ההוא דוגמת אתרוג. ואין הפרש אלא שחמוץ שבתוכו מרובה מה שאין כן לאתרוג בלתי מורכב שחמוץ מועט והקליפה שעליו עבה מאד. וראינו מי שרצה לנהוג היתר ותולה עצמו על אחד מן המורים שבארצינו הטהורה שיוצאים בו עם היות שכל שאר חכמי העיר חולקים ומעידים שכל חכמי צפת רבניה ושופטיה אשר קידמונו היו מרחיקים האיסור עד מאד. ומדאגה בדבר פן תתפשט הוראה זו להקל באיסור תורה אמרתי לבוא בספר כתוב וכו' הלכך בנ"ד לכ"ע בטל יחור האתרוג שהורכב בלימון אגביה דאילן הלימון ולאו אתרוג הוא כלל וכו' ועוד שאפילו לא היה היחור ההוא מתבטל בלימון אלא שהיו כשני מינים מעורבים לא יצא וכו' עכ"ל. ועי' ביכורי שלמה או"ח סי' מ"ג אות ח':

תרמ"ט ס"ה והפיסול שהוא וכו' מפני שאותו אתרוג אסור באכילה וכו'. כתב המג"א סק"ך דאתרוג של ערלה פסול וערלת חוץ לארץ כשר וכו' ע"ש. ובתשו' בית יהודה ח"ב סי' ל' האריך לדחות דברי המג"א ומסיק לאסור גם אתרוג דערלת חוץ לארץ וכ"כ הכפות תמרים על סוכה דף ל"ד ע"ב ועי' בספר אמרי בינה ח"א או"ח דיני יו"ט סי' כ"א אות ט"ו ובקונטריס התשו' שם סי' י"א. ועי' ביכורי שלמה או"ח סי' כ"ה אות קפ"ה:

תוכן העניינים

ארץ חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה