אור ברסלב
ארץ חיים ארץ חיים חלק יורה דעה › סימן קעז

ארץ חיים· רבי חיים סתהון

ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן קעז

סימן קעו

קע"ז ס"ה עי' תשו' מורינו הרב המבי"ט ח"א סי' רמ"ד נוסח שטר עיסקא. ובתשו' גינת ורדים יו"ד כלל וא"ו סי' ד' סידר הנוסח באופן זה. בפנינו עדים חו"מ הודה ראובן שקיבל משמעון הך מאה דינרין בתורת עיסקא לזמן י"ב חודש. והתנו ביניהם שיתעסק ראובן בסך הנזכר בזמן הנזכר בכל מין עסק וריוח שיזדמן לו בכל מאמצי כחו כדי לקרב הריוח והתועלת ולהרחיק הנזק ח"ו. וכל מין ריוח ותועלת שיזמין לו השי"ת בעסק הנז"ל בכל משך זמן הנזכר יתחלק ביניהם לחצאין חלק כחלק וכן להפכו ח"ו וימצאו ברכה. והודה ראובן שקיבל משמעון שכר טורחו בהקדמה חלף עבודתו וטורחו במשך זמן הנזכר והתנו ביניהם שלא ישמור ראובן מעות העיסקא אלא תחת הקרקע. ואם יעבור על התנאי הזה. מעתה ומעכשיו מתחייב ראובן בכל אחריות ונזק שיארע בענין העסק ח"ו ואפילו אונסים מלסטים מזוין. עוד התנו ביניהם שאם יעלה מחצית הריוח לחלקו של שמעון עד עשרה דינרים בהמשך הזמן הנזכר הנה מה טוב ומה נעים. ואם יהיה שם מותר נוסף על העשרה דינרים יהיה אותו המותר לראובן המתעסק נוסף על מחצית חלק הנוגע לו. ואם יפחות מחצית הריוח הנוגע לחלקו של שמעון ולא יגיע לעשרה דינרים מעתה ומעכשיו קיבל עליו ראובן לשבע שבועה חמורה על דעתו ועל רצונו של שמעון שלא הרויח לתשלום העשרה דינרים. וקנינו מיד ראובן ומיד שמעון על כל פרטי הדברים הנזכרים לעיל דלא כאסמכתא וכו' ונשבעו שניהם אחד לאחד לגמור ולקיים כל אחד מהם כל הכתוב עליו לעיל וכו' עכ"ל הנוסח. והאריך הגו"ר שם לבאר היטב טעם הנוסח ע"ש. וכתב גאון ירושלים הרב פרי האדמה ח"ד פ"ו מהלכות שותפין דף כ"ה ע"א וז"ל שטר עיסקא הנהוג הוא שעושין לדעת הגינת ורדים. אמנם אם ידעי ביה שאינו מתעסק כלל ואף אינו באפשרות שיבוא לו עסק. רק מעותיו שיש לו להלוה אפשר שהם בעיסקא אצל אחרים. עי' ספר פרח שושן חלק יו"ד כלל וא"ו סי' א' דף מ"א ע"ב שהרבה להמליץ בנוסח זה (ועי' שכט בנימין סי' ש"ח וסי' ש"י באורך וברוחב. ובתשו' נאר מים חיים מוצירי ח"ב יו"ד סי' ד' ובאוהל יוסף להשו"ג יו"ד סי' ל"ח) מ"מ בדבר כזה כתב דאפילו אצל יתומים קטנים אסור עכ"ל. וז"ל הפרח שושן שם ומ"מ אין להתיר אלא במתעסק שיש לו מלאכה להתעסק בה ולהרויח אבל מי שלוקח מעות לפרוע את חובו או להשיא את בנו אין לו תקנה בכתיבת שטר זה כי לא השטר הוא העיקר אלא המעשה (עי' לקמן סעיף ז' ובלבוש לעיל סי' קס"ז ובחדו' אורים גדולים סי' קצ"ו) וכ"כ מהריב"ל ח"ב סי' כ"ו לאסור בזה אפילו אצל יתומים קטנים וכו' (עי' חקרי לב יו"ד ח"ב סוף סי' נ"ו) עכ"ל וכתב עוד הרב הנז"ל בספרו מזבח אדמה על יו"ד סי' זה דף י"ג ע"ג וז"ל שטר עיסקא לדעת הגינת ורדים כותב שלא יקיף וכו' וכו' ואם יעבור אחד מהתנאים הנזכרים נתחייב לתת לזכות פלוני הנזכר בתורת חוב כתקנת. חכמי ספרד סך עשרה למאה או מה שיתפשר ואזי כל האחריות שיהיה בנכסים הניכרים שהם סך כו"כ עליה דידיה של המתעסק להדר. ואם יקיים התנאים הללו החוב מחול לו. והשותפות יהיה קיים כל זמן ששטר זה קיים וקנינו וכו' על כל הנז"ל בקגו"ש וכו' ושבועה חמורה בהשי"ת על דעת וכו' ועל דעת וכו' לקיים משפט כתוב דלא וכו' ודלא וכו' וחומר וחוזק וכו' עכ"ל. וכתב הפרח שושן בדף הנז"ל והשבט בנימין סי' רכ"ח דאם אינו מתעסק ילוה על חפצים דרך מכר וכו' בקצבת זמן שלא יוכל לחזור ולקנותם אלא אחר שיעבור זמן הקצוב וכו' (וכמו שכתבתי לעיל סי' קפ"ד באורך) ע"ש ע"ש. אבל אם הוא מתעסק לא יעשה דרך מכירה כלל אלא באופן היתר עיסקא וכמ"ש התבו"ש בספרו בכור שור על ב"מ דף ס"ה שאשרי לו למי שלא ילוה על פי היתר מכירה רק יעשה היתר עיסקא כתיקון מהר"מ ז"ל (פי' מה שכתבתי לעיל סי' קס"ו) וכתב הרב מהר"מ פארדו ז"ל בתשו' שמו משה חו"מ סי' וא"ו וז"ל בעיה"ק ירושלים ת"ו פשט המנהג להתיר להלות מעות בדרך כתיבה ומסירה דהיינו שראובן מלוה לשמעון מנה. וכותב שמעון שטר חוב על עצמו על שם לוי שנתחייב לו בסך מנה ועוד סך כו"כ שהוא היתרון אשר נשתוו ראובן ושמעון ביניהם ואדם מתחייב בדבר שאינו חייב (כדקי"ל בחו"מ סי' מ') ונותן ראובן את השטר ללוי שהשטר נכתב על שמו כדי שיכתוב עליו כתיבה ומסירה לראובן וזוכה לוי תחילה בסך הכתוב בשטר ואח"כ חוזר וכותב עליו כתיבה ומסירה כראוי לראובן והתירו וכו' כי בעו"ה מן העניות אינו מצוי ביד כל אדם לא משכון כגון תכשיט זהב וכסף כדי לעשות דרך מכר והטבה (עי' ע"ז לעיל סי' קע"ג סק"ט) ולא קרקעות כדי לעשות מכר ושכירות וכו' ודבר זה נהוג מימי עולם עכ"ל ועי' תשו' שערי רחמים ח"ב יו"ד סי' י"ט בזה. וכתב מהר"מ פארדו הנז"ל בספרו צדק ומשפט על חו"מ סי' ס"ו סעיף ד' דף כ"ד ע"א כי נוסח כתיבה ומסירה הנהוג בירושלים ת"ו להיתר הרבית או שאר כו"מ הוא כן. שכותבים מאחורי השטר בלשון זה. מכרתי והעברתי לפלוני שטר הכתוב מעבר לדף איהו וכל שעבודא דאית ביה בכתיבה זו ובמסירה שמסרתיו בידו והגביהו וקנאו כתחז"ל עכ"ל ועל מה שיש מקילים בענין הבאנ"ק המשותף מישראלים וגוים להלוות שם וללוות משם בלי שום היתר עי' תשו' שואל ומשיב מהדו"ק ח"ג סי' ל"א ותשו' מהר"מ שיק יו"ד סי' קנ"ח ותשו' ישא איש יו"ד סי' ג':

קע"ז ס"ו כתב הרדב"ז ח"ג דפוס פיורדא סי' תקי"א וז"ל עוד ראיתי דרך אחרת בא מצפת תוב"ב שנותן מעות לחבירו בדבר קצוב למאה ונתן תחת ידו בגד וקיבל עליו נותן המעות אחריות הבגד וגם זה אסור ולא מבעיא אם לא שוה הבגד כנגד מעותיו אלא אפילו שוה כנגד מעותיו אסור כיון שהוא דרך מלוה ובדבר קצוב מה מועיל מה שקיבל עליו אחריות הבגד דמלתא אחריתי היא. ואמרו לי כי חכמים התירו דבר זה. ולא אאמין כי יסופר. ואפשר כי בדרך זה התירו שמלוה לו המעות סתם ואח"כ יאמר לו אתן לך כו"כ כדי שתקבל עליך אחריות סחורה זו. ודרך זו מותר הוא מדינא. אבל נ"ל דאיכא משום הערמת רבית כיון שמה שנותן לו הוי יותר ממה ששוה קבלת האחריות. הדבר מוכיח שבשביל המתנת המעות הוא וא"ת מאותה תשו' שהשיב מהר"מ וכו' הא לא קשיא וכו' (עי' בית יוסף) ומכאן תשו' לאותו הדרך שבא מצפת תוב"ב שכתבתי למעלה עכ"ל ועי' תשו' אהל יוסף להשו"ג חיו"ד מסי' ל"ד ואילך:

תוכן העניינים

ארץ חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה