ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן רנח
רנ"ח ס"ב בהג"ה ואם רצה לומר על סלע זה והוציא בשפתיו על אחר הוי טעות ואינו כלום. עי' לקמן סעיף וא"ו ולעיל סי' רנ"ג סעיף ז' ובחו"מ סי' רפ"ג סעיף ג' דכל נדר לצדקה בטעות אינו כלום וכדין כל נדר בטעות דלעיל סי' רל"ב. וכתב הרב מהר"י מנשה בתשו' באר המים יו"ד סי' מ"ב בדבר מעשה שהיה שאחד כינה עצמו בשם שד"ר ירושלים ועשה מכתבים ופנקס מזויפים מחחימות רבני ירושלים ואסף נדרים ונדבות כמנהג. ואח"כ נודע זיופו ותפשוהו רבני חי"ל והוציאו הממון מתחת ידו. ונסתפקו אם זכתה ירושלים בממון זה. והאריך הרב שם בדין נדר והקדש בטעות. והביא מחלוקת מור"ם והסמ"ע סי' קצ"ה סעיף ג' והט"ז חו"מ סוף סי' קפ"ד אם בעינן במתנה דעת מקבל כדעת נותן או לא ע"ש ועי' קצה"ח שם (ועי' באר מים חיים לרב אד"א סי' ד' ותשו' נחלת שבעה סי' פ"א בנדונות קרובים לזה שעברו בנדבות א"י):
רנ"ח ס"ד האומר תנו מאתים זוז או ס"ת לביהכ"נ יתנו לביהכ"נ שהוא רגיל בעיר שהוא דר שם. וכן הוא הדין באומר תנו מאתים זוז לעניים יתנו לעניי אותה העיר שהוא דר בה כדלקמן סעיף ה'. כתב מורינו הרב מהרימ"ט ח"ב חו"מ ריש סי' מ"ט בדבר אשכנזי אחד שיצא מארץ ישראל לחו"ל ובאמצע דרכו נפל למשכב וציוה מחמת מיתה לתת מממונו סך ממון ללומדי תורה בארץ ישראל בסתם ונפטר לב"ע, הדין נותן כי האשכנזים בארץ ישראל בני קהלה של הנותן הנותן הם קודמים לכל אדם דומיא דקי"ל דתנו מנה לביהכ"נ יתנו לביהכ"נ שהוא רגיל בה תנו מנה לעניים יתנו לעניי עירו. וכ"כ שם סי' ן' ד"ה ולענין וכו' על הנדון דסי' מ"ט הנז"ל (וע' תשו' הרדב"ז ח"ג דפוס פורדא סי' תע"ב) גם מורינו הרב מהריט"ץ סי' רע"ו כתב לענין תושב ארץ ישראל שהקדיש סתם לארץ ישראל שייך ההקדש לאנשי קהלתו שבארץ ישראל דהרי המנהג הפשוט בכל מקומות הספרדים דכשמקדישים מעות לארץ ישראל בסתם שייך ההקדש לעניי ק"ק הספרדים שבארץ ישראל וכן במדינות אשכנזים לאשכנזים שבארץ ישראל (אך במנהג סדר החלוקה בין האשכנזים עצמם עי' מה שכתבתי לעיל סי' רנ"א סעיף ה' משם הדברי חיים ז"ל) ומכ"ש כשמקדישים חפצים ורמונים ומפות ופרוכיות וספרי תורה לארץ ישראל בסתם וכו' ובודאי דאזלינן בתר מנהג שנהגו דעדיף מאומדנא וכו' ולכן הוא הדין בתושב א"י שהקדים סתם לא"י שייך ההקדש לאנשי קהלתו שבא"י. ובתשו' גינת ורדים יו"ד כלל ג' סי' ט' כתב בנדון מעשה שהיה בזמנו שק"ק האשכנזים בעיה"ק ירושלים ת"ו נתרבו עליהם חובות הגוים בריבית עד שכל עזר וסיוע שבא להם מערי אשכנז לא הספיק להניח להם מעצבונם והנוגשים אצים מדוד והבא ומגזימים הם לשלוח יד בביהכ"נ שלהם ולעשותו ח"ו בית תפלות וכו'. ובראות הגאון מהר"ר משה הכהן אב"ד דאשכנזים בירושלים ת"ו את גודל הצרה של קהלתו נסע מירושלים למדינות אשכנז לבקש עזר ותמיכה לקהלתו וכו'. ילקח הסכמה מאת רבני פולוניא. שבכל ערי אשכנז לא יתנו שום נדרים ונדבות לשליח ספרדים שבארץ ישראל אלא את הכל יתנו לעזרת אשכנזים שבירושלים. ואח"כ נסע למצרים ועמדו גדולי מצרים ועשו תיקון גדול ע"י קרובי המלכות למחות את הריבית מכאן ולהבא וגם מעיקר הקרן שעד עכשיו יהיה הפירעון פחות שליש אכן בתנאי שיתפרעו החובות בהמשך שלש שנים ולהיות שחששו גדולי מצרים אולי לא יתפרעו החובות לזמן המוגבל הנזכר וח"ו יחזור הדבר לקלקולו יותר מלפנים. לכן נתעוררו רבני מצרים לחזק ולקיים את ההסכמה שנעשית מקדמת דנא מרבני ערי פולוניא. וכתבו ב"ד שבמצרים אגרת לכל ערי אשכנז ופוליניא. והגידו להם צרת אחיהם שבירושלים ואת התיקון שעשו ע"י המלכות כנז"ל אשר על כן בהמשך שלש שנים האלה לא יתנו נדבה לשום שליח מק"ק ספרדים שבא"י רק שהכל כאשר לכל יותן לעזרת אחיהם האשכנזים שבירושלים ולפדיון ביהכ"נ שלהם כמו שהסכימו רבני ערי פולוניא. ואחר עבור זעם הצרות הכל יהיה שלום שיוכללו האשכנזים בק"ק הספרדים בעניני מסים (עי' תשו' מורינו הרב מהריט"ץ סי' ק"ס והלק"ע בריש קונטריס הגיטין אות וא"ו דף נ"ג פ"א ובמה שכתבתי בקונטריס הכללים סי' כ"ד) והנדבות יבואו ליד הספרדים והם ישאו טרחם ומשאם רק שיתנו להם מעט מחיה וכו'. ובכן שלחו ממצרים אגרות לשלש ערי ארץ ישראל (ירושלים חברון צפת. כי טבריא לא היה בה ישוב בזמן ההוא) להודיע להספרדים מכל זה ולהזהירם שלא ישלחו שליח מאתם לערי אשכנז וכו'. וכאשר הגיעה הסכמת רבני מצרים הזאת לוויניציאה גם ב"ד ויניציאה החזיקו אותה ובאו על החתום. ואחר עבור קצת זמן עמדו קצת מק"ק הספרדים שבארץ ישראל וערערו על ההסכמה הזאת באומרם מי יכול למחות באחרים שלא יתנו צדקותיהם לאחרים כחפצם ורצון לבם. ורוצים להחזיק ביד שלוחי הספרדים שילכו ויסבבו בכל ערי אשכנז ככל אוות נפשם. וק"ק אשכנזים צועקים ובוכים לאמר מה לכם ולנו להשיג גבולות עולם אשר גבלו ראשונים. כי מימי עולם ושנים קדמוניות מנהג פשוט בכל העולם. שהספרדים שבכל העולם הם שולחים נדריהם ונדבותם לק"ק ספרדים שבארץ ישראל ומעולם לא ניתן לאשכנזים שבקרבם שום דבר ואפילו מתנה מועטת כלל. וכמו כן כל ערי אשכנז שולחים נדריהם ונדבותם לאחיהם האשכנזים שבארץ ישראל ולא יתנו מאומה לספרדים. רק שזה כמו עשרים שנה יצא שליח מחברון ת"ו לערי אשכנז והאיש ההוא היה אשכנזי ויבגוד באחיו האשכנזים וכו' ולהיותו אשכנזי רגיל ומכיר בהם ובלשונם פיתה אותם וכיחש להם שיש קהל גדול מאשכנזים בחברון ת"ו ועשה פקידים בכל עיר ועיר והעמיד עליהם קצבות ונדרים ונדבות לק"ק חברון ת"ו ואח"כ נתפרסם הדבר הזה לרבני פולוניא ועמדו וגזרו על כל האשכנזים שלא יורשו לשלוח ולתת פרי נדריהם ונדבותיהם רק לאחיהם האשכנזים שבירושלים ת"ו. ויקר מקרה שאחד משלוחי חברון שהלך לערי אשכנז בעוברו עליהם הרגישו בו. וידעו שקיבץ מהאשכנזים והביאוהו למשפט לפניהם והוציאו מתתת ידו דבר מועט שאמר שזולת זה לא נשאר עוד בידו. עוד מתרעמין האשכנזים על שלוחי הספרדים שלא די להם דפסקי לחיותייהו ומריקים קופות צדקות מן האשכנזים אלא שגם מוציאים דיבה עליהם שלא נכון לשלוח להם עוד שום דבר כי הם אנשים שאינם מהוגנים ח"ו ומפתין לבם של בעלי בתים שבמקומות ההם שינדרו ויתנדבו כ"וכ לשנה לחברון ומחתימים אותם בפנקס השליח. וכמה צרות ובלבולים מגיע להאשכנזים ע"י זה. עוד טוענים האשכנזים שהם כעת כשבויי חרב וכו' ויתחלל ביהכ"נ שלהם ח"ו ואם עוד יתקיים הזעם הזה לא תהיה תקומה לשום אשכנזי לשבת בירושלים. עוד באים עמהן בפיוסין שאם ירצו לשאת עולם מעכשיו הלא יכתבו ויחתמו לכל ערי אשכנז שהכל כאשר לכל יותן לק"ק ספרדים ואם לא ירצו לשאת עול זה. ימתינו להם עד שיקל מעליהם ויעבור זעם החובות ואח"כ יצטרפו עמם ויכתבו לכל ערי אשכנז שכל הנידר והנידב מן היום ההוא והלאה יותן ביד שלוחי הספרדים רק שיותן לאשכנזים מעט מחיה בצמצום כי הם מסתפקים במועט רק שלא ישמעו קול נוגש וכו'. והנה גאוני הספרדים שבארץ ישראל כתבו לרבני מצרים לבטל ההסכמה הנז"ל. וז"ל ויש לעמוד על גזירת רבני פולוניא אם היא עולה לפום דינא. שאם התקנה שתיקנו היא על הקדשות ישנים שבכל עיר ועיר דשים מזמן קדמון לעניי ארץ ישראל. וסתם הקדש לעניי א"י בכל העולם הוא לשלשה ארצות לירושלים ולצפת ולחברון תוב"ב והרי קי"ל האומר תנו מאתים דינרין לביהכ"נ ינתנו לביהכ"נ הרגיל בו ואם היו שנים ורגיל בשניהם ינתנו לשניהם. וידוע דבצפת היה ביהכ"נ מיוחד להאשכנזים כמו שיש עתה בירושלים. והיו בני אשכנז שולחים לצפת ת"ו יותר ממה שהיו שולחים לירושלים. כמו ששמענו מהזקנים שהיו לפנים והאשכנזים שבצפת היו פורעים חמישית המס ממה שהיה בא להם מאשכנז. וא"כ בני אשכנז רגילין ומכירין מפי השמועה דיש שלש ארצות בארץ ישראל דיש בהם עניים וישיבות. וכשהקדישו מלפנים בסתם לעניי א"י סתמו כפירושו הוא לשלש ארצות. אלא דלענין החלוקה. כל עיר ועיר ראוי שתקח לפי רוב העניים או מיעוט העניים הנמצאים בעיר ההיא כמ"ש בתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' רס"ח בענין קיתון השמן ע"ש (הובא בבית יוסף ובש"ך בסי' זה סעיף זה סק"ז ובתשו' מורינו הרב מהריט"ץ סוף סי' רע"ו הנז"ל. וכ"כ הרב מהר"מ חאגיז בקונטריס שפת אמת דף ל"ט ע"ב ודף מ' ע"א לענין החלוקה בא"י בנדבות חו"ל שהתנדבו כתם לעניי א"י וכ"כ החתם סופר חו"מ סי' י"ב אות ב' בתשו' לעיה"ק צפת ת"ו) ואם גזירת רבני פולוניא היא על הקדשים החדשים שיעשו מאותו היום שלא יקדישו אלא לעניי האשכנזים שבירושלים דוקא לא למקום אחר זולתם. הגם דיש לפקפק אם יש להם כח לעשות גזירה זו דכל אדם רשאי בשלו לתת צדקותיו אל מי שיחפוץ וכ"ש שלא לייחד מקום אחד דוקא. והרי רעב בימי דוד בא בשביל שכל מתנותיו היה נותן לעירא היאירי ולא לזולתו (כדאיתא בעירובין דף ס"ג פ"א וכן פסק מרן ז"ל לעיל סי' רנ"ז סעיף ט' שלא יתן אדם כל צדקותיו לעני אחד בלבד) מ"מ אפילו תימא דעולה בדין דיכולין רבני פולוניא לגזור ולתקן על בני מדינתם שכל צדקותיהם יהיו לאשכנזים שבירושלים ת"ו דוקא. הרי הציבור קהלות אשכנז לא קיבלו עליהם התקנה ונותנים לשלוחי צפת ושלוחי חברון ת"ו ונתבטלה תקנתם. ואם אנשי אשכנז לא קיבלו תקנות רבנים שלהם ורוצים לזכות לעשות צדקות עם כל עניי א"י איך יקבלו תקנות שלכם. ומה שיש מקום לתת איזה סעד לעני אשכנזים שבירושלים לבטל השליחות של צפת וחברון ת"ו הוא באופן זה. דאם שלוחי צפת וחברון ת"ו אומרים לבני אשכנז דיש אשכנזים בצפת וחברון ת"ו כמו שיש בירושלים ועל פי זה נותנים להם נדרים ונדבות. בזה יכולין מעכ"ת (רבני מצרים) להושיב ב"ד על כך ויקבלו עדות מהאנשים העולים לזייאר"א דאין נמצא בצפת וחברון אשכנזים רק בירושלים וישלחו קבלת עדות זו לארצות אשכנז. ובכן אפשר דיתבטלו שלוחי צפת וחברון שלא לסבב בארצות אשכנז. כל זה הוא לפי הנחת ערעור הגבאים האומרים שהשלוחים משקרים. אמנם זה אינו עולה על לב שישקרו השלוחים במילתא דעבידא לגלויי לומר דיש אשכנזים בצפת וחברון כמו שיש בירושלים ת"ו דהשקר אין לו רגלים וזה מפורסם וידוע. אלא שהמתנדבים בעם בערי אשכנז דעתם שלימה ורוצים לתת גם לצפת ת"ו לכבוד התנאים והאמוראים והפוסקים הקבורים שם ובפרט כי שם ציון הרשב"י וציון הגאון מהר"י קארו והרב הקדוש האלד"י מהר"י לוריא ז' ואם לא ימצאון שם יהודים יהיו ח"ו הגוים מחטטי שכבי ויחרושו עליהם בבקרים (וכעין זה כתוב בטופס כתב התעוררות גאוני ווניציא על דבר נדבה לארץ ישראל הנדפס בהקדמת פירוש מורינו הרב מהר"מ אלשיך על התורה הישן דפוס ווניציא שנת שס"א) ומי לא ירחם על שומרי קבורות הצדיקים האלו אשר כל העולם נהנה מתורתם. וגם על עניי ק"ק חברון ת"ו מי הוא זה שלא ירצה לרחם עליהם עניים השופכים תפלות לפני אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב ומברכין לפניהם את כל בני הגולה המרחמין עליהם יהיו אשכנזים או ספרדים הלא אב אחד לכולנו וזכות אבות תגן עלינו לעולם ועד. ובודאי דכל מי שיש לו שכל זך יודה בזה אלא דלב הגבאים לב קשה ואכזר ואינם רוצים שירחמו על עניי הספרדים שבצפת שבצפת וחברון ת"ו עכ"ל. ועל זה השיב הגינת ורדים בדף קכ"ח סוף ע"א וכתב דכבר העלה הרא"ם ז"ל בתשו' ח"א סי' נ"ג (הובא בש"ך לעיל סי' רנ"א סעיף ה' סק"ט) דבנדרים והקדשות אזלינן בהו בתר אומדנא ודיינינן בהו כהנהו אומדני דפרק יש נוחלין (ב"כ דף קל"ב ובחו"מ סי' רמ"ו) דרבי שמעון בן מנסיא דקי"ל כוותיה וכו' ואומדן דעתא הוא שכל הנודרין סתמא על אותו ביהכ"נ שרגילין בו הם נודרין דמסתמא כל אחד אוהב שיהיו הקדשותיו בביהכ"נ שמתפלל בו יותר משאר בתי כנסיות ושיפרנס עניי קהלתו יותר מעניי שאר הקהלות דומיא דשכיב מרע שאמר נכסי לטוביה (בכחובות דף כ"ה וכחו"מ סי' רנ"ג סעיף כ"ט וכו'. וכפי זה בנ"ד אם יש שם קדשים ישנים שהקדישו לארץ ישראל מסתמא לא הקדישום אלא בהיות קהלות אשכנזים מיושבים בכל עיר ועיר מארץ ישראל. ולשם היו שולחין הקדשותיהם כי כן ראוי להם. אמנם כיון שכבר לא נשארו בשתי עיירות צפת וחברון ת"ו שום אשכנזי כי אם דוקא בירושלים ת"ו. הנה ראוי לומר שכל הקדשים שהיו בתחילה שולחים לשלש עיירות. עתה שנשתנו הזמנים ישלחו הכל לירושלים ת"ו בלבד. ומקדמת דנא שהיו שולחים הקדשותיהם לשלשת העיירות היה בשביל שהיו עניי האשכנזים מתגוררין שם. לא כן עתה. ואומדנא גדולה היא זו. ואפילו אם תימצי לומר שבתחילה היו שולחין לשלשה העיירות והיו שולחין לכל עיר ועיר מנה אחת אפים חלק לאשכנזים וחלק לספרדים. מ"מ עתה אין לחוש לזה כלל. והרי זה דומה לעשיר שהיה מפריש צדקה שלו והיה לו בעירו עניים מועטים שהיה נותן להם כדי סיפוקם והיה מחלק שארית הצדקה לעניי עיר אחרת. ואח"כ נשתנה הזמן ונתרבו עניים שבעירו עד שהלואי יספיק להם כל צדקה זו. ששורת הדין נותנת שיתן הכל לעניי עירו ולא לאותם עניים מעיר אחרת שהורגל לתת להם. א"כ בנדון זה שפיר יזכו האשכנזים בכל הצדקות של אשכנז אם מדין קדימה אם מדין אומדנא והא בהא תליא. ובפרט בזמן הזה שהגיעו האשכנזים עד שערי מות וכו' וכו' ואע"ג דהשתא אנו באים לתת דין קדימה לעניי אשכנזים על שאר עניי א"י דמחשבינן להו לעניי א"י לגבי עניי אשכנזים כעניי עיר אחרת. שפיר דמי. כי כן העלה הב"ח ביו"ד סי' רנ"א והש"ך שם החזיק על ידו בזה (עי' מה שכתבתי שם סעיף ג') והנה נ"ד עדיף טובא. דעניי אשכנזים שבירושלים אית בהו תרתי לטיבותא לענין קדימה. דהוו עניי דידהו לפי שכל האשכנזים היוצאים מארצותם ומתגוררים בירושלים אין גם עיר אחת מכל גבול ערי הספרדים שתומכת בימינם כלל רק עיניהם צופיות לנדבת בני אשכנז ולכן שפיר מיקרו עניים שלהם לדין קדימה. ותו דאינהו נמי הוו עניי ארץ ישראל מאחר שמתגוררים בירושלים ת"ו. ועל כן ראוי לתת להם דין קדימה על הספרדים שבא"י משום דאית בהו תרתי לטיבותא וכו' וההסכמה שעשו רבני פולוניא היא חוקה והיה להם כח לעשות ההסכמה על פי הדין ולית בה איסור שינוי צדקה וכו' על פי מאי דאיתא ביו"ד סי' רנ"ו סעיף ד' וכו' ואע"ג דגזרו על כל מדינת אשכנז. שפיר דמי. שכבר ידוע שפולוניא היא ראש הממלכה לכל ערי אשכנז וכו'. וכל זה הוא לפי צרת הזמן. אכן בהרויח השי"ת לק"ק האשכנזים מצריתיהם ויפרעו החובות. אז יותן חלק בראש לסיפוק האשכנזים והנשאר יותן לעניי שלש ארצות ארץ ישראל וכו' והספרדים הם ישאו עול ומשא המסים הנהוגים והבלתי נהוגים וכו' עכ"ד הגו"ר ז"ל. ובדורות האחרונים נתיישבו האשכנזים ב"ה בכל ערי הקודש כמקדם ונתפרדו האשכנזים מהספרדים פירוד גמור בכל מין הכנסה והוצאה ונשאל בתשו' שער שלמה סי' ק"ל על מה שהספרדים בני א"י בשנת תקפ"ד עשו הסכמה וגזירה על אחיהם שבגולה במדינות הספרדים שלא יתנו נדבות לשום שליח מכוללות האשכנזים שבא"י. אם מחויבים הספרדים בני חו"ל לקבל עליהם ההסכמה והאריך הרב ז"ל לפום דינא. וצידד ליתן לזה דין מערופיא דקי"ל בחו"מ סי' קנ"ו ע"ש באורך ועי' מה שכתבתי לעיל סי' רנ"ז סעיף ה':