אור ברסלב
ארבע התעניות ובין המצרים שער ההלכה › שאילת שלום

ארבע התעניות ובין המצרים

שער ההלכה · שאילת שלום

תלמוד תורה

איסור אמירת "שלום"

הרואה את חברו בתשעה באב לא יאמר לו "שלום", כדרך שרגילים בני אדם לומר זה לזה תמיד. ומי שלא ידע שאסור לומר "שלום" ואמר "שלום" לחברו, ישיב לו חברו בשפה רפה ובהכנעה, כדי שיבין שאין שאילת "שלום" בתשעה באב. (סימן תקנד ס"כ. של)

"שאילת שלום" האסורה, היינו אפילו אמירת "שלום" לבדה, ולא דוקא ששואל את חברו "מה שלומך" וכיוצא.

כן מבואר בגמרא (מועד קטן כא ע"ב), וכתב הריטב"א, למדנו מכאן שאפילו אמירת "שלום" לבד, אסורה, ולא רק לשאול בשלומו ממש אסור, כמו שרבים חשבו. וכן כתבו רבנו יחיאל מפאריש, נימוקי יוסף, המאירי, המרדכי, הגהות מיימוניות, הב"ח, הגר"ש קלוגר ועוד (חזו"ע אבלות ח"ב רמה). וכתב המגן אברהם שכן מפורש בטור בשם הירושלמי שאסור לומר "שלום עליכם", וכן אמרו בתלמוד שלא יאמר תלמיד לרב "שלום עליך רבי". וכתב הש"ך (יורה דעה סימן שפה סק"ב) שלא נכון לומר שמה שאנו נוהגים לומר "שלום", אינו נקרא "שאילת שלום" שהיתה נהוגה בימיהם, שלא מצאנו לשום פוסק שחילק כן.

כתב המשנה ברורה (ס"ק מב): אם רואה עם הארץ הבא לנגדו ומן הסתם יאמר לו "שלום", יקדים להודיע לו שהיום תשעה באב ואסור לומר "שלום", ובכך לא תהיה לו איבה עליו.

מעלת אמירת "שלום" לחברו

מכל הנ"ל ניתן ללמוד כמה חשובה וגדולה אמירת "שלום" בין אדם לחברו, שאפילו בתשעה באב שאנחנו יושבים דווים ונאנחים כאבלים ולכן אסרו חז"ל לומר "שלום", בכל זאת התירו לענות לאדם שאינו בקי בהלכה, כדי שלא תהיה לו איבה. ואמרו חז"ל (מסכת ברכות יז ע"א): לעולם יהיה אדם: מענה רך, משיב חמה, ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם, ואפילו עם נכרי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה, ויהיה מקובל על הבריות. אמרו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נכרי בשוק. והלא הקורא קריאת שמע ופתאום נכנס אפילו אדם פשוט ואמר לו "שלום", התירו חז"ל להשיב לו "שלום" בין פרק לפרק (שלחן ערוך סימן סו ס"א). והנה ציותה התורה על אבני המזבח (שמות כ כב): "לא תניף עליהם ברזל", משום שהמזבח מאריך ימיו של אדם, ואין בדין שיונף המקצר [הברזל] על המאריך. ועוד, שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך לא יבוא עליו ברזל שכורת ומחבל. והרי דברים קל וחומר, ומה אבנים שאינן רואות ולא שומעות ולא מדברות, בגלל שמטילות שלום אמרה תורה "לא תניף עליהם ברזל", המטיל שלום בין איש לאשתו, בין משפחה למשפחה, בין אדם לחברו, על אחת כמה וכמה שלא תבוא עליו פורענות (רש"י). וכיוצא בזה אמרו במסכת דרך ארץ (פרק שלום הלכה יא) על הפסוק (שופטים ו כד): "וַיִּבֶן שָׁם גִּדְעוֹן מִזְבֵּחַ לַה', וַיִּקְרָא לוֹ ה' שָׁלוֹם", ומה מזבח שאינו לא אוכל ולא שותה ולא מריח, ולא נבנה אלא לכפרתם של ישראל נקרא "שלום", מי שהוא אוהב שלום, ורודף שלום, ומקדים שלום, ומשיב שלום, ומטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, על אחת כמה וכמה. ע"כ.

אמרו חז"ל (מסכת יומא ט ע"ב): מקדש שני, שהיו עוסקים בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם. ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלש עבירות החמורות: עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים. על כן, מה רבתה מעלת אמירת "שלום" לשכנים ולמכרים, ולא כאותם שמתנכרים לבני אדם ועושים עצמם כמי שאינם מכירים אותם, ואפילו "שלום" לא מוציאים מפיהם. והלא הלל הזקן אמר (אבות פ"א מי"ב): "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבם לתורה", שעל ידי אהבת הבריות, יוכל לקרבם לתורה. וכל שכן שיש לתלמיד חכם להקפיד בזה, שהרי אמרו (מסכת ברכות סד ע"א): תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. וזו לשון אליהו הנביא זכור לטוב (תנא דבי אליהו רבה פרק כו): "כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני אהובי, כלום חיסרתי לכם דבר, ומה אני מבקש מכם? הא איני מבקש מכם אלא: "שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה...". ולא לחינם סיים רבי יהודה הנשיא את ששה סדרי משנה בלשון זו: "לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר (תהלים כט): "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם". ישמע חכם ויוסף לקח.

בוקר טוב

מותר לומר "בוקר טוב" או "ערב טוב", שאין זה בכלל שאילת שלום. (תרומת הדשן. של)

איך המרגש

מותר לשאול את חברו איך הוא מרגיש מהתענית, ואין זה בכלל שאילת שלום. (של)

דורון

לא ישלח דורון לחברו בתשעה באב, שהרי זה בכלל שאילת שלום, אבל אם חברו נצרך לדבר, כגון מאכל למוצאי התענית, וכל שכן אם הוא תלמיד חכם שמצוה גדולה להחזיקו, מותר לשלוח לו. (שלא)

טיול

כתב מרן השלחן ערוך (סימן תקנד סכ"א): לא ילך ויטייל בשוק, כדי שלא יבוא לידי שחוק וקלות והיתול. וכתב רש"י, מי יקל ראשו בתשעה באב ליהנות מטיולים ולעסוק בדברים בטלים (סידור רש"י, מחזור ויטרי). ועוד, כי הטיול מסיח דעתו מלחשוב על אבלות החורבן (גינת ורדים). והגאון המקובל רבי חיים כהן [תלמידו של רבי חיים ויטאל מחבר ספר "טור ברקת"] באר על פי מדרש איכה: אמר הקב"ה למלאכי השרת, מלך שמת לו בנו מה הוא עושה? אמרו לו יושב ודומם, אמר להם כך אני עושה, שנאמר: "ישב בדד וידום". והרי הטיול בשוק אינו בגדר יושב ודומם כלל. (שלג, שמ)

אסור לטייל בתשעה באב גם כשהולך לבדו ולא רק כשהולכים חבורה יחד. (הגר"ח פלאג'י. ת"ה רעא)

בית הקברות, מערת המכפלה, הכותל

יש נוהגים בגמר תפילת שחרית וקריאת מגילת איכה והקינות, ללכת לבית הקברות ולבקש מהנפטרים שיתפללו עלינו לפני בורא עולם שיאמר די לצרות עם ישראל, ויגאלנו גאולה שלימה בקרוב ובנחת. (תוספות, בית יוסף והרמ"א סימן תקנט ס"י)

כתב השל"ה: לא ילך לבית הקברות בחבורה גדולה, כי אין זה אלא טיול, וגם מביא לידי שיחת חולין ומסיחים דעתם מהאבלות, ולכן ילך יחידי או עם בני אדם שלא יפסיקו מלדבר בענין החורבן ובענייני אבלות. (משנ"ב סימן תקנט ס"ק מא. שצב)

על כן, אותם ההולכים בתשעה באב למערת המכפלה או לשריד בית מקדשנו "הכותל המערבי", ופוגשים שם את חבריהם, ומפטפטים עמם על כל מיני חוויות, בודאי שאיסור חמור הוא ואין היתר לזה כלל ועיקר.

צידוק הדין

בני אשכנז נוהגים שלא לומר צידוק הדין בכל יום שאין אומרים בו תחנון, ולכן אין אומרים אותו גם בתשעה באב. אבל לבני ספרד יש לנהוג כדעת מרן השלחן ערוך (יורה דעה סימן תא ס"ו) שאומרים צידוק הדין אפילו בראש חודש וחול המועד ויום טוב שני של גלויות, וכל שכן בתשעה באב, אלא אם כן במקום שידוע שנהגו אחרת. (שצג. חזו"ע אבלות א צא)

לקיחת תינוק

מאחר ויום זה אסור בשמחה, על כן אין לקחת תינוק בחיקו, פן יביאנו לידי שחוק, כמו שפסק מרן השלחן ערוך בהלכות אבלות (יורה דעה סימן שצא ס"א). אולם, תינוק הבוכה, בודאי שמותר לקחת אותו ולהרגיעו (תשובות והנהגות. שלג). וכן ברור שמותר לטפל בתינוק בכל הנצרך לו, רק בלי לשחוק עמו כדרכו במשך השנה.

תוכן העניינים

ארבע התעניות ובין המצרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה