ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן רנט
רנ"ט ס"א האומר סלע זו לצדקה וכו' עד שלא בא ליד הגבאי יכול לשנותו בין ללוותו לעצמו בין ללוותו לאחרים ויפרע אחר תחתיו וכו' משבא ליד גבאי אסור ללוותו וכו'. (ועי' לעיל סי' רכ"ח סעיף מ"ב וסי' רנ"ח סעיף וא"ו דמשבא ליד הגבאי אינו יכול להשאל עליו) וכתב הש"ך סק"א וז"ל אבל לדבר מצוה יכול הגבאי לשנות כן דעת הרא"ש והטור וכ"כ התוס' ונראה מדברי מהרי"ק שורש ה' שכן עיקר עכ"ל. והיינו דוקא כשנדר לצדקה סתם. אבל אם פירש הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר או לעני פלוני אין בני העיר ולא הגבאי רשאים לשנות אפילו לתלמוד תורה וכמ"ש מור"ם לעיל סי' רנ"ו סעיף ד' ומרן ז"ל בבית יוסף בסי' זה ובסי' רנ"ו משם הר"ף ועי' פרישה בסי' זה וט"ז סי' רנ"ו סק"ד וש"ך שם סק"ז. וכתב הגאון מהר"מ זאב בתשו' מאמר מרדכי סי' ט"ו לענין מעות ארץ ישראל דהגם שהמעות מונחים עדין בבית המתנדבים מ"מ הוי הוי כאלו באו ליד גבאי משום דהממונה על צדקה זאת הוא קובע קופות מיוחדות לזה בבית המתנדבים והנותן לתוך קופת הממונה הוי כמו ליד הממונה דכיון דהנדיבים נתרצו לקבוע הקופות בבתיהם הרי השאילו להם מקום בבתיהם ונקנה הצדקה ע"י הכלי שהוא הקופה (עי' ש"ך חו"מ סי' ר' סעיף ג' סק"ו ותשו' דברי חיים ח"ב חו"מ סי' ס"ח ותשו' בית יצחק למהר"י שמפלקוש או"ח סי' כ"א ובמ"ע המאסף שנה חמישית חוברת עשירית סי' צ' ושנה ששית חוברת תשיעית סי' פ"ו) ובספר מגיני ארץ ישראל הנדפס שנת תרי"ב הובא תקנה והכרזת אזהרה גדולה ונוראה מהגאון מהר"ר אריה לב קאצינעלנבויגן אב"ד דבריסק דליטא ז"ל. שלא ליקח מכסף הנידר לשם רבי מאיר בעל הנס לשום דבר שבקדושה ולא לשמן למאור בביהכ"נ אלא לשלוח הכל לאנשי ארץ ישראל כי מעות הנז"ל הוא שייך להם ומוחזקים הם בזה כבר מלפנים ואיסור גדול הוא לשנות המעות הנז"ל לשום דבר אחר שבקדושה. ואח"כ הובא דברי הגאון מהר"ר חיים מוואלאזין וז"ל. דברי הרב הגאון האבד"ק בריסק אינם צריכים חיזוק והטיבו חכמים אשר דברו להטיל גודא ואיסור שלא לשנות מעות צדקה הנידב ע"ש ר"מ בעל הנס על שום צדקה אחרת אפילו לעניי העיר כי אם שיומסר לכבוד יקירי הגבאים הכוללים דארץ הקדושה שבכל קהלות הקודש דאינהו הבקיאים ויודעים בטיב עניני ארץ הקדושה והיאך לחלק וכל ההצטרכות הנצרך להוציא בכדי שיתלקט כל הכסף ויובא לארץ הקדושה לפרנסת עניי אנשי מדינתינו (האשכנזים) שבארץ הקדושה. כי אחרי שמודעת זאת ומפורסם שהספרדים מושכים ידיהם מכל וכל ודוחים אותם ומטילים אותם על אנשי מדינתינו. כולי עלמא מודים שהם נקראים עניי עירנו אף אם היו יושבים במדבר והואיל ובחרו להם עוד באדמת הקודש ויושבים על התורה ועל העבודה בלחם צר ומים לחץ יש בהם תרתי לטיבותא נקראים עניי ארץ הקדושה ועניי עירנו (עי' לעיל סי' רנ"ח סעיף ד' משם תשו' גינת ורדים) ואם ח"ו יהיו נידחים גם מאנשי מדינתנו הרי הם מתים ח"ו ברעב ממש. לזאת גם אנכי נטפל לעושי מצוה לחכמי הדור הגודרים בעד הנידר והנידב לשם ארץ הקדושה ולשם ר"מ בעל הנם שלא יצא מהם החוצה אפילו פרוטה אחת. רק הכל יובא ליקירי הגבאים הכוללים. וכל הפושט יד ליגע הן במעות ארץ הקדושה והן במעות ר"מ בעל הנם לשום צדקה אחרת הרי הוא קובע נפשות עניי ארץ הקדושה ממש. אשרי השומע לשקוד על תקנח אביוני אדם שבארץ (כד) ישראל הקדושה. אשר בלתי אל חסדים והתאמצות אנשים ישרים עיניהם חלויות ומיחלות. בעל הברכות ית"ש הוא יברכם. איש איש על פי פעלו הטוב יברכהו ה' כנפשם ונפש החיים בן א"א מו"ר מוהרי"ץ זצלה"ה עכ"ל. ואח"כ הובאו עוד הסכמות על זה מהגאונים הקדושים דמדינות אשכנז ה"ה מהר"ר שאול קאצינעלנבויגן. ומהר"ר אברהם אבלי אב"ד דווילנא ומהר"ר הלל אב"ד דהוראדנא. ומהר"ר יעקב שמשון משופטובקא. ומהר"ר יחיאל מפינטשוב. ומהר"ר זאב מטשארנאסטאריא. ומהר"ר שלמה זלמן הכהן. ומהר"ר צבי משמאטרץ. ומהר"ר מרדכי מנעסכיז. ומהר"ר שרגא פייבוש מלבוב. ומהר"ר יוסף מיאמפיליע ומהר"ר אברהם מקאליסק. ומהר"ר ליב מוואלטשיסק. ומהר"ר משה מוויטיפסק. ומהר"ר דוד מבאר. ומהר"ר לוי יצחק מבארדיטשוב בעל קדושת לוי. ומהר"ר שבתי הכהן מאורלא. ומהר"ר חשה זאב מטיקטין. ומהר"ר עקיבא איגר. ומהר"ר צבי הירש ברודא. ומהר"ר אלי' מוויעלפאלעם. ומהר"ר שלמה זלמן מווארשא בעל חמדת שלמה. ומהר"ר יעקב מקארלין בעל תשו' משכנות יעקב. ומהר"ר יהודה בכרך. ומהר"ר שלמה קלוגר (פי' בתשובותיו טוב טפם ודעת מהרנ"ק סי' רצ"ו) ומהר"ר אהרן משה טוביש (עי' בתשובותיו תועפות ראם יו"ד סי' ל"א) ומהר"ר יוסף שאול נאטינזאן (עי' בתשובותיו שואל ומשיב מהדו"ק ח"ב סי' ע"ה) ומהר"ר יהושע אייזיק מטיקטין בעל עמק יהושע. ומהר"ר אברהם מטשעכנאווי. ומהר"ר דוב בעריש מסלאנים בעל ספר נודע בשערים. ומהר"ר יצחק מאיר מווארשא בעל תשו הרי"מ וחידושי הרי"מ. ומהר"ר מאיר א"ש מאונגוואר (עי' בתשובותיו אמרי אש יו"ד סי' ק"כ) ומהר"ר יצחק משה פערלס מבאניהאד. ומהר"ר אברהם שמואל בנימין סופר בעל תשו' כתב סופר. ומהר"ר חיים נתן דעמביצער מקראקא (המלקט דברי הגאונים הנז"ל) ומבואר בדבריהם ז"ל שלפי הקבלה המסורה כבר נעשה על זה גזירה בחרם מאת מרן בית יוסף ז"ל ותלמידו הוא מורינו הרב מהר"מ אלשיך ז"ל (כי מהר"מ אלשיך סובב בשליחות מצוה בעבור נדבה לא"י ותירץ תקנות וסדרים לזה וכמו שיובא לקמן בעזה"י). וקצת דבריהם הועתקו בקונטריס משפטי ה' הנדפס בירושלים שנת תרמ"ג ובקונטריס פקועות שדה להגאון בעל שדה חמד ז"ל. ועי' עוד בתשו' מאמר מרדכי הנז"ל ותשו' בית יצחק שמעלקיש או"ח סי' י"ט וסי' ך' וסי' כ"א ותשו' חסד לאברהם תאומים מהדו"ק יו"ד סי' ע"ו ותשו' יהודה יעלה למהר"י אסאד יו"ד סי' שט"ו ותשו' דבר משה תאומים סי' י"ב י"ג ותשו' צלותא צלותא דאברהם סי' מ"ה דף ק"ח ובתשו' רמ"ץ יו"ד סי' ע' באורך בזה. וכתב בתשו' רמ"ץ הנז"ל דאפי' אם הגבאים הממונים לגבות מעות הקופות הנז"ל הסכימו עם בני העיר לשנות קצת מהמעות לביקור חולים שם במקום המתנדבים מ"מ אסור לשנות והביא תשו' מהרי"ק סי' ה' שהעתקתי לעיל סי' רנ"ו סעיף ד' ושקיל וטרי בדבריו ומסיק לאסור ע"ש. וכל המתקבץ מקופות ר"מ בעל הנס שבמדינות אשכנז מתחלק לכל האשכנזים תושבי כל ערי הקודש ת"ו ומחלקים ביניהם כללות המעות חלק לכל עיר לפי אנשיה. אבל במדינות הספרדים אין כן המנהג אלא דקופת ר"מ בעל הנס היא מיוחדת דוקא לעיה"ק טבריא תוב"ב וכמו שכתבתי לעיל סי' ר"ג סעיף ד' והספרדים בני טבריא לבדם הם זוכים בהמעות של קופות ר"מ. ושאר ערי הקודש יש להם קופות מיוחדות לכל עיר לבדה דהיינו קופת ירושלים מכונית בשם קופת רחל אמנו. וקופת חברון מכונית קופת אבות העולם. וקופת צפת מכונית קופת רשב"י. ואם יש במדינות הספרדים קופת ארץ ישראל כללית בסתם אז מתחלקת בין הספרדים לשמונה ועשרים חלקים ונוטלת ירושלים אחד עשר חלקים וצפת שבעה חלקים וחברון ששה חלקים וטבריא ארבעה חלקים כפי ההסכמה הנזכרת בתשו' באר המים להרב מהר"ר יעקב מנשה משאלוניק חלק יו"ד סי' מ"ב לענין) מעשה שהיה בשנת תקס"ח וכן נזכרת ההסכמה הנז"ל בתשו' חוקי חיים גאגין סי' ל"א דף נ"ה ע"א בטענות שעברו בין בני צפת ובין בני. טבריא. ואפשר כי תקנה זאת נתקנה על פי מ"ש בתשו' גינת ורדים יו"ד כלל ג' סי' ט' שהבאתי לעיל סי' רנ"ח סעיף ד' דאם נדרו צדקה לארץ ישראל בסתם ראוי כי כל עיר מערי הקודש תקח חלק לפי רוב העניים או מיעוטם הנמצאים באותה העיר (ובזמן התקנה היתה טבריא מעוטה באוכלסין פחות משאר כל ערי הקודש). וכתב הרב מהר"ר ברוך ב"ר שמחה קלימאני ז"ל המגיה פירוש מורינו הרב מהר"מ אלשיך על התורה הישן הנדפס פעם הראשון בווניציאה שנת שס"א בהקדמתו לפירוש הנז"ל בד"ה משה מת וכו' וז"ל ובעינינו ראינו זה דרכו בזהירות וזריזות להעמיד ארץ הקדושה עד שדרשה בעין החמלה ועינו ולבו שם כל הימים. שם לחוק להאיר פני מגמתו והשקפתו לטובתם ולהנאתם בהציעו צערה לרבים וכו' וזה פריו עינינו ראו ממליצתו מגילת איכה שחורה ונאוה וכו' ונקראת בשם חזות קשה מעוררת מאד וכו' זאת אומרת מכאובות ותלאובות הארץ וכו' מסדר נזיקין מכות ונגעים וכו' עד כי רבים מישיני העצלה הקיצו וכו' עשות צדקה בארץ הקדושה באהבה רבה וכו' תקנות וסדרים להרים את תרומת הקודש וכו' ונדבותיהם מזה ומזה הם קצובים וכו' וכו' עכ"ל ואחר כן העתיק כתב התעוררות גאוני וויניציאה על הנז"ל ואח"כ העתיק טופס תקנת מנהיגי ווניציאה בזה וז"ל יושם פארט"י (ר"ל חוק קבוע) מצד מעלת המשימי פארט"י שיחויבו כל איש אשר בשם ישראל יכונה שהוא מבן עשרים שנה ומעלה ושיהיה מפורעי המס מן שלשה דוקאט"ו ומעלה. לפרוע מחצית השקל שהוא רביע דוקאט"ו לכל שנה ושנה. והפירעון יעשה בשבוע שתחול בה פרשת שקלים. ויבואר שגם אם יהיה בערך אחד יותר מאחד מבן עשרים שנה ומעלה. יובן שכולם יפרעו מחצית השקל. ופירעון זה יהיה נגבה ע"י מעלת תהלת הגאונים הלא הם כמהר"ר אביגדור ציוידאל וכמהר"ר בן ציון צרפתי וכמהר"ר ליב סרוואל נר"ו. ויתחיל הפירעון משבוע זה. וכן תמיד מדי שנה בשנה. ויהיה כח ורשות ביד מעלתם לכוף ולנגוש למסרב ח"ו לפרוע פירעון זה בכל מיני כפיות ובעש"ג. והמעות הנזכרים יחויבו מעלת הגאונים לחלקם כפי ערך נפשות מכל הלשונות. לאשכנזים. ספרדים. פורטוגי"ס. ואיטאלייני וזולתם. דהיינו שיסדרו שיחולקו שם בארץ ישראל באופן זה לכל קהל וקהל יצ"ו למספר הנפשות ולפי הטף. גם ה' הוא ברחמיו יתן הטוב ויהי כן. ר"ח אדר שני שנת שס"א פה ווניציא עכ"ל והועתק בספר אבן שמואל פרק תשיעי אות ג' עמוד קכ"ד. ותקנה זאת לחלק לאשכנזים וספרדים וכו' וכן למספר נפשות ולפי הטף נעשית דוקא באיטלייא על פי מנהיגי ויניציא ובדורות האחרונים שלא יכלו בחו"ל לברר מספר הנפשות כנז"ל פסקו רבני איטאליא לתת רביע מקופה כללית לכל אחת מארבע ערי הקודש וכמ"ש בספר מלך שלם בחלק התשו' סי' מ"ג דף ס"ד סוף ע"ב. ובדורות שאחריהם תיקנו לחלק קופה כללית לשמונה ועשרים חלקים כנז"ל. וראיתי נכון להעתיק כאן טופס מכתב גאוני עיה"ק צפת הקדמונים שהובא בתשו' מטה יוסף ח"ב יו"ד סוף סי' י"א וז"ל ששים ושמחים לעשות רצון קונם ופניהם איש אל אחיו ויאמר חזק לעשות חסד וצדקה. ולהשביע נפש שוקקה. המה הגבורים אשר מעולם הגבירים הרמים. נדיבי עמים. משגיחי הקדש הגביר פרינסיפאל נ"ע ה' עליהם יחיו מעתה ועד עולם אכי"ר ימלא פינו שיח רנה ותפלה ברכות והודאות לשם קדשיכם. להשתבח בפעולת צדקתכם כהררי כהררי אל. אשר אתם מפליאים לעשות עם התלמידי חכמים הקובעים לימודם לשם טבריא תוב"ב להוציא לאור פרי ישוה להם. הגם שהלא מצער היא. בם תחי נפשם שחייהם תלוים להם מנגד עד עת בוא הספקתם. וכמה תלמידי חכמים יש ביניהם שנפשם ברעב ובצמא. מתים ברעב הם וטפם וכל אשר להם. ופליאה דעת ממנו מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לשלוח ידו בכסף הקדשים לאמר לאסורים צאו ותורה חדשה מאתם תצא להוציא לחולין כסף הקדשים כל אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם. ואם הוא ביד גוים אסור בכבלי ברזל כל ישראל מצווים לפדותו והנוגע בהקדש המוקדש לשם טבריא ת"ו כנוגע בבבת עינו. ונפש המקדיש נ"ע תצעק עליו ככרוכיא. וגם סנהדרי גדולה וגאוני עולם הקבורים פה במקום הזה יקבוהו. וחוויא דרבנן דלית ליה אסוואתא. לכן מעכ"ת יגלו אוזן הרבנים ה' עליהם יחיו. והם ימחו בידם של הרוצים ליגע בכסף המוקדש למקום הזה. ואם ח"ו יתנו כתף סוררת לבלתי שמוע לדברי הרבנים נר"ו. יגלו את אזנינו. ואנו ברשות השררה יר"ה וברשות ב"ד הצדק נלך שם לטבריא ת"ו על גבי קברי הסנהדרי גדולה ועל גבי קברי רבי חייא ובניו ורבי עקיבא ותלמידיו. ונחרים אותם בתלת מאה ינוקי. ושומע לנו ישכון בטח ושאנן ועליו תבוא ברכת טוב. ולא ידענו בשל מי הרעה הגדולה הזאת שאינו בא למקום הקדוש הזה כי אם מחצית הנהוג. ומה ניתן זה לפני כמה תלמידי חכמים עניים מרודים רעבים גם צמאים לכן מעכ"ת ישתדלו שיחזור הדבר לאיתנו הראשון ביתר שאת. ובשכר זאת אל חי חלקנו צורינו יריק להם' ברכה עד בלי די. ואל שדי יתן לכם רחמים ואורך ימים ושנות חיים ושלום ככל אוות נפשכם הרמה מלאה צדקת ה' וכנפש אוהבי שם קדשיכם חותמים פה צפת ת"ו שנת השנ"ח. ישראל אשכנזי. יום טוב צהלון. אברהם שלום. סלימאן ן' אוחנה. משה קאשטילאץ. אברהם די בוטון. יצחק די בוטון. עכ"ל וכעין זה מובא בתשו' דרכי נועם חו"מ סי' ל' דף רל"ה סוף ע"א על פרט אחר משם הגאון מורינו הרב מהר"ר גבריאל איספראנסה ז"ל אב"ד דעיה"ק צפת ת"ו וז"ל. ועתה אם תאבו ושמעתם גם אתם גם החייב הזה לעשות פשרה ישרה כתורה. זה יתנו מחצית השקלים במעות בעין. טוב הארץ תאכלו. ואם מאן ימאן הגזלן הזה לשמוע לקולינו לעשות הפשרה ישרה. אנו אין כחנו אלא בפינו דהיינו שנחרים אותו לפני האדון דא רשב"י זיע"א על כל מה שגזל מרבנן ותלמידהון מן תחילה ועד סוף ואין ספק דתשלוט בו מדת הדין וענוש יענש ואסון יהיה לו ולזרעו. כשם שהחרמנו ליהודי אחד שהבריחו לגזלן הזה דרך צידון. ומיד נענש שבתוך חודש ימים מת לו בן אחר. והוא גם הוא לא השלים שנתו. ואחרי מותו מת לו הבן האחר. ולא נשאר לו נין ונכד בעמו. ומכ"ש שיחול עליו החרם כי החריב בית מדרשינו וגרם מיתה וגלות לכל התלמידים. ועל ישראל ועל רבנן שלמא רבא מן שמיא עכ"ל. ודבריו סובבים על מ"ש בדרכי נועם שם סי' כ"ג:
רנ"ט ס"ב בהג"ה או אפילו במקום שנוהגים שאדם משים איזה דבר בביהכ"נ כגון ס"ת או כלי כסף וכדומה וכשירצה חוזר ולוקחו וכשיורד מנכסיו מוכרו לאחרים הולכים אחר המנהג וכו'. עי' או"ח סי' קנ"ג סעיף י"ח וסעיף ך' ובמג"א שם סעיף יו"ד ס"ק כ"ב כ"ג ומחנה אפרים הלכות צדקה סי' י"ב. וכתב מורינו הרב מהר"מ אלשיך בתשו' סי' כ"ז בנדון שאחד כתב ס"ת בחוצה לארץ והקדישו על מנת להעלותו לארץ ישראל ובבואו לא"י נתן הס"ח בביהכ"נ שהורגל להתפלל בה. ואחר זמן יצא מאותו ביהכ"נ מחמת סיבת מריבה. ואומר שהקדיש הס"ת בתנאי שיוליכנו לכל ביהכ"נ שירצה. ורצונו להוציא הס"ת מאותו ביהכ"נ ולהניחו בביהכ"נ אחר שקבע שם תפילתו עכשיו. והקהל טוענים כי זה כמה שנים הם מוחזקים בהס"ת בחזקה שהקדישו סתם בלא תנאי כי בעת שעשו לו מי שבירך לא הזכירו תנאי. הדין הוא עם הקהל. וכתב בתוך דבריו וז"ל במקומותינו אין המנהג להוליך הס"ת בכל ביהכ"נ שהוא הולך זולתי כשלא הקדישו עכ"ל ועי' תשו' מורינו הרב מהריט"ץ סוף סי' ר"י מהריב"ל ח"ג סי' קכ"ב מהרש"ך ח"ב סי' ח' בני חיי יו"ד לעיל סי' רנ"ח שמש צרקה או"ח סי' י"ד דף כ"א כ"ב שפת הים יו"ד סי' כ"ה כ"ו קדושת יו"ט אלגאזי סי' ג'. ומצאתי בתשו' כת"י לגאון ירושלם הרב מהר"מ בן חביב בעל ג"פ שכתב דהמנהג פשוט בארץ ישראל דמי שעשה רמונים ומוליך אותם לביהכ"נ בשבתות ובמועדים ונפטר לב"ע. נשארים הרמונים ליורשיו. ואם היורשים יורדים מנכסיהם מוכרים אותם לפרנס עצמם. ואין הקהל תופסים אותם. וכל המקדיש אדעתא דמנהגא מקדיש (ועי' תשו' ישמח לב גאגין יו"ד סי' יו"ד י"א כדבר ההסכמה בירושלים בזה שהובא כתשו' הרדב"ז החדשות ח"ב סי' תרמ"ד):