אור ברסלב
ארץ חיים ארץ חיים חלק יורה דעה › סימן רסו

ארץ חיים· רבי חיים סתהון

ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן רסו

סימן רסה

רס"ו ס"ב אבל אם שבת הסכין וכו' כצ"ל וכ"כ בש"ע הישן משנת שכ"ז:

רס"ו ס"ט בשיעור בין השמשות וכו'. עי' מה שכתבתי בחלק או"ח סי' רס"א סעיף ב':

רס"ו סי"ד יש ליזהר שלא ימולו שני מוהלים מילה אחת בשבת שזה ימול וזה יפרע וכו'. עי' קול הרמ"ז פרק י"ט דשבת מ"ב ותשו' אדמת קודש ח"ב או"ח סימן ז' ושולחן גבוה סוף ס"ק ל"ט:

רס"ז סל"ו שהרי כיון לאבר כצ"ל וכ"כ בש"ע הישן משנת שכ"ז:

רס"ו סמ"ה אחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים שוים במוליך ומביא ולקמן סעיף נ"א כיצד שוין במוליך ומביא שהמביא גט שחרור בארץ ישראל אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ובחוצה לארץ אם אין עדים מצוין לקיימו ואמר השליח בפ"נ ובפ"נ זהו קיומו ואם בא האדון וערער אח"כ אין משגיחים בי. וכתב הש"ך ס"ק ס"ג דבאה"ע סי' קמ"ב נתבאר דבזמן הזה צ"ל בפ"נ ובפ"נ בכל ענין (משום דכולהו ניידי כבני מחוזא אפילו בארץ ישראל):

רס"ו ספ"ב המוכר עבדו לחו"ל או לסוריא או לעכו יצא לחירות וכופין את רבו השני לכתוב לו גט שחרור ומפסיד הדמים ואפילו אם אמר איני רוצה להוציאו לחו"ל אשתעבד בו בא"י אין שומעין לו. וכתב בהג"ה ודין זה נוהג אפילו האידנא (וכמ"ש הטור. וכתב שם הב"ח וז"ל פירוש דין זה דהמוכר עבדו לחו"ל יצא לחירות וכל חילוקי דיניו שכתב לעיל ומה שיכתוב עוד הוא נוהג אפילו האידנא שארץ ישראל היא ביד גוים וכ"כ הרמב"ם בפ"ח מהלכות עבדים אלא שכתכו בסוף כל חילוקי דין זה עכ"ל):

רס"ז ספ"ג עבד שיצא אחר רבו לסוריא ומכרו שם איבד זכותו במה דברים אמורים כשיצא רבו על מנת שלא לחזור לארץ ישראל אבל אם דעת רבו לחזור ויצא אחריו ומכרו שם יצא לחירות וכופין את הלוקח לשחררו:

רס"ו ספ"ד עבד שאמר לעלות לארץ ישראל כופין את רבו לעלות עמו או ימכור אותו למי שיעלהו שם רצה האדון לצאת לחו"ל אינו יכול להוציא את עבדו עד שירצה ודין זה בכל זמן אפילו בזמן הזה שהארץ ביד עכו"ם (עי' מה שאכתוב בעזה"י בחלק אה"ע סי' פ"ה סעיף ג'):

תוכן העניינים

ארץ חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה