שער ההלכה · מלאכה
לילה ויום
נהגו שלא לעשות מלאכה בתשעה באב כל היום, כדי שלא להסיח דעת מהאבלות על חורבן בית המקדש (תרומת הדשן). ועוד, כי העושה מלאכה אינו מרגיש כל כך בתעניתו. וגם שמא יטרח מדי, ולא יוכל להשלים את התענית עד סופה (המכתם, ארחות חיים). אבל בליל תשעה באב, מותר לעשות מלאכה, ואין מנהג להחמיר בזה כלל.
(הגאון רבי יצחק אליקים בספרו יצחק ירנן [לפני כ-250 שנה] כתב שהוא תמה על המגן אברהם שתקע עצמו לאסור מלאכה בליל תשעה באב, וגם הגאון רבי רפאל אשכנזי דחה בשתי ידים חומרה זו. וכן פסקו הגאון שואל ומשיב, שונה הלכות, מכתב לחזקיהו, מאורי אור, פני דמשק, יד דוד, ערך השלחן, עושה שלום, ושכן דעת הרמב"ם והטור ומרן השלחן ערוך.) וכתב האור זרוע: איסור מלאכה בתשעה באב אינו אלא משום מנהג כמבואר במשנה, וכל זה דוקא ביום, אבל בלילה אין מנהג בשום מקום שלא לעשות מלאכה. ואפילו אם נהגו, אינו מנהג. ורק האבל שאסור במלאכה מן הדין, מה לי ביום ומה לי בלילה. ע"כ. וסיים מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט"א: בהגלות נגלות לפנינו דברי רבנו האור זרוע שבליל תשעה באב, אין שום איסור בעשיית מלאכה, ואפילו במקום שנהגו איסור אינו מנהג ורשאים לבטלו, כך היא ההלכה. והפוסקים האחרונים שהחמירו בזה, נעלם מהם דברי האור זרוע. וכבר מצאנו לרבים מן האחרונים שכתבו להקל כנזכר לעיל, והלכה כמותם שכיוונו לאמת. ע"כ. (שיח)
חצות היום
יש מבני אשכנז שנהגו להקל לעשות מלאכה לאחר חצות היום (הרמ"א סימן תקנד סכ"ב). אבל כבר כתב בספר חיי אדם שראוי לכל ירא שמים שלא לעשות מלאכה כל היום, כדי שלא יסיח דעתו מהאבלות. (ת"ה רעא)
סימן ברכה
כתב מרן השולחן ערוך (סימן תקנד סכ"ד): "כל העושה מלאכה בתשעה באב, אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה". (שכא)
אמר רבי עקיבא: כל העושה מלאכה בתשעה באב - אינו רואה סימן ברכה לעולם. וחכמים אומרים: כל העושה מלאכה בתשעה באב ואינו מתאבל על ירושלים - אינו רואה בשמחתה, שנאמר (ישעיה סו י): "שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ, שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ". (מסכת תענית ל ע"ב)
מכירת סחורה
לא רק מלאכה ממש נהגו לאסור בתשעה באב, אלא גם למכור סחורה כדי להרוויח, אסור. (סימן תקנד סעיף כב. שכב)
דבר האבד
מלאכה שיש בה דבר האבד, או סחורה שאם לא ימכרנה עתה יפסיד, או שיפסיד אם לא יקנה עתה חפץ זה הנמכר בזול, הרי זה מותר בתשעה באב, וכדין עשיית מלאכה בחול המועד. (סימן תקנד סעיפים כב, כג. שכב, שכו)
חנויות
בעלי חנויות מכולת וכיוצא, מותרים לפותחן בתשעה באב אפילו בבוקר, כיון שהם צורכי אוכל נפש לקטנים שאינם צמים. (שכב)
כתיבה
כתיבה רגילה שלנו [שלא מקפיד שתהיה מתוקנת ויפה] או כתיבה במחשב, הרי זה מעשה הדיוט, ומותרת בתשעה באב, כל שיש בה צורך היום. וכן מותר לבעל מכולת לרשום מי שקנה ממנו בהקפה וכיוצא. (שכז)
בניה של מצוה על ידי גוי
הבונים בנין של מצוה כבית הכנסת ובית המדרש או מקוה טהרה וכיוצא, על ידי פועלים גויים, פשוט שמותר להם להמשיך לבנות בתשעה באב, ואין להפסיק אותם כלל ועיקר. שהרי אפילו בחול המועד מותר להם להמשיך לבנות, כיון שזה "שבות דשבות במקום מצוה", שהרי האיסור לבנות אינו מן התורה, ואמירה לגוי מדרבנן, ובמקום מצוה מותר. ועיין עוד בהלכה הבאה. (שכט) ועיין בסוף החוברת "השבת בהלכה ובאגדה" בביאור מושג זה.
בניית בית על ידי גוי
הבונה את ביתו על ידי פועלים גויים, מותרים הם להמשיך בעבודתם בתשעה באב. כי לא אסרו לישראל לומר לגוי לעשות מלאכה, אלא בשבת, יום טוב וחול המועד, שאלו ימים קדושים, ואף חול המועד נקרא בתורה "מקראי קודש", אבל בתשעה באב עצמו שאין איסור מלאכה בו אלא מתורת מנהג, מותר לעשותה על ידי גוי. (סימן תקנד סכ"ב. פרי מגדים, בית דוד, שלחן גבוה, אוהל יצחק חסיד, חקרי לב, תפארת אדם, ארחות חיים החדש, זכור לאברהם.) (שכח)
הכנת הסעודה ללילה
כתב מרן השלחן ערוך (סימן תקנט ס"י): נוהגים שלא להכין את צורכי הסעודה למוצאי תשעה באב עד לאחר חצות היום [בערך: 12:45]. (שכד)
הרחת בשמים
אין להריח בשמים בתשעה באב, משום שצריך למעט בתענוגים. (בית יוסף ושלחן ערוך סימן תקנו, וסימן תקנט ס"ז, דרכי משה, שיורי כנסת הגדולה, כנסת הגדולה, השל"ה, גינת ורדים, מרן החיד"א, מטה אפרים, מכשירי מילה לגאון רבי אליהו שמאע, ויאמר יצחק, משחא דרבותא, סדר היום, מטה יהודה עייאש ועוד. שלט)
ואף על פי שאין הרחת בשמים בכלל חמשה העינויים האסורים בתשעה באב, מכל מקום יש לאסור את ההרחה משום תענוג, ולא גרע ממה שאסור לטייל בתשעה באב. אבל יום הכיפורים מצוה לכבדו בבגדים נאים וכיוצא, וכיון שאין בזה איסור משום עינוי, מותר להריח הבשמים. (גינת ורדים, משחא דרבותא. שמ)