ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן קטז
קט"ז ס"א משקים שנתגלו אסרום חכמים וכו' ועכשיו שאין נחשים מצוים בינינו מותר. (עי' או"ח ריש סי' רע"ב ומ"ש הש"ך לעיל סי' פ' סק"ו) כתב פר"ח ובירושלם ואגפיה אעפ"י שאין מצוים הרבה מ"מ מצוים קצת וראוי לכל ירא לנפשו ליזהר בהם וכו' ע"ש שסידר כל דיני גילוי המובאים בטור והמפוזרים בכל דברי חז"ל, ובסוף ספר שערי דמעה להרב בעל מנחת שמואל ליקט קצת דיני גילוי המצוים וסידרם בסדר נכון. וכתב השיורי ברכה אות ג' שנהגו בארץ ישראל להשמר מזה וכמ''ש הפר"ח. ובאות ד' כתב דמ"מ יש להקל בזמנינו לרחוץ ידיו במים מגולים הגם דרחיצה דינה כשתיה וכדאיתא בע"ז דף ל' וברמב"ם ובטור. וכתב הרב שם חדש על ספר יראים ח"ב דף ל"ב סוף ע"ב כי כן נוהגים בירושלים לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים מגולים ע"ש ובספר פקודת אלעזר על או"ח סוף סי' ד'. וכתב בספר שערי דמעה הנז"ל בקונטריס אחרון אות וא"ו דיש ללמד זכות על מה שנוהגים בירושלים להקל לשתות מים של גויה ולקנות פת פלטר גוי (עי' מה שכתבתי לעיל סי' קי"ב סעיף ב') וכן במה שאין נזהרים לכסות פי הבורות המאוספים מימי גשמים דכתב הטור שיש לחוש אפי' ביותר מארבעים סאה ע"ש. ואיתא בע"ז שם דהשחליים (פירש רש"י קרשי"ן טרוף בכלי ושתוק. ויין או מים נתונים בו עכ"ל ובלשון פרכ"י הוא חבאלשאר וכמ"ש הרמב"ם והרע"ב פ"ד דמעשרות מ"ה ועי' או"ח סי' שכ"א סעיף ע"ו בהג"ה) שאין בהם חומץ. וכותח הבבלי אין בהם משום גילוי. ובני הגולה נהגו בהן איסור:
קט"ז ס"ה בהג"ה וכן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה וכו'. איתא בפסחים דף ק"י ע"ב דבמערבא לא קפדו אזוגי. ועל מ"ש הטור או"ח סי' ק"ע שלא יאכל שתים ולא ישתה שני כוסות משום זוגות. כתב שם הבית יוסף משם התוס' בחולין דף ק"ז ע"ב סוף ד"ה התם וכו' שאין אנו נזהרים בזה עכשיו לפי שאין סכנה מצויה בזמנינו ע"י זוגות:
קט"ז ס"ה כתב הגאון יעב"ץ במטפחת ספרים פרק ד' שבארצות ישמעאל נוהגים ליזהר שלא לישא אלמנה מחשש סכנה על פי הזוה"ק פרשת משפטים דף ק"ג ועי' פסחים דף קי"ב ע"א ועי' בספר שורש ישי להרב מהר"ש אלקבץ על רות ובתשו' חיים שאל ח"ב סי' י"ט ותשו' יוסף אומץ סי' מ"ט ובאמת ליעקב למהר"י ניניו בקונטריס שפת אמת דף קי"ב ובתשו' חיים ושלום ח"א סי' י"ג ובספר נחמד למראה על ירושלמי מו"ק פ"א הלכה ה' דף רכ"ו ע"א:
קט"ז ס"ה בהג"ה ומנהג פשוט שלא לשתות מים בשעת התקופה וכו'. כתב המחזיק ברכה או"ח סי' נ"ה אות א' דמ"ש מור"ם שם (והש"ך בסי' זה סק"ו) משם מהרי"ל להשים ברזל במים בשעת התקופה ובביאורי התה"ד עה"ת פרשת וארא דעתו נוטה דלא מהני שימת ברזל בשעת התקופה. היינו דוקא לשיטתם דסוברים דהמים שהיו בתלוש בשעת התקופה מזיקים אפילו אחר כמה ימים. (פ"ש בב"י וב"ח סוף הסימן) ולכן למהרי"ל אם משים ברזל בשעת התקופה אין לחוש לשחות ולבשל באותם המים. ולהתה"ד לא מהני שימת ברזל, אמנם אנן בדידן בארץ הצבי וכל גלילות טורקייא ואיטליא נזהרים שלא לשתות מים בשעת התקופה דוקא אבל לאחר זמנה שותים מאותם המים שהיו בשעת התקופה ואין פוצה פה וכו' ע"ש ובתשובותיו יוסף אומץ סי' מ"ב ובפירושו על ספר חסידים סי' תתנ"א שהובא במג"א סוף סי' ר"ו וסי' תנ"ה סק"ח. ועי' משו' אחד לאברהם אלקלעי יו"ד סי' ל"ב ובהגהות איי הים על תשו' הגאונים שערי תשובה סי' פ':