ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן רנו
רנ"ו ס"ד התמחוי וכו' רשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ולשנותם לכל מה שירצו מצרכי ציבור וכו' וכתב בהג"ה דיחיד שהתנדב צדקה ומינה בעצמו גבאים אין בני העיר יכולים לשנותה דלא על דעתן התנדב וכן אם פירש הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר או לעני פלוני אין להם לשנות אפילו לתלמוד תורה. כתוב בתשו' מורינו הרב המבי"ט ח"ג סי' צ"ו וז"ל אלה הם ראשי פרקי הסכמות אשר נעשו בקהל אשכנזים מצפת תוב"ב על פי פי הממונים וקצת חכמים וקצת יחידים לזמן חמשים שנה מתחילים מיום י"ב לשבט שנת השל"ו ליצירה. א) הסכימו שההסכמות הראשונות אשר עשו בק"ק הנז"ל בשנת השכ"ה ליצירה לזמן עשר שנים. יתקיימו עד זמן חמישים שנה בכללות ובפרטות. ב) ועתה מחדש הסכימו והוסיפו על הראשונות שכל אחד מיחידי הק"ק הנז"ל כשיקראו אותו לקרוא בתורה מלבד הקופה שנותן. חייב לעשות נדבה מה שהיה נהוג לנדור. ג) עוד הסכימו שלא יכתוב שום יחיד מהק"ק הנז"ל לחו"ל שום דבר שיגיע הפסד להק"ק. ולא יכתוב לשום נברא שישלח מעות לישיבה או לעניים. ואם ישלחו לאיזה יחיד איזה מעות לחלק. חייב אותו יחיד לתת אותן המעות ליד גבאי הק"ק הנז"ל. ד). עוד הסכימו שלא לתת הספקה לשום בעל תורה רק אם יבוא ללמוד לבית הכנסת. ואם ישלחו מחוץ איזה מעות ויכתבו בפירוש שיתנום לפלוני הסכימו שלא ליתן לו מאומה רק אם יבוא ללמוד בביהכ"נ. ה) עוד הסכימו שלא יצא שום יחיד מהק"ק הנז"ל להתפלל חוץ לביהכ"נ. ולא יקבע מקום לתפילה שום זמנים מהזמנים בשנה או לפחות בכל יום שבת חייב כל אחד לבוא להתפלל בביהכ"נ. ו) עוד הסכימו שלא יעשה שום אחד נדבה ביד שום נברא ולא לצנועים. ואם איזה ספרדי או אשכנזי יבוא מחוץ וינדור ביד פלוני שיחלקם כפי רצונו. חייב אותו פלוני לתת אותם המעות ביד הגבאים. ז) עוד הסכימו. הרב שיגזור על תלמידו שלא יחתום באיזו הסכמה מכל אלו הנז"ל. שהתלמיד ההוא חייב לחתום. ח) עוד הסכימו שכל מי שיחתום יחתום. ואם איזה יחיד או יחידים לא ירצה לחתום. שירדפו ויכריחו ויענישו אותם בין בגופם בין בממונם בכל מיני רדיפה. ט) ואם איזה חכם או חכמים מחכמי העיר יקום וינגד ויעזור למי שלא ירצה לחתום. דבריו יהיו בטלים ומבוטלים כחרם הנשבר וכדבר שאין בו ממש י) והסכימו שאם החכמים והק"ק יצ"ו של העיר ינגדו ויעזרו למי שלא יחתום. שיפרישו קהלם מהקהלות הקדושות מהצדקות ומהקאריפסיריא"ש. וכל הנז"ל קבלו עליהם ועל זרעם בחרם חזק ואמיץ וגזרו בחומרות והאריכו בהם אשר לא ניתנו להכתב. יורנו רבינו אם חייבים הקהל לקיימם. תשובה ענין עשיית ההסכמות הנז"ל כתוב שנעשו על פי הממונים וקצת חכמים וקצת יחידי הקהל לזמן חמישים שנה וכו'. אעפ"י שיהיו הממונים מתמנים על פי רוב הקהל. אין להם רשות להסכים הסכמות כי אם מדעת רוב הקהל אלא א"כ נתנו להם רוב הקהל רשות בפירוש לעשות הסכמות. כי עתה לא נעשו על פי רוב הקהל והחכמים כי אם בקצתם. ובפרט הסכמות הנעשות לחמשים שנה שהן לבניהם ובני בניהם צריך שיקבלום כולם כל אחד עליו ועל זרעו כשבועת בני בנימין (עי' ב"ב דף קכ"א ע"א וסוף תשו' המיוחסות להרמב"ן ותשו' הריב"ש סי' רמ"ט וסי' שצ"ט הובא בקיצור כיו"ד לעיל סוף סי' רי"ד ופי' תשו' הרא"ש כלל ה' סי' ד' וכלל ז' סי' ט' הובא בקיצור ביו"ד לעיל סי' רכ"ח סעיף ל"ה ועי' תשו' בית יהודה ח"א חו"מ סי' א') הסכמה א) לא כתבו מה הן ההסכמות שנעשו אז. לחקור עליהן אם הם כדין או לאו. הסכמה ב) הסכמה זו אין לה קיום אפילו לשנה אחת כ"ש לחמישים שנה כי ה' מוריש ומעשיר זה ישפיל וזה ירים ולפעמים יוסיף על המנהג ולפעמים יחסר. כפי מסת ונדבת יד כל אחד כן יעשה. וגם כי לא יפול בו שינוי ריש ועושר אולי נתן במקום אחר לצדקה הראויה יותר או לחיזוק תלמוד תורה וכיוצא בזה ולא יוכל לנדור עתה כמנהג ויהיה נתפס ח"ו בעונש הכתוב בהסכמות. הסכמה ג) גם זו ההסכמה רוב חלקיה שלא כדין למה לא יכתבו שישלחו לישיבה או לעניים. ואולי ישלחו ליד גבאי הצדקה. ואם ישלחו ליד יחיד שיחלק. למה יעבור על דעת הנותן והשולח שיחלק הוא. ויתנם לגבאי הקהל. הסכמה ד) גם הסכמה זו שלא כדין אם יש לו מקום מוכן וביהמ"ד שקדושתו גדולה מקדושת ביהכ"נ למה לא יתנו לו הספקה. כ"ש אם יכתבו בפירוש שיתנו כפלוני. אם לא יתנו לו מפני שאיני לומד בביהכ"נ. גזילת העני בבתיהם. וגם הם עוברים על דעת הבעלים (ועי' עוד בזה כחלק הנז"ל סי' ס"ו) הסכמה ה) הסכמה זו לא נפלאת היא לא רחוקה כשאר ההסכמות הרחוקות. הסכמה ו) גם הסכמה זו שלא כדין כי לפעמים רוצה איזה אדם להתנדב ביד פלוני שיודע שאותו פלוני יתנם לעני הגון או צנוע שלא יקבל משום אדם כי אם מיד אותו פלוני ומיד הגבאי לא יקבל. ונמצא העני או הצנוע קרח מכאן ומכאן. וגם עוברים על דעת בעל המעות. הסכמה ז) גם בזה הפליגו לעבור על דין תורה. שמורא רבו וציוויו כמורא וצווי שמים. כ"ש בהסכמה שלא כדין כי בלא ציווי הרב לא יוכל לחתום. הסכמה ח) הורו בהסכמה זו כי כוונתם לכבוד עצמם שיתקיימו דבריהם בהטלת אימה זו על הציבור בכל מין רדיפה להרוג את הרוצח בשוגג. הסכמה ט) לא די מה שמסכימים על בני קהלם שלא כדין אלא ג"כ מסכימים שיבוטלו דברי חכמי העיר העוזרים למי למי שלא יחתום. ודבריהם הם הבטלים קמא קמא בטיל. וחס ליה לירא חטא ה"ר יהודה אבמין שיחתום ויחזיק בהסכמות אלו. וחס להו לכהנים הכשרים שבקהל יצ"ו ולבני סגני לויה ולבני החכם מנדילא ובעלי מעשה וש"ט שבקהל שיחתמו הסכמות אלו שהן שלא כדין הסכמה י) אימה יתירה הטילו על הקהלות שלא לש"ש. ואני בטוח ברובם שהם אנשי אמת שלא יעמידו דברי הסכמות אלו אחר שידעו שהן שלא כדין כי הממונים של הקהל שלהם שהם ראשי המסכימים הם בחורים ולא נכנס עדין כל יראת ה' בלבם וכוונתם להתכבד ושרא להו מרייהו לקצת החכמים שנטו ונתפתו לעצת נערים שבנינם הוא סתירה ותקנתם קלקול. ונגד זקניהם כבוד. ולאהבת האמת והשלום אולי יתוקנו ההסכמות כפי הדין לרצון כל הקהל והנראה לי כתבתי וחתמתי המבי"ט. עכ"ל ובתשו' דבר שמואל אבוהב סי' קנ"ו הזהיר לחכם אחד שעלה לארץ ישראל שיהיה זהיר לדקדק בענין חילוק המעות ששולחים לעניים על ידו שלא לשנות בהם מדעת הבעלים ויחלק אותם דוקא ביושר ואמונה לכל אחד ואחד כפי הראוי לו ומיוחד בסתם או במפורש. ובקונטריס שפת אמת להרב מהר"מ חאגיז דף ל"ט ודף מ' כתב דאם בשעת הנדר אומרים המתנדבים לעניי ארץ ישראל בסתם. הגם שאח"כ שולחים הגבאים רשימה לארץ ישראל משמות העניים המקבלים והסך אשר ינתן להם ביד פקידים וממונים שהם ממנים בארץ ישראל על פי החזקה או על פי השמועה או על פי ההמלצה. מ"מ בהגיע המעות לארץ ישראל נוהגים שלא להבדיל בין עניים לעניים ונותנים לכל העניים. כי בבוא המעות. נודע תיכף ומיד לכל אנשי העיר וצועקים שאר העניים למה יגרע חלק צדקתם כאילו ח"ו הם פחותים מעניי אומות העולם דקי"ל בגיטין דף ס"א וביו"ד סי' קנ"א סעיף י"ב וריש סי' רנ"א ובאו"ח סי' תרצ"ד דמפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום וכו' ואם לא יתנו להם ג"כ. יש חשש מלשינות אי מסירה ח"ו וכו' (ועי' מה שכתבתי לעיל כי' רנ"א סעיף ה' משם תשו' שדה הארץ יו"ד סי' י"ד) והנה בתשו' מהרי"ק סי' ה' כתב על דבר המעות אשר התנדבו המתנדבים לעניי ירושלים ת"ו. והושמו אותם המעות ביד הגזברים לעשות מהם כאשר יראה בעיניהם. וכן עשו כמה ימים ושנים וכו'. ויהי כהיום אשר קרה מקרה כי בעו"ה ידו פרש צר על ביהכ"נ אשר בירושלים עיה"ק. ינתץ הבית הגדול והקדוש. ועל זה הוצרכו ק"ק (כב) שבירושלים תו' להוציא מעות הרבה כדי להשתדל לבנות הנהרסות ע"י המלך ממצרים וגם בהוצאות הבנין וענינים אחרים. והוצרכו ללות ברבית מן הגוים ממון הרבה ונשתעבדו בגוף ובממון. ואין לאל ידם לפרוע. ויש לחוש ח"ו פן הנושים יבואו ליקח ערובתם הלא המה גויתם וממונם. ולזה שלחו שני נכבדים לבקש בכל תפוצות הגולה לסייע להם בפירעון השעבוד הנז"ל וכו'. ובבואם לפני הגזברים הנז"ל הממונים על המעות הנז"ל. נשא לבם אותם לקרבה אל המלאכה מלאכת הקודש לסייע בבנין ביהכ"נ שבירושלים ת"ו. ושאלו להרבנים להרשות אותם על כך. ואמרתי דפשיטא אם המצא ימצא בנדבות ההם בכולם או במקצתם שהותנרבו מצד הגזברים בעצמם או מצד בני עירם דבודאי דבר פשוט הוא שיכולים לשנות המעות בהסכמת בני העיר כדתניא בהדיא בב"ב דף ח' רשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי וכו' ולשנותה לכל מה שירצו. ולא מבעיא לדברי ר"ת שפירש דאפילו לדבר הרשות מותר ולדבריו הסכים הרא"ש. אלא אפילו לדברי ר"י שהביא המרדכי פ"ק דב"ב שפירש דוקא לדבר מצוה. פשיטא ופשיטא שאין לך מצוה גדולה מזו כבנין ביהכ"נ של ירושלים עיה"ק מקום מוכן לעלות תפילה השמימה. ואע"ג דנחלק עליהם רבי יוסף הלוי ופירש דדוקא לצורך עניים מותר לשנות כגון מאכילה לכסות וכיוצא בזה ולא לצורך מצוה אחרת. (והביא ראיה ממשנה דשקלים פ"ב מ"ה הובא לעיל סי' רנ"ג סעיף וא"ו) מ"מ כיון שהפוסקים האחרונים חולקים עליו וכן דעת הרמב"ם והרא"ש והסמ"ג ועי' כסי' רנ"ג שם בסוף הסעיף) פשיטא דאחריהם ראוי לילך במעות שבאו מחמת הגזברים בעצמם או מחמת בני עירם והיו מסכימים לשנותם מאחר ששוו כל הפוסקים הללו דיכולים לשנותם אפילו לדבר הרשות. ואפילו באותם מעות שהם מנדבת יחידים ופשיטא שיש יותר להחמיר בהם דאיכא למימר דדוקא מעות שגבו הקהל ביניהם הוא דרשאים לשנותם דמסתמא אדעתא דידם קא גבו אבל במה שהתנדבו יחידים איכא למימר דלאו אדעתא דטובי העיר התנדבו וכו'. מ"מ מותר לשנותם וכו'. ואע"ג שכתבו הפוסקים דדוקא ציבור יכולים לשנות אבל לא גבאי אפילו את"ל לדמות גבאים הללו לשאר גבאים דעלמא. מ"מ הלא כתב ריב"א דלדבר מצוה אפילו גבאי יכול לשנות וכו' וכ"כ הרא"ש וכו'. ואפילו אם ימצא איזה פוסק שחולק. אפשר לומר שבגזברים הללו מודה שכחם ככח בני העיר. דבשלמא גבאים הממונים על גביית צדקת עירם ודאי איכא למימר למימר דלאו אדעתא דידהו יהבו בני עירם אלא אדעתא דנפשייהו וכו'. אבל כשבני עיר אחרת שולחים מעות לצדקה לגבאי עיר אחרת או כשנוחי נפש מניחים לכפרת נפשם מנדבת לבם איזה מעות לצדקה וממנים גבאים על אותם המעות בודאי מסתלקים מאותם המעות מכל וכל ונותנים הכח לאותם גבאים שהרי הם אינם יכולים לפקח בהם והרי הם בעיר אחרת או נפטרים לעולמם ומשום כך י"ל דדעת המתנדבים שיעשו אלו הגבאים מאותם המעות כרצונם ויש להם כח כמו בני העיר בצדקת עירם ואפשר דאפילו יותר מבני העיר. ועל כן נראה לענ"ד דבכי האי גוונא מודו כ"ע דיכולים הגזברים לשנות ובפרט לדבר מצוה וכו'. והגם דהוי פסידא דלא הדר דמה שיטלו הגבאים ממעות עניי ירושלים כדי ליתן לבנין ביהכ"נ דירושלים. לא יחזרו הגבאים ויתנו מכיסם. והיה נראה דאסור דהכא נמי פירשו המתנדבים שינתן לעניי ירושלים והיה נראה לומר דאין לך גבו לשמם יותר מזה. אפילו הכי נראה לי דשרי. דכי אמרינן דכי גבו לשמם אסור לשנות. הני מילי כשגבו לצורך עניים ידועים וכו' דאז ודאי איכא למימר דאינו יכול לשנות ליתן לעניים אחרים וכו'. אבל בנ"ד שהתנדבו המתנדבים מעות כדי שהקרן יהיה קיים תמיד ומהריוח יתנו לכל עניים אשר ימצאו בירושלים פעם אחת בשנה וכן בכל שנה ושנה. ולא התנדבו לצורך עניים מיוחדים כדי ליתן להם מיד ולא לזולתם אלא הפקידו ביד הגזברים להיות פקידים ליתן כאשר יראה בעיניהם לפי ריבוי העניים אשר ימצאו בשעת המתנה או לפי מיעוטן. וגם כי לפי דעתי יש כח בידם להרבות לעני זה ולמעט לעני זה כאשר ייטב בעיניהם. בההיא ודאי לא שייך למימר דכיון שנגבו לשמם דלהם לבדם יותן ולא יוכלו הגבאים לשנות. דאנן סהדי שהמתנדבים כשהתנדבו לא עלה על דעתם כלל שיזכו אותם העניים מיד ר"ל אותם העניים שהיו בירושלים בשעה שהתנדבו דא"כ לא היו יכולים ליתן שוב לעניים אחרים הבאים אח"כ אלא מסרו המעות לגבאים למען יעשו מהם הטוב והישר כפי ראות עיניהם לפי העת ולפי הזמן ולפי רוב העניים או המיעוט ומשום כך יש להם כח גם לשנותם לכל הפחות לדבר מצוה כי הכא דמצוה רבה היא בנין ביהכ"נ בירושלים ת"ו וכו' וכו'. וכ"ש כאשר ראוי לחשוב שיש בזה מעלה לעניי ירושלים כדי שתושבי העם ינהגו עמהם אהבה וריעות. וזכר לדבר ההיא דפ"ק דערכין (דף וא"ו ע"ב וביו"ד לקמן ריש סי' רנ"ט) דשאני רבי ינאי דעניים גופייהו ניחא להו דכמה דמשתהי מעשה ומייתי להו. ועוד שהרי דבר פשוט לפי הנראה לענ"ד שלא נתכוונו המתנדבים בעם שיזכו עניי ירושלים בנדבתם עד שתגיע לידם כיון שלא נתנו אותם לעניים ידועים וכמו שכתבתי לעיל. מאי איכא משום שינוי דעת המתנדבים דיש לפקפק ולומר דאין כח ביד הגזברים או ביד בני העיר היכא שפרטו ואמרו ליתן לפלוני כי הכא דאמרו לעניי ירושלים. אפילו נאמר כן מה שאין ראוי לומר כדפרישית לעיל. מ"מ הכא שיש לשער ולומר דאין כאן שינוי דעת בעלים דמדהניחו עניי עירם וענייהם משום עניי ירושלים. גילו דעתם שרוצים לזכות בהעמדת העניים שם כדי שיהיה להם בזכות העמידה שם כי רב הוא כי שם ציוה ה' את הברכה לברך בשמו ולשרתו. ואם ח"ו היתה ביהכ"נ חריבה והשתות יהרסון צדיקים מה פעלו. לכן מכל הני טעמי נראה לענ"ד שיוכלו הגזברים לעשות כטוב בעיניהם. וכ"ש אם יראה להם שגם זה יהיה תועלת העניים אשר שם למען לא תפול שנאה ותחרות ח"ו ביניהם ובין תושבי העיר עכ"ל. והובא קיצור דבריו להלכה בבית יוסף סי' זה. ובתשו' מורינו הרב מהרימ"ט ח"א סי' ס"ג. ובתשו' שער אפרים סי' ס"ו. ובתשו' רבני צפת שהובא במטה יוסף ח"ב יו"ד סי' יו"ד. וכיוצא בזה פסק מורינו הרב מהריט"ץ בתשו' סי' קנ"ח על מה שנשאל ממנהיגי וטובי עיה"ק צפת ת"ו בדבר הקדש סך מעות מחוצה לארץ לישיבה אחת בצפת ת"ו על מנת שהקרן יהיה קיים והפירות לישיבה. ובראות המנהיגים גודל עוני העיר כי ירדה לשערים בסיבת החובות שחייבים לאומות העולם הסכימו לשלוח יד בקרן ההקדש כדי לפרוע החובות באומרם שאם אין עיר אין ישיבות. ונסתפקו אם יש כח בידם מן הדין לעשות שינוי זה למען שלא תחרב העיר. והשיב דבהרבה מקומות בתלמוד מצינו דאעפ"י שאין הדין כך השעה צריכה לכך וכו' והרי מצינו בגיטין דף ח' וב"ק דף פ' שהתירו איסור שבות קניית בית בשבת בארץ ישראל משום ישוב ארץ ישראל (וכתבו התוס' שם דדוקא משום ישוב א"י ולא משום מצוה אחרת) וכו' וא"כ איני מן הישוב להרבות ישיבות בארץ תלאובות וערים מחרבות וכו' ואעפ"י שאין הדין כך לשנות צוואת המת אשר הקדיש הקרן קיים והפירות לישיבה וכו' ואפילו לצורך מצוה אחרת אסור לשנות ק"ו ממ"ש הרשב"א בתשו' הובא בבית יוסף לקמן סוף סי' רנ"ט. אלא שכבר כתבנו שהשעה צריכה לכך משום ישוב ארץ ישראל ולכן יש בידם כח לשנות ע"ש ע"ש באורך גם הרב שער אפרים בסי' הנז"ל פסק לענין הקדש לירושלים ת"ו שיכולים אנשי ירושלים לשנות ההקדש לפרוע בו חובות שחייבים להגוים למען שיהיה קיום לירושלים שלא יחרב ח"ו קיבוץ ומעמד ומצב העיר. ובדף ל"ט סוף ע"ג נסתייע עוד ממה שפסק מרן ז"ל לעיל סוף סי' רנ"א דיכולים לשנות אפילו מתלמוד תורה לצורך שלשים פשיטים להגמון בכל שנה לפי שהיא הצלת נפשות שאם לא יתפשרו עמו יש כמה עניים שאין להם ליתן ויכום ויפשיטום ערומים. ובדף הנז"ל סוף ע"ד כתב דכיון דאין השינוי ממקום למקום ולא מארץ ישראל לחוצה לארץ אלא בירושלים ח"ו עצמה פשיטא דיכולים לשנות. ובדף מ' ע"ב כתב דמ"ש מור"ם בהג"ה ביו"ד סי' רנ"ו סעיף ד' דאם פירש הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר או לעני פלוני אין להם לשנות אפילו לתלמוד תורה. הוא מדברי תשו' מהרי"ו סי' כ"ו והמעיין שם יראה דכוונתו בעניי העיר ידועים וא"כ הא דכתב מור"ם לעניי העיר ר"ל בעניים ידועים ומה שכתב או לעני פלוני זו ואין צריך לומר זו קתני (עי' חתם סופר חלק ששי סי' כ"ז) ואף שמדברי הרשב"א בתשו' הובא בב"י לקמן סוף סי' רנ"ט נראה לאסור אך הנה מהרי"ק סי' קכ"ח הביא תשו' הרשב"א אחרת סותרת לזאת ועל תשו' האחרונה סמך מהרי"ק, (וכ"כ בתשו' גו"ר יו"ד כלל ג' סי' ע' דף קכ"ח ע"ד) ובדף הנז"ל ע"ד כתב דאפי' התנה המקדיש בפירוש שלא ישנו ההקדש מ"מ איכא אומדנא שאם היה יודע הצער שיגיע לבני ירושלים וכו' היה מסכים לשנות וידוע תשו' הרא"ם ח"א סי' נ"ג (הובא בש"ך לעיל סי' רנ"א סעיף ה' סק"ט) דבכל הקדשות אזלינן בתר אומדנא וכו'. ובספר לב אריה על חולין דף קל"ד ע"ב אהא דאיתא התם דההיא שקא דדינרי דאתא לבי מדרשא קדים רבי אמי וזכה בהן ופריך הגמרא והיכי עביד הכי וכו'. ומשני. רבי אמי נמי לעניים זכה בהן. כתב בספר הנז"ל וז"ל אע"ג דבלאו הכי שלחו זה לבי מדרשא מ"מ הוצרך רבי אמי לקדם ולזכות בהן בכדי ליתן גם לעניים אחרים שאינם מבי מדרשא כי כן הוא הדין בחכם גדול הדור דכולי עלמא יהבו אדעתא דידיה רשאי לשנות הצדקה לכל אשר יחפוץ כדאיתא ביו"ד סי' רנ"ו עכ"ל ועי' תשו' שעות דרבנן סי' א' דף ד' ע"ב. והנה פה עיה"ק צפת ת"ו יש לנו הספרדים הסכמה קדומה בזה וז"ל בשבטי ישראל הודענו נאמנה כי חוק לרבנן סבוראי ראשונים כמלאכים זיע"א משום ישוב ארץ ישראל המקודשת ומפני דרכי שלום שכל חכמי עיה"ק יהיו לאחדים ולא תהיה קטיגוריא ח"ו ביניהם. תיקנו כי כל מין הכנסה או הקדש או ישיבה אשר יקדישו בני ישראל יחיד או רבים אפילו אם יהיה לאנשים נקובים בשמות מפורש יוצא מפי הבעלים. אפילו הכי יכנס לאמצע לקופת התלמידי חכמים. ויתחלק על פי סדר חלוקה דרבנן הנהוגה איש לפי מהללו. כמבואר בהסכמה הישנה אשר תחת יד מורינו הרב החותם ראשון הי"ו. ואף גם ואת אנן בדידן בחברת כל חכמי ורבני עיר קדשינו ת"ו חידשנו וכתבנו הסכמה הנז"ל פעם שנית ובאנו על החתום עליה הלא היא כמוסה תחת יד הרב הנז"ל. ויען דחיישי רבנן שמא ח"ו יתקלקלו ההסכמות ויאבדו. לכן שאלו מאתנו למסור בידם ראיה מהימנא שההסכמות הנז"ל הן כראי מוצק ואין לבטלם בשום אופן. אלא ככה יתנהגו לדורות עולם עד ביאת הגואל כיר"א. ולראית אמו"ץ באעה"ח היום כ"ב שבט שנת תרי"ז לפ"ק פה עיה"ק צפת תוב"ב והכל שריר ובריר וקיים. חיים נחום מזרחי. רפאל מאמאן. חיים אברהם שושנה. שמואל עבו. חיים יוסף פינטו. שלום ששפורטש. עכ"ל. ונראה דכיון כי כל חכמי העיר המקבלים הם עצמם הסכימו בזה להתנהג כן הם ודורותיהם עד עולם כמבואר בלשון ההסכמה. שפיר דמי כמ"ש באו"ח סי' תרצ"ד דהעני עצמו יכול לעשות בהמעות מה שירצה וכתב הפר"ח שם דהכי נהוג (ועי' לח"מ פ"ב מהלכות מגילה הט"ז עדות ביהוסף ח"ב סי' ה' חוות יאיר סי' רל"ב שבות יעקב ח"א סי' ע"ז חקרי לב יו"ד ח"ג סי' ק"ב דף ק"ו כרך של רומי סי' י"ט דף פ"א פ"ב ומה שאכתוב בעזה"י כחלק חו"מ הי' קפ"ג סעיף וא"ו ד"ה כתב המטה יוסף וכו') והסכמה זאת היא טובתם כעין מאי דאיתא בב"מ דף י"ב ע"ב הובא בש"ך לקמן סי' רנ"ז ס"ק י"ג דעשו שאינו זוכה כזוכה מאי טעמא עניים גופייהו ניחא להו כי היכי דכי אגרי לדידהו נלקוט בנייהו בתרייהו. וכיוצא בזה כתב הרשב"א בתשו' הובא בבית יוסף חו"מ סי' תי"ז מחודש ג' על פי הך דב"מ הנז"ל ע"ש:
רנ"ו ס"ה כתב המשפטי שמואל סי' צ"ט לענין מעשה שהי' בירושלים ת"ו. דכיון דמנהג פשוט בירושלים ת"ו שאין העניים מתפרנסים מממון אנשי העיר אלא מהנשלח להם מחוצה לארץ המזכים להם בכל שנה ושנה. א"כ אפילו נימא דבעלמא עניים רמו אבני מתייהו דוקא. אבל הכא לא כן. דהרי אכולי עלמא רמו. וכן נתנהג כבר. ואדעתא דהכי נתיישבו שם העשירים דלא יטילו פרנסתם עליהם דוקא דלא מצו קיימו כפי הנשמע מרוב דוחק מיעוט ההנאה במקום ההוא בעו"ה. וא"כ אין אין לנו כח לחייב מטעם זה לעשירים אשר שם וכו' רק יכתבו לאחיהם שיעזרום ויתמכום וכו' ע"ש. גם הדרכי נועם חו"מ סי' כ"ב כתב דצורכי עיה"ק ירושלים ת"ו אינו מוטל אלא על הפרנסים ולא על יחידי הקהל כלל וכו'. ואם יתדחקו הפרנסים בעניני צורכי העיר. לאו על בני העיר רמיא. אלא שולחים שלוחים לכל בני חוצה לארץ וכו' ע"ש. גם מורינו הרב המבי"ט ח"ג סי' רכ"ח כתב דידוע כי אין השוכנים בירושלים יכולים לפרוע אלא הכרגא מדי שנה בשנה. ושאר הוצאות הן מן המעות הבאים מחוצה לארץ. כי אם לא היו עושים כך לא היה מי שירצה להתיישב בעיר ע"ש. ומ"מ התושבים העשירים הבאים מחו"ל עושים חסד וצדקה עם עניי העיר וכמ"ש מורינו הרב המבי"ט בחלק הנז"ל סי' מ"ח בענין עיה"ק צפת ע"ש וכן בירושלים הם מפרנסים את כמה בעלי בתים דחוקים העוסקים במלאכה ואינם נהנים מנדבת חוצה לארץ וכמ"ש הרב מהר"מ חאגיז בקונטריס שפת אמת דף ל"ה והרב מהר"י פרחי בקונטריס טוב ירושלים. ועי' פרי האדמה ח"ד פ"א מהלכות שבועות דף ך' סוף ע"ד. וכבר האריך הרב אות היא לעולם ח"ב סי' ע"ב בגודל המצוה דבני חו"ל המתיישבים ודרים בארץ ישראל שיתנו שם צדקה ביתר שאת. ועי' רבינו בחיי עה"ת פרשת ראה סי' ט"ו סוף פסוק יו"ד ובהלכות ארץ ישראל המיוחסות להטור הנדפס בלונדון שנת תר"ס דף י"ח. ועי' רמב"ן עה"ת סוף פרשת אחרי מות ופרשת תולדות סי' כ"ו פסוק ה':
רנ"ו ס"ה ידוע כי האשכנזים בארץ ישראל היו שולחים שלשה שלוחים לאשכנז בעבור נדבת א"י. שני שלוחים מירושלים אחד מכולל החסידים למדינותיהם ואחד מכולל הפרושים למדינותיהם. ושליח אחד מצפת וטבריא וחברון ת"ו בעבור שלשת העיירות. ובשנת תקפ"ב נתפרדו תושבי חברון ת"ו לכולל בפני עצמם בשם כולל חב"ד. ואח"כ נתפרדו עוד בני שאר עיירות הנז"ל לכמה כוללים נפרדים כעין פירוד שני כוללים הנז"ל דהיינו שכל כולל יקח מן המחוזות שבחו"ל אשר אנשי הכולל ההוא מקור מולדתם הוא מאותן המחוזות וכנזכר בתשו' חוקי חיים גאגין סי' י"א דף י"ט ע"ג ותשו' נדיב לב ח"ב חו"מ סי' ל' וחתם סופר חו"מ סי' י"ב ובקונטריס השד"ר הרב מהר"ר משה בן מהר"ר צבי חיים ז"ל הנדפס ביויניציא שנת תקפ"ב. וע"י סיבת הפירודים נתגלגלו כמה סכסוכים ביניהם כמ"ש בתשובות הנז"ל ועי' טוב טעם ודעת להגאון מהר"ש קלוגר מהדו"ק סי' רי"ט ותשו' כרך של רומי סי' י"ט. ועשו תקנה כי מי אשר דר עשרה שנים בהמדינה שבחוצה לארץ בהמחוז השייך לאחד מן הכוללים. הגם שלא נולד שם. מ"מ יהיה נחשב ונגרר לאותו הכולל שבארץ ישראל המקבל הצדקה ממחוז ההוא. ובבואו לארץ ישראל יקח חלקו מאותו הכולל. וכמ"ש הגאון מהר"מ אוירבאך בספר אמרי בינה ח"א בחלק התשובות סי' ה'. וכתב שם דאם נפל איזה ספק בזה אין לילך אחר דעות רוב המקבלים שבכולל ההוא ומה שכתב הגאון מאלטונא (בתשו' בנין ציון הישנות סי' קפ"ג) דלפי מאי דקי"ל בחו"מ ריש סי' קס"ג דבכל צורכי ציבור שאינן יכולין להשתוות יש להושיב כל הבעלי בתים הנותנים מס ויקבלו עליהם כי כל אחד יאמר דעתו לשם שמים וילכו אחר הרוב וכו' נלמד מזה דבנ"ד יש לילך אחר רוב המקבלים וכו'. ליתא דאין הדמיונות שוים וכו' אלא דמוקמינן אדינא דזמן י"ב חודש (עי' בית יוסף יו"ד סי' זה ד"ה גרסינן כירושלמי וכו' ומג"א סי' תכ"ט סק"ב ופרמ"ג שם ותשו' אדמת קודש ח"א יו"ד סי' י"ד) וכמו כל ספק בתקנה דקי"ל באה"ע סי' קי"ח סעיף וא"ו דנעמידנו על דין תורה ע"ש באורך. וכיוצא בזה איתא בתשו' גינת ורדים חו"מ כלל ג' סוף סי' ד' לענין מה שפרנסי ומנהיגי עיה"ק חברון ת"ו עשו תקנה בדבר ההכנסה מחוצה לארץ בסדר החלוקה בין קופת התלמידי חכמים ובין קופת הוצאות העיר דאם נפל ספק בתקנה מוקמינן אדינא ע"ש. ובכן עשו האשכנזים תקנה והסכמה חזקה בכל תוקף כי שום כולל לא יגע במחוזות שאינם שייכים לו לקחת מאומה מקופות ארץ ישראל הקבועות שם ולא יגע אפילו בקופות הקבועות בבתי היחידים שבאו לדור מחדש במחוזות ההם הגם שמקור מולדת היחידים ההם הוא ממחוזות השייכים לאותו הכולל כי מאחר שנשתקעו אותם היחידים במחוזות השייכים לכולל אחר. הרי הם נגררים אחר הרוב דהיינו תושבי המדינה דמחוזות של כולל האחר וכדין הבא לעיר להשתקע דקי"ל ביו"ד סי' רנ"ו סעיף ה'. וכמבואר באורך בקונטריס משפטי ה' הנדפס בירושלים שנת תרמ"ג ובתשו' שמחה לאיש להגאון מהר"י אלישר חו"מ סי' י"ד ובקונטריס פקועות שדה להגאון בעל שדה חמד: