אור ברסלב
ארץ חיים חלק אבן העזר › סימן קכט

ארץ חיים· רבי חיים סתהון

חלק אבן העזר · סימן קכט

סימן קכח

קכ"ט ס"א ואם כתב חניכתו וחניכתה כשר. עי' מה שאכתוב בעזה"י לקמן סעיף כ"ז:

קכ"ט ס"ט אם לא הזכיר שם אבי האיש או שם אבי האשה כשר. כתבו האחרונים דאם מסופקים בשם אבי המגרש או שם אבי המתגרשת. כותבין שם המגרש והמתגרשת בלבד. ועי' פת"ש סק"ך משם הבגדי כהונה דבמקומות שכותבין וכל שום וכו'. היכא דהוא הכרח להשמיט שם האב לא יכתבו ולאבהתי וכו'. וכתב הרב מהר"י נבון בגט מקושר דף צ"ז סוף ע"ג ודף ק"ג ע"ב דבעיה"ק ירושלם ת"ו שלא נהגו לכתוב שני גיטין (פי' מה שאכתוב בעזה"י לקמן סעיף י"ט ד"ה ויש וכו' ובספיף כ"ו) בודאי דיש לכתוב גט אחד בשם המגרש והמתגרשת בלבד. וכן נעשה מעשה בירושלם ת"ו שנפל ספק בשמות אבי המגרש והמתגרשת איך היו. וכתבו שם המגרש והמתגרשת בלבד. ומיהו בודאי צריך להשתדל לידע שמות האבות על מתכונתם כדי לכותבם בגט. אכן היכא דלא אפשר לברר. כדיעבד דמי. ולכ"ע בדיעבד אינו מעכב אם לא נכתבו שמות האבות כלל מה שאין כן אם נכתבו בשינוי ובספרו נחפה בכסף ח"ב אה"ע סי' וא"ו דף פ"ד ע"ג כתב דמעשה היה בירושלם שהשמיטו שם אבי האשה מטעם הנז"ל ודילגו חיבת ולאבהתיכי. גם מורינו הרב מהר"ח מודעי בספרו טיב גיטין סי' ה' וסוף סי' ט"ו כתב שעשו מעשה פה עיה"ק צפת ת"ו להשמיט שם אבי האשה משום דלא הוברר שמו. ודילגו תיבת ולאבהתיכי. וכתב עוד מהר"י נבון בגט מקושר דף צ"ז הנז"ל סוף ע"ד ס"ק מ"ד כי בארץ ישראל שאין כותבין שני גיטין. היכא שיש ספק בכינוי שם האבות אין לכתוב הכינוי דהכי עדיף טפי ממה שיכתבו בשינוי:

קכ"ט סי"ד כתב הרב מהר"י הכהן בתשו' בתי כהונה ח"ב סי' ל"ז דף ע"ו ע"ב והרב מהר"י נבון בספרו גט מקושר דף צ"ט ע"ד לענין המשפחות שאין להם כינוי משפחה אלא מצרפים שמו עם שם האב כגון מהרח"ש ז"ל דשמו חיים שבתי ובנו נקרא משה חיים. עשו מעשה בעיה"ק ירושלים לכתוב דוקא פלוני בן פלוני כגון משה בן חיים. ודלא כהוראת הג"פ ס"ק ס"ג. וכתב מורינו הרב מהר"ח מודעי בספרי טיב גיטין סי' וא"ו וסי' כ"ח ובתשו' חיים לעולם אה"ע אה"ע סי' ל"ד אות מ' דהוא ז"ל עשה מעשה פה עיה"ק צפת ת"ו כהוראת הג"פ ואח"כ ראה שהאחרונים חולקים על זה. ובחיים לעולם שם אות י"ט כתב דסוגיין דעלמא דלא כהוראת הג"פ:

קכ"ט סט"ו מי שיש לו שני שמות והשם השני יוצא מהשם הראשון בשם הנערות כגון יצחק חקין וכו' עי' מה שאכתוב בעזה"י לקמן סעיף כ"ז:

קכ"ט סי"ז כל חניכא כותבין המכונה בין שהוא בלשון עברי בין שהוא בלשון לעו. כתב הג"פ בספרו עזרת נשים בשמות אנשים אות מ' דף י"ב סוף ע"ב וז"ל דע דראיתי רבים בצפת ת"ו דקרו להו מורינו. ושאלתי על מהות השם. ואמרו דמי שנולד אחר שמת אביו או קרוב אחר. קורין אותו בשעת המילה כשם המת. וכשמתגדל הנער קרו ליה מורינו. מפני עגמת נפש שלא להזכיר שם המת כל שעה. וכן לבת שמתה אמה כשילדתה או שמת לה קרובה אחר. קרו לה בשעת העריסה כשם האשה המתה. וכשמתגדלת הנערה קרו לה מורינא. מפני עגמת נפש שלא להזכיר שם האשה המתה כל שעה. והוקבע להם שם זה של מורינו לבן ומורינא לבת עד שכמעט אינו ניכר וידוע אם עיקר שמו אברהם אי יצחק לבן. או שרה ורבקה לבת. ואין מכירין רק שם מורינו ומורינא. בכי האי גוונא יכתבו בגט. אברהם המכונה מורינו. שרה המכונית מורינא ועי' תשו' הרח"ש וכו' ובחיבורי ספר גט פשוט סי' קכ"ט סוף ס"ק פ"ד עכ"ל. ובג"פ שם כתב דנראה דכינוי מורינו אינו לשון הקודש מלשון מורינו ורבינו אלא הוא לשון לע"ז והנו"ן בחולם ופירושו שהוא איש שאינו לבן ולא שחור אלא בינוני וזהו פירוש מורינו בלע"ז דומיא דשם מורינא לנקיבה. וכתב מורינו הרב מהר"ח מודעי בספרו טיב גיטין סי' מ"ד דצריך לכתוב מורינא באל"ף לבסוף כמשפט שמות הלעז עוד כתב העזרת נשים בשמות אנשים אות ח' דף ז' וז"ל ראיתי בארץ ישראל דמי שנולד אחר מיתת האב או מיתת זקינו וקורין אותו בשעת המילה כשם המת. מ"מ מפני עגמת נפש שלא לקרותו בשם המת קורין אותו חכם. וכמעט שאינו ניכר ונודע מה שם העצם יש לו. ואין קורין אותו בשם העצם רק כשמתגדל לעלות לס"ת קרו ליה אברהם או יצחק. אך כולי עלמא בבית ובשדה קרו ליה חכם. בכי האי גוונא יראה לי דיכתבו בגט אברהם המכונה חכם כמ"ש מרן ז"ל בסי' קכ"ט סעיף י"ז דכל חניכא כותבין המכונה אף שהוא בלשון עברי עכ"ל. עוד כתב שם באות ב' דף ד' וז"ל ראיתי בארץ ישראל ומצרים אנשים רבים דקרו להו בכור וכמעט שאינו ניכר להם שם העצם ואין קורין אותם בשם העצם רק כשעולין בתורה. בכי האי גוונא יראה לי דיכתבו בגט אברהם המכונה בכור כמ"ש מרן ז"ל בסי' קכ"ט סעיף י"ז דכל חניכא כותבין המכונה אף שהוא בלשון עברי עכ"ל. ובאות מ' דיני מכונה דף י"א ובספרו ג"פ סי' זה ס"ק פ"ד וס"ק צ"א כתב ג"כ כי כן צריך לכתוב לפי דעת מרן ז"ל וכ"כ מורינו הרב מהר"ח מודעי בתשו' חיים לעולם אה"ע סי' ל"ד אות ל' ואות ס"ט ובספרו טיב גיטין סוף אות ט"ז והרב מהר"י נבון בספרו גט מקושר דף ק' ע"ג והרב קול אליהו ח"ב בקונטריס מחנה ישראל סי' פ"ז סעיף ז'. וכתוב בגט מקושר שם ובלחם שלמה דף קנ"ח ריש ע"ב כי כן נוהגים בירושלים ת"ו. ובמחנה ישראל שם. כתב כי כן מנהג א"י:

קכ"ט סי"ח מי שנשתנה שמו מחמת חולי וכו'. עי' מה שאכתוב בעזה"י לקמן סעיף כ"ו:

קכ"ט סי"ט ויש מי שאומר שכשנותן שני גיטין לאשה לא יתן לה שניהם בבת אחת אלא זה אחר זה. וכתב מור"ם בהג"ה ואין לתת שני גיטין אלא מדוחק וכו' וכ"כ בתשובותיו סי' פ"ד דאין לכתוב שני גיטין רק במקום דוחק גדול שאי אפשר לעמוד על הדין בשום פנים עכ"ל. וע"ש ובגט פשוט ס"ק ק"ו ולעיל סי' קכ"ב סעיף א' סק"ה וסק"ח הטעם לזה באורך. וכתב מורינו הרב מהר"ח מודעי בתשו' חיים לעולם סי' ל"ד אות פ"ג ובספרו טיב גיטין סי' ד' וז"ל ועמדנו על הדבר ימים מספר בעבור פטור אותה בגט אחד. כי אין מנהג ארץ ישראל לכתוב כלל שני גיטין עכ"ל וכ"כ הרב אדמת קודש ח"א אה"ע סי' נ"ד דף קי"ו סוף ע"א דקיימו וקבלו עליהם בעיה"ק ירישלים ופרוודהא ת"ו שלא לתת שני גיטין כלל וכ"כ מהר"י נבון בספרו גט מקושר דף צ"ז סוף ע"ג וסוף ע"ד ובשאר דוכתי ובספרו נחפה בכסף ח"ב אה"ע סי' ה' דף פ"ר ריש ע"א וכ"כ מהר"מ בולה בספרו גט מקושר סי' מ"ז אות כ"ב ואית כ"ג וכ"כ הגאון חיד"א ז"ל בתשו' חיים שאל ח"א סי' ל"ח אות ט"ו דף מ"ג סוף ע"ד. וכתב מהר"י נבון בספרו גט מקושר הנז"ל דף ק"ג סוף ע"ב כי מן הנדון אשר הביא הגט פשוט סי' קכ"ט סעיף כ"א ס"ק קי"ד נראה דגם בעיה"ק ירושלים ת"ו היו נוהגים לכתוב שני גיטין (והוא הנדון שהובא כהלק"ט כקונטריס הגיטין אות כ"ג) אכן בזמנינו זה לא ראינו מעולם שסידרו לכתוב שני גיטין מפני הספק. ושגור בפי כל המורים שאין נוהגין לכתוב שני שני גיטין. וכן נהגנו אחריהם לבקש אופן לפוטרה בגט אחד עכ"ל:

כ"ט סי"ט לא נהנו לכתוב בגט לא כהן ולא לוי ולא שום כינוי אלא פב"פ וכל שום וכו'. וכ"כ מורינו הרב המבי"ט ח"ג סי' נ"ט וז"ל אנחנו נוהגים שלא לכתוב לא כהן ולא לוי לא פב"פ עכ"ל. ומור"ם לעיל סעיף ז' כתב דכותבין כהן או לוי וכו'. וכן נוהגים בשאלוניק וקושטאנדינא ובכמה מקומות וכמ"ש בספר שמות הגיטין אות ך' דף מ"ח ע"ב. וכתב שם דדברי חרן ז"ל והמבי"ט ז"ל אין ספק דנאמרו לארץ הצבי וכו' וכמ"ש מהר"א ששון סוף סי' כ"ב. וכתב הגט פשוט ס"ק ק"ט ולעיל סעיף ז' ס"ק ל"ו דף צ"ט סוף ע"א ובספרו עזרת נשים אות ך' דף ט' סוף ע"ב שבירושלים ת"ו היו נוהגים שלא לכתוב כהן ולוי אך הרב מהר"י חאגיז ז"ל הנהיג לכתוב (ועי' בספרו הלק"ט כקונטריס הגיטין אות כ"ו דף נ"ה ע"ב). וכתב הרב מהר"מ בולה בספרו גט מקושר ריש סי' נ"ב והרב מהר"י נבון בספרו גט מקושר דף צ"ז ריש ע"ג שכבר חזרו בירושלים ת"ו למנהגם הקדום שלא לכתוב כהן ולוי. וכתב הגט פשוט ס"ק ק"י ולעיל סעיף ט' סוף ס"ק מ"ד כי מה שלא נהגו לכתוב שום כינוי. היינו כינוי משפחה כגון משפחת אבן עזרא. אברבנאל קמחי. וכיוצא. אבל כינוין דשייכי למגרש ולמתגרשת עצמם. כותבים. וע"ש לעיל סעיף ט"ז סק"פ וסעיף י"ז ס"ק צ"א:

קכ"ט סי"ט עי' דרכי משה בסוף הסימן אות כ"ח וכנה"ג לעיל סי' קכ"ו הגה"ט אות י"ז ותשו' דבר שמואל אבוהב סוף סי' רל"ב ותשו' שער אפרים סי' ק"ט לענין כתיבת וחניכא אם באלף בסוף או בה"א בסוף. וכתב מהר"י נבון בספרו גט מקושר לעיל סי' קכ"ו סוף ס"ק ל"ד דף ע"ו שבזמן קדום היו נוהגים בירושלים ת"ו לכתוב באל"ף בסוף. אך בזמן הרב מהר"א יצחקי ז"ל. שינו מנהגם. ונהגו לכתוב בה"א בסוף. ופה עיה"ק צפת נהגינן לכתוב באלף בסוף:

קכ"ט סכ"ז שם חזקיה יש לכתבי בלא יו"ד בתחלת התיבה ובלא וי"ו בסופה. מרן ז"ל בב"י משם התה"ד וז"ל ובשם חזקיה כתוב בתה"ד סי' רל"ג דיש לכתבו בלא יו"ד בראש התיבה ובלא וי"ו בסופה והאריך בדבר ובסוף דבריו כתב דאפילו מי שנקרא יחזקיהו או חזקיהו אם כותבין אותו חזקיה לא הפסיד דהוי כחניכתו אבל איפכא הוי הפסד עכ"ל הב"י. והגאון ר' מיכל ר"י בספרו ברכת המים אות קי"ח בביאור השמות אות ח' דף מ' ע"ג העתיק באורך דברי (לו) התה"ד וז"ל ובשם חזקיה נראה דכל היכא דמספקא לן לא נכתוב אלא חזקיה אם לא שידוע לנו כגון מהרי"ח המוזכר בחיבורים היה שמו חזקיהו וכן כל זרע בני משפחתו שנקראו על שמו. אבל בסתמא לא. אע"ג דבכל ספר דבה"י לא נכתב אלא חזקיהו. ובספר מלכים ובספר ישעיה כתוב ברוב מקומות חזקיהו אמנם בספר מלכים בתחילת מלכותו כתוב חזקיה וכן בספר משלי כתוב אשר העתיקו אנשי חזקיה ובתלמוד נמי אשכחן יהודה וחזקיה בני רבי חייא. אמר אביי משמיה דרבי חזקיה. ומסתמא האחרונים היו נקראים על שמות הראשונים. וכיון דתפסו האחרונים רק שם חזקיה. אנו נמי נתפוס אותו בסתמא דמלתא. ואף אם תימצי לומר דהתלמוד קיצר הלשון. יהא כן מ"מ הוי ליה כחניכתו דכשר כדאיתא בתוס' ובאשירי פרק השולח. דלכולהו שינויי דהתם. חניכא כי האי גוונא שרי לכתחילה. ואם כן אפילו מי שנקרא שמו יחזקיהו או חזקיהו. אם כותבים אותו חזקיה לא הפסיד דהוי כחניכתו. אבל איפכא הוי הפסד עכ"ל התה"ד וכן פסקו הש"ע ורמ"א ורמ"י (בלבוש) וכן מצאתי כתוב בשם יש"ש גיטין פ"ד סי' ל"א) שדברי תה"ד עיקר וכו' ואע"ג וכו' מה שכתב ואף אם תימצי לומר וכו' היה נראה לפקפק עליו שהרי לפי גירסת רש"י והרמב"ם שהביא הבית יוסף סי' קכ"ט משמע דאפילו חניכא כי האי גוונא אסור לכתחילה. והש"ע ורמ"א ורמ"י לעיל סעיף א') סתמו וכתבו כמשמעות גירסא זו. נראה דס"ל להתה"ד והנמשכים אחריו. דאע"ג דבעלמא יש לחוש להחמיר כגירסת רש"י והרמב"ם מ"מ בהא יש לסמוך על גירסת התוס' והרא"ש. כיון דגם לגירסת רש"י והרמב"ם כשר מיהת בדיעבד. וגם יש לסמוך על סברות הראשונות שכתב התה"ד דעיקר השם הוא חזקיה. כי באם נחוש להחמיר בזה. נצטרך ליתן עכ"פ שני גיטין. ואין ליתן שני גיטין אלא במקום הדחק כמ"ש רמ"א ורמ"י סי' קכ"ט סעיף י"ט עכ"ל ברכת המים. ומ"ש בענין חילוקי הגירסאות הנז"ל, ר"ל דבמסכת גיטין פרק המגרש דף פ"ז ע"ב איתא. איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד כשר. וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין. כתב חניכתו וחניכתה כשר. ופירש רש"י וז"ל וכך היו נקיי הדעת נוהגין שלשונן קצרה לא היו חותמין עד אלא פלוני בן פלוני עכ"ל אך התוס' שם דף פ"ח ע"א ד"ה וכך וכו' כתבו דר"ח ור"ת גרסי חניכתו וחניכתה כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין. פירוש שלא היו כותבין אלא חניכתם עכ"ל וכ"כ התוס' שם בפרק השולח דף ל"ד ע"ב ע"ב סוף ד"ה והוא וכו' וז"ל והא דקאמר בהמגרש. כתב חניכתו וחניכתה כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין. משמע אפילו לכתחילה אין צריך לכתוב שניהם, אע"ג דגבי מרים שבסמוך ובירושלמי אמרינן דדוקא בדיעבד כשר. צ"ל דנקיי הדעת שבירושלים היו שמותיהן ידועים וליכא לעז. אי נמי כשהשמות דומין זה לזה שהכינוי דומה לשם. לכתחילה כשר אף בכינוי עכ"ל. וכן גורם הרא"ש ז"ל בפרק המגרש סי' ט' ובפרק השולח סוף סי' ז' וכתב שם וז"ל והא דאמר לקמן כתב חניכתו כשר וכן היו נקיי הדעת שבירושלים עושין. משמע דאפילו לכתחילה אין צריך לכתוב עיקר השם. יש לומר דמיירי התם בחניכא שמכירין אותה כל מקום. והכל קורין אותו בשם זה. אלא כשהוא חותם בשטר או קורא בתורה. קוראין אותו בשם המובהק. להכי סגי בשם חניכא לחוד עכ"ל. וכתב מר ז"ל בב"י דמדברי הרמב"ם בפ"ג מהלכות גירושין משמע דגורם כגירסת רש"י הנז"ל דהא דכתב חניכתו וחניכתה כשר. הוא שנוי במשנה. אחר וכך היו נקיי הדעת וכו'. וקאי הא דנקיי הדעת וכו' אהא דאיש פב"פ ולא כתב עד. ולכן לדעת הרמב"ם אסור לכתוב כן לכתחילה. והגם דהתוי"ט בגיטין פ"ט מ"ח כתב על דברי הב"י הנז"ל. דלא נראה כן מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות שם. שהרי הוא מפרש חניכתו וכו' ואח"כ מפרש נקיי הדעת וכו'. ומה שלא העתיק בחיבורו נקיי הדעת וכו'. לא קשיא. דהא גם לדברי הב"י. הרי לא העתיק ג"כ גבי עדים. לפיכך אפשר לומר שהרמב"ם סובר ג"כ דמותר לכתחילה ויש לפרש לשון הרמב"ם בחיבורו דמותר לכתחילה דלא כפירוש הב"י ע"ש. מ"מ לפי הבנת הב"י בדעת הרמב"ם. וסתימת לשונו בש"ע לעיל סעיף א'. צ"ל דהא דפסק גבי חזקיה כנז"ל. היינו משום הטעם הנז"ל וכמ"ש בברכת המים הנז"ל. ובתשו' בגדי כהונה אה"ע סי' כ"ט נשאל במי ששמו ליב ואין ידוע שם הקודש שלו אם אריה או יהודה. והביא דברי הרא"ש הנז"ל דס"ל דבחניכה שמכירין אותה בכל מקום והכל קורין אותו בשם זה סגי בתניכה לבד. ואח"כ כתב דאף דהרמב"ם כתב. ואם כתב חניכתו וחניכתה כשר. דמשמע רק בדיעבד. י"ל דהרמב"ם מיירי בחניכה שאין הכל קורין אותו בה וכמ"ש הב"ש בסי' קכ"ט סק"א. וגם להב"י דס"ל דהרמב"ם אינו מכשיר אלא בדיעבד אפילו בחניכה שהכל קורין אותו בה מ"מ נראה דטוב יותר בנ"ד ליתן גט אחד בשמו הידוע ליב מליתן שני גיטין משום דאין ליתן שני גיטין אלא מדוחק וכמ"ש בהג"ה סעיף י"ט. וראיה ממ"ש התה"ד סי' רל"ג והובא בב"י ובב"ש בשם חזקיה וכו'. כיון דלשאר פוסקים מותר אפילו לכתחילה ולהרמב"ם עכ"פ בדיעבד. ואין לומר דבשם חזקיה מודה הרמב"ם דמותר לכתחילה משום דאית ביה תרתי למעליותא דהחניכה היא מפורסמת וגם דומה לשם העיקר. זה אינו. דכיון דכתב בסתם ואם כתב חניכתו וחניכתה כשר. משמע דבכל גווני אינו כשר רק בדיעבד לפי דעת הב"י בשיטת הרמב"ם וכו' וכו'. והגם דלפי דברי הב"י בשיטת הרמב"ם אם כתב חניכתו וחניכתה וכתב עמו וכל שום וכו' פסול אפילו בדיעבד. ובמדינה זו נהגינן לכתוב וכל שום וכו' וכו'. י"ל דכוונת הב"י היינו דוקא בחניכה שאינה מפורסמת. אבל בחניכה מפורסמת כשר וכו' וכו'. ויש להוכיח מדברי הר"ן בגיטין דף ל"ד דס"ל בפירוש דברי הרמב"ם דחניכא עם וכל שום כשר וכו' ובספר גט פשוט סק"ז הביא משם מהרש"ך ח"א דף רכ"א רכ"ב שפירש בדברי הרמב"ם שני פירושים. ולפירוש ראשון חניכא דמיא לשם עיקר דאם כתב חניכא בלי וכל שום כשר בדיעבד וחניכא עם וכל שום מותר לכתחילה. ולפירוש שני חניכא הוא בינוני וממוצע בין שם עיקר ובין שם טפל. דשם עיקר כותבין לכתחילה עם וכל שום ובלי וכל שים פסול. וחניכא עם וכל שום כשר בדיעבד. ושם טפל אפילו עם וכל שים פסול וכן הביא משם מהריק"ש שפירש כן דברי הרמב"ם. וכן הביא משם תשו' פני משה ח"א סי' מ' דעם וכל שום עדיף. וכן הב"ש סק"ג ס"ל הכי וכן משמע בלבוש וכן ס"ל להט"ז. עכת"ד הבגדי כהונה ע"ש באורך. ובתשו' מורינו הרב המבי"ט ח"א סי' ק"ך כתב לענין שם יצחק דאם כתבו בגט קיצור שמו חקין בלבד ולא הזכירו שם יצחק ורוב העולם קורין אותו חקין כשר כיון שכתב עמו וכל שום וכו'. (ובתשובתו שהובא ברלב"ח סוף סי' קל"ב כתב לענין הגט ששלחו מן צפת ת"ו לירושלים ת"ו וכתבו בו אנת אנתתי גזול בת שלמה וכל שום וכו'. דהגם דעיקר שמה הוא גואלה מ"מ כיון שכל מכיריה קורים אותה גזול כשר). ובספר שמות הגיטין בסדר שמות הנשים אות א' דף ע"א הביא משם מורינו הרב מהרימ"ט ז"ל בכת"י לענין שם אבגלי. דיש להסתפק אם הוא קיצור שם אביגיל או הוא שם אחר ולא נגזר משם אביגיל. וא"כ הדבר מסופק. אם נכתוב אבגלי לבד. יראה שזה עיקר שמה. ושמא אינו עיקר אלא נגזר מאביגיל, ואם נכתוב אביגיל דמתקריא אבגלי. שמא אין עיקרו אביגיל ומחזי כשינוי השם וכו'. לכן נראה לי שיכתבו אנת אנתתי דמתקריא אבגלי. ובזה יצאנו מידי ספק. דאפילו תימא דעיקר דעיקר שמה אביגיל. הוי ליה כחניכתה וכשר עכ"ל. והובא בב"ש בשמות נשים אות א' וע"ש מ"ש ע"ז וכתב הגאון מהרי"ט אלגאזי בתשו' שמחת יו"ט סי' י"ג דף נ"א ריש ע"א דאפשר לומר דכיון דאיכא מ"ד דלדעת הרמב"ם הא דכתב חניכתו כשר היינו דוקא בדיעבד ואמ"ד דאם כתב חניכתו עם וכל שום פסול משום הכי הצריך מהרימ"ט לכתוב תיבת דמתקריא יתירה לרמוז על שם אביגיל לצאת י"ח סברת הרמב"ם עכ"ל ולפי דברי הבגדי כהונה הנז"ל דבחניכה המפורסמת עם וכל שום וכו' גם לפי הבנת הב"י בדעת הרמב"ם כשר בדיעבד צ"ל דמה שהצריך מהרימ"ט לכתוב תיבת דמתקריא יתירה היינו רק משום להתיר לכתחילה אליבא דכ"ע. והנה הגט פשוט לעיל סעיף ט"ו ס"ק ס"ז ולקמן סעיף ל"א ס"ק קל"ב האריך בדיני קיצור השם. ופסק. דאם נודע דבשעת הלידה קראו לה בשם עיקר כגון רחל שרה חנה ואח"כ הוקבע לה שם קטנות דקרו לה כולי עלמא בשם קטנות כגון רעכליין שרליין חנליין ואין קורין אותה בשם העיקר כלל יכתבו רחל דמתקריא רעכליין שרה דמתקריא שרליין חנה דמתקריא חנליין. ומה שכתב מרן ז"ל בסעיף ט"ו דמי שיש לו שני שמות והשם השני יוצא מהשם הראשון בשם הנערות כגון יצחק חקין אהרן ארנין וכיוצא בזה אין צריך לכתוב שם הנערות כלל אלא א"כ יש אחר ששמו יצחק או אהרן (וגם שם אבותיהם שוה וכמ"ש הט"ו שם ס"ק כ"א. והג"פ בספרו עזרת נשים אות ן' כדיני שם נערות. ופרי האדמה ח"א דף ס"ז ע"א. וכמבואר במקור הדין בפו"ך להתה"ד סי' וא"ו). היינו דוקא בדאיכא דקרו ליה בשם העיקר ואפילו רובא דעלמא קרו ליה בשם הנערות (זולתי אם עולה לס"ת או חותם בשם הנערות וכ"ש אם עולה לס"ת וגם חותם בשם הנערות דאז כותבים יצחק דמתקרי חקין וכמ"ש הג"פ בס"ק ס"ח פ"ש). ואם נודע דבשעת הלידה קראו לה בשם קטנות וכן קורים לה כולי עלמא בשם קטנות לא יכתבו רק שם קטנות. ואפילו אם לא נודע איך היה עיקר שמה בשעת הלידה. וכולי עלמא קורין לה בשם קטנות. אין לכתוב אלא השם שקורין לה בלבד וראיה זה ממ"ש התה"ד סי' רל"ג לענין שם חזקיה וכו'. ומה שכתב מהרימ"ט לענין שם אבגלי וכו' הגם כי כן תפס הרב ספר שמות הגיטין ז"ל בכחה דוכתי כסברא זו. מ"מ יש לגמגם טובא בזה דכיון דלשון זה המיותר של תיבת דמתקריא בא לרמוז שהיה לה שם אחר. וכיון דאפשר דמעולם לא היה לה שם אחר א"כ איכא לעז דהרואה גט זה והוא מכיר אשה זו משעה שנולדה דלא נקראת מעולם בשם אחר. יאמר דגט זה הוא לאשה אחרת דיש לה שם אחר ולפיכך כתבו דמתקריא אבגלי לרמוז על שם אחר. ולכן מחוורתא לכתוב שם אבגלי בלבד. ופה עיה"ק ירושלים ת"ו אירע ספק כזה כמה פעמים במגרש אחד דקרו ליה עובידי והיה ספק אם עיקר שמו עובד או עובדיה והסכימו גדולי הדור וכתבו שם עובידי לבד. גם אשה אחת היתה נקראת בפי הכל ג'ימא והיה ספק אם עיקר שמה היה שמחה. דג'ימא הוא קיצור שם שמחה. והסכימו גדולי הדור וכתבו שם ג'ימא לבד. גם אשה אחת היתה נקראת בפי הכל חנונה והיה ספק אם עיקר שמה חנה והסכימו גדולי הדור וכתבו שם חנונה לבד. ובאותו מעשה של שם ג'ימא שקלו וטרו הגדולים אם יכתבו דמתקריא ג'ימא כפשרת מהרימ"ט שכתב בשם אבגלי, ועלתה הסכמתם כי אין נכון בעיניהם לכתוב כן אלא שם ג'ימא לבד ושם אבגלי לבד. וה"ה כל כיוצא בזה יכו'. וכן נראה עיקר. וכ"כ בספרו עזרת נשים בשם אברהם ואביגיל ואמנה וזהרה (והובא בטיב גיטין בש"נ אות א' סק"א וסק"ו ובאות ב' סק"ח ובשאר דוכתי). אך בסעיף י"ח ס"ק צ"ז כתב דמי שנשתנה שמו מחמת חולי אם איכא דקרו ליה בשם ראשון ואיכא דקרו ליה בשם שני. עושים שם שני עיקר וכותבים בתחילה שם שני דמתקרי שם ראשון (זולתי היכא דעולה לס"ת וחותם כשם ראשון לחוד דאז אפילו כולי עלמא קרי ליה בשם שני. כתבים תחילה שם ראשון דמתקרי שם שר וכמ"ש הג"פ שם ס"ק צ"ה פ"ש) ואם נשתקע אחר מן השמות בין דנשתקע שם ראשון בין דנשתקע שם שני. צריך לכתוב שני גיטין וכו'. ואפשר לעשות תקנה לכתוב גט אחד דוקא ולכתוב אנא דמתקרי פלוני או אנת אנתתי דמתקריא פלונית וכל שום וכו' דבזה יהיה רמוז בו שהיה לו שם אחר וכמ"ש מהרימ"ט בכיוצא בזה בענין שם אבגלי וכו' וגם למי שבא לגרש בתוך חוליו אחד שנתפרסם שם השינוי אך עדין לא הוחזק בו דלא עברו עליו שלשים יום דצריך שני גיטין וכו' אפשר דסגי לכתחילה בגט אחד וכגון שיכתוב שם המובהק לחוד ויכתוב אנא דמתקרי פלוני ובתיבת דמתקרי יש רמז לשם אחר דוגמת הוראת מהרימ"ט בשם אבגלי. והרב יד אהרן בשמות הגיטין דף קי"ט ריש ע"ב הביא תשו' כת"י גדול אחד מ ענין שם שנשתקע. שהנכון לכתוב בגט אנא דמתקרי פלוני לרמוז על שם שנשתקע וכתוב בתשו' הנז"ל כי הגאון מהר"מ גלאנטי וכל בתי דינים שבעיה"ק ירושלם ת"ו נהגו על פי הוראת מהרימ"ט הנז"ל. ולכן צ"ל דדוקא בעיקר הוראת מהרימ"ט בההיא דאבגלי חלקו עליו הגדולים ז"ל שהביא שהביא הג"פ בס"ק ס"ז וקל"ב הנז"ל והסכים עמהם משום דאפשר דמעולם לא היה לה שם אחר ואיכא לעז וכו' כנז"ל. אבל בגוונא דליכא הך חששא. יכולים אנו לעשות תקנה זאת כדוגמת הוראת מהרימ"ט בנדון דידיה ובזה יתיישבו דברי הג"פ דלא ליסתרו אהדדי וכמו שהאריך בזה הרב מהר"י נבון ז"ל בתשו' נחפה בכסף ח"א אה"ע סי' ה'. ועי' טיב גיטין בש"נ אות ד' סק"ט. אכן הרב מהר"מ בולה בספרו גט מקושר סי' מ"ז אות כ"ג האריך ליישב הוראת מהרימ"ט בההיא דאבגלי ודחה דברי הג"פ בס"ק הנז"ל והאריך לבאר מה שכתב מהרימ"ט דהוי ליה כחניכתה וכשר ומסיק דהוראת מהרימ"ט בההיא דאבגלי היא יותר נכונה ממ"ש הג"פ והגדולים הנז"ל. עוד כתב שם דעיקר הוראת מהרימ"ט היא לדידן בני ארץ ישראל שמקפידים מאד לתת שני גיטין ומה שכתב בספר שמות הגיטין בשמות אנשים אות א' דף ז' משם מהרימ"ט גופיה לענין שם איהו דלעיל סעיף כ"ב דהיכא דהוחזק ונקרא בפי העם אליה בלא וא"ו ומספקא לן אם הוא קיצור השם מן אליהו או שבאמת עיקר שמו הוא אליה בלא וא"ו יש לכתוב שני גיטין. היינו למקומות שנותנים שני גיטין. אבל לדידן בני ארץ ישראל ת"ו שמקפידים לכתוב שני גיטין יש לכתוב גט אחד ולכתוב בו אנא דמתקרי אליה כדי לרמוז על שם אליהו וכהוראת מהרימ"ט בההיא דאבגלי חמש. וכן מצאתי כתוב בגליון ספר בתי כהונה ח"ב שבבית מדרשינו פה עיה"ק צפת ת"ו שבשנת תקע"ח י"א סיון נסתפקו רבני צפת ז"ל במעשה שבא לידם. בשם אבי המתגרשת דהכל קרו ליה אליה בלא וא"ו בסוף. ועלייתו לס"ת וחתימתו לא הובררו. וכתבו וז"ל ואנן בארץ ישראל ת"ו באתרא דצריך שני גיטין בנשתקע השם וכיוצא. עבדינן עובדא כמהרימ"ט. ובכן עלתה הסכמתינו לכתוב בגט שם האשה מרים בת דמתקרי אליה עכ"ל וציינו שם לדברי הגט מקושר הנז"ל (ועי' תשו' אדמת קודש ח"א אה"ע סי' מ"ה). והגאון חיד"א בתשו' חיים שאל ח"א סי' ל"ח אות ט"ו הגם דהאריך ליישב ג"כ השגת הג"פ והגדולים הנז"ל על הוראת מהרימ"ט. מ"מ צידד ג"כ ליתן טעם לדבריהם ז"ל, ופסק שם דעכ"פ לענין שם שנשתקע. עבדינן תקנה זאת לרמוז השם שנשתקע בתיבת דמתקרי, דוגמת הוראת מהרימ"ט בנדון דידיה. כי בארץ ישראל ת"ו לא נהגינן לתת שני גיטין. וכל גדולי אחרוני זמנינו נשתמשו בהוראת מהרימ"ט הנז"ל הלכה למעשה בדאיכא שני שמות או שם וכינוי וודאין ע"ש. וכ"כ באות ב' שם כי כן תפסו הלכה למעשה בעיה"ק ירושלים ת"ו לסמוך על הוראת מהרימ"ט בכי האי גוונא. וכ"כ בח"ב סי' כ"ח כי כך נהגו רבותינו וכך נהגנו אחריהם. גם הרב מהר"מ פארדו ז"ל בספר הוראה דב"ד בשמות אנשים אות ח' בשם חיים דף ח' ואילך ובשמות נשים אות ן' בשם נהמה דף מ"א ואילך האריך מאד בזה. וכתב בדף מ"ד ע"ב דרבני ירושלים ז"ל לא סמכו על עיקר הוראת מהרימ"ט כשיש ספק בעיקר השם כגון ההיא דאבגלי וכיוצא בה אלא למדו מן הוראה זאת לעשות כן בנשתקע שם העצם. או כשהיו לו שני שמות ונשתקע אחד מהם. או שנשתנה שמו ומספקא לן אם נתפרסם והוי שם שני עיקר או לא נתפרסם והוי שם ראשון עיקר או כשהחתימה ועליית ס"ח סתרי אהדדי וליכא למיקם עלה דמלתא איזה מהם עיקר ויש לו כינוי שהכל קוראים אותו בשם הכינוי. או כשנשתנה שמו מחמת חולי ובא לגרש אחר חמשה ימים (דקודם זה אין כותבים אלא דוקא שם הראשון וכל שום וכו' כמו קודם שנשתנה שמו. עי' ג"פ ס"ק צ"ג) בכל אלו תפסו התקנה שכתב מהרימ"ט בשם אבגלי ע"ש באורך. ועי' בגט מקושר למהר"י נבון סי' זה דף ק"א ע"ג וע"ד ובשאר דוכתי שפסק כן בספיקות כאלו וכיוצא בהן:

קכ"ט סל"ד כשהוא לשון הקודש כותבין בה"א כגון חומה וכו' אבל כשאינו לשון הקודש כותבין באל"ף וכו' כתב הב"ש בשמות נשים ריש אות א' ובכללים סעיף ט"ז כי יש אומרים דהשמות שהם בלשון ערב"י דינם כמו שמות שהם בלשון הקודש. והוא ז"ל חולק על זה. אכן מנהגינו כדעת יש אומרים הנז"ל וכמ"ש מורינו הרב מהריט"ץ בתשו' סי' רל"ב. עוד כתב מהריט"ץ שם דהוא הדין בענין הכלל בשוליטריא"ר דכל פת"ח מביא אל"ף וכל חול"ם מביא וא"ו וכל ציר"י מביא יו"ד. ובלשון הקודש אינו כן וכגון שרה שאין כותבים שארה וכיוצא. גם בלשון ערב"י כותבים כמו בלשון הקודש. וכ"כ הגט פשוט ס"ק קל"ה ולעיל סוף ס"ק קכ"ה משם מורינו הרב מהרימ"ט והרב מהריק"ש דכתיבת שמות לשון ערב"י הוא כלשון הקודש. וכתב הג"פ שם ובס"ק ק"ל כי כן נוהגים. וכ"כ בספרו עזרת נשים כמה פעמים. ובשמות נשים שם אות ג' לענין שם גזאלה כתב ג"כ דכיון שהוא שם ערבי'י כן הוא משפט כתיבתו וכמ"ש מורינו הרב המבי"ט בתשובתו שהובא ברלב"ח סי' קל"ב דף ר"ז ע"א. וכתב הרב טל אורות על המרדכי בחלק התשובות אה"ע סוף סי' ב' והרב הוראה דב"ד בשם גזאלה דף דף ל"א כי מה שנכתב אל'ף אחר הזיין. היינו משום שלא יקראו הזי"ן בשו"א חטוף. ועי' כמה כללים בכתיבת שמות ערב"י בעז"כ בשם סלם סלאמה סעדה סלימאן פראג שאול ובספר טל אורות הנז"ל ובתשו' דבר משה ח"א חו"מ סי' ק"ך ואדמת קודש ח"א אה"ע סי' מ"ה וסי' מ"ח ופרי האדמה ח"א דף ס"ז ס"ח ובטיב גיטין למורינו הרב מהר"ח מודעי סי' וא"ו ובתשובותיו חיים לעולם אה"ע סי' ל"ד אות ע' ובהוראה דב"ד הנז"ל דף נ"א ואילך (וכתוב בכרם שלמה אשכנזי על אה"ע סי' זה דף ל' פ"א כי שם עקיבה כותבים לכתחילה בה"א כסוף כמ"ש הפוסקים ז"ל. וראה זה חדש כי כל רבי עקיבה בש"ם בבלי כתוב באל"ף בסוף. ובירושלמי כתוב בה"א כסוף. ולא מצאתי פעם אמת בהיפך, ולא שמעתי שהרגיש אדם בזה מעולם. ומקום הניחו לי, ויהיה נפ"מ דבארץ ישראל יש לכתוב בה"א ובחוצה לארץ באל"ף. אך אין אני כדאי להכריע עכ"ל. ועי' טיב גיטין בשמות אנשים אות א' ס"ק כ"ז לענין שם אושעיה ובאות ח' ס"ק י"א לענין שם חנינה):

קכ"ט סל"ד בהג"ה כל כינוי שמשתנה מכח לשון המדינות וכו'. כתב הגט פשוט ס"ק קמ"ב כי יש נוהגים בשמות גוייא וג'אמילה וכיוצא לכתוב נקודה על הג'ימל להדגישה. ולעיל סי' קכ"ה סעיף ו' ס"ק כ"ו כתב משם הרשד"ם אה"ע סוף סי' ר"ה שיש לכתוב שני גיטין אחד בנקודה ואחד בלא נקודה. ומהרח"ש אה"ע סי' ג' דף ק"ג כתב דמהר"א חסון במעשה שבא לידו אחר שנתן הגט ליד האשה תחילה בלא נקודה. נטלו ממנה וכתב נקודה וחזר ונתנו לה וכו'. וכתב שם הג"פ כי אין כן מנהג עיה"ק ירושלים ת"ו אלא כותבים גט אחד בלא נקודה, וכ"כ לעיל סי' קכ"ו סעיף א' סק"ו וסעיף ד' ס"ק כ"א וכ"כ בסי' זה לעיל סעיף י"ו ס"ק פ"ח ובספרו עזרת נשים בשם אנגיל וחליפה וג'אמילה וג'וייא. וכן מנהג אשכנז וכמ"ש הב"ש בשמות נשים אות ב' בשם ברונא וג'אמילה ובסוף הכללים. גם הרב גור אריה הלוי אה"ע סי' זה לעיל סעיף ל"א ס"ק כ"א כתב כי מנהג ארץ ישראל שלא לנקד וכ"כ הלחם שלמה דף קנ"ג ריש ע"ב שבירושלים וכל הסמוך לה אין כותבים נקודה על שום אות. וכ"כ מורינו הרב מהר"ח מודעי בספרו טיב גיטין סוף סי' ז' שסידר גט אחד פה עיה"ק צפת ת"ו ולא כתב נקודה על הגימל משום שבארץ ישראל אין נוהגים לנקד. ובברכות מים (להרב בעל שער המים) סי' זה דף קל"ד ע"ד כתב ג"כ כי מנהג ארץ ישראל שלא לנקד. אך בדף קל"ו ריש ע"ג כתב משם חכם אחד מעיה"ק טבריה ת"ו כי בטבריה נהגו לנקד ועושים כתקנת מהר"א חסון הנז"ל שאחר חתימה ונתינה נוטלים אותו ממנה ונוקדים ומחזירים לה:

תוכן העניינים

ארץ חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה