אור ברסלב
אצבעותי למלחמה סיפורים "גדולים" על אנשים "קטנים" › ללא תחתית

אצבעותי למלחמה

סיפורים "גדולים" על אנשים "קטנים" · ללא תחתית

סיכון מחושב

נתונים: אבא אברך. אמא מורה. ילדים בישיבות הטובות ביותר בארץ. הבנות בסמינרים המבוקשים ביותר בירושלים. אך ישנו מתח... מתח כלכלי. לא קל ככה לגמור את החודש.

לא פשוט.

מה לעשות, הילדים מחכים בסבלנות בשביל סנדלים. מחכים למכירה השנתית המוזלת בשביל תיקים ומחברות מחכים למבצעים. לא תמיד יש. אבל מאידך, המצב המשפחתי מעולה.

המלמדים שולחים פתקים ובהם מהללים ומשבחים את הילדים. וכך גם אצל הבנות.

אצל שאר הילדים הגדולים, השדכנים כבר מחכים שיגדלו עוד קצת כדי להכניסם לרשימות הטובות. בקיצור משפחה מצוינת עם עתיד מצוין.

האב החליט שהמצב הכלכלי מחייב מצידו קצת השתדלות מעבר לזמני הכולל. הוא מבין עניינים, יש לו טעם מצוין, תפיסה חזותית מעולה, ידע טכני ברמה טובה. נו, אז למה מחכים?

הוא עשה צעד שחלם עליו כבר כמה שנים. הוא חזר לארכיטקט שתכנן אצלו את השיפוצים שעשו לפני כמה שנים, וקיבל את הצעתו דאז: לקחת אצלו כמה שיעורים פרטיים בתוכנה מובילה לאדריכלות פנים, ולעשות בשבילו עבודות מהבית, בשעות הפנאי.

בזמנו, האדריכל התלהב מאוד מהרעיונות שלו ועכשיו הוא בא להציע לו את עצמו לעבודה.

הוא קיבל את ההצעה.

מושלם, לא?

הוא רכש מחשב נייד טוב, בדיוק לפי הוראות הארכיטקט. התקין עליו את התוכנה, וקיבל בדואר האלקטרוני כמה שירטוטים של דירות לניסיון. תפיסתו הברוכה עזרה לו. היו לו כמה רעיונות חזקים, כאלה שהאדריכל קרא להם פריצות דרך, האדריכל התלהב ושילם לו ביד נדיבה.

מה הוא כבר השקיע? כמה שיעורים. רק כמה שעות בודדות הוא ישב על זה בשעות הפנויות של בין הסדרים.

מחשב, פלוס תוכנה – והנה כבר משכורת של כ–18,000 ש"ח כמו זו שמקבלת אשתו במשך חצי שנה!

"אלו הימים הכי מקוללים של חיי", משחזרת אשתו, "הכסף הארור הזה שהוא קיבל על הדירות שתכנן... משם נפתחה רעתו.

הוא כל כך התלהב. האדריכל הציע לו לקחת קורס אינטרנטי.

מהבית, בזמן הפנוי שלו, הוא יוכל להתקדם וגם משכורתו תגדל. מה יכול להיות יותר טוב מזה?

הוא היה יושב עם המחשב ועם האוזניות, לומד, ומיד מיישם.

לאסוני, לא ידעתי שחוץ מללמוד את התוכנה ואת הקורס הוא רואה שם עוד כמה דברים.

ואולי, אם הייתי יודעת, זה גם לא היה עוזר... אבל אולי אז בהתחלה, אם הייתי יודעת, הייתי בוכה לו, מתחננת, מבטיחה לאכול לחם ומים בלבד עד סוף חיי, מבטיחה לקחת עוד עבודה לאחרי הצהריים ולא לבקש אף פעם מתנה או תכשיט... אולי זה היה ממיס אותו. אולי זה היה עוזר?"

היא משתנקת, מוחה את הדמעות, מנסה לייצב חזרה את הקול.

"הילדים שלי הרגישו ראשונים שמשהו השתנה בו. תמיד היה חרוץ וקם לתפילה מוקדם, להספיק לעזור לפני שהוא יוצא לכולל.

אף פעם הוא לא הפסיד את ההסעה לכולל!!!

פתאום הוא התחיל להישאר בבית.

בהתחלה אמר שהראש שלו כואב, ואחר כך שחסר לו כמה שעות לגמור איזו דירה שהוא הבטיח לתכנן, ואחר כך לא יודעת מה, כל מיני תירוצים שונים.

פה ושם גיליתי שהפסיד תפילת מנחה. לא האמנתי. הייתי בטוחה שהוא מתפלל בסלון.

אבל הילדים אמרו לי מזועזעים: "אמא, אבא לא התפלל היום מנחה... וגם לא אתמול".

משהו בהופעה שלו גם השתנה.

הוא גם נעשה קריר ומרוחק. בהתחלה אליי, אחר כך גם לילדים.

פתאום התחיל לעשן, (מה שלא קרה עד עכשיו! כמו שאני מכירה אותו, הוא לעולם לא היה נוגע בסיגריות!!). פתאום לועס מסטיק...

יום אחד שמענו אותו מדבר בטלפון ופתאום צוחק בצחוק פרוע וקולני שמתאים לאנשים גסים וברבריים.

תבינו, בעלי היה איש לא פשוט כלל וכלל. הוא היה כותב ספרים שלמים של חידושי תורה.

הוא היה מוסר שיעורים בליל שבת בבית הכנסת. מוסר 'חבורות' שכל הכולל מתלהב מהם!

הוא הצליח להרשים בדבריו את האברכים ושאר רבנים! הוא היה תלמיד חכם ממש למופת!

אבל היום... לא חידושי תורה ולא חבורות! כל מה שמעניין אותו זה להוציא רישיון ולקנות רכב.

הילדים שלי הגדולים, כבר קלטו איפה אבא שלהם מונח... רק אני עדיין לא. אולי כי הייתי עיוורת או שעוד לא רציתי להבין מה קורה איתו מרוב פחד וחרדה, אבל לבסוף גם אני הבנתי זאת בצורה הכואבת ביותר...

כשעזב סופית את הבית, ולא חזר אליו יותר!!!

לא מתאימה לו משפחה כמו שלנו. הוא אמנם אוהב את הילדים אבל רוצה אותם כמותו... הם קוברים את עצמם באדמה מבושה.

אני, עצמי, עברתי משבר... בכיתי ובכיתי כמה שבועות בלי הפסקה על בן זוגי, על בעלי השקדן והצדיק... 'מי הרעיל אותך? מי הרס אותך? כמה שמרת על העיניים שלך... כמה הייתה חשובה לך הקדושה, הצניעות והטהרה... איך יכול להיות שככה נפלת אל שיא התועבה והפריצות? איך לבסוף הצליחו לשבור אותך? איך זה יכול להיות...??!!'

בעלי זרק מאחורי גבו את כל שנות לימודו בישיבה ובכולל, את כל חידושי התורה שלו והשיעורים שהיה מוסר, את כל עבודת המידות והחשבון נפש שלו בינו לבין הקב"ה...

והפך להיות חילוני קיצוני!!!

אבל זה לא הספיק לו. את הבן שלי מוטי – בן ה–12 – הוא הצליח לקלקל. הבן שלי החליט שהוא הולך איתו. הלב שלי התפוצץ... למה? למה לא הבנתי שהוא מנסה לקלקל אותו? לפחות את מוטי הייתי יכולה להציל בזמן... אבל כעת כבר מאוחר! מוטי בידיים שלו. נער חילוני כמוהו.

אני ממשיכה לבכות עוד ועוד... החיים שלי נהרסו בהרס המר והאכזרי ביותר שאפשר. גרוע יותר ממחלה קשה, גרוע מיתמות ומשכול, גרוע אפילו... מהתאבדות. אין דבר מבייש יותר מאבא שהוריד את הכיפה...

ההורים שלו, אגב, נפטרו תקופה קצרה בזה אחר זה מרוב צער וכאב על הבן שלהם.

האחים והאחיות שלו (הגיסים והגיסות שלי) התרחקו ממני ומילדיי כאילו שהיינו מצורעים, כאילו שהיינו כמו איזה נגע שצריך לברוח ממנו כמה שיותר, כדי לא להיות קשורים אלינו.

וממה הכל התחיל...?

מקורס אינטרנטי "תמים" ופשוט באדריכלות פנים... כמה מודעות פרסומת בצדדים... וזהו! מכאן הגלישה היא ישר לגיהנום!

היום אני חכמה. היום אני מבינה שזה שונה מאוד מהטלוויזיה ששם עוד מחליטים לך מה יראו על המרקע... שם עוד יש איזה שהוא סינון... אבל באינטרנט, כל אחד מוביל את עצמו לאן שרוצה! ומתי שרוצה! שם אין מערכת ביקורתית שתסנן את החומר המלוכלך שזורם לשם!

בהקלקה אחת, מאבדים בבת אחת את כל היראת שמים! – וזה מה שקרה לבעלי!

אז הייתי תמימה. אז לא חלמתי עד כמה מקולל המכשיר הזה.

אני זועקת לכל מי שרוצה לשמוע: "היו עירניים! שימו לב עם מה אתם מתעסקים! אל תעיזו להכניס את האינטרנט הזה לביתכם! אני כבר איבדתי בעל ובן!"

במשפחת ס. עבדה האם בעירייה. היא עבדה במחלקה שבה רוב העובדות הן נשים חרדיות משלנו. היא קיבלה קידום ממשרת פקידה זוטרה לאחראית על האגף, ומשם החלו הצרות...

העבודה שלה הייתה בסביבת האינטרנט!!!

היא הייתה צריכה לפקח על העובדות שתחתיה, לעמוד בתיאומים עם גופי ממשלה שונים, לשלוח ולקבל. כל זה נעשה, כמובן, באמצעות הרשת.

אולם, כשיש הצלחה התיאבון גודל...

כדי להצטיין, היא המשיכה להשקיע שעות גם בעבודה מהבית, בשעות הלילה.

דבר אחד היא לא לקחה בחשבון...

האינטרנט, שממנו עבדה, לא היה מוגן!

לאט לאט, היא החלה לגלוש באותו מדרון מסוכן וחלקלק ונכנסה לאתרים אחרים שאינם קשורים כלל לעבודתה... היא נחשפה לכל הרוע והטומאה ששרצו באותם אתרים מלוכלכים.

זה משך אותה כמו סמים. היא לא שבעה ממה שראתה.

המראות שראתה שם שבו את ליבה, החלישו אותה מאוד מאוד וקררו אותה מכל הרוחניות שספגה בבית הוריה ובסמינר בו למדה.

את השינויים שחלו בה, היא הסתירה באומנות עד הרגע האחרון...

אף אחד לא היה מאמין, שהיא רחוקה עד מאוד משמירת התורה ומקיום מצוותיה.

איש לא ידע אפילו שהיא הפסיקה ליטול ידיים בבוקר. היא הפסיקה לברך על כל מה שהכניסה לפה. היא שתתה נס קפה עם חלב ואכלה שוקולד חלבי מיד אחרי שסיימה לאכול סעודה בשרית, בלי שום נקיפות מצפון!! יותר כבר לא בדקה את המזון מתולעים, את הכל הכניסה לסיר ובישלה מבלי לבדוק!! ואף לא שמרה על טהרת המשפחה...

איש לא ידע שהיא חיה חיים כפולים!!!

כל זה התגלה ביום שבו היא עזבה את הבית עם התינוק.

היא ניגשה אל בעלה ואמרה לו בתקיפות ובחוצפה: "תראה, החיים האלה כבר לא מעניינים אותי, אני חילונית לכל דבר! הדת ממש כבר לא מדברת אליי... אני עוזבת את הכל!"

בעלה היה המום. "מה?... מה?... על מה את מדברת...??"

"מה ששמעת... אני רוצה ממך גט. אני מעוניינת להתגרש!!"

הוא היה מזועזע.

"מה את צוחקת עליי?"

"לא! אני רצינית! אם תנסה לסרב לתת לי גט אני אפעיל את המערכת המשפטית נגדך!!"

הוא לא האמין שאשתו ככה מדברת אליו...

מה זה???... מאיפה העזות הזאת?? איך התהפכו היוצרות?? אותה אשה טובה נאמנה ומסורה, הפכה להיות חיית אדם שלא בוחלת בשום אמצעים!! לאן נעלמה כל העדינות שלה? לקום יום אחד ולשרוף את כל מה שבנו יחדיו במשך שנים בלי להניד עפעף???

זה היה נראה כמו חלום בלהות, אך לא, הייתה זו המציאות הכל כך מרה וכואבת.

בבת אחת התבהרה לו כל התמונה בשלמותה!!!

רק עתה התבהרה לו מסכת שלימה של כל מיני דברים משונים והתנהגויות מוזרות שראה אצלה.

שיחות טלפון מוזרות באמצע הלילה... יחס קר ונוקשה מצידה כלפיו... היעדרויות רבות מהבית...

הוא לא האמין שכל זה קורה אצלו, במשפחה שלו, אצל אשתו.

הוא נכנס למשבר רציני ושקע בצער איום ובבושה נוראה. אשתו – אם ל–7 ילדים!!! – עזבה אותו ככה בפתע פתאום באמצע היום, ועברה לגור עם אשה נוספת חילונית בדירה יוקרתית בקומה 27 של מגדל דירות. – היה ברור לגמרי, שהיא לא תעלה ותרד משם ברגל בשבת... אפילו מעלית שבת לא הייתה שם.

היא הפכה להיות כופרת גמורה!!!

הילדים לא רצו להכיר בה, אבל היא נלחמה על זכותה עליהם.

במדינה הזאת – שאיננה דוגלת בשמירת התורה והמצוות – השינוי המחריד הזה, מאשה חרדית לכל דבר לחילונית מוצהרת, עוד לא פוסל אותה מלגדל את ילדיה... הילדים הגדולים, מרוב זעם, לא רצו לראות אותה. הילדים הקטנים רצו את אמא שלהם. הם היו קטנים מדי כדי להבין.

הבית נקרע לגזרים. בין אב חרדי לאמא פוקרת.

מה עובר על המשפחה האומללה הזאת עד עצם היום הזה, אי אפשר לתאר.

תוכן העניינים

אצבעותי למלחמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה