ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק אורח חיים · סימן תנט
תנ"ט ס"ב כתב הפר"ח וז"ל הן רבים עתה ע"ה ונמסרו המצות בידם ואינם מטים אוזן לשמוע דברי חכמים והנה פה עיה"ק ירושלים תוב"ב רוב מצות הקהל נעשים בבית שהתנור בתוכו וכבר כתבתי בסעיף א' (משם האגדה הובא בב"ח ובאחרונים) שהביא שהתנור בתוכו הוא חם ביותר ואפילו בפחות ממהלך מיל הוא מחמיץ ועי' חק יעקב סק"ט שמנהג העולם להקל והאריך לישב המנהג) זאת ועוד שלשין יותר משיעור חלה וכו' (עי' מג"א סוף סי' תנ"ו) ואף גם זאת שעורכין ומקטפין סמוך לפי התנור ועוד שאחר שנתחממה העיסה בידים מניחים אותה בלא עסק לפחות רביע שעה והרי פסק מרן המחבר ז"ל שמיד יחמיץ ואחר כל אלה ג"כ משהין בכל עיסה קרוב לחצי שעה ונמצא דהוי חמץ גמור ואין למנהיגי הדור כ"כ עונש לפי שמה יעשו גדולי הדור שאין דורם דומה יפה ומ"מ ראוי להכריז על פיתם שהוא חמץ ולהרחיקם בכל מיני הרחקות עד שיקבלו עליהם את הדין עכ"ל ובסי' ת"ס סעיף ב' כתב שהוא ז"ל היה משתדל לעמוד בעצמו על עשיית המצות שלו אף במצות שאינם של מצוה משום טעם הנז"ל:
תנ"ט ס"ד בהג"ה והכלים וכו'. כתב השו"ג לעיל סי' תנ"א בקונטריס דיני טבילת כלים ח"ב אות י"ב שנוהגים אנשי מעשה בעיה"ק ירושלים ת"ו שהרחת של המצה היא של ברזל והבית יד הוא של עץ כדי שיוכלו ללבן הרחת בין לישה ללישה. וכתב המג"א ס"ק י"ג דיש שעושים העמילה מאבן חלקה כדי שחתקרר העיסה. ואצלינו נוהגים לערוך ולרדד המצות על גבי אבני שיש חלקים בעבור זה: