ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן רג
ר"ג ס"ד ואפילו צדקה אין טוב לידור וכו' (וכ"כ לקמן פי' רנ"ז סעיף ד') אך בעת צרה מותר לנדור וכדלקמן סעיף ה'. כתב השיורי ברכה אות ב' דהרדב"ז בתשו' ח"ג דפוס פיורדא סי' תמ"א צידד דמותר לנדור צדקה ובפרט לזרוזי נפשיה (עי' לקמן סעיף וא"ו) וגם לומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיה בני (כדאיתא בפסחים דף ה' וב"ב דף יו"ד ועי' לקמן כי' ר"ך סוף סעיף ט"ו) והאריך בזה עש"ב ומכלל הדברים יש סמך למה שנהגו רבים לנדור לרבי מאיר כדי שישיג דבר זה או ריוח זה וכיוצא ומ"מ יותר טוב ליתן מקודם עכ"ל. ובמדרש תלפיות אות א' ענף אבידה ומציאה כתב וז"ל קיבלתי מי שמאבד איזה דבר אם ינדור למאור אם אני מוצא אותה נודר סך מעות שמן לנשמתו של רבי מאיר מיד מוצא האבידה. ובלבד שלא יעבור זמן. שאם האבידה מעות אפשר שכבר הוציא אותם המוצא בהוצאות ואם הוא בגד או שמלה אפשר שהוליכו למקום אחר או עשה בו שינוי באופן שאינו ניכר ואז אין מועיל הנדר עכ"ל וכ"כ בספר כתר שם טוב ח"ב דף כ"ב ע"ב משם הבעש"ט ז"ל. וכתב עוד השיורי ברכה באות ד' וז"ל ואגב אומר שכתב הגאון הרמ"ע במאמר חיקור דין סוף ח"א שיאמר אלהא דמאיר ענני ויכוין (סתם) לכונה שכיון ר"מ בזה שנענה שר בית הסוהר דאיתא פ"ק דע"ז דף י"ח ע"א עש"ב ובפירוש יד יהודה עכ"ל. ובספרו פתח עינים על ע"ו שם כתב וז"ל מזה נשתרבב המנהג בכל גלילותינו דעל כל צרה שמתפלל האדם אומר אלהא דמאיר ענני וכו' ונודרים שמן או צדקה לנשמתו של ר"מ וכתב הרמ"ע וכו' במה שכיון ר"מ באותה כונה וכו' ומכאן אתה למד שמה שנהגו לומר שמכוונים בתפילה לדעת רשב"י וכיוצא וכן בתורה ובמצות מנהג טוב הוא עכ"ל. וכבר מצינו כעין זה בב"מ דף פ"ד ריש ע"ב באותם שהתפללו להנצל מנחשול של ים בזכות ר"א בר"ש וניצולו בזכותו ואח"כ שלחו לו דורון כמ"ש רש"י שם ד"ה עיילו. וכתבו התוס' שם ד"ה שיתין וז"ל מפרש במדרש שעמד עליהם נחשול שבים לטבעם ונדרו לו ושקט הרוח עכ"ל. כי ידוע דר"א בר"ש היה במדריגת אביו כדאיתא בסוכה דף מ"ה ע"ב. ועל רשב"י אמרו במעילה דף י"ו ע"ב שהיה מלומד בנסים לבטל גזירות רעות. וכ"ש אחרי פטירתם כדאיתא בחולין דף ז' דגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהן ואיתא בע"י סוף פ"ק דסוטה מפני מה נסתתר קברו של משה וכו' שמא יבואו לקבורתו וכו' ועומד משה ומבטל את הגזירה מפני שחביבין צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. ובבית יוסף או"ח סוף סי' תרכ"א כתב משם הרוקח שפוסקים צדקה ביו"כ וכו' לכבוד המתים שהצדיקים מליצים על צאצאיהם ע"ש ובסי' רפ"ד ובב"י יו"ד לקמן סי' רמ"ז ובהג"ה לקמן סוף סי' רמ"ט. ובספר חסידים סי' ק"ע איתא שחסיד אחד היה נודר בשביל כל הנשמות ואמר מפני שהוא בזכותם וכו' ע"ש. וכתב הרב המקובל מהר"י ניניו ז"ל בספרו אמת ליעקב בסוף קינטריס שפת אמת דף קכ"ד ע"ג כי כאשר הגאון הקדוש מהר'ח אבולעפיא ז"ל עשה ישוב חדש בעיה"ק טבריא ת"ו (בשנת תק"נ) גזר והסכים בכח קדושתו כי כל הנודר לשם רבי מאיר לא ישולם נדרו במה שיתן אותו בעירו אלא עד אשר יקיים בהצדקה מצות נתינה לעיה"ק טבריא ת"ו אשר שם חלקת מחוקק ספין (כמ"ש בסוף שער הגלגולים להאריז"ל) למען יתפרנסו מזה ת"ח שבטבריא ת"ו וכל הספרדים בני חו"ל קיימו וקיבלו עליהם לקיים הסכמה זאת ע"ש. ובתשו' לב חיים ח"ב סי' ק"ס דף קי"א ע"ג ואילך האריך בזה וכתב וכתב דכיון שכבר נהגו כן. בודאי מי שנודר סתם לשם ר"מ ואינו מפרש בשעת הנדר שהוא לעניי עירו מחויב הוא לשלוח הנדר לטבריא ח"ו ע"ש. ובכל מדינות אשכנז נהגו כי כל מה שנודרים לשם ר"מ שולחים הכסף לכל א"י ת"ו לפרנס בו כל עניי א"י וכמו שאכתוב בעזה"י לקמן סי' רנ"ט סעיף א' ושמעתי דה"ט משום דאיתא בירושלמי כלאים פ"ט סוף ה"ד שבשעת פטירת ר"מ אמר שיאמרו לבני ארעא דישראל הא משיח דידכון (עי' מזבח אלי' עה"ת סוף פרשת וזאת הברכה) ובמדרש קהלת רבה פרשה ב' על פסוק י"ז ושנאתי אני את כל עמלי וכו' איתא כי ר"מ היתה מלאכתו סופר ומה שהרויח היה מוציא להוצאות עצמו שני שלישים והיה מפרנס בשליש הנשאר את הת"ח ולא חשש להשאיר לזרעו כלום. ובסדר הדורות אות יו"ד הובא מעשה רבי יהודה הענתותי שנעשה לו נס ע"י ר"מ שכפה אותו ליתן צדקה ע"ש ולזה זכה כי, גם אחרי פטירתו יתפרנסו חכמי ועניי ארץ ישראל בזכותו. וכתב הרדב"ז בתשו' החדשות ח"ב סי' תר"ח כי כבר נהגו בכל הגלילות לחשוב לנדר גמור מה שנודרים לגלח הקטנים במקום קבר שמואל הנביא מטעם שהם רגילין להביא עמהם נדרים ונדבות ונותנים משקל השיער לצורך המקום להדליק עליו שעוה ושמן ולשאר צרכיו גם יש בנדבות חלק לעניים ולצורכי ציבור ע"ש ובתשו' הרלב"ח סי' ג' ותשו' יכין ובועז ח"ב סי' ז' ומה שכתבתי בחלק או"ח סי' תצ"ג סעיף ב':