ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק אורח חיים · סימן תרמח
תרמ"ח סי"ג חזזית וכו'. עי' מג"א ס"ק ט"ז י"ח י"ט ולעיל סעיף ז' סק"י משם מורינו הרב המבי"ט ח"ג סי' מ"ט כמה קולות בזה. ובתשו' שם האריך להוציא מדעת המחמירים שע"י זה הם מברכים על אתרוג של אחרים שאין זה נכון (פי' לקמן סוף סי' תרנ"ח) וכתב וז"ל וחרפה גדולה היא לעיר מהוללה בארץ ישראל מק"ק כחכמים רבים ומפורסמים. שיאמרו כי לא נמצא בכל הקהילות אתרוג כשר אלא אותו אתרוג בהיות בעיר גינות ופרדסים שיש בהם ריבוי אתרוגים כשרים והלוקטים אותם הם מחביאים הטובים ומייקרים אותם. ונראה לי כי בענין מה שכתבתי ימצאו אתרוגים כשרים הרבה וכו' שיוכל כל עני לקנותו ולצאת בו ולא יצטרך לאתרוג של הקהל וכו' עכ"ל:
תרמ"ח סי"ז מקום שהאתרוגים שלהם כעין שחורות מעט כשרים ואם היו שחורים ביותר כאדם כושי הרי זה פסול בכל מקום. עי' סוכה דף ל"ו ע"א ובטור וב"י דבני ארץ ישראל פוסלים אתרוג הכושי ודומה לכושי. ובני בבל מכשירים כושי ופוסלים דומה לכושי. ועי' בספר כפות תמרים על סוכה שם ובתשו' דברי יוסף למהר"י שווארץ סי' ל"ב:
תרמ"ח סכ"א הירוק וכו'. עי' ט"ז ומג"א שדחו דברי הב"ח בזה. גם בגט מקושר למהר"י נבון ז"ל בחידושיו על הרא"ם דף קכ"ה סוף ע"ב כתב שנוהגים בירושלים ת"ו דכל שהתחיל להיות מראה אתרוג או שידוע בודאי שדרכו להיות כמראה אתרוג. כשר אפי' בעודו ירוק: