ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן קעט
קע"ט סי"ט המקטר לשד לחברו ולכופו לעשות רצונו חייב משום עובד ע"ו. עי' ש"ך ס"ק כ"ב בזה והנה הכנה"ג הגהב"י אות כ"א כתב משם ריא"ז בשה"ג פ"ב דע"ז וז"ל ונראה בעיני שהמיתוק שעושות הנשים מדבש וחלב לרפואה וכן העישון שמעשנות מותר שלא חייבה תורה בבעל אוב אעפ"י שמקטר לשד אלא מפני שמעלה המת וכן מעשה כשפים לא נאסרו אלא כשעושין מעשה או כשאוחזין את העינים כמו שביארנו. אבל בעישון ובמיתוק אין בהם כל אלה. וגם אין בהם משום חובר חבר שאינם מתכוונים לחבר השדים אלא לרצותם על רפואת החולה ושלא יזיקוהו כמבואר בקונטריס הראיות עכ"ל. וכבר צווחו ככרוכיא על מנהג זה הגאון מהר"ד פארדו ז"ל בספרי דבי רב על הספרי פרשת שופטים דף רמ"ה והרב ח"י חלק ר"ח הלכות יו"ט פ"ד דף מ"ג ריש ע"ב דלפי דברי מרן ז"ל הם עובדי ע"ז ממש ולדעת הרמ"ה וכו' הם בעלי אוב ובין הכי ובין הכי איכא חיוב סקילה וכמ"ש בתשו' הרדב"ז ח"ג דפוס פיורדא סי' ת"ה. ואחריהם בא חכם הוא א"א ועט"ר מורינו הרה"ג כמהר"מ סתהון ז"ל וחיבר על זה ספר מיוחד הנקוב בשם כנסיה לשם שמים והאריך להוכיח שאין שום היתר ח"ו ושבודאי איזה תלמיד טועה כתב הדברים הנז"ל ונתלה באילן גדול ריא"ז ז"ל. וכתב שם בדף מ"ד מ"ה דגם אותם הנוהגים דבמקום שנפל שם אדם. תיכף הם שופכים מים לשדים במקום הנפילה או מים ומלח או שמן. כל זה הוא ניסוך גמור לע"ז וחייבין על זה מן התורה וכמ"ש מרן ז"ל לעיל סי' קל"ט סעיף ג'. ובסוף הספר הובאו הסכמות וחרמות ונידוים מכל חכמי ארץ ישראל ת"ו על כל העושה כנז"ל: