ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק אורח חיים · סימן קנג
קנ"ג ס"ז והא דביהכ"נ נמכר הני מילי של כפרים וכו' אבל של כרכים שבאים שם ממקומות אחרים וכו' אינו נמכר וכו'. כתב הט"ז סק"ו דאפילו של כרכים אין איסור אלא בנמכר בענין שלא יהיה אח"כ ביהכ"נ אבל אם יהיה נשאר ביהכ"נ מותר ע"ש וכ"כ מורינו הרב המבי"ט ז"ל ח"ב סי' כ"ח. ונראה דעל זה סמכו רבני צפת ת"ו שעשו מכר והטבה על ביהכ"נ להיתר הריבית הריבית (עי' מה שאכתוב בעזה"י בחיו"ד סי' קע"ד) שהובא באורים גדולים סי' קע"ג דף ע"ח סוף ע"ג וכן נוהגים באיזמיר וכמ"ש בחקרי לב יו"ד ח"ב בשיורי או"ח סי' י"ב אך החק"ל שם לא ניחא ליה במנהג דדברי הט"ז והמבי"ט הנז"ל אינם מוסכמים מהאחרונים ע"ש. ובחקרי לב מהדו"ב חו"מ סי' י"ד דף ר"י סוף ע"ג ודף רי"א ע"ב הובא שבעיה"ק צפת ת"ו מכרו הרבנים והמנהיגים ליחיד את כותל בית התלמוד תורה של תשב"ר כדי להעמיד על גבו בנין. וכתב הרב ז"ל דכיון דצפת ת"ו דין כרך יש לה לא היה כח להמנהיגים למכור אפילו זט"ה במעמד אנשי העיר וכו' והגם כי בית הת"ת נשאר בקדושתו מ"מ אסור וכו' ועוד דהבנין הוא מכביד על הכותל וכו' ע"ש. והגם דנידונו היה בבית ת"ת של תשב"ר אין מזה נפ"מ כי בית הספר של תשב"ר דין ביהמ"ד גמור יש לו וכמתבאר מתשו' זקן אהרן סי' קי"ג כ"כ מורינו המבי"ט ח"ב סי' קע"א וז"ל ואם ביהכ"נ זה הוא קודש לכולם והרוב רוצים לעשותו בית ת"ת. אם אין להם מקום אחר לת"ת לנערים. יכולים הרוב להכריח המיעוט על זה כי קדושת ביהמ"ד גדול מקדושת ביהכ"נ (כדלעיל סעיף א' וסי' צ' סעיף י"ח וביו"ד סי' רמ"ו סעיף י"ז) שזה חיי שעה וביהמ"ד חיי עולם. ולכן עושים מביהכ"נ ביהמ"ד (כדלעיל סעיף א') גם כי ביהמ"ד קרוי מקום שלומדים בו בכל יום בקבע תלמידי חכמים ארבע אמות של תורה. ג"כ מקום שלומדים הנערים שם בקבע. שאינו מקום דירה אלא מקום לימוד. יקרא ג"כ ביהמ"ד כי הבל פי תורת הקטנים עדיף שאין בו חטא (ובעון ביטול תשב"ר תשב"ר ירושלים כדאיתא כשבת דף קי"ט ועי' רשד"ם יו"ד סי' קכ"ו) וגם מהם מקום שלומדים הלכה ויש בו קדושת תורה שבכחב ותורה שבע"פ עכ"ל. ומה שנוהגים להקל בהם בענין הכנסת אורחים עניים עי' ט"ז סי' קנ"א סק"א ופרמ"ג שם וכבר כתב הברכ"י שם אות ג' משם רבינו ישעיה מטראני הראשון וז"ל אף בבתי כנסיות של ארץ ישר' מותר לאורחים לאכול ולשתות שם אף שאינם תלמידי חכמים שלא אסרו אלא לבני העיר עכ"ל:
קנ"ג סכ"א אין לקנות מעילים שנשתמש בהן הדיוט לתשמיש קדושה. כתב המג"א לעיל סי' קמ"ז סק"ה שנוהגים העולם להתיר היכא דשינה צורתן ועשה מהם כלי אחר דהרי הכיור נעשה ממראות הצובאות. והרב באר יעקב דף ט' הביא ראיה ממשנה דכלים פרק כ"ח מ"ה דמותר לעשות תשמיש קדושה לס"ת מבגד אשה וכ"כ הגאון יעב"ץ במור וקציעה ובהגהותיו על סנהדרין דף מ"ח ע"א והזרע אמת ח"ג או"ח סי' י"ז: