אור ברסלב
ארץ חיים ארץ חיים חלק יורה דעה › סימן רנא

ארץ חיים· רבי חיים סתהון

ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן רנא

סימן רנ

רנ"א ס"ג ויושבי ארץ ישראל קודמין ליושבי חוצה לארץ. הכי תניא בספרי פרשת ראה סי' ט"ו על פסוק ז' כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך וכו' אחיך מאביך קודם לאחיך מאמך. באחד שעריך יושבי עירך קודמים ליושבי עיר אחרת. בארצך יושבי א"י קודמים ליושבי חו"ל. אשר ה' אלדיך נותן לך לרבות כל מקום. וכתב הב"ח וז"ל ונראה דבשניהם מעיר אחרת קאמר דיושבי א"י קודמים ליושבי חו"ל אבל עניי עירו בחו"ל פשיטא דקודמים לעניי עיר אחרת אפילו הם מא"י וכדמשמע מדתני רב יוסף בב"מ פרק איזהו נשך דף ע"א דמסתמא קתני עניי עירך דאפילו של עירך בחו"ל קודמין לעניי עיר אחרת שבא"י. מיהו ודאי בהא דאמר דיושבי א"י קודמים לשל חו"ל נראה דאפילו עניי עיר אחרת הבאים לעיר הם נדחים מפני עניי א"י שלא באו לעיר אלא שולחים לעניי א"י קודם שנותנים לעניי חו"ל הבאים מעיר אחרת לעירו. דאין חילוק בין באים לעירו ללא באים עכ"ל. גם הש"ך סק"ו כתב דהא דעניי עירו קודמים לעניי עיר אחרת משמע אפילו עיר אחרת של א"י וכ"כ הב"ח עכ"ל גם הרב מהר"ש חיון בבני שמואל בחלק התשו' סי' ל"ה דף פ"ג ע"א כתב וז"ל שאעפ"י שעניי חו"ל ועניי א"י עניי א"י קודמין נראה דאפשר דהיינו היכא שאינו עירו אלא כשרוצה לתת לעניי עיר אחרת הקדימו א"י למקומות אחרים עכ"ל וכן דעת הגינת ורדים יו"ד כלל ג' סי' ט' והשמש צדקה יו"ד סי' י"ט והאדמת קודש ח"א יו"ד סי' י"ד. ונשאל הגאון חיד"א בתשו' יוסף אומץ סי' י"ט דבמה יפה כח בני א"י לשלוח שלוחים לכל בני הגולה ולאפקועי מעניי עירם. והשיב על זה דמעולם לא היתה כזאת ולא קרב שליח לקופת עניי מתא ודבר זה מפורסם שהשליח נוטל חלק מקופת א"י ונדבה מכוללות הק"ק ונדבת איזה נדיבים איש אשר כברכתו. וכל זה לא נגע ולא פגע לגרוע מעניי העיר כלל. ובאמת הא דשנינו בספרי פרשת ראה דיושבי א"י קודמין ליושבי חו"ל וכתב הב"ח דעניי עירו קודמין לעניי א"י ומייתי ראיה מדתני רב יוסף בב"מ דף ע"א בסתמא עניי עירך קודמין וכו'. אינה ראיה דהא דתני רב יוסף. אקרא קאי אם כסף תלוה את עמי וכו' ושם לא יש רמז ארץ ישראל. אבל הספרי קאי אקרא באחד שעריך בארצך. ואימא דיושבי א"י קודמין לעניי עירו ואינה ראיה מכרחת. והכי חזינא להש"ך דכתב זה בלשון משמע, ומהר"ש חיון אמר זה בלשון אפשר. ואולם דע דאמרו בספרי פרשת ראה סי' י"ב פסוק כ"ט שקולה ישיבת א"י ככל המצות שבתורה אף בחורבנה ולדעת הרמב"ן היא מכלל רמ"ח מ"ע דאורייתא (והובא מזה באורך לעיל סי' רכ"ח סעיף ל"ו). ואם אל סודו תדרוש וכו' כי בא"י כל תפילה ותחינה עולין לשמים לא כן בארץ העמים מסך מבדיל ובלולים יעלו מארץ לא מטוהרה או עם שרים וכו' (פי' תענית דף יו"ד ריש ריש ע"א ובהפלאה על כתובות דף ק"י ובפתח עינים על כתובות שם. ואין השכינה שורה על הצדיק אלא כא"י כדאיתא במו"ק דף כ"ה ע"א וחמשה וארבעים צדיקים שהעולם מתקיים בהם שלשים מהם הם בא"י וחמשה עשר בחו"ל כדאיתא בחולין דף צ"ב ע"א. וזכות א"י מסייע לקבלת התפילה שם יותר מתפילת צדיק גמור שבחו"ל כדאיתא בערכין דף ל"ב סוף ע"ב. וכמה גדול זכות א"י דאיתא במכות דף ז' ע"א לענין נגמר דינו לחיוב וברח לא"י סותרין את דינו מפני זכותה של א"י אולי תועיל למצוא לו פתח זכות. ואפילו יעקב אבינו נתפחד מעשו שמא תעמוד לו זכות ישיבת א"י כדאיתא בבראשית רבה סדר וישלח פרשה ע"ו. ולימוד התורה בא"י הוא חשוב יותר מהלימוד בחו"ל כדאיתא בבראשית רבה פרשה ט"ז פיסקא ד' דאין תורה כתורת ארץ ישראל. ובויקרא רבה פרשת בהר פרשה ל"ד פיסקא ז' איתא דאפילו שיחת חולין של בני א"י תורה היא דהעני מדבר עם העשיר בלשון חכמה תזכה עצמך בי וכו' והעשיר משיב לו למה אינך יגע כמלאכה ותאכל כי יש לך שוקיים וכרעיים וכרס ואתה כעל בשר לעבוד אמר לו הקב"ה לא דייך שלא נתת לו וכו' ובילקוט תהלים סי' ק"ה על פסוק דרשו ה' ועוזו וכו' איתא אם מבקש אתה לראות השכינה בעולם הזה פסוק בחורה בארץ ישראל וכו'. ובכתובות דף ע"ה איתא דחד מבני א"י כתרי מבני חו"ל. ובב"ב דף קנ"ח איתא דאוירא דא"י מחכים ומשדה אפר אביי בפסחים דף נ"א ע"א דבני בבל כפופים לבני א"י באיסור והיתר וכמ"ש התוס' שם ד"ה כיון. ועי' שבת דף קמ"ה ע"ב פסחים דף ל"ד ע"כ תמורה דף כ"ט ע"א ועי' כוזרי מאמר שני ותשו' רשד"ם יו"ד סי' קס"ז והקדמת סידור יענ"ץ) ובמה יתרצה עבד ה' להיות לו חלק בישיבת א"י ותורת א"י אם לא בהחזיק ביד יושביה (עי' לעיל סי' רמ"ו סעיף א' ובראש דוד עה"ת פרשת ויצא ובספר מאמץ כח למהר"מ אלמושניט דרוש שני על נדבת שאלוניק לת"ת שבעיה"ק צפת ת"ו ובטופס כתב התעוררות גאוני ויניציא על אודות נדבה לארץ ישראל הנדפס בהקדמת פירוש מורינו הרב מהר"מ אלשיך עה"ת הישן משנת שפ"א) וגמירי גדול המעשה יותר מן העושה כדאיתא בב"ב דף ט' ופוק חזי להגאון מהרי"ק בתשו' סוף סי' ה' על מה שהתנדבו לעניי ירושלים ת"ו ובאו שלוחים מירושלים בעבור בנין תיקון ביהכ"נ ירושלים וכתב דיכולים הגבאים לתת המעות בעבור הביהכ"נ (והובא קצת בב"י לקמן סי' רנ"ו ועי' שאכתוב שם סעיף ד' בעזה"י) וז"ל מ"מ הכא שיש לשער ולומר דאין כאן שינוי דעת בעלים דמדהניחו עניי עירם וענייהם משום עניי ירושלים. גילו דעתם שרוצים לזכות בהעמדת העניים שם כדי שיהיה להם בזכות העמידה שם כי רב הוא כי שם. ציוה ה' את הברכה לברך בשמו ולשרתו (ואם ח"ו היתה ביהכ"נ חריבה והשתות יהרסון צדיקים מה פעלו) עכ"ל. הדור אתם ראו כי זה למעלה משלש מאות שנה בימי הגאון מהרי"ק ז"ל שהיה סביב לשנת ר"מ כבר היו נוהגים בנדבות ארץ ישראל והיו השלוחים יוצאים. (ובמנהגי מהרי"ל הלכות פורים הובא שהיו נוהגים בזמנו ליתן מחצית השקל של פורים להעולים לא"י) ועוד למדנו דהמתנדבים בעם היו מניחים ענייהם ועניי עירם משום עניי ירושלים כדי לזכות בהעמדת וקיום ישראל שם בהר הקודש. ודידן עדיפא כי בזה תהיה מנת חלקם בישיבת ארץ ישראל ובתפילות ותורת א"י וכו'. ועוד דהרי כתב הרמב"ם סוף פ"ה מהלכות קידוש החודש דמה שאנו חושבים ראשי חדשים והמועדות בחוצה לארץ אנו סומכים על חשבון בני ארץ ישראל וקביעותם וכו' והוסיף לומר בספר המצות ח"ע קנ"ג שאם ח"ו יעדרו בני ישראל מארץ ישראל לא יועיל חשבונינו כלום בשום פנים וכו' ע"ש (ולקמן פי' שליד סעיף מ"ג הביא מרן ז"ל הא דברכות דף ס"ג דהמחשב שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ מנדין אותו. זולת כשלא הניח כמותו בארץ ישראל. ובפרקי דרבי אליעזר פרק שמיני איתא דאפילו צדיקים וחכמים בחו"ל ורועי צאן ובקר כא"י אין מעברין הסנה אלא ע"י רועי צאן כא"י ואפילו נביאים בחו"ל והדיוטות בא"י אין מעברין הסנה אלא פ"י רועי צאן בא"י ואפילו נביאים כחו"ל והדיוטות כא"י אין מעברין אלא ע"י הדיוטות בא"י), וא"כ חיובא רמיא על כל בני חו"ל להשתדל שיהיו ישראל בא"י דאם לאו ח"ו יהיו בני הגולה בלי ר"ח ומועדים. והגם דהרמב"ן בספר המצות שם האריך להשיג על הרמב"ם ומסיק דרבי הלל בנו של רבי יהודה נשיאה ובית דינו קדשו החדשים והמועדים עד שיבוא אלי' ז"ל וכ"כ הרשב"א והרטב"א והר"ן דהוא מסורת ביד הגאונים. מ"מ לדעת הרמב"ם צריך שיהיו ישראל בא"י ואם לאו בטל הכל ח"ו (ועי' כאורך בקונטריס הסמיכה שבסוף תשו' הרלב"ח דף רצ"ו ובתשו' נפש חיה או"ח סי' א'. גם החתם סופר או"ח סי' ר"ג האריך להתאמץ בנדבות א"י מטעם זה ע"ש ובחלק יו"ד סי' רל"ג רל"ד) ובר מן דין כמה החמירו חז"ל משום ישוב ארץ ישראל עד שהתירו קניית בית בא"י מן הגוי בשבת כמ"ש מרן ז"ל באו"ח סי' ש"ו סעיף י"א (ואפילו כדבר שהוא לכבוד המקום ב"ה חששו חז"ל לישוב א"י כדאיתא במסכת תמיד דף כ"ע וברמב"ם פ"ז מהלכות איסורי מזבח ה"ג), ועוד דאיכא פדיון שבוים דיושבי א"י נתונים נתונים בידי אדונים קשים וכו' ואין לך מצוה רבה כפדיון שבוים כמ"ש ביו"ד ריש סי' רנ"ב. ובכי האי גוונא אפילו הב"ח ז"ל אזיל ומודה דקדמי לעניי העיר להציל לקוחים למות ח"ו וכו'. וכתבו המקובלים דיושבי א"י נאנחים ונאנקים ביסורין ורעב ורשעת הגוים וכו' (ובבראשית רבה פרשה ן' פיסקא וא"ז איתא אמר ר"א בר"ש נוח לו לאדם לגדל לגיון אחד של זתים בגליל ולא לגדל תינוק אחד בארץ ישראל מפני דוחק הפרנסה והצער שיש בא"י) לכפר על כל ישראל על חטאת הצבור והיחיד והגם דשם אינם נמצאים ממיני החטאים האלה כגון גילוח הזקן והפאות וסתם יינם ועריות ושחוק וקומדיו"ס אינהו ואביזרייהו (ובט"ז דף כ"ו ריש פ"א איתא תא חזי מה כין גנבי ככל ולסטין דארץ ישראל) ורובם ככולם מתפללים בציבור וקורים ושונים דבר בעתו מלבד רבנן קדישי בעלי ישיבות וכו' ופוסקים ק אמת לאמתו עם כל זה רבו הצרות וכו' על כ דבר פשעי ישראל וכו' מי האיש החפץ חיים יחזיק ביד עניי א"י וכו' וזכותא דארעא קדישא מסגא קמיה וכו' אכי"ר עכ"ל. גם בספרו פני דוד עה"ת פרשת ראה סי' ט' אות ט"ו דף צ"ח ע"ד כתב כעין זה וסיים ע"ז דאשריהם ישראל אשר בבוא אליהם שליח ארץ ישראל מכבדין אותו ומחבבין אותו כגלגל עיניהם. וכן בדין. דאמרינן בשלהי כתובות דף קי"ב רבי אבא מנשק כיפי דעכו רבי חנינא מתקיל מתקליה רבי אמי ורבי אסי קיימו משמשא לטולא ומטולא לשמשא רבי חייא בר גמדא מיגנדר בעפרה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. ואם ככה עשו גדולי עולם לאבן מקיר ועפר הארץ. הדברים ק"ו לחכם מארץ ישראל וכו' ע"ש ועי' פלא יועץ אות א' עניני א"י דף ט"ו ותשו' אמרי אש יו"ד סוף סי' ק"א ובקונטריס שפת אמת למהר"מ חאגיז ובקונטריס טוב ירושלים למהר"י פרחי ז"ל. והרב פאת השולחן סי' ב' אות כ"ט הביא דברי הב"ח הנז"ל וכתב וז"ל ולי נראה דודאי הכתוב ודתני עלה בספרי. בארץ ישראל נאמרה כמ"ש כי יהיה בך אביון וכו' באחד שעריך וכו' בארצך וכו' (עי' כלי יקר עה"ת שם) והיינו כל הדרים בא"י שקרוביו קודמין ועניי עירו דא"י קודמין לעניי עיר אחרת בא"י, ויושבי א"י קודמין ליושבי חו"ל היינו כשבאין עניי עיר אחרת מא"י ומחו"ל לא"י יושבי א"י קודמין וכו'. אבל לא מיירי בעניי עירו שבחו"ל דנימא דהקדימם הקרא לבארצך דהיינו עניי א"י. ומסברא לא קדמו. דבנתינתו ליושבי א"י מקיים שני מצות להחיות עניים ולקיים ישיבת א"י. והכי גרסינן בספרי פרשת ראה סוף סי' י"ד על פסוק כ"ט ובא הלוי וכו' והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך מלמד שאין מוציאין אותו (מפשר עני) מן הארץ לחו"ל. וכן הוא בספרי פרשת תבוא סי' כ"ו פסוק י"ב ובירושלמי פ"ח דפאה וכו' ומזה פסק הרמב"ם סוף פ"ו מהלכות מחנות עניים (והטור לקמן סי' של"א והש"ך שם בסוף הסימן) שאין מוציאין מעשר עני מא"י לחו"ל שנאמר בפרשת ראה ובפרשת תבוא בשעריך וכו' הרי דבשעריך על ארץ ישראל קאי. ומ"ש הב"ח ראיה מב"מ דף ע"א. לא מכרעא. דשם מיירי בהלואה מקרא דאם כסף תלוה וכו' ולא נזכר שם בארצך דנקדים להלוות לעניי עירו מעניי עיר אחרת אף דארץ ישראל. ולא משתעי קרא וגמרא בזה. ובודאי רב יוסף בעניי עיר אחרת דכוותה מיירי במקומו בחו"ל עכ"ל. וכן נראה דעת מורינו הרב מהר"מ גלאנטי בתשו' סוף סי' ע"ו והרב משפט צדק ח"ב סי' ס"א. ולענין אם יש איזה קדימה לירושלם ת"ו יותר משאר א"י כעין מה דקי"ל באה"ע סי' ע"ה או שהם שוים בפרט זה דצדקה. עי' חתם סופר יו"ד סי' רל"ג רל"ד. מטה אהרן ח"ב אות ק' דף רע"ד. דין אמת למהר"י נבון בקונטריס התשו' סי' ב'. ועי' מטה יוסף ח"ב יו"ד סי' י"ב דף נ"א ע"ב. בעי חיי יו"ד סי' ר"ך דף קס"ד סוף ע"ג. בני חיי אה"ע סי' קס"ו הגהב"י אות ב'. מלך שלם בחלק התשו' סי' מ"ג. עדות ביהוסף ח"א סי' י"א. ועי' זוה"ק פרשת וירא במדרש הנעלם דף קי"ד ע"א ובגליון שם וכתב הרב מחזה אברהם די ביטון סי' ב' אות ג' באחד שנדר לתת כו"כ לישיבת א"י ת"ו ושאלו אותו אם לחברון או לצפת או לירושלים. והשיב להם לא לא. ותכף מת ולא הספיק לפרש דבריו. הדין הוא דחברון ת"ו בודאי אין לה זכות כי תשובת הנודר קאי על תחילת השאלה וכעין מה שכתב בתשו' מהר"א ששון סי' קמ"ו על פי מאי דאיתא בנזיר דף י"א ע"ב:

רנ"א ס"ה כתב הגאון מסאנז זצ"ל בתשו' דברי חיים ח"ב חו"מ סי' ס"ח דהגם כי יש מחוז בחוצה לארץ אשר משם יקבץ הגבאי נדבה לארץ ישראל יותר משאר מחוזות מ"מ אין שום קדימה וזכות לאנשים שבארץ ישראל שהם מאותו המחוז לתת להם חלק יותר משאר אנשים שבא"י שהם ממחוזות אחרות. דלא שייך לומר בזה עניי עירך קודמין כיון שעקרו ממקומם וכו' וגם דהרי יש בא"י כמה ת"ח גדולים מהם ות"ח קודם לעניי עירו (עי' פתחי תשו' סק"ג) ואין להם טענה מכת דין תנו מנה לעניים יתנו לעניי עירו דלקמן סי' רנ"ח סעיף ה' דהא כבר כתב שם בהג"ה דכל זה מן הסתם אבל במקום שיודעים כוונתו שלא כיון לעניי אותה העיר לבד וכו' ע"ש ובנ"ד נמי הכי הוא ועוד דאין המנהג לתת שום קדימה בזה וכו' ובכי האי גוונא אפילו בנדר סתם אזלינן בתר המנהג וכמ"ש בהג"ה שם (ובבית יוסף שם כתב משם הרשב"א ז"ל דמדינא כל האומר סתם תנו מנה לעניים אין כמשמע אלא עניי עירו וכן מדינא כל האומר תנו מנה לפניי פירי נותנין לכל עניי העיר חלק כחלק אך לא ראיתי כאחת ממקומותינו שנהגו כן אלא הגבאים נותנים למקצתם ולא למקצתם ומרבים לאחד וממעטים לאחר וכן ההקדשות שעושים סתם מחלקים כרצונם בין למקצתם בין לכולם בין לפניי עירם כין לפני עיר אחרת ולפיכך ולפיכך נראה כי כל המקדיש לא שיחלקו כפי שורת הדין הקדיש אלא כפי המנהג בשכבר ראה שהקדישו המקדישים שלפניו שנהגו כן הגזברים וכו') ועוד דהרי כבר בא ליד הגבאי דתיכף שהמתנדב מניח המעות בהקופה הקבועה בביתו שהוא כלי של הגבאי הקופה קונה לו ואין לומר דהוי כליו של לוקח דהרי מושלי ליה מקום להגבאי (עי' ש"ך חו"מ סי' ר' סעיף ג' סק"ז) ותו דהרי כבר מסר המתנדב להשליח ומבואר בסי' רנ"א סעיף ה' דמי שנתן ממון לגבאים לצדקה אין לו ולא ליורשיו שום כח בהם והקהל יעשו הטוב בעיני אלד'ים ואדם וכתב בהג"ה אבל קודם שבאו ליד גבאי אם נדר צדקה סתם נותנין לקרוביו העניים דאומדין דעתו דכוונתו לקרוביו וכו' ובנ"ד כבר באו ליד הגבאי ע"ש באורך. ומתשו' שדה הארץ יו"ד סי' י"ד מתבאר ג"כ דבשלחו צדקה מעיר שאלוניק לעיה"ק ירושלים ת"ו. אם בעת קיבוץ הנדבה היתה הגביה לעניי ירושלים סתם. אז אין קדימה ועדיפות לעניי שאלוניק הדרים בירושלים כיון שכבר באו המעות ליד הגבאי של שאלוניק או של ירושלים. אך אם בעת הגביה ביארו בפירוש לעניי שאלוניק אשר בירושלים אז שייך הצדקה להם דוקא. ואין חילוק בין עניי שאלוניק שיש להם זמן רב שנשתקעו בירושלים ובין עניי שאלוניק שבאו מקרוב לדור ולהשתקע בירושלים דכולם נקראים עניי שאלוניק ע"ש גם בתשו' אדמת קודש ח"ב יו"ד סי' ח' פסק שאין הפרש בזה בין עניי שאלוניק האזרחים בירושלים ובין החדשים מקרוב באו להשתקע ע"ש. עוד כתב בשדה הארץ שם דאם היתה הגביה סתם לעניי ירושלים. אז אפילו כתב הגבאי של שאלוניק שיחלקו הצדקה דוקא לעניי שאלוניק שבירושלים אין בדבריו כלום אלא יד עניי ירושלים כולם שוה בזה ע"ש וכן מצאתי בקונטריס שפת אמת להרב מהר"מ חאגיז דף מ' ע"א (ויובא באורך לקמן סי' רנ"ו סעיף ד' בעזה"י) שאפילו שלחו הגבאים מחו"ל רשימה משמות העניים המקבלים אפילו הכי נוהגים שאין מבדילים בין עניים לעניים ונותנים לכל עניי ירושלים מצדקה זאת כיון דבשעת הנדר אומרים המתנדבים סתם לעניי ארץ ישראל. ועי' מה שאכתוב לקמן סי' רנ"ח סעיף ד':

תוכן העניינים

ארץ חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה