אור ברסלב
ארץ חיים ארץ חיים חלק יורה דעה › סימן קטו

ארץ חיים· רבי חיים סתהון

ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן קטו

סימן קיד

קט"ו ס"א כתב השיורי ברכה אות א' דהפר"ח סק"ו כתב דבעיר שלא נמצא שם חלב טמא או שהוא ביוקר יותר מחלב טהור מותר לקנות מהגוי חלב שחלבו בלי ראיית ישראל וכן מצא המנהג פשוט באמשטרדם וכו' וכן המנהג בארגיל על פי הרשב"ש בתשו' סי' תקנ"ד וכו' ועי' מ"ש מהר"ש דוראן בתשו' שבסוף התשב"ץ ח"ד סי' ל"ב וכו' (ע"ש משם הכפתור ופרח פרק חמישי דף י"ג סוף ע"א דפוס ברלין) ולענין הלכה במקום שלא יש מנהג בעיר פשיט לכל. יש להחמיר בודאי. וכך פשטה הוראה בכל גלילות טורקייא וארץ הצבי עכ"ל:

קט"ו ס"ב בהג"ה ואם ראה עשיית הגבינות ולא ראה החליבה יש להתיר בדיעבד וכו'. והוא מהגהות אשירי בע"ז פרק אין מעמידין הובא בב"י דישראל שהלך לכפר לקנות גבינות ואנו יודעים שדעת הישראל להקפיא כל החלב אפי' לא ראה ישראל החליבה מותר וכו' ע"ש. וכתב הפר"ח סק"ך לענין הגבינה שמביאים מעיה"ק צפת ת"ו לעיה"ק ירושלים ת"ו והיהודים שהולכים להכפרים שם לעשות הגבינה אינם יכולים לראות כל החליבה לפי שהעדר הוא גדול מאד מהלך ארבעה וחמשה שעות. אם נאמר שסומכים על סברת ר"ת שמתיר כשדעת הגוי לגבן ואפי' כשיש לו דבר טמא בעדרו וכמ"ש לעיל וכמ"ש הבית יוסף בשם הגהות הגהות אשירי. אין זה מספיק אלא להתיר בדיעבד אבל לא לכתחילה. איברא לפי מ"ש המגיד משנה בדעת הרמב"ם פ"ג מהלכות מאכלות אסורות הלכה י"ב י"ג ט"ז אף לכתחילה מותר הגם שיש לו דבר טמא בעדרו וכו' וכו' ואין דברי המגיד משנה נראים וכו' וכבר ראיתי מי שכתב שמנהג עיה"ק צפת ת"ו מיוסד על סברת הרמב"ם שהוא מאריה דאתרא (עי' מה שכתבתי בכללים הי' ב') ועל פי מ"ש המ"מ לדעתו ז"ל ואינו נוח לי וכו' ע"ש ובבית לחם יהודה ס"ק י"ג. ובתשו' זרע אברהם יו"ד סי' כ"ה דף ק"א ריש ע"ד כתב וז"ל ובימי חורפי שמעתי מכת הקדמונים זלה"ה בשם רבני צפת נוחם נפש דמה שהקילו בדבר משום שסמכו על הוראת הרמב"ם ולפי מ"ש המגיד משנה דלא חש הרב לטעם ציחצוחי חלב של בהמה טמאה משום דבטל במיעוטו. ותו דאיכא ספיקי טובא ועדיפי מספק ספיקא ספק אם עירב בתוכו חלב טמא או לא. ואת"ל דעירב. נתבטל בששים. ואף אם לא נתבטל. מאן לימא לן דקאי ביני איטפי. ואי קאי בטל במיעוטו בודאי בגבינה. זהו תורף מה ששמעתי מהקדמונים עכ"ל והאריך שם מאד בזה ובמסקנא כתב כי מנהג צפת הנז"ל יש לו על מה לסמוך ומותר לכתחילה לאכול הגבינה. גם בתשו' מטה יוסף ח"ב יו"ד סי' ט"ו האריך לקיים מנהג צפת הנז"ל גם בתשו' זרע אמת יו"ד סי' ל"א מסיק לקיים המנהג במקומות שנהגו היתר ואפילו לכתחילה. וכ"כ הפחד יצחק אות גימל דף ב' סוף ע"ב משם הר מהר"י בריאל והרב גור אריה הלוי ז"ל. ועי' מה שכתב מורינו הרה"ג מהר"ר גבריאל איספיראנסה הובא בתשו' לב שלמה סוף סי' פ"ה ועי' בחוט השני סי' ל"ד ותשו' אביר יעקב יו"ד סי' ז':

קט"ו ס"ג החמאה של גוים אין מוחין לאנשי המקום שנוהגין בה היתר ואם רוב בני המקום נוהגים איסור אין לשנות ובמקום שאין מנהג אם בישלה עד שהלכו ציחצוחי החלב מותרת. כתב הבית יוסף בסוף הסימן משם הסמ"ג לאוין סי' קל"ב (והגה"מ פ"ג מהלכות מאכלות אסורות אות ל') דאמרו בספר העתים בשם הירושלמי פ"ק דשבת הלכה ד' שחמאותיהן משמונה עשר דברים דקתני התם תני רשב"י אומר בו ביום גזרו על פיתן ועל שמנן וכו' וחמאותיהן. ויש נוסחאות ירושלמי שאין שם חמאותיהן עכ"ל. ובשערי דורא שער ע"ח כתב משם הר"ר אליעזר מטוך דחמאה היא מצויה בחילוק בני בבל וארץ ישראל. בני בבל אומרים שחמאת גוי מותרת שאינו מקבל טומאה פירוש שחלב בהמה טמאה אינו נעשה חמאה. ובני ארץ ישראל אומרים שחמאת גוי אסור מפני חלב שחלב גוי ואין ישראל רואהו. ומשום בישולי גוים. ומשום תערובת חלב טמא וכו' ואין נראה דברי בני א"י דהרי חלב טמא אינו עומד ומשום בישולי גוים ליתא כיון שנאכל כמות שהוא חי וכו' וכל מקום שנחלקו בני בבל ובני ארץ ישראל אנו נוהגים כבני בבל. וכ"כ המרדכי ע"ז פרק אין מעמידין סי' תחכ"ו דבני בבל ובני א"י חלוקין בזה ורוב מנהגינו כבני בבל והובא בב"ח כי' זה. גם בעל העיטור ח"ב סוף שער הכשר הבשר דף ח' ע"ב וספר המנהיג הלכות חלב של גוים והיש"ש סוף ב"ק בקונטריס חילוקי מנהגים סי' יו"ד הביאו חילוק הנז"ל בין בני בבל ובין בני א"י (ועי' כנה"ג הגהב"י אות מ"ה ולעיל בי' קי"ג הגהב"י אות כ"ו.) ובתשו' מטה יוסף ח"ב יו"ד סי' ט"ו דף נ"ט ע"ב תמה אהא דבני א"י אוסרים משום שלשה טעמים הנז"ל דהא ליכא אלא שני טעמים דחלב שחלבו גוי אינו אסור אלא משום תערובת חלב טמא ונשאר בצ"ע. וכתב הפר"ח סק"ך וס"ק כ"א שאנחנו נוהגים היתר בחמאה של גוים ואין מצריכים לבשלה ע"ש. גם בתשו' הלק"ט ח"א סי' א' כתב דבעיה"ק ירושלים ת"ו נוהגים היתר בחמאה של גוים אך הקאריש"ה שקורין ריקוט"ה וכן הקשט"א שקורין קיימא"ק אוסרין ומענישין את המיקל ומכריזין על זה בבהכ"נ ודלא כהפר"ח ס"ק כ"א שצידד להתיר גם בזה. ובשיורי ברכה אות ה' הביא דברי הלק"ט הנז"ל והאריך שם לענין היגורט"י של גוים שקורין לב"ן (עי' בית יוסף בסוף הסימן וט"ז ס"ק י"ד ובתשו' חקקי לב ח"א יו"ד כי' ל"ת באורך) שרוב הפוסקים אוסרים אך בתשו' פרח מטה אהרן ח"ב סי' ל"ג כתב שנהגו בשאלוניק מזמן הקדמונים הקדושים להתיר היגורט"י ע"י שמשימים אותו בשקים של פשתן עד שיזוב ממנו כל החלב שאינו קרוש ואח"כ מדיחים אותו היטב פעם ושתים עד שילכו ציחצוחי החלב ממנו. וכתב בתשו' ויקרא אברהם דף קכ"ד ע"ד דבעיה"ק צפת ת"ו נוהגים היתר בחמאה של גוים אבל היגורט"י נהגו בו איסור (כדמוכח מתשו' מורינו הרב מהריט"ץ בי' פ"א) זולת איזה ארחי ופרחי אשר שם מערי טורקייא שאוכלים היגורט"י על פי הצופן שכתב הפרח מטה אהרן. ובסוף ספר תקנות ירושלים הובא טופס הסכמת רבני ירושלים משנת תקע"ד על איסור היגורטי של גוים כמו חלב גוי ממש. וכתב הפרי תואר סק"ח דבמקומות שנמצאים גמלים יש לאסור החמאה הנוטה לירקון וכן היכא דאיכא חשש חשש תערובת שומן אליה וחלב בתוך החמאה ע"ש ובתשו' חיים שאל ח"א סי' מ"ג. ובחמאה מבושלת של גוים מצוי תערובת שומן אליה וכמ"ש בתשו' פרי הארץ ח"א יו"ד סי' י"א ותשו' שערי רחמים ח"ב יו"ד סי' י"ב. ומצאתי בתשו' מהר"ם בר ברוך ח"ג הנדפס מחדש סי' קצ"ג שכתב משם הגאונים ז"ל שמקודם היו נוהגים היתר בחמאת גוים אבל משהתחילו להביאה מעיר חמת ומגוש חלב, ומזייפין אותה בשומן. גזרו נידוי על כל מי שיאכל אותה. וכעין זה כתב הב"ח בסיף הסימן משם תשב"ץ קטן סי' שנ"ד. ועי' כסף משנה פרק י"ו מהלכות מאכלות אסורות סוף הלכה י"ח:

תוכן העניינים

ארץ חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה