אור ברסלב

אריה דבי עילאי אבן העזר· רבי ארי' ליבוש ליפשיץ

סימן לז

סימן לו

קצת הערות ושיקול הדעת בטור וש"ע סי' י"ז ועל דרך המבואר בסימנים הקודמים שהי' שיקול דעת זה אצלי רק בתחילת הלימוד בעיון הראשון ולא הי' אצלי עיון שנית בכל זה:

ב"ח סעיף ב

משמע דס"ל לרבינו ולהרא"ש כמ"ש להדיא בתשובה כלל מ"ד סי' ב' הביאו הב"י דבפניו נאמנת אף לינשא לכתחילה כו' אף דהרא"ש בתשובה הנ"ל מיירי שכבר נשאת מ"מ עכ"פ מוכח דמותרת לשני אף בלא גט מראשון ודלא כמ"ש בהגהות בשם הכנסת הגדולה דצריכה גט מהראשון וצריך עיון בזה:

ד"מ ס"ק א'

אבל הריב"ש כ' בתשובה דלא כדברי הרשב"א כו' היינו על מה דכ' הרשב"א דאם התחילה להעיז שלא בפניו וגם הרא"ש כ' בכלל מ"ד סי' ב' המובא בב"י כאן על אשה שהיתה בחזקת נשואה כו' אך יש לראות דהרא"ש לא כ"כ רק אנשאת דמחזקת שקרה ומעיזה כדי שלא תעשה זונה ואף דבב"ה כ' בשם הטור סי' קנ"ב דה"ה אם נתקדשה כו' מ"מ י"ל דדוקא בשכבר נתקדשה דעשתה מעשה כל כך אבל באמירה שאמרה נתקדשתי אפשר דס"ל להרא"ש כהרשב"א דאינה עשוי' להחזיק שקרה וצ"ע בזה:

פרישה ס"ק ג'

וכ' הרא"ש דכל שהוא בעיר כו' וזה שלא כדברי הריב"ש שהביא הד"מ ס"ק ד' דדוקא כששניה' בב"ד ואפשר דהרא"ש איירי בעשתה נשואין בזה אף כשהי' בעלה בעיר סגי משא"כ באמרה נתקדשתי לבד בזה אפשר דס"ל כהריב"ש דבעי דוקא בב"ד ולפ"ז י"ל קצת הא דכתבתי בד"מ ס"ק א' דיש לדייק מדברי הרא"ש דדוקא כשעשתה מעשה נשואין או קידושין וכדכ' הטור סי' קנ"ב עשוי' להחזיק שקרה אבל בדיבור בעלמא שאמרה נתקדשתי אינה עשוי' להחזיק שקרה די"ל דז"א רק הא דנקיט הרא"ש מעשה נשואין משום כי היכי דיהי' מהני אף כשהי' הבעל בעיר ולא צריכה להיותם שניהם בב"ד:

דרישה ס"ק א'

הנה הב"ח בק"א השיג עליו דכיון דס"ל כהריטב"א דבמסקנא מתורץ אף קושיא דדילמא שד מנ"ל לרבינו להחמיר מסברא דנפשי' ולומר דצריך לראות בצל צילו יעו"ש ואין זה השגה דבאמת הדרישה לא כ' דס"ל לרבינו כהריטב"א רק כי היכי דלא תיקשי הא גופי' לדעת רבינו דהא סברת הריטב"א נראה נכונה דכמו דלא חיישינין לצרה משום סכנה ה"נ לא כחוש לשד ובאמת משמע לי' דהגמ' לא מתרץ עם תנא דבי' ר"י רק קו' ודלמא צרה ולא קו' ודלמא שד מדלא קאמר אלא כדתנא דבי ר"י כו' וקשה על הגמ' בזה לכן כ' הדרישה דיש לתרץ דברי הגמ' משום כיון דאיכא רעותא כו' וכמו דתירץ הב"י לקמן סי' קמ"א הביאו הדרישה דלא אמרינין כסברת הריטב"א משום דצרה לא שכיח משא"כ שד כן תירץ הדריש' תירוץ אח' משום דאיכא ריעות' וי"ל דלא הוי כלל כשעת הסכנה כיון דאפשר למיבדק בצל צלו אך זאת יש לתמוה אדרישה דלדבריו קשה האיך כ' הטור בשם הגאון דהאידנא לא בקיאין בבואה דבבואה הלכך לא עבדינין בה עובדא ותיפק לי' דלדברי הדרישה כיון דאנן לא בקיאין שוב יש לסמוך על שעת הסכנה ודוחק לומר דכיון דשמא יש איזה בקיאין בעולם בזה שוב יש למיבדק ודומה קצת כמו ספק חסרון ידיעה אי יש בקיאין בעולם לא הוי ספק י"ל דז"א כיון דהגאון כ' דהאידנא לא בקיאין משמע דשום אחד אינו בקי בזה ועוד הא כ' הדריש' מטעם ריעותא לפנינו וכאן ליכא עכ"פ ריעותא לפנינו ועוד דכאן אין ענין לספק חסרון ידיעה כיון דעיקר סברת הדרישה דלא שייך בזה שעת סכנה כיון דאפשר למיבדק א"כ כיון דאנן השתא לא בקיאין בזה שוב הוי שעת הסכנה ואם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ואפשר דדעת הגאון הוא באמת כדעת הריטב"א הנ"ל או כמ"ש הב"י לקמן לחלק בין כרה דלא שכיח לשד דשכיח. ועפ"ז אפשר קצת לתרץ מה שתירץ הב"י דברי הרמב"ם דס"ל כהגאון כו' וכ' ע"ז הב"ח ושארי לי' מארי דהא הגאון כתב לא עבדינין עובדא להתיר והרמב"ם הא כ' דמתירין עפ"י בת קול דאפשר לומר דלא ניחא לי' להב"י לומר דס"ל להרמב"ם כדעת הריטב"א דא"כ הו"ל להרמב"ם לפסוק בהדיא כן דיש להתיר אף שלא חזו בבואה דבבואה ולא כתירוץ ראשון שבגמ' וגם דלא כירושלמי לכך ס"ל דבאמת הגמ' מצריך לראות בבואה דבבואה אף לפי המסקנא משום כיון דמצינין למיבדק רק כיון דאנן השתא לא בקיאין לא צריך למיבדק לכך השמיט הרמב"ם דין דבבואה דבבואה אך הנה לשון הדרישה מגומגם במה שכ' בס"ק הנ"ל ואף שכ' רבינו דוקא שחרית וערבית ונראה דכונתו דא"כ עדיין קשה דשחרית וערבית דכתב הטור ביו"ד סי' קמ"ב דצילו לבד הוא בשחרית וערבית דהצל כגובה קומת אדם זה נקרא צילו לבד א"כ אז א"א למיבדק בצל צילו כלל וזה נראה כונת הדרישה לתרץ אך איני מבין מה שתירץ זה וכ' דכל היום יש צל צילו דהא באמת מבואר בטור הנ"ל דבשחרית וערבית יש רק צל לבד ולא צל צילו.

ב"ח סוף סעיף ו

ותו צ"ע דלמה שכ' הרמב"ם כו' אבל במצאו כתוב בשטר ראיתי שמת פלוני למה לנו להקל בכתבו כו' קו' זו אינה מובנת כלל דכמו כן יש להקשות דלמה לנו להקל בעד ששמע מפי עד יותר ממי שראה א"כ ע"כ עיקר החילוק בין היכי דאפשר לחקור להיכי דא"א א"כ בין מצאו כתוב ובין אמר בפיו הוי גם כן זה החילוק בין אפשר לחקור ללא אפשר:

ב"ח סעיף ד

אבל בפסול עדות דאורייתא אפילו אמר נהרג כו' ובמקצת ספרי רבינו כו' וא"ל דאפשר קצת לישב הגירסא ולומר דאיירי במסל"ת א"כ דבמסל"ת לא שייך כלל פלגינין דיבורא ואף דכ' בפרישה ס"ק ח' דאפי' כותי שאמר הרגתיו כו' היינו כותי דלא שייך אין אדם משים עצמו רשע אבל בפסולי עדות דאורייתא שייך אין אדם משים עצמו רשע אך אפשר דאף בפסולי עדות דאורייתא מחמת עבירה כמו גזלן ג"כ לא שייך אין אדם משים עצמו רשע וצ"ע:

ד"מ ס"ק י'

וכ' הר"ן בפ"ב דכתובות אפילו למ"ד אין משיאין בשטר אם מ"ש בשטר שמענו ושכחנו כו' צ"ע דהב"ח הביא בשם הר"ן כאן דפלוגתת אמוראי בירושלמי איירי בהכי בשטר שנכתב לזכרון ועל ידי ראיית השטר נזכרין כו'. וצריך עיון בהר"ן:

ב"ה סעיף ה

ועוד נראה לתרץ דהך עובדא איירי שהקול מדבר בל' הקודש ולפיכך לא חיישינין לגוי כמו שיתבאר בסמוך גבי כתוב בשטר מת פלוני וכו' ור"ל דכ' הרמב"ם ונודע שהוא כתב ישראל וס"ל להב"ח דהכוונה שנכתב בלשון הקודש ואף להא דלא חיישינין שמא פסול לעדות כתבו כו' משום דקיום שטרות דרבנן והיינו כמ"ש הב"ח לקמן דרוב ישראל כשרים לעדו' א"כ ה"ה כאן כיון דע"י לשון הקודש נודע שהוא קול של ישראל שוב לא חיישינין שמא הוא פסול לעדות אך באמת אינו מוכרח לפרש דהא דכ' הרמב"ם נודע שהוא כתב ישראל איירי דוקא בל' הקודש וכדמשמע שיטפא של לשון הב"ח כאן דודאי אפשר לומר דכונת הרמב"ם דרק כשהוא כתב ישראל אף שלא נכתב בלשון הקודש ג"כ נודע שישראל כתבו ואפשר דכונת הב"ח דעל כל פנים נתבאר בסמוך גבי כתוב בשטר דכשהוא כתב ישראל שוב לא חיישינין לגוי ה"ה כאן כשהקול מדבר בלשון הקודש שוב לא חיישינין לגוי:

ב"י ד"ה אפילו שמע התינוקת כו'

ולישנא דמתניתין הכי דייקא כו' ואם איתא לערבינהו וליתני כו' ועיין בדרישה ס"ק י"ט שתירץ קו' זו בדוחק ואני שמעתי ולא אבין אפילו שום התחלת קו' כיון דהא דאפילו שמע מן הנשים קאמר הת"ק ור' יהודה הוא דהוסיף אפילו שמע מן התינוקת כו' אם כן משמע דת"ק לא ס"ל הא דשמע מן התינוקת כו' א"כ האיך לערבינהו ולתנינהו כיון דצריך להשמיענו פלוגתא דת"ק ור' יהודה אך צ"ל דעיקר כונת הב"י דהו"ל למינקט בלישנא דר"י אפילו מן התינוקת שמת איש פלוני כו' ולמה נקיט לגבי נשים שמע מן הנשים מת איש פלוני וגבי תינוקת נקיט שמע מן התינוקת הרי אנו הולכי' לספוד והא דכ' הרב"י לערבינהו ולתנינהו לא דק בלישני' ועיקר כונתו כמ"ש:

ב"ח סעיף ט

נראה מדעתו ששיטת הה"מ בחילוק שבין הזכרת שמו דל"צ לומר קברתיו ללא הזכיר שמו שצ"ל קברתיו הוא שיטה אחרת משיטת הריב"ש והר"ן שמחלקו בין הכירו ללא הכירו לכן השיג על דעת הה"מ מעובדא דפרשא זריזא שלא הזכיר שמו ואף עפ"כ לא הזכירו קברתיו אך בלשון הב"י נראה דס"ל ששיטת הר"ן והריב"ש הוא כשיטת הה"מ דכ' לאחר שהביא דברי הה"מ וכ"כ הר"ן בתשובה כו' וכ"כ הריב"ש כו'. גם מה שמשוה הב"ח לדעתו דעת הריב"ש לדעת הר"ן בב"י מבואר דהריב"ש כתב לחלק בין מזכיר שמו משמע דס"ל דהזכרת שמו הוי כשכירו א"כ לא קשה מעובדא דפרשא זריזא אף לשיטת הה"מ כיון דהתם מכירו ומזכירו בענין הנראה שהכירו בטוב וידע שהוא פרשא זריזא הוי כאילו הזכירו בשמו ממש.

עוד בב"ח סעיף הנ"ל במא שמתרץ לדעתו שיטת הרמב"ם יעו"ש יש להסתפק במעשה דכרכום ביתר דכ' דאף דהי' דרך תמהון ופלא מ"מ יש לחוש שמא לא מתו כל העשרה או כל הששים רק שמא הי' אחד גוסס או מגויד אם לדמותו לדין קבוע וכמו שזרק אבן לתוך חבורה של ט' גוים וא' ישראל או לומר בזה כל דפריש מרובא קא פריש. אך לענין א' גוסס די"ל כיון דהוי רק רוב גוססין ודהוי תרי רובא וצ"ע:

בב"י באה"ע תתחיל הגוי להסיח לפ"ת כו'

כ' בת"ה סימן רל"ט דהא כששואלין את הגוי כו' אבל אם שואל אותו גוי שלא בפני ישראל כו' ואין נראה כן מדברי הר"ן כו' והיינו מדכ' הר"ן ועוד כי מהנראה כשאמרה אלמנותו לשליח כו' וכל כה"ג לא הוי מסל"ת כו' קצת יש לראות דאפשר דאינו ראי' כ"כ מדברי הר"ן לסתור דברי ה"ה הנ"ל דשאני במעשה דהאי דתשו' הר"ן דאפשר דהשליח הגט שהוא שליח מישראל. א"כ הוי שאלתו כאילו ישראל ציוהו לשאול:

עוד בענין הנזכר הביא ב"י מהר"ן דכ' עוד בתשובה הנזכר ודברי שליח זה אינם אצלי דברי מסל"ת כלל כיון דשייך האי שליח בהאי מילתא כו' יש לדקדק קצת דמדברי תשובות מהר"מ דאיתא בתשובות המיימוני דשייכי לספר נשים שהביא הב"י לעיל בגוי שאמר למה אינכם מביאין אותו יהודי שנהרג כו' דמשום שהזכיר ממון בעדותו כ"ש דאלים סהדותי' טפי וצ"ע לחלק בין כשמבקש שכר ובין כשכבר הבטיחו לו שכר שליחות. גם מ"ש הר"ן דאינו מוציא צד היתר משום שאמר המומר הראשון שבשעת הדבר מת צ"ע דכמו שלא האמינו המומר ההוא להתיר כן לא נאמינהו לאיסור וכמ"ש הר"ן בעצמו בתשובה הביאה הב"י סוף דיבור כ' הרמב"ם ז"ל שמע מערכאות של גוים כו' שגוי שאינו מסל"ת כשם שאינו נאמן להתיר כך אינו נאמן לאיסור וצ"ע:

עוד שם וכתב עוד שם עוד אמרתי אגלה אזנך כו' והא דאסקינא פרק האשה שלום כו' התם משום דהוחזק חד יצחק ר"ג כו' יש לראות דה"ה בנ"ד י"ל דאם זה הוחזק למומר כל ישראל מי הוחזקו עוד ויש כאן ג"כ חזקה דכל ישראל בחזקת כשרות הם כו' אח"כ מצאתי סברא כזאת מבוארת במהרי"ק סוף שורש קפ"ד לענין אחד שנשא ב' נשים דכל ישראל מי הוחזקו וכו':

ב"ח סעיף י

הביא בשם הרא"ש דהרי"ף פסק כל"ק דר' יוסף משום דברייתא מסייע לי' דקתני דוקא איש פלוני נהרג משמע אבל יוצא ליהרג לא ק"ק אימא דמשום סיפא נקיט לאשמועינין דאפילו שמע מקומטריסין נהרג ג"כ אין משיאין אשתו משום דבמילתא דשייכי בגוי' עבידי להחזיק שקרייהו אבל אי אשמעונין יוצא ליהרג לא הוי שמעינין כלל האי דהא אפי' גוי דעלמא שאינו ערכאות גם כן א"כ ביוצא ליהרג וכדכתבו התוס' וכמבואר בהרא"ש ובב"ח כאן וצ"ע. והנה יש לדקדק על מה שכ' רש"י הביאו הב"י דמלתא דשייכי בגווייהו ואמרו נהרג אע"פ שלא ראוהו אלא יוצא ליהרג משמע דלשקר גדול לא חיישינין רק דבמלתא דשייכי בגווה חיישינין דיאמרו על היוצא ליהרג נהרג א"כ לפי מ"ש הרי"ף דהלכה כלישנא קמא דבב"ד של א"ה אזלינין לקולא אף ביוצא ליהרג וכמ"ש הרא"ש הביאו הב"ח כאן א"כ אמאי קתני שמע מקומטריסין אין מעידין תיפק לי' דאפי' לא ראו אלא יוצא ליהרג ג"כ יכולין להעיד עליו א"כ כיון דלפירש"י לא חיישי' לשקר גדול כ"כ שיאמרו נהרג בלי שום אמתלא במילתא דשייכי בגוה אלא ע"כ דראוהו יוצא ליהרג ולשקר כזה חיישינין שיאמרו על היוצא ליהרג נהרג א"כ כיון דס"ל להלכה דאף על היוצא ליהרג יכולין להעיד אך י"ל דכ"ז אינו דאף דמהימנינן לישראל ביוצא ליהרג כמ"ש הרי"ף לקולא בזה כל"ק מ"מ לגוי לא מהמנינן יוצא ליהרג כמ"ש התוס' הביאו הב"ח ובזה יש לקשר היטיב לשון הרא"ש בדקדוק עצום מה שסיים ודוקא בישראל המעיד אך דבלא"ה כ"ז טעות דרש"י לא כ' כלל לשון אלא יוצא ליהרג רק אלא יוצא לידון ובזה לכ"ע אין מעידין:

ב"י בתשובת הרא"ש כלל כ"א בעכלוף בן מלל נהרג קרוב לפאס כו' י"ל דאתתא שרי' וראי' מעובדא דיצחק ר"ג כו' שאילו העידו עדות גמורה שידעו שהי' בעלה של אותה אשה בהא לא הוי אמר אביי כו' י"ל דס"ל שהעידו שהוא בעלה של אותה האשה והיינו של אותה אשה ששמה רחל ודחיישינין לתרי יצחק היינו אולי גם שם נשותיהן שוות וע"ז קאמר דבהא לא הוי אמר אביי דחיישינין לתרי יצחק ור"ל דשמא גם שם שמות הנשים הי' שוות דכ"כ בודאי אין סברא לחשוש כן צריך לפרש כונת הרא"ש דאל"כ אין הבנה לדברים הללו כלל דאיך אפשר כלל לחוש לתרי יצחק היכי דהעידו העדים שזה הי' בעלה של אותה האשה אך לא הבנתי מה שסיים בתשובת הרא"ש הנ"ל וז"ל שאילו העדים כו' כמו שהעתיק הב"י וסיים עוד בגוף תשובת הרא"ש מה שלא העתיק הב"י בזה"ל אלא הוי אמר תבדוק אותו מקום כו' ואינו מובן לי אח"כ נתישבתי ועתה נראה לפרש מ"ש הרא"ש בתשובה הנ"ל שאילו העידו עדות גמורה שידעו שהי' בעלה כו' דר"ל שאילו העידו העדים על מקום פלוני שעי"ז ידעו הב"ד שהי' בעלה כו' ע"ז לא הוי פליג אביי למיחוש לשני יוסף ב"ש כיון דלא הוחזקו וצ"ע אמכם אינו מובן לי מה שהשיב שם בתשובה הנ"ל דבאותו הפעם לא הי' שם מי שהלך מקורטבא לאספמיא זולתו דא"כ האיך פליג אביי דחיישינין כו' רק הו"ל להשיב כדמשמע מתשובת מהרי"ק סי' קפ"ה דשאני התם דקאמר דיצא מקורטבא ובקורטבא הא לא הוחזקו שנים וע"ז לא הי' שייך גם השגת הרא"ש ע"ז וכי סגרו שערי קורטובא כו'.

והנה עפ"י פשוטו יש מקום לפרש הא דכ' בתשובת הרא"ש ובאותו פעם לא הי' שם מי שהלך מקורטבא לאספמיא זולתו דפירושו דבאספמיא וידעו שלא בא אחר לעירם אספמיא זולת זה המת הבא מקורטבא לאספמיא א"כ ע"כ ליכא חששא רק שמא יש בקורטבא תרי יצחק או שמא אחר מסוף העולם בא ששמו כך ואח"כ יצא משם לאספמיא וס"ל לאביי דחיישינין להכי כיון דשיירות מצויות וס"ל לפירוש זה דאין הפי' שיירות מצויות במקום שמת כמו שנראה מהרא"ש וטור רק דשיירות מצויות שם בקורטבא מקום שהלך משם ורבא ס"ל כיון דלא הוחזקו בקורטבא תרי יצחק לא חיישינין אבל עכ"פ איכא סרך שזה בא מקורטבא אבל במכלוף בן מלל שלא ידוע כלל במקום הריגתו מהיכן בא אף רבא מודה והרא"ש השיב וכי הושיבו שומרים או סגרו שערי קורטבא כו' וגם זה דוחק ששאלו באספמיא על כל האנשים הבאים שם ואמרו שלא באו מקורטבא א"כ הוא ממש כדברי הנ"י שהביא הב"י אלא שהנ"י כ' שהעידו עדים הבאים עמו שיצא מקורטבא והחולק שבתשובת הרא"ש לא כ' כן רק שידעו שלא יצא מקורטובא זולת זה המת שעליו מעידין עתה גם יש מקום לומר דמ"ש הרא"ש בתשובתו שאלו העידו העדים עדות גמורה שידעו שהוא בעלה כו' ר"ל ג"כ כנ"ל דס"ל להרא"ש דע"כ הפלוגתא בליכא שום סרך שהי' מכאן שאילו הי' שום סרך כגון שאמרו העדים אנו באנו עמו מקורטבא ומת כאן בזה ס"ל להרא"ש דלא הוי פליג אביי כלל כיון דאינו דומה ללישנא בתרא דר"ז דהתם שפיר חיישינין שמא הי' כאן איש אחר שאבד זה הגט אבל למיחוש שמא בא אדם אחד מסוף העולם ונתישב בקורטבא עד שסברו העדים שזה בודאי הוא מקורטבא זה לא חיישינין גם יש מקום לומר דמ"ש הרא"ש בתשובותיו שאילו העידו העדים עדות גמורה שידעו שהוא בעלה כו' פירוש דע"כ איירי דהעדות הוא בלי שום סרך שהי' מכאן דאלו הי' שום סרך כגון שאומרי' העדי' אנו יצאנו עמו מקורטבא לאספוי' ס"ל להרא"ש דלא הוי פליג אביי כלל דאינו דומה כלל ללישנא בתרא דר"ז דשם שפיר חיישינן שמא בא אדם אחר עם גט כזה וממנו נפל ואפשר דבזה לא שייך כלל כאן נמצא כאן הי' אבל למיחוש שמא בא אדם אחר מסוף העולם ונתיישב בקורטבא עד שסברו העדים שהי' מאנשי קורטבא זו לא חיישינן ובפרט דאיכא למימר כאן נמצא כאן הי'. והנה מ"ש הרא"ש בתשובה דמכלוף בן מלל שכמה קולות הקילו חכמים משום תקנת עגונות וגם סמכו על זה שמתוך חומר כו' דייקא כו' מזה משמע דלא כהנ"ב במהדורא קמא סי' ז"ך בענין דייקא דא"כ גם כאן קשה מה נעשה לקטנה דלא שייך דייקא אלא ע"כ דאף בקטנה שייך דייקא של הקרובים וגם אפשר דייקא של הבעל שתנשא לו וכדכ' הר"ן בתשובה סי' כ"ב המובא בב"י גבי ע"א אומר מת משום חומרת א"א על הבעל מוטל לחוש לעצמו וירבה חקירות ודרישות כו':

מה שכתבתי לעיל מה דיש לפרש בלשון תשובות הרא"ש במכלוף בן מלל שבאותו פעם לא הי' שם מי שהלך מקורטבא לאספמיא זולתו עדיין אינו מיושב דלמה לא יהי' נאמן מפי עצמו שהלך מקורטבא וכמו דמאמינן לו על שמו אף שאמר רק פעם אחד וכמו שכ' מהרי"ק שורש קע"ו המובא בב"י כאן ה"ה דיש להאמינו שהלך מקורטבא וגם על הנ"י יש לתמוה כך דל"ל למימר שהעידו עדים הבאים עמו שהוא מקורטבא ולמה כא יהי' נאמן עפ"י עצמו שבא מקורטבא. אך עכ"פ לפי מה דמשמע מהנ"י שצריכין לידע איזה סרך שהוא מאותו מקום אף בלא דיבורו בעצמו שיצא משם בזה שפיר י"ל כוונת החולק שבתשובות הרא"ש לומר דאף בלא עדים ידעו שלא בא לשם איש אחר מקורטבא זולת זה המת א"כ שפיר ידעו שזה הנפטר שם הוא מקורטבא אך על התשוב' ההוא ועל הנ"י על שניהם יש לתמוה ל"ל עדים או שידעו שלא בא מקורטבא זולת המת למה כא יהי' נאמן מפי עצמו שבא מקורטבא וצ"ע אך אפשר דאם הוא אומר בעצמו שהוא מקורטבא א"כ הרי ידעינן שם עירו מפיו וזה דוחק לומר דאמר רק שיצא מקורבא ולא אמר שהוא מקורטבא שזה דוחק ואינו דרך העולם:

מ"ש הב"י ומיהו יש לדחות דכשאינו מזכיר שם אביו אלא שמו בלבד מיירי כוונת הב"י רק על דברי המרדכי אבל על דברי הנ"י ליכא לומר כך דכיון שאמרו יצחק ר"ג בר אחתי' דר' ביבי הוי כמזכיר שמו ושם אביו. ב"ח סעיף י"א בפנים ובקונטרס אחרון השיג על מהרו"ך דכ' בס"ק ך"ח בדרישה לפרש שלא הוחזק היינו שאין ידוע לנו כו' והב"ח חולק עליו ומתיר אף בהוחזקו שני יב"ש בעיר אחת רק כשיש לתלות בא' יותר מבחבירו וכמ"ש בפנים ויש להקשות עליו ממעשה דענן דס"ל לרבא בעצמו דחיישי' בהוחזקו אף לחששא רחוקה שמא אזיל בגמלא פרחא או ע"י שם כו' וא"ל דרבא איירי שם לענין גיטין דז"א דהרא"ש לא קאמר רק לטעמי' דר' אלפס דלא פסק כרבה בגיטין ובעיגונא פסק כרבא אבל רבא בעצמו הא לא ס"ל לחילוק זה דאל"כ מה מייתי הגמ' ראי' מגיטין וכמדומה שראיתי בשם איזה תשובה או שו"ת פרח מ"א שמקשה באמת כן ומתרץ כמ"ש דאמוראים אין מחלקין בין גט למיתה וצ"ל לדעת הב"ח דהרא"ש לא פסק כוותי' דרבא בהוחזקו כו' וצ"ע הרא"ש ס"ל דפי' שיירות מצויות היינו במקום שנמצא ואי לא שכיחי שם שיירות לא תלינן לאחר אלא לזה מכלוף בן מלל הידוע לנו ולא חיישי' לאחר בסוף העולם ולכך כ' בתשובות מכלוף בן מלל דתלינין לא דהרוצחים הביאו להנרצחים למקום יחוד רק דהחכשים הלכו שמה ומצאו הרוצחים שמה ושם לא שכיחי שיירות:

ב"י בדיבור הי' הגוי מסל"ת כו'

כ' דכ' בהגהות מרדכי בסוף יבמות מעשה בגוי אחד בשעה שדנוהו למיתה והתרנו אשתו ע"י ששאלה אם שלחה המעות כו' יש לראות למה לא נימא דנתן לאחר המעות וכמו שחיישינן בכליו לשאלה ואפשר משום דאין השומר רשאי למסור לשומר שני אך מ"מ ניחוש שמא הפקיד ביד אחר שרגילין הבעלים להפקיד אצלו ובענין חזקה שליח עושה שליחתו דאפשר עפ"ז לומר דלזה לא חיישינן שמסר לאחר ולעיין בנ"ב שאלה לענין חזקה שליח עושה שליחתו ועפ"ז אפשר לתרץ הגהות מרדכי דסוף יבמות שמביא הב"י מעשה בגוי שדנוהו להריגה שאמר מעולם לא פשעתי כו' שהי מוליך ליטרין כו' דדקדקתי לעיל למה לא חיישינן לשאלה ולפי הנ"ל י"ל דבזה שייך חזקה שליח עושה שליחתו רק דיש להסתפק דאפשר דהחזקה דהשליחות נעשה אך מ"מ יש לחוש שמא עשה שליח אחר ואין החזקה דדוקא הוא בעצמו עושה השליחות ההוא:

ב"ח ס' י"ב

מה שמקשה דברי הרמב"ם במי שנשכו נחש דכ' שמו ושם אביו ושם עירו וגבי מצאו כתוב בשטר לא כ' אלא פב"פ הוא קו' מהרי"ק בתשובה סי' קע"ד הובא בב"י כאן וז"ל מהרי"ק תירץ דשאני בנשכו נחש כיון שנשתנה צריכין להעיד בדבר ברור:

ב"ח סעיף ה

ולפ"ז ניחא דלא אקשינין ודילמא גוי הוי כו' דבהך דתנא דר"י מתרצא נמי הא כו' עיין במשנה למלך פי"ג מהל' גירושין הל' י"א דכ"כ בשם מהרלנ"ח והשיג עליו דקו' הריב"ש הוא מן המקשה יעו"ש ובמ"ש בדין ט"ו שם דהך קו' ודלמא גוי הוי אינו קו' כלל דמה לו לעמוד בראש ההרים כו' יעו"ש:

ב"ח סעיף ד

והכי משמע מעובדא דר"ט סוף יבמות ששאל ודקדוק כו' אין זה מדוקדק דהא זה הוא למ"ד דס"ל לר"ט דבודקין ע"נ בדרישות וחקירות ואנן לא קיי"ל כוותי' והמ"מ בעצמו כ' ראיות אחרות מלשון הת"ק אין בודקין ע"נ בדרישות וחקירות ולא קאמר אין בודקין ע"נ כלל יעו"ש:

בטור סוף סעיף ט"ו ושומא לא הוי סי' מובהק מפני שיש להשתנות כו' קשה דהא בגמ' לא קאמר הך טעמא דעשוי' להשתנות רק שומא מצוי בבן גילו כו' ונ"מ להא דהמציא הרד"ך הביאו הב"י דשומא באבר פלוני ומקום פלוני סמכינין ולדעת הטור אין חילוק בזה:

מ"ש הב"ח סעיף ט"ו אינו מובן לי מ"ש ולמד רבינו כך ממ"ש התוס' והרא"ש הא דקאמר וקאמרו סימנים כו' דאדרבא דמדברי התוס' והרא"ש הללו מוכח דלא סמכינין אט"ע בלא סימני' כלל מדכתבו דהא מי קאמרו סימני' איירי בשאין הגוף שלם רק הפרצוף פנים עם החוטם דקשה דהא מביא לקמן אין מעידין אף בטב"ע לחוד א"כ איך סיימו התוס' וה"פ ר"ת לקמן גבי אין מעידין אלא תוך ג' ימים כו' אלא ע"כ דס"ל להתוס' דאין מעידין אלא פ"פ עם החוטם היינו בט"ע וסימנים דוקא וצ"ע בכ"ז:

חלקת מחוקק ס"ק ל"ז

אבל רש"י פי' ביבמות קולר חבורה משמע דמנין עשרה בלחוד כו' הנה לפמ"ש הבאר הגולה ס"ק ר' משמע דמפרש בפרש"י דפי' קולר חבורה היינו שהחבורה הם נושאים גמלים א"כ אין ראי' דמנין הוי סימן ואדרבא יש לדייק להיפוך כמ"ש הט"ז ס"ק י"ח לדייק מדבעינין נושאי גמלים מוכח דמנין לא הוי סימן:

לסימן זה שייך עוד בטור ס"ס קי"ח עדות על תלמוד אחד והתיר א"א הרא"ש ז"ל את אשתו ואת גיסתו כו' בפרישה ס"ק צ"א בהגהותיו הנקרא כתונת פסים בשם רש"ל דאינו גורס ואת גיסתו לא יכולתי להלום כלל איך יש מקום לגרוס גיסתו כיון דהרא"ש פסק בעצמו לקמן סי' קנ"ח אין ע"א נאמן להתיר יבמה לשוק וצ"ע. והנה אגב אורחי' יש לבאר פשיטת דברים דכ' שם עוד הפרישה ס"ק צ"ה על לשון ובא לכאן עם בחור אחד כו' שהביא לשון מהרי"ק שורש קפ"ד דלהכי כ' זה כי היכי דלא נסתפק כו' וכוונת דבריו שלא נחוש שמא הוחזקו בארץ רוסיא שני רב אשר ברב סיני א"כ יש לחוש דאף דאותו שלמד בישיבת מורינו הרב רבינו אשר בודאי מת ושלא הי' אחר זולתו ללמוד מ"מ שמא בעלה של האשה שהי' שמו רב אשר בר רב סיני לא הלך ללמוד כלל בטולטילה רק רב אשר בר רב סיני השני שהוחזק שם ג"כ ומבואר במהרי"ק שם דאם ידעו בביתו שהוא הלך לטולטילה באמת לא הי' הוצרך הרא"ש לומר זה שבא לכאן עם בחור אחד רק לפי שיש לחשוש שמא לא ידעו זה בביתו אם הלך לטולטילה ורק ידעו שהלך ללמוד ויש לחשוש שמא הלך ללמוד בישיבה אחרת ולכך כ' הסימן שבא עם בחור אחד ששמו ר' יהונתן וא"כ נלמד מזה דהיכי דהי' המעשה שידעו בביתו שנפרד בצוותא אחת עם בחור ששמו ר' יהונתן שוב ליכא למיחש שמא גם רב אשר בר רב סיני השני שהוחזק שם ג"כ נפרד מביתו עם בחור אחד ששמו ג"כ ר' יהונתן כיון דזה ידוע פרידתו עם הבחור ששמו ר' יהונתן ועל אחר לא נודע כלל ממילא דלא חיישינן לחשש זה כלל ועיין בשו"ת ח"ץ ס"ס קל"ד דלמד דבר זה ג"כ מדברי הרא"ש בתשובה אך אמנם לא מתשובה זו ורק מתשובה אחרת דהיינו מתשובה של מכנף בן מלל יעו"ש וזה פשוט ג"כ דלא חיישינן שמא אותו רב אשר בר רב סיני בעלה של אותה אשה שאנו רוצין להתירה הלך באמצע הדרך לישיבה אחרת ללמוד ורב אסר בר רב סיני השני שהוחזק שם בארץ רוסיא נתלוה על הדרך עם בחור זה ששמו ר' יהונתן והלכו שניהם לטולטילה ללמוד שם דבודאי א"צ לחשוש לחששות רחוקות כאלו דא"כ אף בסימן מובהק שבמובהקין ג"כ יש נחשוש שמא איתרמי שמא כשמא והרי מוכח ממהרי"ק כן מדכ' דחם הי' יודעין שהלך זה לטונטינה ללמוד לא הי' צריך הרא"ש לומר סי' זה כלל שבא עם בחור אחד ששמו ר' יהונתן ממילא מוכח דלא הוי חיישינן שמא כמלך בדרך והלך לישיבה אחרת ורב אשר השני שהוחזק סם הוא שהלך לטולטילה וע"כ דלהא לא חיישינן שאף שהוחזקו כו מ"מ כיון דיש סימן שוב לא חיישינן לחששות רחוקות כאלו ועוד בלשון הטור שם ואנו מעידין וידוע לכל בני חבורתינו שמיום בואו לכאן לא בא שום אדם ללמוד כו' הנה הגם שגם בתשובות הרא"ש בעצמו ג"כ נמצא כך הנוסחא מ"מ הוא ט"ס דמוכח וצ"ל מיום בואי לכאן ביוד סוף התיבה וכן הוא במהרי"ק שורש קפ"ד הנ"ל:

זה שייך לסי' י"ג ומחמת שהם דברים קטנים ומעוטים ואיכא חששא דאירכוסי שמתי להם מדור בכאן הפרישה סי' י"ג ס"ק ט"ז כ' שני נוסחאות בטור יעו"ש וכתבתי שם קצת על הגליון של הפרישה שבטור ועתה אבאר יותר דיש לדקדק על הפרישה דהרי מבואר בתשובות הרא"ש כלל כ"ג סימן ב' דלהנשא לאיש אחד שהוא מדבי ריש גלותא לא התיר ר' נחמן כלל ור' נחמן לא התיר רק כשהאשה מהולד היא מבית ריש גלותא דאז יראה המניקת לחזור בה מחמת הפחד ומורא שמדבי ריש גלותא ואפשר לפי הגירסא שבטור ואפילו נשאת לאדם גדול כמו אילו שהולכים בחצר המלך כו' יהי' המשמעות לדייק דאיך בת אדם גדול מאלו שהולכים בחצר המלך דין ריש גלותא יש להם ויש לראות דאפשר דס"ל להטור כיון דכ' הרא"ש בכלל נ"ג סי' ב' הנ"ל שני סברות בזה דלסברא אחת לאדם גדול מההולכים בחצר המלך לא הותר ושדוקא להאשה שהיא בת אדם גדול הותר ולא להאיש הנושא ובסברא השנית כתב ועוד ריש גלותא הי' יחיד בארץ כו' אפשר דס"ל להטור לפסוק כסברא הראשונה שכ' הרא"ש דאף לאדם גדול ההולך בחצר המלך הותר:

אמנם צ"ע קצת בזה דהרי בתשובות הרא"ש כלל י"ח סי' י"ז כתב הרא"ש מפורש דאחת מבנות גדולי החצר שרצה אחד מגדולי הארץ להתירה ושהוא אסרה יעו"ש:

מה שמבואר במשנה למלך בפ"ב מהל' סוטה הלכה ז' דלר"מ דס"ל במעוברת ומינקת חבירו דיוציא ולא יחזור עולמות ממילא דה"ה במת הולד כיון דקניס משום דעבר אדרבנן כו' יעו"ש לראות דבשבע שיטות להרשב"א ביבמות דף ל"ו ע"ב מבואר דאף לר' אליעזר דס"ל יוציא מודה במה דמבואר במשנה משום דליכא תקנת ולד כו' יעו"ש א"כ הרי אמר רבא שם בדף ל"ו ע"ב דר"מ ור' אליעזר אמרו דבר אחד וגם אם נימא כדברי המשנה למלך בע"כ ר"א פליג על המשנה וכפרש"י ותיקשי קצת על רבא דאמר כן דר"מ ור"ח אמרו דבר אחד והרי רבא בעצמו בכריתות דף י"ז ע"ב דמתניתין דקתני ספק בן תשעה לראשון כו' ר"א הוא וצ"ע קצת:

בשו"ת ט"ב מ"ק סי' כ' בחלק אה"ע דף ס"ו ע"א כ' שם פירוש שני בכוונת הרמב"ם עפ"י מה שביאר שם דעת הר"ן יעו"ש וצל"ע קצת על פירושו השני ממ"ש בפרק ך"א מהל' אישות הל' י"ג נדרה שלא להניק את בנה כופה אותה ומניקתו עד שיהי' בן ך"ד חודש כו' יעו"ש ולפי דבריו בפי' השני תיקשי מפני מה כ' ך"ד חודש ולא כ' שני שנים אי לפי הזמן דנדרה השנה מעוברת ולפי' הראשון של הנו"ב לא תיקשי מזה כיון דספוקי מספקא א"כ לענין נדר דהוא איסור דאורייתא בדיוק נקט הרמב"ם ך"ד חודש אבל חודש העיבור אסורה מחמת ספק דאורייתא:

יבמות דף ל"ה ע"ב בתוס' ד"ה החולץ ליבמתו הא דלא נקיט החולץ למעוברת כדנקיט בגמ' כו' יש לראות לפמ"ש בדיבור שאח"ז ד"ה ונמצאת ולעיין מ"ש מהר"ם מלובלין ועכ"פ מבואר מדבריהם דכשחולץ תוך ג' חדשים מודה ר' יוחנן דלא הוי חליצה א"כ י"ל דבמשנה דאיירי בתוך ג"ח קתני ונמצאת משא"כ לקמן בגמ' דאיירי לאחר ג"ח קא נקיט החולץ למעוברת. עוד שם בדף ל"ו ע"ב תוס' ד"ה ולא קתני יפריש כו א"כ התם שקינא לה ונסתרה כו' כיון דאסורה לי' מדאורייתא כו' יש לראות ממ"ש התוס' בעצמם בסוטה דף ד"ו ע"א ד"ה מעוברת עצמו דלאו בת קינוי היא כלל יעו"ש בירושלמי שהביאו התוס' שם:

בגמ' יבמות דף מ"ב ע"א רש"י ד"ה אישתהי לאחר שנשאה וה"ה נמי דמצי לתרוצי כו' מעיקרא חודש אחד איעבר קודם מיתתו כו' צל"ע דא"כ תיקשי כקו' רבא לעיל דף ל"ז כזו:

בתר רוב נשים כו' וכאן לא יהי' שייך תירוצו דר"נ דזו הואיל ולא הוכר עוברה לשליש ימי' כו' כיון דאמר רב ספרא כאן דאין בודקין את הנשואות כו' ואשה מחפה כו':

תוכן העניינים

אריה דבי עילאי אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה