סיפורים "גדולים" על אנשים "קטנים" · הציץ ו... נפגע!
"שלום וברכה!
אני בוגר ישיבה. למדתי בישיבה לפני כמה שנים ומשם המשכתי לישיבה גדולה כמו כל אחד.
לאחרונה נכנסתי לבעיה שתופסת לי את הראש, ואני לא יודע למי לפנות.
מהרבנים שלי בישיבה לא נעים... מההורים שלי עוד יותר לא נעים... וגם לא מהחברים.
חיפשתי רב שמצד אחד אני יודע שהוא מבין עניין, ומצד שני אחד שלא נמצא איתי ביום יום ואני לא נפגש איתו כל הזמן ונבוך.
וחשבתי אולי הרב יוכל לעזור לי כי ממש אני מחזיק מהרב וחושב ומקווה שתוכל לעזור לי.
אספר קצת על עצמי: הייתי נחשב לבינוני. לא הייתי מהכישרוניים אבל גם לא מהשוליים.
הייתי מאוד חברותי, אהבתי את כולם, והרבה החזירו לי אהבה. הייתי תמים מאוד, ולא ידעתי על הרבה דברים שהעולם הגדול מציע.
את הישיבה הגדולה התחלתי ברגל ימין. שטייגן (בהתלהבות)... חברותות טובות... הערכה מצד הרבנים... ממש התלהבתי שהכל הולך על מישרים.
יום אחד הלכתי עם חבר שהיה לו אייפוד (טאצ') והוא הראה לי תוכנה בשם "יו טיוב" שזה משהו עולמי, שכל אחד שיש לו סירטון מצחיק, מעלה את זה לרשת וכולם יכולים לראות.
לא הכרתי את הדבר הזה וחבר שלי אמר לי שזה מוכר וזה "ממש חזק"... "יש מלא קטעים טובים". ובאמת הסירטון שראינו היה ממש נחמד, וזכרתי את העניין.
כמה שבועות לאחר מכן הייתי משועמם בבית. פתאום נזכרתי בדבר הזה. לקחתי את האייפוד של אחי והתחלתי לראות סירטונים נחמדים... ולכל סירטון שהתוכנה נותנת יש גם קישור לעוד סירטונים באותו עניין.
בהתחלה הסירטונים היו מעניינים וטובים, אבל מידי פעם צצו כל מיני סירטונים שתמונת התצוגה שלהם הייתה קצת פרוצה... והיצר נתן את עצתו ואמר: 'תפתח, רק תציץ מה זה... ותסגור!"
האמנתי לו ופתחתי.
וזה באמת לא היה כזה גרוע, אבל זה נתן לי את האומץ לפתוח עוד סירטונים שתמונת התצוגה שלהם הייתה פרוצה. וככה המשכתי והמשכתי לתוך הלילה... עד שפתאום תפסתי את עצמי מסתכל על דברים שלא האמנתי שאני מסתכל עליהם!!! כיביתי את המכשיר והלכתי לישון בהרגשה גרועה ואמרתי לעצמי: 'יותר אני לא פותח את המכשיר המחטיא הזה!!'
זה החזיק בדיוק שלושה ימים.
היה לילה משעמם. אמרתי לעצמי, 'עכשיו אני מסתכל רק בצנועים!'
נכנסתי, צפיתי... וכמובן גלשתי גם בגרועים, וביותר גרועים, ובממש גרועים...!!! באמצע הרגשתי שאני עושה דבר רע, אבל העיניים היו "תקועות"... ניסיתי להזיז אותם והם לא זזו... והאצבעות רצות על גבי המסך מביאות דבר יותר גרוע ויותר... ואני בפנים ממש צורח שאני רוצה להפסיק! אבל שום איבר לא מקשיב לי! הפסקתי רק שנגמר למכשיר הבטרייה לאחר 4 שעות.
וככה זה המשיך עוד ועוד... וכבר כהה הרגש! מה שהפריע לי פעם, כבר לא מזיז לי היום.
אני נכנס לדברים גרועים כל כך, שנראה לי שגם אם הרב יחשוב על הכי גרוע... זה אפילו לא חצי!!! אני עמוק עמוק בתוך ביצה טובענית שאין לה סוף, ואני שוקע ושוקע...
אני עושה את הכל בלילה לאחר שבני הבית הולכים לישון, ואף אחד לא יודע עלי כלום.
אם אמא שלי הייתה רואה על מה אני חושב מתי שאני חולם, היא הייתה מקבלת התקף (חס ושלום) מפחד על הבן התמים שלה.
ועכשיו אני רוצה להגיע לנקודה שהכי מפריעה לי וזה: המחשבות.
מאז שנכנסתי למערבולת הבוצית הזאת – אין לי תפילה אחת בלי מחשבה פרוצה!!
פתאום אני אומר "עושה שלום" ואני שם לב שלא רק שלא כיוונתי מילה אחת, אלא גם חשבתי על דברים כל כך גרועים...
אין לי סדר אחד נורמאלי שאני יכול לומר שלמדתי בלי שאיזו אשה קפצה לי בין השורות.
פתאום אני תופס את עצמי בוהה לאיזו נקודה והמחשבות שלי רצות ומתפרצות.
אין לי לילה שאני לא שוכב במיטה ועולות לי מחשבות טמאות. דברים שעד לפני שנה לא ידעתי שהם בכלל קיימים בעולם.
ואחרי שהרב קורא את השורות, הרב בטח חושב שאני איזה פושטק, מופקע, שלא קשור לעולם הישיבות... אבל זה לא נכון! כל מי שיש לו שאלה בהלכה פונה אלי.
סיימתי כמה מסכתות בישיבה, ואני שואל שאלות טובות בעיון!! הרבנים מרוצים ממני ואפילו מתייעצים איתי על בחורים אחרים. אני לא שומע מוזיקה לועזית, בקיצור מבחוץ אני נראה בחור מצויין שיחטפו בשידוכים אבל בפנים אני רקוב ומתולע...!!
לפני תקופה אמא שלי הלכה לשמוע דרשן שספר ממש את כל המגרעות של האינטרנט.
היא חזרה הביתה מאוכזבת למה היא הלכה לשם. 'הרי זה לא קשור למשפחה שלנו כל הדברים הטמאים של האינטרנט?!'. ואני צעקתי בתוך תוכי: 'אמא, זה כן קשור אלינו!!! נראה לך שבגלל שאת לא יודעת, אז זה לא אצלנו?! מה את רוצה? שאני אסתכל בזבל הזה מולך???!!!"
בקיצור אני מבולבל. לא יודע מה לעשות. לא מצליח ללמוד בשקט. אין לי תפילה נורמאלית רק מחשבות טמאות. ואני יודע שלמרות כל זה, כשאני אגיע הביתה, אז במוצאי שבת בלילה... אטבע עוד ועוד...
אף אחד לא חושד בי. והרבנים לא מדברים מה אפשר לעשות נגד? מה התרופה?
וגם החברותא שלי לא יודע על מה אני חושב, כשהוא מנסה להסביר לי את דברי הריטב"א בפעם השלישית.
מה שמוזר זה, בהתחלה חשבתי שאני הפושע היחידי פה בישיבה, הרי הדברים כל כך גרועים מי יעיז להסתכל אם לא פושע כמוני??!! אבל פעם אחת, חברותא שלי באמצע הסדר נאנח...
שאלתי אותו: "מה קרה?"
הוא אמר לי, שלקראת בין הזמנים הוא נפל!
"מה פירוש?", שאלתי.
הוא אמר, שבתחילת בין הזמנים הוא שמר על עצמו לא להיכנס לאינטרנט והצליח, אבל בשבוע האחרון הוא הרס את עצמו בשביל כל החודש!! ועד עכשיו, המראות והמחשבות לא עוזבות אותו...
אני נכנסתי 'לשוק' של החיים שלי.
הבחור הזה היה סמל ודוגמא של שטייגן בישיבה... לא האמנתי שהוא יכול ליפול באינטרנט...!! זה ממש 'שבר' אותי לדעת שגם חזקים כאלו נופלים.
מאז גיליתי עוד שניים שלא הייתי מאמין שהם בכלל יודעים מה זה, וגם הם נפלו וספגו פגיעות קשות!!!
זהו.
פרקתי את הלב עכשיו כאן, ואני אפילו לא יודע מה אני צריך לשאול את הרב, יש מצב לעלות בכלל מהמצב הזה?!
איך אני שוטף ממני את המחשבות הטמאות האלו?
איך אני מוריד את הדחף לרוץ למכשיר בכל מוצאי שבת ובכל בין הזמנים?
הרב, אני זקוק לעזרה!! אבל אני לא יכול לדבר עם הרב כי אני לא רוצה שהרב יידע מי אני, אני אנסה למצוא רב שלא מכיר אותי וככה אני גם אהיה יותר פתוח לדבר איתו.
ומכיון שאני כבר בתוך הבוץ ויודע עד כמה חשוך פה, אני מתחנן אל הרב: "בבקשה! תעזור לבחורים בישיבה שעדיין לא טבעו! תעזור להם שלא יהיו נגועים! כי מי שכבר נגע בזה, קשה לו מאוד לצאת מזה!!!"
יש עשרות בחורים עם אינטרנט רגיל בבית ואני מכיר כמה שהיו במקומות גרועים מאוד באינטרנט, ובטח המחשבות שלהם רצות בדיוק כמו שלי, ובטח יש עוד הרבה שאני לא יודע עליהם (כמו שהם לא יודעים עלי). הרב יש לך את הסמכות. בבקשה תעשה משהו! תציל נפשות רבות ממוות רוחני גמור!!!"