אור ברסלב
אריה דבי עילאי אבן העזר סימן לז › חלקת מחוקק ס"ק ל"ז

אריה דבי עילאי אבן העזר· רבי ארי' ליבוש ליפשיץ

סימן לז · חלקת מחוקק ס"ק ל"ז

ב"ח סעיף ד

אבל רש"י פי' ביבמות קולר חבורה משמע דמנין עשרה בלחוד כו' הנה לפמ"ש הבאר הגולה ס"ק ר' משמע דמפרש בפרש"י דפי' קולר חבורה היינו שהחבורה הם נושאים גמלים א"כ אין ראי' דמנין הוי סימן ואדרבא יש לדייק להיפוך כמ"ש הט"ז ס"ק י"ח לדייק מדבעינין נושאי גמלים מוכח דמנין לא הוי סימן:

לסימן זה שייך עוד בטור ס"ס קי"ח עדות על תלמוד אחד והתיר א"א הרא"ש ז"ל את אשתו ואת גיסתו כו' בפרישה ס"ק צ"א בהגהותיו הנקרא כתונת פסים בשם רש"ל דאינו גורס ואת גיסתו לא יכולתי להלום כלל איך יש מקום לגרוס גיסתו כיון דהרא"ש פסק בעצמו לקמן סי' קנ"ח אין ע"א נאמן להתיר יבמה לשוק וצ"ע. והנה אגב אורחי' יש לבאר פשיטת דברים דכ' שם עוד הפרישה ס"ק צ"ה על לשון ובא לכאן עם בחור אחד כו' שהביא לשון מהרי"ק שורש קפ"ד דלהכי כ' זה כי היכי דלא נסתפק כו' וכוונת דבריו שלא נחוש שמא הוחזקו בארץ רוסיא שני רב אשר ברב סיני א"כ יש לחוש דאף דאותו שלמד בישיבת מורינו הרב רבינו אשר בודאי מת ושלא הי' אחר זולתו ללמוד מ"מ שמא בעלה של האשה שהי' שמו רב אשר בר רב סיני לא הלך ללמוד כלל בטולטילה רק רב אשר בר רב סיני השני שהוחזק שם ג"כ ומבואר במהרי"ק שם דאם ידעו בביתו שהוא הלך לטולטילה באמת לא הי' הוצרך הרא"ש לומר זה שבא לכאן עם בחור אחד רק לפי שיש לחשוש שמא לא ידעו זה בביתו אם הלך לטולטילה ורק ידעו שהלך ללמוד ויש לחשוש שמא הלך ללמוד בישיבה אחרת ולכך כ' הסימן שבא עם בחור אחד ששמו ר' יהונתן וא"כ נלמד מזה דהיכי דהי' המעשה שידעו בביתו שנפרד בצוותא אחת עם בחור ששמו ר' יהונתן שוב ליכא למיחש שמא גם רב אשר בר רב סיני השני שהוחזק שם ג"כ נפרד מביתו עם בחור אחד ששמו ג"כ ר' יהונתן כיון דזה ידוע פרידתו עם הבחור ששמו ר' יהונתן ועל אחר לא נודע כלל ממילא דלא חיישינן לחשש זה כלל ועיין בשו"ת ח"ץ ס"ס קל"ד דלמד דבר זה ג"כ מדברי הרא"ש בתשובה אך אמנם לא מתשובה זו ורק מתשובה אחרת דהיינו מתשובה של מכנף בן מלל יעו"ש וזה פשוט ג"כ דלא חיישינן שמא אותו רב אשר בר רב סיני בעלה של אותה אשה שאנו רוצין להתירה הלך באמצע הדרך לישיבה אחרת ללמוד ורב אסר בר רב סיני השני שהוחזק שם בארץ רוסיא נתלוה על הדרך עם בחור זה ששמו ר' יהונתן והלכו שניהם לטולטילה ללמוד שם דבודאי א"צ לחשוש לחששות רחוקות כאלו דא"כ אף בסימן מובהק שבמובהקין ג"כ יש נחשוש שמא איתרמי שמא כשמא והרי מוכח ממהרי"ק כן מדכ' דחם הי' יודעין שהלך זה לטונטינה ללמוד לא הי' צריך הרא"ש לומר סי' זה כלל שבא עם בחור אחד ששמו ר' יהונתן ממילא מוכח דלא הוי חיישינן שמא כמלך בדרך והלך לישיבה אחרת ורב אשר השני שהוחזק סם הוא שהלך לטולטילה וע"כ דלהא לא חיישינן שאף שהוחזקו כו מ"מ כיון דיש סימן שוב לא חיישינן לחששות רחוקות כאלו ועוד בלשון הטור שם ואנו מעידין וידוע לכל בני חבורתינו שמיום בואו לכאן לא בא שום אדם ללמוד כו' הנה הגם שגם בתשובות הרא"ש בעצמו ג"כ נמצא כך הנוסחא מ"מ הוא ט"ס דמוכח וצ"ל מיום בואי לכאן ביוד סוף התיבה וכן הוא במהרי"ק שורש קפ"ד הנ"ל:

זה שייך לסי' י"ג ומחמת שהם דברים קטנים ומעוטים ואיכא חששא דאירכוסי שמתי להם מדור בכאן הפרישה סי' י"ג ס"ק ט"ז כ' שני נוסחאות בטור יעו"ש וכתבתי שם קצת על הגליון של הפרישה שבטור ועתה אבאר יותר דיש לדקדק על הפרישה דהרי מבואר בתשובות הרא"ש כלל כ"ג סימן ב' דלהנשא לאיש אחד שהוא מדבי ריש גלותא לא התיר ר' נחמן כלל ור' נחמן לא התיר רק כשהאשה מהולד היא מבית ריש גלותא דאז יראה המניקת לחזור בה מחמת הפחד ומורא שמדבי ריש גלותא ואפשר לפי הגירסא שבטור ואפילו נשאת לאדם גדול כמו אילו שהולכים בחצר המלך כו' יהי' המשמעות לדייק דאיך בת אדם גדול מאלו שהולכים בחצר המלך דין ריש גלותא יש להם ויש לראות דאפשר דס"ל להטור כיון דכ' הרא"ש בכלל נ"ג סי' ב' הנ"ל שני סברות בזה דלסברא אחת לאדם גדול מההולכים בחצר המלך לא הותר ושדוקא להאשה שהיא בת אדם גדול הותר ולא להאיש הנושא ובסברא השנית כתב ועוד ריש גלותא הי' יחיד בארץ כו' אפשר דס"ל להטור לפסוק כסברא הראשונה שכ' הרא"ש דאף לאדם גדול ההולך בחצר המלך הותר:

אמנם צ"ע קצת בזה דהרי בתשובות הרא"ש כלל י"ח סי' י"ז כתב הרא"ש מפורש דאחת מבנות גדולי החצר שרצה אחד מגדולי הארץ להתירה ושהוא אסרה יעו"ש:

מה שמבואר במשנה למלך בפ"ב מהל' סוטה הלכה ז' דלר"מ דס"ל במעוברת ומינקת חבירו דיוציא ולא יחזור עולמות ממילא דה"ה במת הולד כיון דקניס משום דעבר אדרבנן כו' יעו"ש לראות דבשבע שיטות להרשב"א ביבמות דף ל"ו ע"ב מבואר דאף לר' אליעזר דס"ל יוציא מודה במה דמבואר במשנה משום דליכא תקנת ולד כו' יעו"ש א"כ הרי אמר רבא שם בדף ל"ו ע"ב דר"מ ור' אליעזר אמרו דבר אחד וגם אם נימא כדברי המשנה למלך בע"כ ר"א פליג על המשנה וכפרש"י ותיקשי קצת על רבא דאמר כן דר"מ ור"ח אמרו דבר אחד והרי רבא בעצמו בכריתות דף י"ז ע"ב דמתניתין דקתני ספק בן תשעה לראשון כו' ר"א הוא וצ"ע קצת:

בשו"ת ט"ב מ"ק סי' כ' בחלק אה"ע דף ס"ו ע"א כ' שם פירוש שני בכוונת הרמב"ם עפ"י מה שביאר שם דעת הר"ן יעו"ש וצל"ע קצת על פירושו השני ממ"ש בפרק ך"א מהל' אישות הל' י"ג נדרה שלא להניק את בנה כופה אותה ומניקתו עד שיהי' בן ך"ד חודש כו' יעו"ש ולפי דבריו בפי' השני תיקשי מפני מה כ' ך"ד חודש ולא כ' שני שנים אי לפי הזמן דנדרה השנה מעוברת ולפי' הראשון של הנו"ב לא תיקשי מזה כיון דספוקי מספקא א"כ לענין נדר דהוא איסור דאורייתא בדיוק נקט הרמב"ם ך"ד חודש אבל חודש העיבור אסורה מחמת ספק דאורייתא:

יבמות דף ל"ה ע"ב בתוס' ד"ה החולץ ליבמתו הא דלא נקיט החולץ למעוברת כדנקיט בגמ' כו' יש לראות לפמ"ש בדיבור שאח"ז ד"ה ונמצאת ולעיין מ"ש מהר"ם מלובלין ועכ"פ מבואר מדבריהם דכשחולץ תוך ג' חדשים מודה ר' יוחנן דלא הוי חליצה א"כ י"ל דבמשנה דאיירי בתוך ג"ח קתני ונמצאת משא"כ לקמן בגמ' דאיירי לאחר ג"ח קא נקיט החולץ למעוברת. עוד שם בדף ל"ו ע"ב תוס' ד"ה ולא קתני יפריש כו א"כ התם שקינא לה ונסתרה כו' כיון דאסורה לי' מדאורייתא כו' יש לראות ממ"ש התוס' בעצמם בסוטה דף ד"ו ע"א ד"ה מעוברת עצמו דלאו בת קינוי היא כלל יעו"ש בירושלמי שהביאו התוס' שם:

בגמ' יבמות דף מ"ב ע"א רש"י ד"ה אישתהי לאחר שנשאה וה"ה נמי דמצי לתרוצי כו' מעיקרא חודש אחד איעבר קודם מיתתו כו' צל"ע דא"כ תיקשי כקו' רבא לעיל דף ל"ז כזו:

בתר רוב נשים כו' וכאן לא יהי' שייך תירוצו דר"נ דזו הואיל ולא הוכר עוברה לשליש ימי' כו' כיון דאמר רב ספרא כאן דאין בודקין את הנשואות כו' ואשה מחפה כו':

תוכן העניינים

אריה דבי עילאי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה