אור ברסלב
ארץ חיים ארץ חיים חלק יורה דעה › סימן רמו

ארץ חיים· רבי חיים סתהון

ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן רמו

סימן רמג

רמ"ו ס"ב ילמוד אדם תורה ואח"כ ישא אשה וכו' עי' קידושין דף כ"ט ע"ב דרב יהודה אמר שמואל הלכה נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה ורבי יוחנן אמר ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה ולא פליגי הא לן והא להו ופירש רש"י דבני בבל היו הולכין וגורסין משניות התנאים בארץ ישראל ומתוך שלומדים חוץ למקומם אין צרכי הבית מוטלים עליו נושא אשה דהוה בלא הרהור ואח"כ הולך ולומד תורה ובני ארץ ישראל הלומדים במקומם אם נושא אשה יהיו צורכי הבית מוטלין עליו ויבטלוהו עכ"ל והתוס' שם הקשו על פירושו דהא אכתי איכא הרהור כיון שהולכים ללמוד חוץ למקומם ועוד הקשו דהיאך יצא חוץ למקומו ללמוד אחר שנשא אשה והלא הוא צריך לחזר אחר מזונות אשתו ובניו ובפ"ק דגיטין דף וא"ו אשכחן דשלח רבי אביתר בני אדם הבאים משם לכאן (מבבל לא"י) הם מקיימין בעצמן ויתנו את הילד בזונה ואת הילדה מכרו ביין. פירוש שצריכין בניו ובנותיו להתמשכן בעבור מזונותיהם. ולכן נראה איפכא דרבי יוחנן דאמר ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה. לבני בבל דיבר. שאינו יכול להניח אשתו ולילך ללמוד ועוד שהם עניים. ושמואל דאמר נושא אשה תחלה. לבני א"י אמר שיכולים ללמוד במקומם וגם הם עשירים וטוב לו שישא אשה וילמוד תורה בטהרה. ומיהו פעמים שגם בני א"י היו יוצאים חוץ למקומם לבבל ללמוד תורה אלא רובם היו לומדים במקומם. ואין תימה אם שמואל שהיה מבני בבל דמורה לבני א"י שהיו לפניו תלמידים מבני א"י שהיה מדבר להם ורבי יוחנן אעפ"י שהיה מא"י היה מדבר לתלמידים שלפניו מבבל עכ"ל ועי' מה שכתבתי בחלק או"ח סי' קכ"ח סעיף מ"ד משם הערוך ערך ריחיים ב':

רמ"ו ס"ד כתב הש"ך סוף סק"ו שאין ללמוד חכמת הקבלה אלא אחר שמילא כריסו מהש"ס ויש שכתבו שלא ללמוד קבלה עד שיהא בן ארבעים שנה בשגם שצריך קדושה וטהרה וזריזות ונקיות לזה וכו' ע"ש ועי' בהקדמת הגאון מהר"י דילאטאש לספר הזוה"ק ובהקדמת עץ החיים ושער ההקדמות ובכסא מלך על תיקוני הזוהר תיקון מ"ג. וכתוב בהקדמת עמק המלך דף ד' ע"ב ובאגרת מהר"ש שלומל שבשבחי האריז"ל (כא) דף יו"ד שחכמי צפת ת"ו גזרו בחרם שלא להוציא קבלת האריז"ל מארץ ישראל לחוצה לארץ (עי' זוה"ק סוף פרשת לך לך) וכתב הגאון חיד"א ז"ל בשם הגדולים מע"ס אות ק' סי' צ"ה כי בארץ ישראל אין לומדים בספרי הקבלה אלא דוקא בעץ החיים ובשמונה שערים שסידר מהר"ש ויטאל ז"ל. עוד כתב בקונטריס אחרון שם שלא ללמוד קבלה אלא בספרים הנז"ל ובמבוא שערים ובאוצרות חיים, וכתב הכסא מלך תיקון הנז"ל דאם זוכה להבין פירוש מאמר אחד בקבלה עושה תיקון למעלה בשעה אחת מה שלא יעשה שנה תמימה בלימוד פשט, ועי' מה שכתבתי בקונטריס הכללים סי' י"ג:

רמ"ו סכ"א איתא בעירובין דף נ"ג ע"א דבני יהודה דדייקי בלישנא ומתנחו להו סימנא וגמרו מחד רבה וגלו מסכתא נתקיימה תורתן בידם. ובני גליל דלא הוה בהו הני מעליותא לא נתקיימה תורתן בידם:

רמ"ו סכ"א בהג"ה ויש אומרים דאפילו בבריא מותר וכו'. עי' חו"מ סי' ט' סעיף ג'. וכתב מרן ז"ל בתשו' אבקת רוכל סי' ב' שנשאל לענין בעלי תורה המקבלים פרס תדירי וזמני להיותם עוסקים בתורה. אם הוא מותר אפילו לסברת החולקים על הרמב"ם (פ"ג מהלכות ת"ת ובפירוש המשניות פ"ד דאבות מ"ה) ומתירים משום עת לעשות לה'. וגם אינם מקבלים מיחיד. בהיות ידוע שיש להם חמשים ויניציאנו"ש מעות מלבד מטלטלי בית ומלבושים ותכשיטי זהב לפי כבודם הנהוג לבעלי תורה כיוצא בהם יראי ה' במקום שהם דרים בו. ואפילו שהנותן יהיה עשיר וגם יודע בזה. אחר שאינו נותן להם בתורת צדקה כשאר עניים בין יעסקו בתורה בין אם לא יעסקו אלא בתנאי שיעסקו בתורה. כ"ש וק"ו בהיות ידוע שהנותן הוא יותר עני מן קצת המקבלים אלא שמצוים בידו מעות של המלכות. מצורף לזה שיש כמה בעלי תורה כמעט מתים ברעב לפי שאין נותנים להם די סיפוקם כי ההספקה אין בה די מחסור לכל המקבלים. ונמצא שהבעלי תורה שאינם צריכים גוזלים חלק הנצרכים ועוד שיכולים לחת המעות שבידם לתושבי מצרים ע"י שלוחים נאמנים באופן שירויחו בהם די סיפוקן או קצת. והם משיבים על זה. שאינם מאמינים לשום אדם וגם הם אינם רוצים להתעסק בהם בתוך המדינה. כ"ש לצאת למקום אחר מארץ ישראל. ועל זה השיב מרן ז"ל דעם היות קצת דברי השאלה אינם מדוקדקים שכתב בהיות ידוע שיש להם חמשים ויניציאנו"ש ומה קצבה היא חמשים ויניציאנו"ש שאם דעתו לרמוז למה ששנינו (סוף פאה) מי מי שיש לו מאחים זוז הרי זה לא יטול וכו' הרי מאתים זוז אינם אלא עשרים ויניציאנו"ש (והם סך שלש מאות דרה"ם כסף מזוקק) ואם דעתו לרמוז למה שכתב הטור (יו"ד סי' רנ"ג) שיכול ליטול בזמן הזה עד שיהיה לו קרן שיוכל להתפרנס מהריוח שלו וכתב מרן ז"ל בש"ע שם סעיף כ' דדברים של טעם הם ועי' ש"ך יו"ד ריש סי' רמ"ח וסי' ר"ן סק"ג וכנה"ג חו"מ סי' קכ"ה הגהב"י אות ט"ו ובתשו' חיים לעולם למורינו הרב מהר"ח מודעי חלק יו"ד סי' א' דף מ"ו ע"א) ועלה בדעתו שבחמשים ויניציאנו"ש יוכל להתפרנס מהריוח. גם זה אינה קצבה. דלא כל המקומות ולא כל האנשים שוים דיש מקום משא ומתן שבדבר מועט מקרן יכול להרויח פרנסתו ויש מקום דאפילו בכפלי כפלים לא יוכל להרויח פרנסתו. וכן באנשים יש בקי בסחורה שמצליח בה ויש שאינו בקי. וגם יש שחין לו טיפול ויספיק לו דבר מועט ויש שיש לו טיפול. וא"כ מה קצבה היא חמשים ויניציאנו"ש. גם מה שכתב לבעלי תורה יראי ה' שבמקום ההיא. לא ידעתי מה ענין ליראי ה' במקום הוה וכו'. והנה בביאורי (כסף משנה) על הרמב"ם פ"ג מהלכות ת"ת כתבתי על דברי הרמב"ם שם ובפיה"מ שהאריך למעניתו נגד האומרים שראוי שיעזרו לחכמים ולתלמידים שתורתם אומנותם. ועם היות כי רוב חכמי התורה היו נוהגים כן כמו שמבואר בדבריו. סתר ראיותיהם והביא ראיות לדבריו (ועי' ביקר תפארת להרדב"ז על הרמב"ם סוף הלכות שמיטה). ואני טענתי בעד מנהג חכמי התורה. ותירצת כל מה שהקשה עליהם. והבאתי כמה ראיות לדבריהם והעולה מכלל דברי שם כי מי שילמוד לשם שמים ואח"כ אי אפשר לו אם לא יטול שכר מותר. וזה נחלק לשלשה חלקים אם שיטול שכר מאבי הבן ללמד בנו או ללמדו. ואם שיושב ולומד וכל הבא לקרבה אל המלאכה יקרבהו לתורה ולמצות. ואם שיושב ודן דין אמת לאמתו וכו'. ומעתה לענין נ"ד אם אלו הבעלי תורה מלמדים לאחרים. או הם דיינים. מותרים ליטול תשלום הספקתם מהציבור. כי מה שטוענים שאינם רוצים לתת מעותיהם חוץ לעירם. הדין עמהם ואפילו אם בתוך עירם אינם מאמינים לשום אדם. גם זו טענה היא, כי מעשים בכל יום כמה אנשים מוחזקים לעשירים ונאמנים ואח"כ מגלייא בהתייהו. ומ"מ הם בעצמם יעשו איזו סחורה קלה בענין שלא יתבטלו מלימודם אלא זמן מועט. ואם לא יספיק להם יטלו תשלום הספקתם מהציבור. אבל יותר מכדי תשלום פרנסתם אסור להם ליטול וכו' ואם אינם מלמדים לאחרים וגם אינם דיינים אלא עוסקים בתורה. והניתן אינו נותן להם אלא על מנת שיעסקו בתורה יש לדון בהם והשואל כתב שסומכים על מה שכתב הטור וכו' והוא השיב עליהם שאינם מחלקים בין לוקח בתורת צדקה ללוקח בתנאי שיעסקו בתורה. ונראה מדבריו דקילא ליה לוקח בתורת צדקה מלוקח בתנאי שיעסקו בתורה ולי אי איכא לפלוגי בינייהו. איפכא איכא לפלוגי וכדמשמע בסוטה דף כ"א ע"א (עי' לעיל סעיף א') וכו' וכו' ומ"מ לענין מה שכתב השואל שיש כמה בעלי תורה כמעט מתים ברעב וכו'. זה דבר שראוי לשית לב אליו. וכבר נתבאר שאם אינם צריכים כלל שמרויחים כדי פרנסתם. בלאו הכי נמי אסיר להם ליטול ועון גדול יש בדבר. ואם מרויחים קצת פרנסתם ונוטלים כדי תשלום פרנסתם. היותר נכון הוא לשאול את פי הנותן. ועל פי דבריו יתנהגו. ואם א"א לשאול את פיו. אבל יודעים שיודע שנותנים ממעותיו גם לעוסקים בתורה שאינם נצרכים כל כך. נראה לי שהמחלק צריך להרבות בחלק הנצרכים מן חלק שאינם נצרכים כ"כ עד שישאל את פי הנותן וכפי מה שיאמר לו יעשה עכ"ל. ובתשו' מורינו הרב מהריט"ץ סי' קע"ט הובא תרעומת חכמי עיה"ק צפת ת"ו על מה שהמנהיגים לא נזהרו לחלק כראוי סדר חלוקת הנדבות הבאות מחוצה לארץ לבעלי תורה. וכן צריכים ליזהר שלא ליתן חלק יפה להקרובים וכ"ש כשהם אנשים הנקראים רק בשם כינוי חברים דוגמת המכונים חברים שראה הרמב"ם בארץ ישראל ת"ו בזמנו ז"ל כמ"ש בפירוש המשניות פ"ד דבכורות מ"ד. וידוע מה דקי"ל לקמן סי' רנ"ז סעיף יו"ד דגבאי המחלק צדקה צריך ליזהר שלא ירבה לקרוביו יותר משאר בני אדם. ושם סעיף ח' מבואר דעני שיש לו קרובים עשירים שיכולים לפרנסו (היכא דהב"ד יכולים לכוף אותם על זה וכמ"ש הכנה"ג שם הגהב"י אות ה') אין גבאי העיר חייבים לפרנסו אע"ג דקרוביו נותנים ג"כ בכיס הצדקה. ובסי' רנ"א סעיף ד' מבואר דמחייבים את האב לזון את בנו עני ואפילו בנו הוא גדול מחייבים את אביו או שאר קרוביו לזונו יותר משאר עשירים שבעיר ועי' סי' רנ"ג סוף סעיף א' בהג"ה. (ועי' תשובת גינת ורדים חו"מ כלל ג' סי' ל"ט בענין הנהגת הרב מהר"ר חייא שלום ז"ל גבאי ומנהיג וישיבת הת"ח פה צפת ת"ו ועי' מה שאכתוב בעזה"י לקמן סי' רנ"א סעיף ה' בהג"ה משם תשו' הרשב"א) וכתב החתם סופר חו"מ סי' י"ב אות ב' בתשובה שהשיב להרב פאת השלחן בדבר הסכסוכים שהיו בכוללות האשכנזים בארץ ישראל ת"ו וז"ל והנה במתנות ונדבות שמביאים השלוחים מארצות הרחוקים אין ספק שדעת הנותנים לחלק לפי מספר הנפשית עומר עומר לגולגולת. אך אין כונתם ליתן לתינוק בן יומו כמו שנותנים לגדול וכדומה אלא על פי דעת חבר עיר פקיד ונגיד צדיק הממונה על זה. הן לענין עושר וצורך כי בודאי לא יתנו מתנדבי חוצה לארץ מעותיהם ליתן מהם לעשירים הגוזלים עניי ארץ ישראל וגם עניי חוצה לארץ כי אפילו אם עניי א"י קודמין גם לעניי עירו שבחו"ל (עי' מה שאכתוב בעזה"י לקמן סי' רנ"א (סעיף ג') אבל לא עשירי א"י יקדמו לעניי חו"ל, וא"כ מספר נפשות. הכונה מספר הצריכים ולפי הצורך וכו' וככה ישוער לפי ראות עיני השר לחלק הצדקה לפי הנפשות לחם לפי הטף לא כל נפש בשוה אלא לפי צרכי טיפוליו ולפי חסרונו עכ"ל. והנה מ"ש החת"ס שדעת הנותנים לחלק לפי מספר הנפשות וכו'. כן מבואר בתקנת מנהיגי ויניציאה משנת שס"א שנדפסה בהקדמת פירוש מורינו הרב מהר"מ אלשיך עה"ת הישן (ויובא בעזה"י לקמן סי' רנ"ט סעיף א' באורך) בעת שתיקנו בערי איטאליא נדבת מחצית השקל בכל חודש אדר מידי שנה בשנה לשלוח לארץ ישראל. שיחייבו הגבאים לסדר לחלק המעות בא"י כפי ערך נפשות מכל הלשונות לאשכנזים ספרדים פורטוגיס ואיטאלייני וזולתם לכל קהל וקהל למספר נפשות ולפי הטף. וכן מנהג כל האשכנזים בא"י בכל הנדבות הבאות להם ממדינותיהם שבחו"ל שמחלקים המעות לפי מספר נפשותיהם אך לתלמידי חכמים הם נותנים קצת יותר לפי כבודם וכדקי"ל לקמן סי' רנ"ג סעיף י"א ולהם משפט הקדימה כדקי"ל לקמן סי' רנ"א סעיף ט' וסעיף י"א ועי' סי' רנ"ב סעיף ד'. אכן מנהג הספרדים בנדבות הבאות להם ממדינותיהם. אינו כן. אלא המעות ניתנים דוקא לתלמידי חכמים ולעניים ואביונים ולהוצאות והפסדות העיר ולת"ת וכיוצא. כי כן הוא דעת המתנדבים במדינות הספרדים. ויש תחת ידי מכתב מגאוני עיר תונס משנת תקצ"ד ששלחו לעיה"ק צפת ח"ו בענין זה. ותורף המכתב הוא כן שמענו כי קמו אנשים הבאים במחנה קדשיכם מחוצה לארץ ותובעים חלק מנדבות חו"ל הבאות לא"י ת"ו ע"י השלוחים וטוענים שיתחלק הממון לפי מכסת נפשות כאשר נוהגים ק"ק האשכנזים בנדבות הבאות להם מאשכנז. ובכן אנחנו מודיעים שאין כונת המתנדבים של מקומותינו הספרדים שתתחלק הנדבה באופן זה כמו שהוא רצון וכונת מתנדבי אשכנז. אך כונתינו ורצונינו הוא דוקא לקיום ולישוב ארץ ישראל לתת להוצאות המלכות ואילי הארץ למען יוכלו היהודים לשבת בא"י בהשקט ובטח וכן לתת לצורך הספקת התלמידי חכמים היושבים על התורה ועל העבודה ולצורך העניים והאביונים ולתלמוד תורה ולביקור חולים וכיוצא. אבל לא לתת לדלת העם הבאים לשכון בא"י ובביתם אין לחם לחמה של תורה ומעולם לא עלה זה על לבנו וכן מסורת בידינו מכל הרבנים הראשונים ז"ל שתקנה זאת קבעוה חיבה מזמן הרמב"ן ז"ל (שהוא עשה הישוב החדש בירושלם ת"ו בשנת כ"ז לאלף הששי כמ"ש בסוף פירושו עה"ת דפוס קושטאנטינא ובסוף כפרו תורת האדם) ושאר גאו' עולם. ומי האיש אשר ירהבנו לבו להפיל ח"ו מדבריהם כחוט השערה. ולכן נתוועדנו אנחנו חתומי מטה בי עשרה שכינתא שריא והננו גוזרים שלא יורשה שום אדם לחדש דבר קטן וגדול להוסיף או לגרוע מאשר היה מלפנים ואפילו כמלוא נימא. והאיש אשר יעשה בזדון אחרי שמעו דברינו אלה הנה אנחנו מוכני לרודפו ולהחרימו ולנדותו וכו' ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב. ישועה בסים. שמואל צפיג. אברהם הכהן יצחקי (מחבר ספרי משמרות כהונה ושולחנו של אברהם ומצות כהונה ועיני הכהן). אברהם חאגאג (מחבר ספר זרעו של אברהם) משה פיתוסי. ישועה צפיג. אהרן הכהן טנוגי. נתן בורגיל. עכ"ל. וכדבריהם ז"ל מצאתי בתשו' מורינו הרב המבי"ט ח"ג סי' רכ"ח שכתב דידוע משנים קדמוניות כי כל הקהלות הקדושות שבחוצה לארץ שולחים מעות לירושלם לפזר לבעלי תורה ולעניים ולכל ההפסדות שיארעו בקהל. ושם סוף סי' מ"ח כתב דחכמי עיה"ק צפת ת"ו כוחבים בכל שנה לכל קהלות הקודש שישלחו נדבות לצורך העניים ובעלי תורה. ובתשו' בנו הוא מורינו הרב מהרימ"ט ח"ב יו"ד סי' ל"ט כתב ג"כ דהממון הבא מחוצה לארץ לעיה"ק ירושלם ת"ו הוא ניתן לצורכי העיר ולהוצאות שנותנים לאומות העולם ולהצטרכות העניים והתלמידי חכמי' והתלמידים שבתלמוד תורה והמלמדים. ובתשו' מורינו הרב מהריט"ץ סי' קע"ט הנז"ל מבואר כמה פעמים דבעיה"ק צפת ת"ו ההכנסה הבאה מחוצה לארץ היא כדי לחלק לבעלי תורה ועניים ובתשו' דרכי נועם חו"מ סי' כ"ג דף רי"ד ע"ב מבואר ג"כ דבעיה"ק צפת ת"ו ההכנסה מחו"ל היא להספקת רבנן ותלמידהון ולהוצאות הכולל ושם סי' ל' דף רל"ה סוף ע"א איתא ג"כ דההכנסה לצפת הוא לרבנן ותלמידהון. ובתשו' גינת ורדים חי"מ כלל ג' סי' ד' וסי' ה' איתא דבעיה"ק חברון ת"ו כל קיבוץ ההכנסה מחוצה לארץ הוא לתלמידי חכמים ולצורך הוצאות הכולל. ובספר מלך שלם בחלק התשו' סי' מ"ג ד ס"ד סוף ע"ב מבואר כי ההכנסה לעיה"ק טבריא ת"ו היא לתלמידי חכמים ועי' במטה יוסף ח"ב יו"ד סוף סוף סי' י"א. ובספר כרם חמר למהר"א אנקאווה ח"ב בקונטריס תקנות המערב סי' מ"ח הובא טופס הסכמה מגאוני המערב משנת שס"ג לקבוע נדבה לעיה"ק ירושלם ת"ו בכל חתונה וברית מילה ובכל ר"ח אדר ופורים כמו שעשו הסכמה כזאת בכל המקומות בעבור חכמי וחסידי עה"ק ירושלם ת"ו ובתשובת אבקת רוכל הנז"ל סי' א' מבואר דראשי הישיבות ותלמידיהם שבעיה"ק צפת ת"ו מתפרנסים מצדקת נדיבי בני חוצה לארץ. גם הנדון דסי' ב' שהעתקתי לעיל. היה בארץ ישראל כמבואר בסוף לשון השאלה. ובריש ספרו מגיד משרים עה"ת איתא שהמגיד בישר אותו שבתוך זמן קרוב יבוא לו מחוצה לארץ ממון רב לתת הספקה לתלמידים. ומה שכתב מורינו הרב המבי"ט ח"ב ריש סי' כ"ה כי רוב התלמידי חכמים שבעירנו ת"ו מקבלים הספקה מהקהלות ר"ל מכים ההכנסה מנדבות הבאות מחוצה לארץ ומהמתקבץ מהעשירים העולים לרגל והבאים לדור שם. הנכנס תחת יד ראשי הקהלות וכמ"ש בח"ג סי' מ"ח הנז"ל. וכבר מצינו בחולין דף קל"ד ע"ב ובגיטין דף ס' ע"ב שהיו שולחים נדבות לבני הישיבה. ובירושלמי מו"ק פ"ג ה"א איתא דתודוס איש רומי היה שולח פרנסה לרבנן (ובבבלי פסחים דף נ"ג ע"ב איתא דהים מטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים). ואיתא במדרש קהלת רבה פרשה י"א אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמילי תורה. ובירושלמי הוריות פ"ג ה"ד ובמדרש רבה פרשת ראה סי' ד' פיסקא ח' איתא דרבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא היו יוצאים לחו"ל לקבץ נדבות בעבור תלמידי חכמים עמילי תורה. ואיתא בחולין דף צ"ב ע"א דשלחו מתם (מא"י לכל כמ"ש בסנהדרין דף י"ז) ליבעי רחמים אתכליא על עליא דאלמלא עליא לא אתקיימו אתכליא. ובתנחומא פרשת תצוה איתא דסופר אחד היה עולה לירושלים בכל שנה והכירוהו בני ירושלים שהיה אדם גדול בתורה אמרו לו טול ממנו חמשים זהובים ושב לך אצלינו וכו':

תוכן העניינים

ארץ חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה