ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק אבן העזר · סימן ב
ב' ס"ד בהג"ה והשומע חרפתו בשאר דברים ושותק סימן הוא שהוא מיוחס. כן הוא בקידושין דף ע"א זיל בתר שתיקותא כי האי דבדקי בני מערבא כי מינצו בי תרי בהדי הדדי חזו הי מינייהו דקדים ושתיק אמרי האי מיוחס טפי:
ב' סי"א לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה אחרת במדינה אחרת שמא יזדווגו הבנים זה לזה וכו'. כתב הכסא אליהו וז"ל פה עיה"ק ירושלים תובב"א ראיתי הרבה עולין מכל המקומות הם ונשיהם ומניחים את בניהם בעיר מולדתם. והרבה מהם שמתים נשותיהם ונושאים אשה אחרת. ומהם שמולידים בנים ובנות. ולא מיחו בידם חכמים. ולא ידעתי על מה סמכו בזה. ועי' להריב"ש ז"ל בתשו' סי' ט"ו עכ"ל. ובתשובותיו קול אליהו ח"ב סי' י"ג הובא תשו' חכם אחד בזה וכתב כי כן נתפשט המנהג בכל המקומות, ונדחק ליישב קצת המנהג. מטעם שבזמן הזה הכל ידועים למשפחותיהם. ועי' פת"ש סק"י:
ב' ס"א מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני אינו נאמן ואין מעלין אותו לכהונה על פי עצמו ולא יקרא בתורה ראשון ולא ישא את כפיו. וכתב בהג"ה ויש אומרים דנאמן לקרות בתורה ראשון ולישא את כפיו בזמן הזה שאין לנו תרומה דאורייתא וכו' וכן נוהגים האידנא בכל מקום שאין נוהגין בתרומה בזמן הזה וליכא למיחש למידי. כתב הח"מ סק"ב דאף שהכריע מור"ם כהרמ"ך (הוא י"א המ"ל) לא בכל דבריו הכריע ובמקום שנוהגין האידנא אפילו בתרומה דרבנן כגון בארץ ישראל כמבואר בש"ע יו"ד סי' של"א אז יש לחוש שמא יעלו אותו מקריאת התורה לתרומה דרבנן וכו' עכ"ל ועי' ב"ש סק"ב ולקמן סוף סעיף ב' בח"מ סוף סק"ו וב"ש סק"ט. ומג"א ריש סי' קכ"ח. והרב באה"ט סק"א כתב משם הבית הלל דנאמן בזמן הזה אפילו בארץ בארץ ישראל. ולקמן סק"ח ציין למה שכתב ביו"ד סי' ס"א משם הפר"ח. ור"ל דהבית הלל כתב כן על פי מה שהבין ביו"ד סי' ס"א סק"ג וסי' של"ג סק"א בדברי מור"ם ביו"ד סי' של"א סעיף ב' דאין נוהגין כלל בתרומ"ע בזמה"ז בארץ ישראל. וכבר דחה דבריו הפר"ח יו"ד בקונטריס אחרון לסי' ס"א דכוונת מור"ם היינו שאין נוהגים כמ"ד דס"ל שתרומ"ע בא"י הם מדאורייתא גם בזמן הזה ונפ"מ לכמה קולות דאתו כמ"ד דתרומ"ע הם מדרבנן בזמה"ז (עי' מה שכתבתי בחלק יו"ד סי' של"א שם). ומהריק"ש כתב וז"ל ומנהג העולם שלא להורידו אם עלה לקרוא בתורה ראשון או עלה לישא כפיו. אבל אין נותנים לו רשות. לזה. ובכן אין סתירה לדברי הפוסקים ז"ל כמו שחשב זולתינו עכ"ל ומורינו הרב מהרימ"ט ח"א סי' קמ"ט כתב וז"ל ואולי כשבא אחד ממקום ידוע ואומר כהן אני. מעלין אותו לקרוא בתורה ראשון ולישא את כפיו. דהיכא דשכיחי שיירתא אין אדם עשוי לשקר בכך שלא תהא עלייתו ירידה. אבל כשבא ממקום רחוק ואינו ידוע לנו כגון אלו האנוסים הבאים מארץ רחוקה ושם לא נהגו דת משה ויהודית. ודאי דלא מהימנינן ליה על פי עצמו אלא על פי אחרים עכ"ל: