ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן שצט
שצ"ט ס"א (הקובר מתו קודם הרגל בענין שחל עליו אבילות ונהג בו אפילו שעה אחת קודם הרגל מפסיק האבילות ומבטל ממנו גזירת שבעה וכו'. כתוב ביש"ש סוף ב"ק בקונטריס חילוקי מנהגים סי' ה' וז"ל בני ארץ ישראל אין פוטרין את האבל לפני הרגל עד שיהא לו שלשה חדשים ובני בבל פוטרין אותו לפני הרגל אפילו שעה אחת עכ"ל. ובתשו' הגאונים שערי צדק ח"ג שער ד' סי' י"א כתוב וז"ל אנשי מזרח פוטרין את האבל לפני הרגל אפילו שעה אחת ובני ארץ ישראל אינו נפטר עד שיהיו לו שלשה ימים לפני הרגל מן הדא (משנה במו"ק דף י"ט) הקובר את מתו שלשה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שבעה עכ"ל וכן צ"ל ביש"ש הנז"ל. ועי' תוס' מו"ק דף ך' ע"א ד"ה אמר):
שצ"ט ס"ב אפילו קברו בחג הסוכות לא אמרינן דשמיני עצרת מבטל. כתבו הט"ו והש"ך דאין שמ"ע עולה רק ליום אחד כשקברו ברגל וכ"כ המג"א ריש סי' תקמ"ח ודלא כמהרש"ל והרב משאת בנימין. והנה הגם דקי"ל הלכה כדברי המיקל באבל גם בפלוגתא דפוסקים וכמ"ש מרן ז"ל בב"י לעיל סי שע"ח וסי' שפ"ז וסי' שצ"ו ובשאר דוכתי וכמסקנת הגאון חיד"א בברכי יוסף לעיל סי' שצ"ז אות ג' ובחיים שאל ח"א סי' ב'. מ"מ בנ"ד כתב הגאון חיד"א גופיה במחזיק ברכה או"ח סי' תקמ"ח אות ב' דבגלילותינו ארץ הצבי ומצרים וטורקייא פשט המנהג דשמ"ע אינו עולה אלא ליום אחד ושאין לומר בזה הלכה כדברי המיקל באבל דכיון שכך נהגו. תו אין לדון כהמיקל וכו'. ותו דהכא נראה כן דעת מרן ז"ל בב"י ממרוצת דבריו וגם דבריו בש"ע כך היא משמטותן. ובדבר שידענו דדעת מרן ז"ל הכי הוא. אין לומר הלכה כדברי המיקל מאחר דקבלנו הוראותיו. ווה דלא כהרב שולחן גבוה לקמן סי' ת"א ס"ק י"ז ובשאר דוכתי דס"ל דגם נגד פסק מרן ז"ל אמרינן הלכה כדברי המיקל באבל. וכ"ש בדיני קריעה ואנינות דאזלינן דוקא בתר הוראות מרן ז"ל. דמעיקרא לא איתמר בדיני קריעה כלל זה דהלכה כדברי המיקיל באבל. וכדאיתא להדיא במי"ק דף כ"ו ע"ב אהך כללא גופיה. דאבילות לחוד וקריעה לחוד. ודין קריעה הוא כשאר מילתא דרבנן וכמ"ש מרן ז"ל בב"י לעיל סי' ש"מ ד"ה קטן שמת ביום שלשים וכו' משם הרמב"ן ז"ל ע"ש ובש"ך שם ס"ק כ"ה ובשבו"י ח"א סי' פ"ד. ומה גם בדיני אנינות דלא נאמר כלל זה וכמ"ש מרן ז"ל בב"י לעיל ריש סי' שמ"א ד"ה ובשבת ויו"ט. ועי' דבר משה ח"א יו"ד סי' ע"ב בזה. ועי' פתח הדביר על או"ח סי' ע"א אות ז' על דברי הב"י או"ח שם. אכן היכא דכבר הוקבע המנהג מקדם היפך פסק מרן ז"ל אזלינן בתר המנהג וכמו שכתבתי בקונטריס הכללים סי' ה' ו' ז' ולעיל סי ש"מ סעיף ד':
שצ"ט ס"ד הא דרגל מבטל גזירת שלשים בשאר מתים אבל באביו ואמו שאסור לספר עד שיגערו בו חביריו אפילו פגע בו הרגל לאחר שלשים יום אינו מבטל. כתב השיורי ברכה אות א' ואות ב' כי מי ששלמו לו שלשים של אביו במועד וגערו בו. מסיק הכנה"ג דאסור. ואני כתבתי במחזיק ברכה או"ח סי' תקל"א כי יש להשיב על דבריו. וראיתי בתשו' שביתת יו"ט יו"ד סי' י"ב ששמע שבארץ ישראל נהגו כהכנה"ג. ואינו כן. דאין בארץ ישראל מנהג בזה. ומה גם דהמנהג שם להשאר איזה זמן אחר החודש על הרוב ע"ש ועי' מה שכתבתי לעיל סי' ש"צ סעיף ד':