ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק אורח חיים · סימן קסח
קס"ח ס"ז פת הבאה בכיסנין וכו' עיסה שעירב בה דבש או שמן וכו' והוא שיהיה טעם תערובת המי פירות וכו' ניכר בעיסה. וכתב מור"ם בהג"ה שנוהגים שזה נקרא פת גמור אלא א"כ יש בהם הרבה תבלין או דבש שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר. ועי' דרכי משה שהוכיח מנהג וה ממה שנוהגים באשכנז בשבת ויו"ט ונישואין לברך המוציא על פת כזה ועל כרחין דס"ל דלא יצא מכלל לחם אלא א"כ המי פירות הם עיקר ע"ש ואפשר דהיינו טעמא שהאשכנזים פה צפת ת"ו מקילים בזה כדעת מרן ז"ל משום כי פה עיה"ק אין מנהגם לברך המוציא על פת כזה בשום זמן (ולחלוט העיסה ברותחין קודם האפיה לא מהני כלל לכ"ע וכדלקמן סעיף י"ד):
הס"ח סי"ז פשטידא וכו'. כתב הברכ"י אות ז' דאם עיסת הפשטידא נילושה בשמן יש לה דין כיסנין וכן עמא דבר עכ"ל: