אור ברסלב
ארץ חיים ארץ חיים חלק יורה דעה › סימן שמג

ארץ חיים· רבי חיים סתהון

ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן שמג

סימן שמא

שמ"ג ס"א במלאכה וכל הרואה וכו' כצ"ל וכמ"ש הש"ך והשו"ג:

שד"מ ס"א מצוה גדולה להספיד וכו'. איתא בשבת דף קנ"ג ע"א דבני גליל אמרי עשה דברים לפני מטתך ובני יהודה אמרי עשה דברים לאחר מטתך ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה. ופירש רש"י שבגליל היו הספדנין לפני המטה וביהודה לאחר המטה עכ"ל. ובמסכת שמחות פ"ג ה"ו איתא הגירסא בירושלים היו אומרים עשה לפני מטתך וביהודה היו אומרים עשה לאחר מטתך שבירושלים לא היו אומרים לפני מטתו של מת אלא דבריו של מת וביהודה היו אומרים דברים שיש בו ודברים שאין בו המהלכין אחר המטה לא היו עונין אחריהם ואומרים אלא דברים שיש בו. וכתב הנח"י שם דצ"ל שבירושלים וכו' אלא דברים שיש בו וביהודה היו אומרים דברים וכו' ע"ש. ואיתא במגילה דף כ"ח ע"ב דריש לקיש ספדיה לההוא צורבא מרבנן דשכיח בארעא דישראל (עי' מהרש"א שם) דהוה תני הלכתא בכ"ד שורתא:

אמר ווי חסרא ארעא דישראל גברא רבה. ההוא דהוה תני הלכתא ספרא וספרי ותוספתא ושכיב. אתו אמרו ליה לרב נחמן ליספדיה מר. אמר היכי נספדיה הי צנא דמלי ספרי דחסר. תא חזי מה בין תקיפי דארעא דישראל לחסידי דבבל (שריש לקיש היה בא"י ור"נ בבבל). וכתב הרב מהר"י אלגאזי בספר שמע יעקב ריש פרשת תולדות ובשארית יעקב פרשת אמור משם הרב מהר"נ שפירא ז"ל דפטירת הצדיק בארץ ישראל גורם היזק לכל העולם כי כי ארץ ישראל היא לב העולם כמו הלב בגוף וזה היא כוונת ריש לקיש בהספד הנז"ל ע"ש. ואפשר כי זה היא ג"כ כוונת הגמרא במו"ק דף כ"ה ע"ב שהספידו אח רבי זירא ארץ שנער הרה וילדה. ארץ צבי גידלה שעשועיה. אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה. עוד י"ל על פי מ"ש מורינו הרב מהרימ"ט בספרו צפנת פענח עה"ת פ' בהעלותך סוף דרוש שני ששמע משם רבינו האריז"ל ז"ל שפירש הפסוק במלכי ב' סי' ב' פסוק ג' ששאלו בני הנביאים לאלישע הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך, מעל ראשך ויאמר גם אני ידעתי החשו. דקשה מהיכא תיסק אדעתייהו שהם ידעו ואלישע לא ידע נהי דאמרו אדוניך ולא אדונינו לפי שהוא היה תלמידו והם לא למדו מ"מ לא עדיפי אינהו ותירץ שבאמצעות אליהו היתה ההשפעה בכל הנביאים בתחילה עד שלא נגנז אליהו והיתה רוה"ק מרובה בישראל וכל הנביאים היו מקבלים שפע ממנו. וכל הגדול מחבירו קרוב אל ההשפעה כמו שאמרו בגיטין דף נ"ט בור הקרוב לאמה מתמלא ראשון. ולפי גדולתו אינו מרגיש בחסרון ההשפעה עדין. למה הדבר דומה לנפש ארם במותו בתחילה ירגישו הקצוות את המות ואח"כ הקרובים ללב שהוא משכן לנפש החיונית. ובני הנביאים הללו כפי קוצר השגתם. בהתקרב פירוד אליהו הרגישו בחסרון ההשפעה והיו שואלים אל אלישע אם כבר הגיע ראש החיסרון אליו לפי שקרוב עת הסתלקותו והוא היום. או אם עדין לא הרגיש בה מצר גדולתו והיותו יותר קרוב אל עין המים. אמר גם אני ידעתי. כבר הגיע עדי. החשו כי קרוב לבוא עתה עכ"ל קדשו. ואיתא בעירובין דף י"ג ע"ב האי דמחדידנא מחבראי דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה ואלו חזיתיה מקמיה הוה מחדידנא טפי דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך. ונמצא דהיותר קרובים לשכונת הצדיק מקבלים שפע תורה ויראה יותר מהרחוקים. והיינו כוונת הספדן על ר"ז דבתחילה הרגישו בני בבל חסרון השפע של רבי זירא ואח"כ בני ארץ ישראל היותר קרובים אליו ואח"כ בני טבריא שנפטר בתוכם:

שד"מ ס"ד אבל צידוק הדין וקדיש אומרים על תינוק משעברו עליו שלשים יום. וכתב בהג"ה ואין נוהגין כן אלא עד שיהיה בן י"ב חידש שיוצא וצא במטה כדלקמן סי' שנ"ג סעיף ה' (ובבית יוסף לקמן הי' שצ"ג כתב משם הכלבו דאין מתפללים כבית האבל לכל מת אם אינו יוצא במטה שהיה כבן שש כבן שבע). ומהר"י עייאש בשבט יהודה כתב שמנהג מקומו לומר צ"ה בפתח הקבר על כן שלשים יום אך בבית בעשרה אין אומרים עד שיהיה בר מצוה. וחרב פחד יצחק אות ה' דף מ"ח ריש ע"א כתב דהשכבה (עי' באה"ג לקמן סוף סעיף ך') לא נהגו בכמה קהלות לומר על הקטן לא בבית עלמין ולא בבית האבל אלא עד שיהיה בר מצוה. והרב מעשה אברהם יו"ד סי' נ"ט כתב דמנהג איזמיר לומר צ"ה בבית האבל ובביהכ"נ על קטן בן שלשים יום אך קדיש אין אומרים עליו אלא עד שיהיה בר מצוה. ופה עיה"ק צפת ת"ו נוהגים שלא לומר צ"ה ולא השכבה ולא קדיש לא בבית עלמין ולא בבית ולא בביהכ"נ על קטן בן שלשים יום:

תוכן העניינים

ארץ חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה