ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן רנד
רנ"ד ס"א נשאל הלק"ט ח"ב סי' צ"ב וז"ל בהיות שיש באנגליטירא גוים שאינם עובדים את הצלמים אבל משתפין שם שמים עם דבר אחר (עי' או"ח סוף סי' קנ"ו) ויש שמתנדב לבו לשלוח לצדקה לעניי ארץ ישראל מספקא לן אם מותר לקבל מהן לפרוע חובות הגוים שמצירים לישראל ויש סכנה בדבר. ואת"ל שאסור לקבל מן הגוים מ"מ. אבל להיות שבעוונות נגזר שמד באותה מדינה והרבה מהם יש שנטמעו והו"ל כתינוק שנשבה בין הגוים (דאיתא בשבת דף ס"ח ועי' לעיל סוף סי' קנ"ט) ואית לן למימר דאותן הנודרים מסתמא הן מזרע ישראל. והשיב ע"ז דשאלה זו נשאלה כמה שנים בתר דעביד השליח עובדא ולא נשאלה כהוגן. שאם הציע בה שיש סכנה בדבר איך כתב אח"כ ואת"ל דאסור מ"מ. שאם יש סכנה בדבר כיון שאין בזה אביזרא דע"ז למה יהא אסור לכתחילה. ולענין אם יש שם סכנה לפרוע לגוים אפשר דהוי כההיא דאמיה דשבור מלכא בב"ב דף ח' (עי' לקמן סעיף ב') וכדאמרינן בב"מ דף ק"ח אריה אברחית מנאי. ולמאן דמתיר לשאת ולתת אפילו ביום אדם בזמן הזה דמעשה אבותיהם בידיהם (כדאיתא לעיל סוף סי' קמ"ח) אפשר נמי דאין לחוש כל כך. כ"ש אם אינם עובדים ע"ז כמ"ש בשאלה. וטענה שהיה שם שמד וי"ל שהישראל הוא הנותן. האי מלתא תליא באשלי רברבי אם אותה אנוסים הם מחמת נפשות או שאינם יוצאים מחמת ממון (עי' לעיל סי' קנ"ד סעיף ע' ואה"ע סוף פי' מ"ב וקס"א וג"פ סי' קנ"ג סק"ח) ואדרבה זה גרוע דאיכא מילי דמן הגוי מקבלין ומן המשומד אין מקבלין. ואין כאן מקום לזה. סוף דבר אם עבר וקיבל ינתן לגוים בעלי החובות ואין שם בית מיחוש כלל עכ"ל ועי' תשו' זרע אמת יו"ד סי' קי"ב ושמע אברהם סי' נ"א. ובתשו' בנין ציון הישנות סי' פ"ה כתב לענין מי שהוציא כרוז לאחינו בני ישראל לפרנס אחיהם הנתונים ברעב וביגון בארץ הקדושה. ושלחו גוים גם כן נדבות. יש לצדד דמותרים עניי ישראל שבארץ הקדושה לקבל ולהנות מזה ע"ש. ובהא דכתב הלק"ט באיסור קבלה מהמשומד עי' או"ח סי' קנ"ד סעיף י"א ובהג"ה לקמן סעיף ב' ומ"ש הש"ך שם משם מורינו הרב המבי"ט ח"א סי' רי"ד ובאהלי יוסף למהר"י ריבלין הלכות צדקה מן אות כ"ג ואילך ובתשו' עולת איש או"ח סי' א':