אור ברסלב
ארץ חיים ארץ חיים חלק יורה דעה › סימן שמ

ארץ חיים· רבי חיים סתהון

ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן שמ

סימן שלט

ש"מ ס"א בהג"ה ולכתחילה צריך לקרוע קודם שיסתום פני המת. כתב הש"ך סק"ג פירוש קודם שיסתום שיסתום פניו בקבר ולעיל בסי' של"ט סעיף ג' נתבאר דכשמגיע לדיין האמת קורע האבל עכ"ל והרב מהר"י עייאש בספר שבט יהודה דחה דבריו מטעם דהול"ל קודם סתימת הגולל. ועוד מצד הסברא למה נרחיק כל כך. ולא נתכוון כאן אלא ללמדינו דסמוך ממש ליציאת הנשמה יקרע קודם שיכסו פני המת. וכלפי מ"ש הש"ע לעיל סי' של"ט סעיף ג' דבצידוק הדין קורע כשיגיע לדיין האמת. לכך כתב כאן דלכתחילה יקדים לקרוע קודם כיסוי פני המת. והניח מור"ם דין זה עד ש כדי לכותבו במקומו בדיני קריעה. ומיהו אם לא קרע באותה שעה יקרע כל זמן שיזכור ואפילו לאחר קבורה. דלא קבעו זמן דשעת חימום אלא בחכם דלקמן סעיף ז' עכ"ל:

ש"מ ס"ד כשם שקורע על קרובו שמתאבל עליו כך קורע בפני קרובו על מת שמת לקרובו וכו'. כתבו מור"ם בהג"ה ומהריק"ש דאין נוהגין עכשיו כן וכמו שיתבאר לקמן בסי' שע"ד סעיף וא"ו לענין אבילות (דכיון שהוא משום כבוד המתאבלים עכשיו נהגו למחול. וכיוצא בזה כתבו האחרונים לקמן סי' שפ"ז) וכ"כ השולחן גבוה ס"ק י"א וס"ק י"ד. וכן הוא פה עיה"ק ת"ו. ואפשר כי גם בזמן מרן ז"ל לא היו נוהגים כנז"ל ולא כתב כן אלא מעיקר הדין ולמקומות שנהגו כך וכמו שכתבתי בקונטריס הכללים סי' ז' וסי' ח' וכן צ"ל בכמה פרטים בדינים דלקמן. ואפילו היכא שכותב שפשט המנהג אין מזה ראיה למנהג עיה"ק צפת ת"ו וכמו שכתבתי בקונט' הנז"ל סי' וא"ו:

ש"ם ס"ה העומד בשעת יציאת נשמה של איש או אשה מישראל חייב לקרוע. כתב השולחן גבוה ס"ק ט"ו כי בירושלים ת"ו ושאר מקומות לא נהנו כן משום שלא ימצא מי שירצה לעמוד בשעת יציאת נשמה בעבור זה ואינו טוב לנשמה לצאת יחידה וכמ"ש בסי' של"ט סעיף ד':

ש"מ ס"ו על אדם כשר וכו' ואעפ"י שלא עמד בשפת יציאת נשמה חייב לקרוע עליו וכו'. וכתב בהג"ה ויש אומרים דאין חייב לקרוע על אדם כשר אלא א"כ עומד עליו בשעת יציאת נשמה וכו' וכן נהגו להקל. כתב השולחן גבוה סוף ס"ק י"ט דהגם דבבית יוסף תמה על מנהג העולם שסומכים על סברא זו מ"מ נוהגים להקל כדברי מור"ם ע"ש ובספר חינא וחיסדא על כתובות ח"א דף נ"ט טעמים לזה:

ש"מ ס"ז על חכם ועל ת"ח וכו' וכבר נהגו ת"ח בכל מקום לקרוע זה על זה טפח וכו'. וכתב בהג"ה יש אומרים שאין קורעין על חכם אלא א"כ הוא רבו וכו' וכן נהגו להקל במדינות אלו. כתב השולחן גבוה ס"ק כ"ז כי גם במקומותינו נהגו להקל וע"ש ס"ק ט"ו:

ש"מ ס"ח בהג"ה תלמידי חכמים שיושבים ביחד ומקשים ומפרקים זה לזה וכו'. עי' מה שכתבתי לעיל סי' רמ"ב סעיף ל':

ש"מ ס"ט ועל אביו ואמו קורע כל בגדיו וכו' ובסעיף יו"ד ופשט המנהג שלא לקרוע הקאפ"ה על שום מת אפילו על אביו ואמו ולקרוע על אביו ואמו גם החלוק שקורין קאמיז"ה. וכתב בהג"ה דבמדינותיו אין נוהגין כן אלא אין קורעין החלוק של פשתן שהוא בגד הזיעה ולא הסרבל העליון אבל שאר בגדיו קורע באביו ואמו. ובשאר מתים המלבוש העליון תחת הסרבל עכ"ל. וכתב הרב ויקרא אברהם דף קכ"ה סוף ע"ג כי מנהג ארץ ישראל לקרוע את הבגד העליון הנקרא אנטאר"י:

ש"מ סי"ך על אביו ואמו ביד. עי' בית יוסף ושבט יהודה ושולחן גבוה ס"ק מ"א בזה. ומנהגינו פה עיה"ק צפת ת"ו שהשמש קורע לו שפת הבגד בסכין ואח"כ נותן לו הקרע והוא קורע בידו כל שיעור חיוב הקריעה:

ש"מ סי"ד כתב השיורי ברכה אות י"ג כי מ"ש הט"ז סק"ז משם הב"ח דבגדים ישנים שהיו יודעים שלבש אותם קודם מיתת אביו יכול ללובשם בלא קריעה. הוא קיצור לשון. דבב"ח מבואר שיכול ללובשם אחר שבעה בלא קריעה ולא בתוך שבעה. עוד כתב השיורי ברכה שם כי יש להסתפק בבגד שחור שעשה לאבילות אביו (עי' ש"ך לקמן סי' שמ"ה סעיף ה' סק"ה ושולחן גבוה לקמן סי' שע"ח ס"ק כ"א) ולובשו בתוך שבעה אם חייב לקרוע. ומסתמות דברי הפוסקים נראה דאין חילוק. אך עפ"י מ"ש הריטב"א על מו"ק דף כ"ד משם ר"י נראה דיש להקל בבגד שחור מאחר שנעשה לכבוד אביו וסגי בהא. ומיהו יש מי שנסתפק אי בתוך שבעה יכול ליתן לחייט לחפור לו בגד שחור דאסור במלאכה אפילו ע"י אחרים (כדלקמן סי' ש"פ סעיף ה') והמנהג פשוט ליתנו תיכף לחייט. ואפשר להקל אחר שלשה ימים. דכיון דמלאכה זו לצער וכאב שרי עכ"ל:

ש"מ סט"ז על אביו ואמו חייב לחלוץ כתף וכו' ובסעיף י"ז דהוא הדין על חכם ואב"ד ונשיא ורבו מובהק וכו'. וכתב בהג"ה ויש אומרים דעכשיו בזמה"ז לא נהגו לחלוץ כתף כלל וכן נוהגין האידנא עכ"ל. (ועי' חידושי הריטב"א על מו"ק דף כ"ב ובלבוש) וכתב הרב מהר"י עייאש בשבט יהודה סוף סעיף י"ז ולקחן סי' ש"צ אות ה' ששמע שנהגו בירושלים ת"ו לחלוץ כתף גם הרב שולחן גבוה ס"ק נ"ט כתב שראה בירושלים ת"ו בפטירת הרב בעל פרי הארץ שיצאו לפניו בניו ותלמידיו חלוצי כתף:

ש"מ סי"ח כל בגדיו. בש"ע הישן משנת שכ"ז ליתא:

ש"מ סכ"ב אמרו לו מת אביו וקרע ואחר ז' מת בנו והוסיף מתאחה וכו' כצ"ל וכ"כ בש"ע הנז"ל:

ש"מ סל"א אין קורעין ביו"ט אפילו ביו"ט שני של גליות אפילו קרובים של מת אבל בחוה"מ קורעין על כל אחד כפי מה שהוא וכו'. וכתב בהג"ה ויש אומרים דנוהגים שאין לקרוע בחוה"מ רק על אביו ואמו. ועל שאר המתים קורעין לאחר המועד עכ"ל. גם באו"ח סי' תקמ"ז סעיף וא"ו כתבו מרן ומור"ם כנז"ל וכתב הגאון חיד"א במחזיק ברכה או"ח שם אות ג' משם הרב מזבח אדמה דף ח' שנוהגים בירושלים ת"ו כדברי מור"ם הנז"ל. עוד כתב בברכי יוסף או"ח שם אות ב' שבבאה לו שמועה רחוקה מן אביו בחוה"מ נהגו בירושלים ת"ו שלא לקרוע (עי' מג"א שם סק"ג וע"ז יו"ד סי' זה סוף ס"ק י"ח וש"ך ס"ק מ"ז):

תוכן העניינים

ארץ חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה