ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק אורח חיים · סימן קסז
קס"ז ס"ו בהג"ה והא דאם שח דברים בטלים צריך לחזור ולברך היינו דוקא ששח קודם שאכל הבוצע אבל אח"כ לא הוי שיחה הפסק. עי' בית יוסף שחולק על סברא זאת וס"ל דהוי הפסק וכתב מהריק"ש בהגהותיו שראה למרן ז"ל נוהג שן דהוי הפסק הפסק ועי' זכור ליצחק סי' ל"ח דף ס"ב:
קס"ז סי"א אם היו שנים או רבים אחד מברך לכולם וכו'. כתב מורינו הרב המבי"ט ח"א סי' ק"פ דבכל הברכות הנאמרות ברבים אחד הוא המברך וכולם יוצאים בעניית אמן כמו בברכת הלל וברכת שמיעת שופר ונטילת לולב וכן נוהגים ג"כ בישיבת סוכה וקידוש והמוציא וכו' אך ברכת ספירת העומר נהגי ברוב המקומות לברך כל הקהל ביחד ואח"כ ש"ץ ובמקומות מועטים הש"ץ קודם ואח"כ כל הקהל וכו' וכן ברכת כהנים (וכן בהמ"ז כמ"ש בסי' קפ"ו ס"ז), וכו' עש"ב ובסי' קי"ו בזה והמג"א לקמן סי' תרי"ט סק"ג כתב שיש נוהגים בברכת הלל וברכת לולב לברך כל הקהל ע"ש. ועי' ברכ"י סי' רצ"ה אות ה' ושע"ת לעיל סי' וא"ו סק"ה וסי' ח' סק"ז וסי' רצ"ו סק"ג: