ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן רמג
רמ"ג ס"ב ולכן פטרום מכל מיני מסים בין מסים הקצובים על כל בני העיר בין מס שהוא קצוב על כל איש לבדו בין הקבועים בין שאינם קבועים וחייבים בני העיר לפרוע בשבילם אפי' הקצובים (כצ"ל וכ"כ בש"ע הישן משנת שכ"ו) על כל איש ואיש. כתב הטור חו"מ סי' קס"ג סעיף י"א י"ב הובא בב"י סי' זה דלדעת הרמב"ן ור"ח והרמ"ה ז"ל המסים הקצובים על כל איש ואיש אין חייבים בני העיר לפרוע בעד הת"ח ואין כן דעת הרמב"ם והרא"ש אלא שבכל ענין חייבים בני העיר לפרוע בשבילם ועי' תשו' הרלב"ח סוף סי' ק"מ ותשו' הרדב"ז החדשות ח"ב ריש סי' תשנ"ב. וכתב מורינו הרב המבי"ט ח"ב סי' כ"ה וז"ל כמה שנים אשר היו קצת אנשים מתלחשים ומהרהרים על תלמידי חכמים שבעיר ליקח מהם מכס על שהיו רואים מקצתם נושאים ונותנים או עסוקים במלאכת הבגדים להרויח פרנסתם שלא יצטרכו לקבל הספקה הספקה מן הקהלות. ובאותם הימים הודיעו להם מורי הוראה שלא היה בדין שיפרעו בשום דבר של מס אפילו הקצוב על כל ש כמו הכראגא וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות ת"ת ורוב הפוסקים כתבו כן דאפילו כסף גולגולת כמו הכראגא חייבים הציבור לפרוע בשבילם אלא שהרמב"ן ז"ל כתב דכסף הגולגולת המוטל עליהם אין חייבים הציבור לפרוע בעדם. ואני אומר כי אפילו לדעת הרמב"ן ז"ל פטורים בעיר הזאת שפורעים דבר קצוב בכל שנה על כל הכראגיס בין שיהיו הרבה אנשים או מעט. בזה הוא כמו דבר קצוב על כל בני העיר ולא על כל איש ואיש וא"כ לכ"ע פטורים אפילו מן הכראנא. אלא שבשנים שעברו. החכמים שהיה להם ממון ולא היו מסתפקים מאחרים. ראו דוחק העניים שהיו דוחקים אותם על הכראגא. ורצו לחמול עליהם ולהחמיר על עצמם ולסלק מעליהם דברת בני אדם המעלים בלשונם גנאי על ה"ח. ופרעו אותם שהיה יכולת בידם. ומשם נתפשט ליקח מאחרים ג"כ שאין סיפוק בידם לפרוע אבל בענין מסים מעולם לא עלה על שפת שום איש כשר שיפרעו. גם כי היו מהרהרים בלבם. גם עתה שהוציאו המחשבה לדיבור ומעשה להכתיב כל בעלי תורה בפנקס המס בין רב למעט שלא יתפסו על צערם כי בעוונות אירע באלו השנים הפסדות עד אשר נלאו מלסבול וחשבו להסתייע עם הבעלי תורה ועם ההודעה להם כי יש בדבר. איסור לכ"ע. מנעו מלדבר עוד בדבר הזה. כי תהלה לאל הם אנשי שם ווש להם טוב טעם ודעת ויראת ה' ולא יעברו על דברי חכמים. ולחכימייא כיוצא בהם ברמיזה. שאין להם רשות לא על ידם ולא ע"י אחר ליקח מהם שום מם אלא גוף הכראגא לבדה מאותם הנהוגים ושיש להם מה ליפרע הכראגא או חצי כראנא. כי כל אלו שעד עתה לא פרעו מס להיותם בני תורה לא יפרעו מכאן והלאה ג"כ. כי כולם הם בכלל אותם שתורתם אומנותם בין הנקראים בשם חכמים בין התלמידים שלא הגיעו לדין ת"ח עדין. כי גדר אותם שתורתם אומנותם הוא שתורתם היא קבע ומלאכתם עראי לפרנסתם וכן הם כל בני תורה שלא פרעו מס עד עתה שרוב עסקם ביום ובלילה עסק התורה ומיעוט היום יוצאים מבית לפקח על מלאכתם שנעשית ע"י אחרים שתבא לידי גמר ולהביא לביתם מזונותיהם וצורכיהם וחוזרים מיד לאומנית תורתם ואינם מתבטלים בדברי הבאי וגם אינם מבטלים זמן עתר אלא כדי סיפוקם כדי שלא יצטרכו לבריות לא להתעשר. והחכמים הבאים באלו הימים מחוצה לארץ אם הם עשירים. שם נתעשרו שהיו בעלי בתים מטילים מלאי לכיסם. ולכן ראוי למנהיגי העיר יצ"ו אשר עיני כל ישראל שבעיר עליהם. שלא להשיג גבול אשר גבלו ראשונים חז"ל הראשונים והאחרונים אשר דרשו הכתובים אשר מהם פטורים ת"ח מכל מיני מסים ויחלו מעט ממשא מלך ושרים. וגם לא תתחדש בימיהם ח"ו מה שלא נעשה מזה ארבעים שנה ויותר אשר הרבו בני הגולה לעלות לארץ ישראל וצדקה תחשב להם וכו' עכ"ל. ובתשו' אבקת רוכל למרן ז"ל סי' א' הובא הסכמה בחרם חמור שנעשה בזה וז"ל. בהיות כי עלה על דעת ראשי הקהלות אשר פה צפת תוב"ב להטיל מס על בעלי תורה שיש להם ממון והתחילו לגבות מהם. והודענום חומר הענין דעברי אדאורייתא נביאי וכתובי ועברי על דעת כל החכמים שעמדו מימות מרע"ה עד היום:
ובכן שמעו בקולנו ומשכו ידיהם מלגבות מהם. ומאותם שגבו מהם החזירו להם, וכדי שלא יחזור הדבר לקלקולו בהמשך הזמן. ברשות ב"ד של מעלה וברשות ב"ד של מטה בגזירת עירין פתגמא ובמימר קדישין שאלתא. אנו מנדין ומחרימין ומשמתין מקללין ומאררין בשמתא דשמתיה ברק למרוז בארבע מאות שיפורי. ובקללה שקילל אלישע את הנערים. ובשמתא דשמתינהו עזרא לכותאי בתלת מאה ספרי ובתלת מאה שיפורי ובתלת מאה ינוקי. ובשמתא דשמתיה רב יהודה בר יחזקאל לההוא עבדא דקרייה בר שויסקאל. כל הני ליטותי וחרמי ושמתי יחילו על כל בר ישראל שיגהה שום מס משום בעל תורה שתורתו קבע ומלאכתו עראי. לא על ידו ולא על יד שלוחו בין ישראל בין ארמאי. וכל העובר על זה. ארור הוא ביום ארור הוא בלילה. ארור הוא בשכבו ארור הוא בקומו ארור הוא בעיר ארור הוא בשדה. ארור הוא בבואו ארור הוא בצאתו. סערת ה' וחמתו על ראש העברי ההוא יחול. יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא. ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר התורה עד השמידו אותו מעל פני האדמה. הוא לבדו ילכד בעונו וכל ישראל נקיים. ומשך גזירה זו מהיום עד עמוד כהן לאורים ותומים. ואנו מקבלים עלינו ששום אחד ממנו לא יתיר גזירה זאת לא כולה ולא מקצתה בשום זמן וכל המקיים גזירתנו זאת יבורך מפי עליון ויחולו עליו כל הברכות הכתובות בתורה. יוסף קארו ישראל בר מאיר דקוריאל. משה בר יוסף מטראני זלה"ה עכ"ל (והובא טופס החרם הנז"ל גם בתשו' מעיל שמואל סי' ע"ו ט"ו דף כ"ו ע"ג). וכתב מורינו הרב מהרימ"ט ח"ב חו"מ סי' נ"ט סוף ד"ה ולענין וכו' וז"ל כבר נהגו ליקח מתלמידי חכמים כרגא דמלכא המוטלת על הגולגולת וארנונא שהיא לפי מנין הבתים. לפי שקצוב על כל אחד ואחד. ועל כל בית ובית. ובעיר ואם בישראל צפת בהיותה עומדת על תילה בזמן הרבנים הגדולים הרדב"ז ומהר"י קארו ואבא מארי (המבי"ט) ז"ל שכתבו והחרימו לבלתי קחת מס מתלמידי חכמים שתורתם אומנותם. היו מניחים ליקח כרגא וארנונא של הבית הנגבים ממי שיש לו בית משלו עכ"ל גם מורינו הרב מהריט"ץ סי' קנית כתב דבעיה"ק צפת ת"ו התירו לקחת כרגא מרבנן ותלמידהון. וע"ש סי' קע"ט ובתשו' מורינו הרב מהר"י בי רב סי' כ"ב ותשו' פני משה ח"א סי' ד'. ובהקדמת ספר כתר תורה להרב מהר"ר שמואל די אבילה ובספר כרם חמר למהר"א אנקאוה ח"ב דף כ"ג כ"ד הועתקו הסכמות וחרמות גאוני עיה"ק ירושלים הקדמונים זלה"ה שלא לקחת שום מם מהת"ח שבירושלים ת"ו אלא דוקא כסף הגילי"א דהיינו כרגא המוטלת על הגולגולת ועי' תשו' דרכי נועם חו"מ סי' נ"ה נ"ו. וכתב הרב בעל יפה שעה בתשו' שעות דרבנן סי' י"א דף כ"א כי עכשיו נוהגים בירושלים ת"ו שהפקידים פורעים את הכראגא בעד הת"ח ושמשי הישיבות מכיס הכנסות כוללות העיר וכ"כ הרב מהר"י פרחי בקונטריס טוב ירושלים דף י"ג ע"ב ובספר משא חיים למהרח"ף אות ג' סי' י"ז דף יו"ד ריש ע"ב הובא דברי רבני צפת ת"ו משנת תר"ג. שבזמן ההוא נהגו בצפת לפרוע מכיס הכנסות כוללות העיר בעד כל התושבים ת"ח ושאינם ת"ח. ובתשו' חוקי חיים גאגין סי' ל"א דף נ"ה ע"א מבואר כי בזמן הרב מהר"ן אזולאי אב"ד דצפת ת"ו נהגו בטבריא ת"ו כי כל משא מלך ושרים נפרע מכיס כוללות העיר ובצפת ת"ו לא נהגו לפרוע מכיס כוללות העיר רק העבודי"ה דוקא:
רמ"ג ס"ז ואם ביזה את החכם לאחר מותו ב"ד מנדין אותו וכו'. וכ"כ לקמן סי' של"ד סעיף מ"ג. וכן מנדין ת"ח המחזיק במחלוקת כנגד הרבים וכמ"ש שם סעיף מ"ד. מצאתי בסוף תשו' הרמב"ם דפוס לייפציג בקונטריס אגרת קנאות דף כ"ב ע"ב טופס הסכמה וחרם מן הנשיא ראש הגולה שבדמשק מזרע דוד המלך ע"ה ואחריו מגאוני קדמאי שבעיה"ק צפת ת"ו בשנת מ"ו לאלף הששי על כל מי שדיבר תועה על חיבורי הרמב"ם ז"ל וראיתי כי טוב להעתיק כאן דברי רבני צפת הנז"ל. וז"ל גם אנחנו הקהל הדרים בצפת בגלילא עילאה. בעת שהגיענו כתב אדונינו הנשיא והסכמתו וחתימת ידו על מי שחזר וערער על חיבורי הגאון רבינו משה זצ"ל ולא נרתע ולא שב מההסכמה הראשונה אלא חידש המחלוקת. וחזר ועבר לעבר הים. וחיפה עליהם דברים לא כן עלו על דעת הגאון. והחזיר המחלוקת ליושנה. והצריך חכמי איי הים לחזור בדבריהם ולשנות מה שחתמו בראשונה כפי מה ששמעו מרוב הבליו. האמינו אליו. ולא חקרו עניניו. ולא ידעו כי אין רצונו אלא לחרחר ריב וכיון שחזר לארץ הצבי התחיל להרבות המחלוקת. על זאת נערנו חצנינו ועמדנו על קבר הגאון ז"ל (שבעיה"ק טבריא ת"ו הסמוכה לעיה"ק צפת ת"ו. וכמ"ש הרשב"ץ ח"א סי' ע"ב והכפתור ופרח פרק ט"ז דף ס"א פ"א דפוס ברלין ובסוף שפר הגלגולים להאריז"ל דהרמב"ם ז"ל קטר בטבריא ת"ו) עם מקצת מחכמי עכו. וקרינו ההסכמה והחרמנו ונידינו על כל מי שיראה דברינו והסכמת נשיאנו ולא ישוב בכל מאודו וישלח מה שבידו מן הכתבים והעתקותיהם והעתקות העתקותיהם אל יד הנגיד רבינו דוד ראש הישיבה של הגאון ז"ל או ליד חמודי הנגידים או ליד מי שמינה תחתיו. וכל הרשום בכתב אמת וכל השומע וכל המאזין להסכמת הנשיא הנזכר ולחתימת בית דינו ולשרים עמו. יחולו ברכות עליו ועל זרעו ועל עמו. ורבותינו יודעים כמה שנואה המחלוקת וכמה אמרו עליהם השלום. בענין השלום. וכל המעורר המחלוקת כופר בתורה שנקראת שלום כדכתיב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ומכחש באלדי"ו שנקרא שלום. והאל ישים שלום בין כלל עמו כדכתיב ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. וכל העומד על כתבינו זה ונוטה אחר השלום יתברך בברכת אהרן ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. וכתב משה הכהן בן הרה"ג רבינו יהודה הכהן זצ"ל. עובדיה ברבי שמואל הסכים עם המסכימים. ואנו כמותם אלעזר ברבי תמים נ"ע. יצחק ברבי שלמה הגר עכ"ל וזה היה פ"א שנה אחר פטירת הרמב"ם ז"ל כי בשנת תתקס"ה לאלף החמישי נלקח ארון האלדי"ס כנודע. וההסכמה הנז"ל נכתבה שנת מ"ו לאלף הששי כנז"ל. וביוחסין בדורות האחרונים דף קפ"ג ע"ב כתב שהרב רבינו דוד הנגיד בן רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל התפלל במערת שמאי והלל ויצאו מים ואז החרים למלשינים ובו ביום מתו חמש מאות מלשינים מארץ מצרים. ואחר שני חדשים נעקרו נשותיהם ובניהם מהעולם עכ"ל. וידוע דמערת שמאי והלל היא סמוכה לכפר מירון ת"ו וכמ"ש הכפתור ופרח ופרח פרק י"א דף מ"ז ע"א דפוס ברלין. ויתכן שבהיות הנגיד רבינו דוד ז"ל בארצנו צפת ה"ו נכתבה ההסכמה הנז"ל. (והרב רבי יהודה אל חריזי בספר תחכמוני שפר מ"ו הזכיר ג"כ מחלוקת המ"ל בארץ הצבי ת"ו. וכתב' שם שהיה פה עיה"ק צפת ומצא כה את הרב רבי צדוק ראש ישיבת גאון יעקב):