ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן ריא
רי"א ס"כ מי שהתנה ואמר כל נדרי שאדור עד זמן פלוני יהיו בטלים ונדר בתוך הזמן אם הוא זוכר לתנאו בשעת הנדר נדרו קיים שהרי מבטל תנאו בשעה שנודר ואם אינו זוכר לתנאו בשעת הנדר התנאי קיים והנדר בטל ויש אומרים שאין התנאי מועיל לבטל הנדר אלא א"כ יזכרנו תוך כדי דיבור לנדר ויאמר בלבו שהוא סומך על התנאי ויש לחוש לדבריהם. ולעיל סעיף א' כתב מור"ם בהג"ה והא דאמרינן כל נדרי בליל יו"כ הוי כאילו התנו בהדיא ומ"מ לא סמכינן על זה להתיר בלא שאלה לחכם כי אם לצורך גדול. וכתב שם הש"ך סק"ג דהג"ה זו שייכא בסעיף ב' וכתוב בתשו' מהר"מ גאלאנטי סי' י"ח דהוא הדין בנזירות דינא הכי דכל נדרי מבטל הנזירות אעפ"י שלא אמר נזירות הרי הוא בכלל נדרים עכ"ל. ומבואר בתשו' מורינו הרב מהרמ"ג הנז"ל דלא קי"ל כדעת יש אומרים הנז"ל אלא דסגי כשלא נזכר מביטול נדרים של ערב ר"ה או ערב יו"כ בעת הנדר או הנזירות בין נזירות סתם בין נזירות שמשון וכן נהגו ע"ש (והגם שלא הזכיר שם מאמירת כל נדרי אלא מהביטול של ערב ר"ה או ערב יו"כ. למד הש"ך מזה דה"ה לאמירת כל נדרי) גם מורינו הרב מהר"מ אלשיך סוף סי' ק"ג בנדון נז"ש סמך על ביטול דערב ר"ה להתיר ולא חשש לדעת י"א הנז"ל גם מורינו הרב המבי"ט ח"א סי' קנ"ב כתב דנז"ש הוא בכלל תנאי ביטול הנדרים דערב ר"ה וראוי שיועיל התנאי לנז"ש יותר משאר נדרים כיון דלית ליה התרה וכיון שלא זכר לתנאו בעת הנדר או הנז"ש התנאי קיים והנדר או הנז"ש בטל. גם בנו הוא מורינו הרב מהרימ"ט ח"א סי' כ"א כתב לענין נז"ש דאין לחוש לדעת יש אומרים הנז"ל (ודחה דברי הרב מהר"ח רופא בתשו' מעשה חייא סי' כ"ה בזה) ויש לסמוך על הביטול אם לא זכר אותו בעת הנדר וכתב דכבר הורה כן הרב אביו ז"ל הלכה למעשה כמה פעמים. גם מורינו הרב מהריט"ץ סי' ק"א כתב וז"ל וכן אנו נוהגים לשאול להנודר כשבא להשאל בפנינו. ביטלת הנדרים קודם ר"ה. אם אמר הן. אנו שואלים אותו אם היה זכור הביטול בשעת הנדר. ואם אמר לאו. אנו מתירים אותו. הילכך גם בנדון זה (דנו"ש) אם ביטל נדרים ולא זכר בשעת הנדר הנדר. ודאי דאין כאן נזירות עכ"ל. וכתב בתשו' מטה יוסף ח"א יו"ד סי' י"ג דף כ"ד דבודאי מ"ש מורינו הרב מהריט"ץ אנו מתירים אותו. אין כוונתו ע"י התרה דהא סיים ואמר שאם ביטל אין כאן נזירות וכ"כ להדיא בסי' קצ"ד ד"ה ועתה וכו' דאין צריך התרה כלל. אלא כוונתו דאנו אומרים לו שהוא מותר ואין עליו איסור כלל. וכן דעת רובא דרובא מגדולי האחרונים ומכללם הרדב"ז בתשו' הישנות סי' רע"ט דאם ביטל נדריו בערב ר"ה או בכל נדרי שאמר בליל יו"כ שיש שמכוונים לאומרו פעם אחת בלשון לשעבר ולהבא כדי לבטל הנדרים שנדרו בשנה שעברה והנדרים שידורו לעתיד בשנה הבאה. (עי' טור או"ח סי' תרי"ט וט"ו שם) אם הנודר כיון לכך מועיל לבטל כל נדריו וגם הנזירות שמשון בכלל כשלא זכר מזה בעת הנדר או הנזירות ואין לחוש לדעת יש אומרים הנז"ל. אך היכא דאין נוהגים לומר כל נדרי גם בלשון להבא. צריך שיבטל נדריו בערב ר"ה. והביטול מועיל בלי התרה כלל. והגם דכתב מהרי"ו בתשו' (שהביא מור"ם בהג"ה הנז"ל) דלא סמכינן על אמירת כל נדרי להתיר בלא שאלה לחכם אלא לצורך גדול. אפשר דהיינו דוקא בנדרים. דאית להו תקנתא בהתרה. אבל נז"ש דליתיה בשאלה אין לך צורך גדול מזה. והגם דמהרימ"ט ח"א סי' נ"ג כתב גם לענין נז"ש דלבו נוקפו להתיר מטעם כל נדרי וכו'. הא חזינן בסי' כ"א הנז"ל שסמך על הביטול דערב ר"ה. ואין טעם לחלק בין ביטול דערב ר"ה ובין אמירת כל נדרי דליל יו"כ היכא דהנודר כיון לכך בעת אמירתו עם הש"ץ ואת"ל דמהרימ"ט מחלק בכך. לא שבקינן דברי הרדב"ז המפורשים להתיר ע"ש באורך. ונראה דטעמו של מרן ז"ל באבקת רוכל סי' קע"ו שהורה הלכה למעשה לענין נז"ש דמהני הביטול דערב ר"ה שלא יחול הנז"ש כלל ושאין לחוש לדעת יש אומרים הנז"ל. היינו משים דנז"ש ליתיה בשאלה ולית ליה תקנתא בלאו הכי. ולא דמי לשאר נדרים שפסק בש"ע דיש לחוש לדעת י"א הנז"ל. כיון דבהו איכא תקנתא בהתרה. והיינו טעמא של רבני מצרים ז"ל בתשו' קול אלי' ח"א יו"ד סי' ל"ד שסמכו על תשו' אבקת רוכל הנז"ל לענין נז"ש ע"ש. וגאון ירושלים בתשו' אדמת קודש ח"א יו"ד סי' י"ב נשאל על ענין נז"ש וכתב כמה סניפי היתר. ובדף ל"ד סוף ע"ד כתב דעוד יש סניף אחר להקל הנזירות מטעם ביטול הנדרים שביטל בליל יו"כ ומסר מודעא להבא ג"כ כי הוא מתפלל בק"ק ת"ת ושם נוהגים לומר בליל יו"כ כל נדרי ארבעה פעמים. דהיינו שלשה פעמים להתיר הנדרים לשעבר וכמ"ש בנוסח המחזורים שבידינו. ובפעם הרביעית מבטלים הנדרים דלהבא ואומרים מיוה"כ הזה עד יו"כ אחר הבא עלינו לשלום. כי כן תיקן להם מורינו ורבינו מאריה דארעא דישראל אחד היה אברהם (מהר"א יצחקי ז"ל בעל תשו' זרע אברהם) כשחזר לנוה קדשו ממצרים יע"א. ודבר זה נלענ"ד שנתקן במצרים על פי הרדב"ז ז"ל וכ"כ בתשובותיו הישנות סי' ל"ג וז"ל ומה שאני רגיל הוא לומר אותו בלשון עבר ועתיד ומכוין להתיר מה שעבר ומה שעתיד. וכלשון הזה אני גורס אותו מיוה"כ שעבר עד יוה"כ הבא עלינו לשלום. (ומנהגינו האידנא לומר ג"פ הנוסח שנסף אחת להגאון חיד"א סי' ט"ז שכלול בו לשון עבר ועתיד באר היטב). וא"ת כיון שבשנה שעברה ביטל לעתיד. למה יתיר בשנה זו לשעבר והרי מותרין ועומדין הן. לא קשיא כלל. שיועיל לאותן שהיה זכור לתנאי בשעת הנדר ונמצא שבטל התנאי. אם עבר עליהם תועיל התרה זו להקל מעונש וכו' עוד כתב בסי' רע"ט דאמירת כל נדרי בלשון הנז"ל ובכונה הנז"ל מועיל כשלא היה זכור לתנאי ולא חל הנדר ואין כאן נזירות כלל. וא"כ בנ"ד דהנודר הוא ת"ח ואומר כל נדרי גם להבא ומכוין לבטל הנדרים דלעתיד. ובעת קבלת הנזירות העיד על עצמו שלא נזכר מזה כלל. פשיטא דמועיל וכו' שלא חל הנזירות כלל. ומלבד זה הוא נוהג בערב ר"ה למסור מודעא בפה מלא לפני עשרה אנשים על כל הנדרים והנזירות והקבלות שידור מכאן ולהבא שיהיו בטילים כמ"ש בספר השל"ה (מסכת יומא דף רכ"ז ע"א העתק נוסח המודעא וביטול לנדרים ונזירות שנהגו בזמנו לומר בארץ ישראל ת"ו) וכו' מ"מ לבי מהסם בזה מטעם כי מרן ז"ל פסק דיש לחוש לדעת יש אומרים וכו' (כי בזמן האדמ"ק עדין לא נדפס תשו' אבק"ר למרן ז"ל) אך מאחר כי בנ"ד איכא כמה פתחי מעלייא להתיר הנזירות ולעוקרה מעיקרא וכו' יש לעשות המודעא סניף חשוב ולצרפו עם שאר הסניפים וכו'. וראיתי תרי נוסחי בלשון מודעא זו. הנוסחא הראשונה היא המודפסת בספר שערי ציון שער שמיני (היא נוסחת א"י שהובא בשל"ה הנז"ל וז"ל הרי אני מוסר מודעא לפניכם ואני מבטל מכאן ולהבא מה שאקבל עלי כל הנדרים וכל שבועות ונזירות ואיסורין וכו' ואם אשכח לתנאי מודעא הזאת ואדור מהיום עוד. אני מתחרט עליה ומתנה עליהם שיהיו כולן בטילים ומבוטלים וכו' והנוסחא האחרת ראיתי שכתוב בה כלשון הזה. בין אם אשכח לתנאי זה ובין אם לא אשכח לתנאי זה ואדור ואדור. מהיום אני מתחרט וכו'. ויש לחקור בלשון הנוסחא השניה. שנראה שאף אם יזכור למודעא בעת הנדר שתועיל מודעא זאת לעקור הנדר. וזה היפך הסכמת כל הפוסקים שכולם הסכימו שאם זכר התנאי בשעת הנדר שהנדר קיים והמודעא בטילה וכו' ונ"ל שאין לומר נוסחא זאת וכו' והגירסא האמיתית היא נוסחא הראשונה וכו' ע"ש באורך וכ"כ הגאון בתשו' זרע אמת או"ח סוף סי' צ' שהנכון הוא לומר נוסחא הראשונה. והנה בסדר התרת הנדרים לשעבר קודם אמירת המודעא דנוסחא הראשונה. נזכר התרה אפי' לנזירות שמשון. וכתב הפתחי תשובה לקמן סי' רל"ט סק"ו שטעות הוא דהא לנז"ש לא מהני התרה. ובסידור הגאון רבי זלמן בעל התניא והש"ע השמיט זה מנוסח ההתרה. אך בתשו' בנין ציון הישנות סי' פ"א נדחק ליישב הגירסא ע"ש. ולענ"ד נראה כי זה היה כתוב בתוך נוסחת המודעא ובשגגה הדפיסוהו בתוך ההתרה וכתב הארמת קודש הנז"ל דף הנז"ל סוף ע"א משם תשו' הרשד"ם יו"ד סי' קל"ד כי יש הסכמה חמורה קדומה מהראשונים ז"ל שלא לקיים שום דבר בנזירות שמשון כי רבים אשר המית במותו מבחייו: