ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן ת
ת' מ"א שבת אינו מפסיק אבילות וכו' אבל דברים שבפרהסיא לא וכו' ותלמוד תורה הוי דבר שבצינעה וכו' ואם קראו את האבל לעלות לתורה צריך לעלות שאם היה נמנע היה דבר של פרהסיא ורבינו תם היו קורים אותו בכל פעם שלישי ואירע בו אבילות ולא קראו החזן ועלה הוא מעצמו ואמר כיון שהורגל לקרות שלישי בכל שבת הרואה שאינו עולה אומר שבשביל אבילות הוא נמנע והוי דברים של פרהסיא. כתב רש"ל בתשו' סי' ע"א על הא דר"ת הנז"ל דלא שמע שמע נוהגין כן בזמנינו שהרי אפילו אם האבל הוא כהן ואין שם כהן אלא הוא דאו עולה לס"ת (וכמ"ש מור"ם בהג"ה משם הגה"מ) אפילו הכי כתבו (הגה"מ) בשם הר"מ שטוב יותר לומר לו מקודם שיצא מביהכ"נ וכן יכול לעשות כל ת"ח. וא"כ גם אבי הבן שהוא אבל ויש לו מילה בשבת הגם שרגילין במילה שיעלה אבי הבן בשבת לס"ת. לא יעלה הוא לס"ת ואפילו לפי הא דר"ת הנז"ל. מ"מ בהא דאבי הבן לא הוי מילתא דבפרהסיא ולא דמי להא דר"ת מכמה טעמים ע"ש והובא בט"ז סק"א בקיצור. וכתב הכנה"ג בהגה"ט אות ח' כי כן הורה מורו הרב ז"ל. (הוא מורינו הרב מהרימ"ט) שאבי הבן שהוא אבל לא יעשה שורה בשבת ולא יעלה לס"ת. וכן הורה הוא ז"ל. עוד כתב שאפילו אם אבי הבן הוא חכם הקהל של הביהכ"נ ובאותו שבת היה שבת של עשרת הדברות שנוהגים שחכם הקהל הוא קורא אותם. ואינו יכול להשמיט עצמי מלבוא לאותו ביהכ"נ. מ"מ לא יעלה לס"ת. דלא עדיף זה ממה שהיה נוהג ר"ת לקרות בכל שבת שלישי. ואפילו הכי כתב רש"ל שלא נהגו כך. ומעשים בכל יום שחכמי הקהל הם תוך שבעה ומתפללין בתוך קהל שלהם ואם אירע פרשת שירה או עשרת הדברות או פרשת התוכחות אינו עולה לקרות בתורה. וכתב הרב מהר"י אלגאזי בספרו אמת ליעקב בדיני תורת עליית קס"ת אות כ"ט כי מה שכתב רש"ל שאין נוהגים בזמנינו כהא דר"ת ז"ל. נראה פשוט שהיינו טעמא לפי שבלאו הכי נוהגים בכל מקום לעשות דברי אבילות בשבת בפרהסיא בשינוי מקומן שיושבים במקום מיוחד לאבלים (עי' מה שכתכתי לעיל כי' שצ"ג סעיף ד') וכיוצא בכמה דברים. וכתב הכנה"ג סי' שצ"ה הגה"ט אות ב' דאין הש"צ האבל יכול לעבור לפני התיבה בשבת שבתוך שבעה זולתי אם חל יום שביעי של האבילות בשבת מטעם דמקצת היום ככולו (עי' מה שכתבתי לעיל סי' שצ"ה סעיף א'). ומצאתי בחידושי מורינו הרב מהר"ח מודעי ז"ל בקונטריס זכרון לראשונים שבסוף תשו' בירך משה דף ק"ס ע"ג שכתב דהכנה"ג בסי' שצ"ה הנז"ל אזיל לשיטתו בסי' ת' דס"ל כתשו' רש"ל הנז"ל. אמנם לפי דעת מרן ז"ל שהביא סברת ר"ת בש"ע וסתם כוותיה. הא ודאי דינא הוי דמותר להש"צ לעלות ולהתפלל. ובדידי הוה עובדא שמת לי מת בתוך הרגל דהוי דינא דנוהג דברים שבצינעא דוקא ולא דברים של פרהסיא ולעיל סי' שצ"ט סעיף ג') והיה הדבר בעיה"ק צפת תוב"ב אתריה דמרן ז"ל. ועברתי לפני התיבה והתפללתי כל הרגל (לא) ושבת של אחרי הרגל משום דהוי דבר של פרהסיא כמובן. וגם היה מנהגי בכל שבת אחר תפילת שחרית להקהיל קהילות וללמד דעת את העם דברי מוסר ומילי דאגדתא. ובאותו שבת כן עשיתי ולא שיניתי מנהגי מן הטעם האמור עכ"ל. ושם ע"ד הביא דברי הפר"ח בליקוטי יו"ד (שבסוף פר"ח או"ח) שכתב על דברי רש"ל וז"ל וליתא לדידן דנוהגים לעשות שורה והעולים עושים מי שבירך בעד אבי הבן אין לך פרהסיא גדולה מזי ושפיר דמי להעלותו לתורה עכ"ל הפר"ח. אכן הכרעת הגאון חיד"א ז"ל בספרו לדוד אמת סי' ה' אות כ"ט בהא דאבי הבן. כי שב ואל תעשה עדיף. עוד פסק שם דש"צ האבל בשבת לא יקרא ס"ת וישמט וילך למקום אחר. ובספרו ברכי יוסף סי' זה אות וא"ו כתב וז"ל ובש"צ מקובל שהיה תדיר ש"צ בקהל אחד והיה נוהג על פי האריז"ל שלא להראות שום אבל בשבת לא בבגדיו ולא במקומו ולא היה יכול ללכת לביהכ"נ אחר. התרנו לו שיקרא הס"ת בשבת עכ"ל: