ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן קכד
קכ"ד ס"ו כל גוי שאינו עובד אלילים יינו אסור בשתיה ומותר בהנאה ומגען ביין שלנו שוה ליינם שאסור בשתיה. פירש הט"ז סק"ד כגון הישמעאלים וכמבואר ברמב"ם פרק י"א מהלכות מאכלות אסורות הלכה ז' וכתב שם כי כן הורו הגאונים וכ"כ הטור בסי' זה משם הרשב"א וכ"כ מרן ז"ל לקמן סי' קכ"ט סעיף י"א. ולכן בטל בששים וכדקי"ל לקמן סי' קל"ד סעיף ב' לגבי יין שאסור דוקא בשתיה. וכן מגעו שלא בכונה מותר בשתיה וכדלקמן סעיף ז' וכמ"ש הרמב"ם פרק י"ג ממאכלות אסורות הלכה י"א דמגע ישמעאל שלא בכונה מותר בשתיה וכ"כ הכפתור ופרח פרק חמישי דף י"ב סוף ע"א דפוס ברלין וז"ל בארצות האלו שהישמעאלים גרים שם וישמעאל מגעו שלא בכונה מותר בשתיה דלאו עע"ז הוא וכדברי הרמב"ם עכ"ל ועי' ש"ך לקמן ריש סי' קכ"ח ובסי' קמ"ו סעיף ה' בהג"ה. ובתשו' הר"ן סי' ה' (הובא בקיצור בכ"י לעיל כוף סי' קכ"ג ובט"ז וש"ך שם על מ"ש מרן ז"ל שם דדבש של ישמעאלים אסור) נשאל מרבני עיה"ק צפת ת"ו על דבש ענבים של ישמעאלים שעושים אותו בארצינו שמזמן רב נהגו בו איסור פה עיה"ק ת"ו על פי החכמים ז"ל שהיו פה. ובימיהם קם חכם אחד מדמשק והתיר אותו באכילה ונחלקו עליו כל החכמים הרב רבי שלמה עמנואל והרב רבי פרץ והרב רבי שם טוב זלה"ה. ואחרי פטירתם קמו המתחכמים ורצו להתירו על פי הראיות של החכם מדמשק הנז"ל ועוד ראיות אחרות. והשיב הר"ן ז"ל לדחות כל הראיות. ואח"כ כתב דהגם דאין שום צד היתר כלל לדבש שנעשה ע"י הנכרי שאוסר מגעו בהנאה ומשום דנסיך אבל על הדבש שנעשה בארצכם יכול אני ללמד זכות ולפוטרו מן הדין שהרי הסכימו הגאונים שישמעאלים אין יינם אסור אלא בשתיה ולא בהנאה כלל כמ"ש הרמב"ם לפי שאינם עובדים ע"ז ואין ביינן משום ניסוך. נמצא שאינו נאסר אלא משום חתנות וכו' וכל שאוכל אותו בדרך שאין בו חתנות אפשר שהוא מותר. והדבש אין בו ספק שאין בו משום חתנות וכו' וכו' ומ"מ אף שאפשר לדון להלכה שדבש שבארצכם יהיה מותר שאין עליו תורת יין ותחילת דריכתו לכך נתכוונו וכו' אבל למעשה אני אוסר וכו' ולפיכך ראוי להנהיג איסור בדבש ופורץ גדר ישכנו נחש עכ"ל. וכתב מהריק"ש לעיל סוף סי' קכ"ג וז"ל ובספק תערובת דבש של ישמעאלים יש להקל וכן עמא דבר עכ"ל. ובשער המצות סוף פרשת עקב כתיב וז"ל בענין הדבש הנעשה מתירוש המבושל של הענבים (ע"י ישראל) לא היה מורי ז"ל נמנע מלאכלו אף אם העושין אותו חשודין עליו ונראה לענ"ד שהיה מקיל בו לפי שאין ניסוך באומת הישמעאלים ודי לו להחמיר שלא לאכלו בהיות ודאי שלהם אך בספיקו מותר עכ"ל ועי' תשו' הריב"ש סי' סי' תכ"ד ותשב"ץ ח"א סי' נ"ו (הובא בבית יוסף לקמן סי' קכ"ט) ותשו' הרדב"ז החדשות ח"ב סי' תשכ"ט ואדמת קודש ח"א יו"ד סי' ה' ונחפה בכסף ח"ב יו"ד סי' ד' ובית דינו של שלמה יו"ד סי' י"ב. והנה הכנה"ג בסי' זה הגהב"י אות י"ט כתב וז"ל וסוגיין דעלמא אזלא להתיר מגע ישמעאל בהנאה ולאוסרו בשתיה. וסתם יינם שלהם לאוסרו בהנאה כל שאין ידוע לנו דלא נגע בו עכו"ם עכ"ל. והשיורי ברכה לעיל סי' קכ"ג אות א' כתב וז"ל מגע ישמעאל ביין שלנו אינו אוסר בהנאה וכו' אמנם בעיר עוז לנו ציון קרית מועדינו וכולא ארעא דישראל המנהג לאסור מגע ישמעאל ביין שלנו אפילו בהנאה. זה כתבתי לפי הרשום בזכרוני ועתה אחר זמן רב ראיתי תשו' גדול אחד מרבני עיה"ק ירושלים כת"י ומדבריו משמע דגם בעיה"ק מתירין היין שנגע בו ישמעאל בהנאה. ואני בתוך הגולה עכ"ל וע"ש בהשמטות משם תשו' הרמב"ם (סי' ק"כ מדפוס לייפציג). ובאמת מתשו' נחפה בכסף ח"ב סי' הנז"ל (דמיירי בנדון שהיה בירושלים כמבואר שם בסוף הסימן). משמע דגם בירושלים מתירים מגע ישמעאל בהנאה ובתשו' קול אלי' ח"א יו"ד סי' כ"ג כתב לענין הטוטון הנילוש בדבש של הישמעאלים יש נוהגים בירושלים ת"ו להחמיר שלא לשאוף אותו ויש נוהגים שם להקל והמקילים יש להם על מה לסמוך ע"ש. ובפתחי תשובה לעיל סי' ק"ח סעיף ה' סק"ג כתב משם הרב שער המלך דאפילו בטוטון של עכו"ם שלפעמים מזלפים אותו בסתם יינם מותר. ובשאר דיני יי"נ וסתם יינם דעכו"ם שהקיל מור"ם ז"ל בכמה פרטים. אין לנו אלא דברי מרן ז"ל. וידוע מ"ש הבית יהודה ח"א דף קט"ו ע"ג וז"ל ושמעתי מפי מורי ז"ל שדרך מור"ם ז"ל בהגה להקל הרבה בדיני יין נסך ובדיני ריבית לפי שבמקומו הם גדילים עם העכו"ם עכ"ל ועי' תשו' כנסת יחזקאל ריש סי' ל"א וחקרי לב יו"ד ח"א סי' קע"ב. ובענין בישול על האיספירטוס של עכו"ם נתפשט המנהג להקל דלא דמי להא דלעיל סי' קכ"ג סעיף כ"ד וכמ"ש הרב מהר"א אנקאוה בתשו' כרם חמר ח"א יו"ד סי' ך' והסכים עמו בזה הגאון מהרח"ף בתשו' חיים ביד סי' ך':