אור ברסלב
ארץ חיים ארץ חיים חלק יורה דעה › סימן קכג

ארץ חיים· רבי חיים סתהון

ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן קכג

סימן קכא

קכ"ג ס"א סתם יינם וכו'. מצאתי בהקדמת ספר יין המשומר למהר"ל שפירא ז"ל אגרת שכתב מרן ב"י ז"ל לאיטאליא בזה בשנת שכ"ז וראיתי כי טוב להעתיקה כאן וז"ל, שמעתי דיבת רבים מגור מסביב כי בקצת קהלות ישראל. עמהם חכמה ודעת ויראת ה' נוהגים קצת מהמון העם קולא בקצת מצות ל"ת. ואשתומם על השמועה לא טובה קרעתי מעילי. מרטתי זקני. נפלתי על פני. בכיתי לקושי עם בנ"י אשר זה לנו אלף ותצ"ט שנה בגולה הלכנו. ומכלי א כלי הורקנו. ככלי אין חפץ בו שמוני. למעציבה השכיבונו. צרינו ואויבינו. בזיזי בתר בזיזי. אותותינו אותות חבלי משיחנו ראינו. ולפריו הטוב לא זכינו. על רוב עונינו ורבה משטמה עד כי נשארנו מעט מהרבה אחד מעיר ושנים ממשפחה. ומה גם בדור הזה אשר זה חמש ושבעים שנה נחלה עבר על נפשינו מינים ממינים שונים גירושים ושמדות (בגרוש פורטוגאל שנת רנ"ב) גזירות מהומות תשואות המולות קיל סאון סואן ברעש ותנופת מלחמה נלחמו בנו הכוכבים מן מסילותם. ולא דעת ולא תבונה לנו לישא מרום עינינו ולדעת כי בשלנו הרעות הגדולות האלה לנו. נשתנינו מכל אומה ולשון על כי שינינו טעמינו לפני אבימלך מלכו של עולם הלכנו קדורנית על כי לא הלכנו בדרכי יוצרינו סורו טמא קראו לנו. על כי אכלנו לחמם אשר ישבנו בארצם בחצריהם ובטירותם ולמוכיחים ינעם העד בעם להשיבם מדרכם הרע ללכת בדרכי נועם כי נצטוינו הוכח תוכיח. ומה גם אשר הוא ראש בני עירו וניתן כתר מלכות התורה בראשו צופה נתנוהו לבית ישראל לעיין ולראות בנבואת יחזקאל סי' ג') כי ממנו ידרש על אשר לא הזהיר כי כל מי שבידו למחות ביד בני עירו ואינו מוחה הוא נתפס על בני עירו וכן על העולם כולו ולא מצינו מעולם שיצא דיבור מפי הקב"ה לטובה וחזר כי אם על דבר זה (שבת דף נ"ה) על כן מלאני לבי לסדר איגרת זו לעורר הלבבות. להשיב לב אבות. להסיר הידעונים והאובות. זורמו מים עבות, מעינות זובות. על חובות רבות רדפונו עד חרמה כתרוני. מנוחה הדריכונו. על דבר היין יש שאינם נזהרים מסתם יינם רבים מעמי הארץ. ומתיהרים ומתיהרים ממשכילי עם להורות להם כי עכו"ם בזמן הזה אינם יודעים מטיב ניסוך. לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו. טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם כי הלא יראו המון הפוסקים חבל נביאים כולם פה אחד מסכימים באיסור ולא חילקו בין זמן לזמן. ואפילו גוי שודאי אינו עובד ע"ז כגון גר תושב. אסרו בשתיה יינו או מגעו ביין שלנו. ודברי ספר הזוהר (פרשת שמיני דף מ') ביין שנוגע בו העכו"ם סוד מופלא. אש הוא עד אבדון יאכל. כל שותהו יאשם. כל שוגה בו לא יחכם לא יזכה ליין המשומר בענביו כי זה תחת זה כי תחת יופי. ולא אאריך בזה מה שהיה ראוי להרחיב פה ולהאריך לשון בהיות הדבר פשוט לכל. לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם חכמי ישראל המתנים צדקות ה' וראשי אלפי ישראל העומדים על הפקודים זקניהם ושופטיהם על כל דברי האיגרת הזאת לצוות להעתיקה בכל קהל וקהל ולקוראה ביום שבת קודש ולהזהירם על פי הדברים האלה ולהרחיב הדברים כיד ה' הטובה עליהם ולתקן תקנות והסכמות וסייגים על הדבר. ואם יראה בעיני כבודם לתקן ולגזור גם על השחוק (בקוביא) יען כי הוא יסוד מוסד לכמה מיני אבות נזיקין. יאי ויאי וחפץ ה' בידם יצלח ובשכר זאת יקבץ ה' נדחים ויבנה בית קדשינו ותפארתינו ובא לציון גואל אמן. דברי המעתיר בשלום כל קהילות ישראל. הצעיר והעלוב יוסף קארו:

וזה טופס איגרת ההכרזה ממרן ז"ל ושאר רבני צפת ז"ל בהיות שידוע וברור לנו שבעו"ה רבו המתפרצים בישראל ועוברים על דיני תורת משה בפומבי בכמה מיני עבירות כגון ביין נסך וריבית ושעטנז. אשר כבר הותרו מאחד לאחד. ובקצת מקומות נעשה להם כהיתר גמור ע"י שלוחי השטן שהם עזי פנים שבדור שעוסקים בתורה לרע להם. ותורתם סם המות להם ולאחרים כמאמר רז"ל (ט"ו דף י'ט) על כי רבים חללים הפילה זה ת"ח שלא הגיע להוראה ומורה. והנה אלו החטאים כשיודעים צורתא דשמעתתא. קמים להורות הוראות לעם ומקילים להם הקולות שהקילו הראשונים. ורוב פעמים אותם הקולות הם צרות זו לזו. שמי שמיקל בזאת אינו יכול להקל באחרת. והם תופסים שני הקולות יחד. (עי' עירובין דף ז') וזה הדרך רחוק מדרכי התורה שהזהירתנו על זה נאמר ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי (מו"ק דף ה') וכמה גזירות גזרו חז"ל ואסרו המותר בין בדיני מאכל ומשתה בין בדיני טלטול כי הא דתנן (ביצה דו ל"ו) לא עולין באילן ולא רוכבים על גבי בהמה וכו' כדי שלא יבואו לדבר עבירה. וכן בכל דור ודור הוסיפו גזירות לפי צורך השעה ולפי המקום כדאיתא במסכת ע"ז (דף נ"ט) במעשה דר"ח בר אבא איקלע לגבלא חזא בנות ישראל וכו' וחזא חמרא דמזגו עכו"ם ושתו ישראל וחזא תורמוסא דשלקי להו עכו"ם ואכלו ישראל ולא אמר להו ולא מידי אתא לקמיה דרבי יוחנן א"ל צא והכרז על בניהם שהם ממזרים ועל יינם משום יין נסך ועל תורמוסן משום בישולי עכו"ם משום שאינן בני תורה. וכן בשבת ודף קל"ט) במעשה דבני בשכר. וזה היה דרכם של החכמים לגדור פרצות בישראל כמו שאמרו (בחוליו דף ק"י) רב בקעה מצא וגדר בה גדר. אבל אלו החטאים עושים בהיפך. מוצאים פרצה ומוסיפים עליה פרצות. ולא די להם עונות הראשונים אלא שהוסיפו עליהם ללמד עליהם קולות שלא כדת תורת משה. ובודים סברות רעות וטעמים בדויים כגון יין נסך שרשב"ם כתב בשם רש"י (הובא בתוס' ע"ז דף נ"ה ע"ב) הלכה כמשנה אחרונה כרב הונא דאמר יין כיון שהתחיל להמשך עושה יין נסך ואם מפנין גרעינין שבגיגיות אילך ואילך כדי שיכנס היין באמצעיתו נראה לרש"י דאין לך המשכה גדולה מזו ועושה יין נסך עכ"ל ומשנה אחרונה אמרו בגמרא (ט"ז שם) דהאי אין דורכין עם העכו"ם בגת פירוש כדי שלא יהנה מיין נסך. וא"כ לפי כל וה אסור לקנות ענבים דרוכים מן הגוים ואפילו לא נדרכו אלא מעט. ובהיות שבעו"ה העם אינם חפיצים במי שמחמיר להם אלא במי שמיקל להם. ואינם חוששין על מה שהם עתידים ליתן דין וחשבון לפני הקב"ה על זה. ועל זה בחרו להם דברי ר"י הובא בתוס' הנז"ל) שהתיר ליקח גיגית יין של גוים מלאה ענבים דרוכים. וכתב עוד אפילו כשיש ברזא בגיגית כשהיא גדולה כעין פי חבית לא נקרא המשכה מאחר שהענבים נמשכים עם היין דרך שם. ולא די להם זאת הקולא אלא שהוסיפו לקחת גם היין מן הבור כיון שיש בו מעט חרצנים וזגים. וגילו פנים בתורה אשר לא ניתנה מסיני וכי בעבור שיש בו פסולת אינו נקרא יין. ואח"כ באו אחרים והוסיפו עליהם לקחת אותו מן החבית כל זמן שהוא תוסס. וכן היו הולכים ומקילים עד שבמקצת מקומות לוקחים אותו ממש מהשוק זך ונקי ואין פוצה פה ומצפצף אלא שבעו"ה בכל יום ויום הולכים החטאים ופרים ורבים עד שאפי' בארץ אשכנז פשתה המספחת הזאת בעם אשר מעולם נשתבחו בם בם רבותינו הראשונים שנמצא כתוב בשם הרא"ש וז"ל ובכל קהילות שבארץ אשכנז כולם זכורים לאלף טובות וברכות. שכולם מלאים מצות כרמון ומעשיהם מעשים נאים ומחמירים בטריפות ובדיקות וטבילת נדה ובכל מה שראוי להחמיר עכ"ל (ועי' ב"י לעיל סי' פ"ב סוף ד"ה וכתב הגה"מ וכו' משם הרא"ש בתשו' כלל ד' סי' ך' ועי' טור או"ח סי' תקפ"ה ובתשו' הריב"ש סי' שע"ו) הרי ראינו שבאותם הדורות לא ביקשו להקל אלא להחמיר. ואיך עתה בדורינו נהפכו לסורי הגפן נכריה. לכן אחינו יראי ה' מנהיגי הדור שבכל עיר ועיר. עליכם מוטל לגדור פרצות אלו לפי האפשרות. ובפרט בפרצה חדשה לתקן הדבר כל אחד ואחר לפי מקומו לפי צורך השעה ולהסיר מכשול זה מעל עם הקדוש. וכל הפורץ גזירתכם ישכנו נחש. ולא תהיה זאת לפוקה ולמכשול. ומעתה ומעכשיו כחינו מסור בידכם ופיכס כפינו ומעשיכם כמעשינו להכותו בסילוא דלא מבע דמא ולהענישו בממונו ולאסור איסר לכל מי שיעמוד כנגדיכם. לכל אחד תצוו עליו הן יחיד הן רבים עד שישובו מדרכם הרעה. ובזכות זאת ה' יקבץ שארית עמו ישראל ונזכה לראות בנחמת ציון ובנוה אפריון כיר"א. יוסף קארו בן מהר"ר אפרים קארו ז"ל. ישראל ב"ר מאיר די קוריאל זלה"ה. יצחק ב"ר אברהם ארחא זלה"ה. משה ב"ר יוסף מטראני זלה"ה. משה ב"ר חיים אלשיך זלה"ה. אלישע גאליקו. עכ"ל האיגרת:

גם בתשו' מורינו הרב מהריט"ץ סי' י"א צווח ככרוכיא על מה שמקילים באיטליא בסתם יינם בשתיה ושוכרים פועלים גוים לדרוך גיתותיהם:

קכ"ג ס"י ע"י עכו"ם או ישמעאלים אפילו וכו' כצ"ל וכ"כ בש"ע הישן משנת שכ"ז:

קכ"ג סי"א בהג"ה יין צימוקים שנתן מים על ענבים יבשים הרי זה כיין ומתנסך. כתב הש"ך ס"ק כיד והט"ז לקמן ס"ק י"ג ובסי' קכ"ד ס"ק ל"א משם הרלב"ח דלא בעינן המשכה ביין צימוקים. וכתב השיורי ברכה אות י"ב דדעת מרן ז"ל בכסף משנה פרק י"ז מהלכות מאכלות אסורות הלכה י"א דגם ביין צימוקים בעינן. המשכה כדין יין ענבים דלקמן. וכ"כ בברכי יוסף או"ח סי' ר"ב סעיף י"א אות ויו"ד ובמחזיק ברכה או"ח סי' רע"ב אות ב'

תוכן העניינים

ארץ חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה