ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק אורח חיים · סימן קנא
קנ"א ס"ז יכול לרוק בו ובלבד שישפשפנו ברגליו וכו'. והיינו דיקא בביהכ"נ אבל בהר הבית אסור אפי' בזמן הזה כדאיתא בברכות דף ס"ב ע"ב: וכתב המחזיק ברכה בקונטריס אחרון לקמן סעיף י"א אות א' משם הרב מזבח אדמה ומשם גדול אחר בתשו' כת"י דענבים הגדלים בזמה"ז בהר הבית שמביאים הגוים למכור לישראל מותר לקנותם לאוכלם וכתב ע"ז המח"ב דצריך להתישב בזה:
קנ"א סי"א אם בשעת בנין ביהכ"נ התנו עליו להשתמש בו מותר להשתמש בו בחורבנו אבל בישובו לא מהני תנאי ואפילו בחורבנו לתשמיש מגונה כגון זריעה וחשבונות של רבים לא מהני תנאי במה דברים אמורים בבתי כנסיות שבחוץ לארץ אבל בבתי כנסיות שבארץ ישראל לא מהני שום תנאי. כתב המג"א ס"ק י"ד אהא דבישובו לא מהני תנאי וז"ל תימה דבסי' קנ"ד סעיף ח' (וביו"ד סי' רפ"כ סעיף ט"ו) כתב דאפילו לארון ותשמישי קדושה מועיל תנאי ונראה לי דהכא מיירי לתנאי של קלות ראש כגון אכילה ושתיה ובחמה מפני החמה דלעיל סעיף א') וכן משמע בהרא"ש (עי' מחה"ס) וזריעה הוי קלות ראש ביותר ועגמות נפש עכ"ל. ולפי זה נראה דגם בא"י מהני תנאי על דבר שאינו של קלות ראש (דהא בהך דתנאי לארון ותשמישי קדושה לא חילק מרן ז"ל בין א"י לחו"ל ומקור ההיתר הוא מעובדא דגוולנא דירושלמי מגילה ריש פרק בני העיר כמ"ש הרא"ש בסוף פרק הנז"ל והובא בב"י שם. והירושלמי מיירי מסתמא בארץ ישראל. ואפשר דגוולנא היינו גבלא שהיא מארץ ישראל כמ"ש התוס' כע"ז דף נ"ט ע"א ד"ה איקלע) וכן מוכח ממנהגי עיה"ק ירושת"ו בביהכ"נ שהובאו במזבח אדמה לקמן סי' תקל"א ובכסא אלי' סי' קנ"א אות ב' וכן מוכח ממ"ש מורינו הרב מהר"ח מודעי ז"ל אב"ד דעיר קדשינו צפת ת"ו בהגהות כת"י קדשו על הש"ע לקמן סי' קנ"ד סעיף וא"ו לענין פרוכת שתולין לפני הארון דיש לו עכ"פ קדושת ביהכ"נ (כמ"ש מור"ם שם והט"ז שם סעיף ג' סק"ג משם מרן ז"ל בב"י) שכתב דמנהג ארץ ישראל לפרוס פרוכת לחופה לחתן מטעם דלב ב"ד מתנה על זה כמ"ש המג"א שם ס"ק י"ג. ובתשו' בני בנימין ח"א סי' ל"ח ל"ט כתב דנוהגים בירושלים ת"ו לתלות פרוכת בסוכת החג ולפורסה על כסא הסנדק מטעם הנז"ל:
קנ"א סי"ב יש להזהר מלהשתמש בעליה שעל גבי ביהכ"נ תשמיש קבוע של גנאי כגון לשכב שם ושאר תשמישים יש להסתפק אם מותר להשתמש שם. כתב הגאון חקרי לב במהדו"ב או"ח סי' ה' דזה דוקא בעליה שעל גבי ביהכ"נ אבל על גג ביהכ"נ יש איסור גמור להשתמש שם אפילו תשמיש שאינו של גנאי וכו' ובמגילה דף כ"ח תנן דאפילו ביהכ"נ שחרב אין שוטחין על גגה פירות וכ"ש ביהכ"נ בנויה וכו' ובירושלמי שם פ"ג ה"ג איתא דרבי יוחנן היה מקלל את הנשים ששטחו בגדים על אויר בית המדרש וכתב שם הקרבן עדה דדמי לההיא דאין שוטחין על גגה פירות וכו' ובעיה"ק חברון ת"ו הנשים שוטחות בכל יום בגדי הכביסה על גג ביהכ"נ ואין שום נד היתר וכבר חקרתי איך לא מיחו בזה. והעידו שהיו מוחים. וגם שהיה סולם לעלות וסילקוהו וגם העידו שע"י ששטחו צמר לנגב נכנס הלחלוחית בתקרה ונתקלקל כל הגג והוצרכו לתיקון גדול ולפי זה נוסף טעם לאסור כיון דע"י השימוש מתקלקל גג ביהכ"נ והרי קי"ל דאסור לסתור דבר מביהכ"נ כמ"ש מור"ם בסוף סי' קנ"ב ואפי' לצורך מצוה אסור לסתור דבר מביהכ"נ כמ"ש הפרמ"ג בסי' קנ"א במ"ז סוף סק"ג על דברי הט"ז שם ודוקא בביהכ"נ שנחרב ח"ו ואבני הרצפה עקורות ומושלכות ע"פ חוצות התיר בשו"ת לב חיים ח"ב סי' כ"ט להעריך עליהם המצות לפסח משום דהוי דבר מצוה):