אור ברסלב
אצבעותי למלחמה חלק ב' › בני 17 מחוברים למכשירים בטיפול נמרץ!!!

אצבעותי למלחמה

חלק ב' · בני 17 מחוברים למכשירים בטיפול נמרץ!!!

זהבה ושלושת הדובים

עורך תוכניות של מחשבים וטלוויזיות, מגלה סוד מקצועי:

כדי להשאיר את הילד (או את המבוגר) צמוד למסך, הם כל 14 שניות חייבים להכניס איזו סצנה של מתח או תמונת מתח... כדי שזה לא ישעמם אותם.

יצרני משחקי המחשב משקיעים מיליארדי דולרים, כדי לשלוט על ריכוזו המלא של הילד! צבעים... מוזיקה... תנועות... קולות... מסכים מתחלפים... אורות... הכל מרתק.

הילדים נעשים מאובנים במשך כמה שעות טובות! אי אפשר בכלל לדבר איתם!!

מה שזה גורם שכל הזמן הילד הזה נמצא במתח עצום... הרוגים... פצועים... דם... הוא צובר מתיחות ומתיחות ומתיחות... בלי סוף.

כשיש סכנה האדם נהיה בבת אחת עירני... ואפילו שהוא סחוט וגמור מעייפות.

מדוע?

יש חומר כימי – נקרא בשם אנדרלין – שמשתחרר לדם. החומר הזה גורם לאדם להיות במצב של עירנות ומתח. כשילד צופה במשחק או רואה סרט, תמיד הוא נמצא במתח! ובאותו זמן ממש חודרים אותם חומרים כימיים לדם, וזה גורם לילדים כבר בגיל צעיר למחלות קשות!!!

יש היום בני נוער בני 17 שמחוברים למכשירים בטיפול נמרץ!!! כי כל הזמן הגוף היה מתוח.

ועוד דבר:

אומרים החוקרים: לילד יש אכזבה נוראית.

כיון שאחר צפייה בסרט או משחק במחשב, הילד חוזר למציאות האמיתית ובמציאות האמיתית אנשים לא טסים באוויר... ולא מחסלים שונאים על ידי יריות...

ואז מה קורה לילד?

אומרים החוקרים: הוא נכנס לתיסכול! לדיכאון! לעייפות! לחרדות! לכאבי ראש! הבריאות שלו נהרסת! וזה גורם, למה שאמרנו, שנערים בני 17 היום מחוברים למכשירים במחלקות לטיפול נמרץ!!!

יצא לא מזמן יחסית ספר שנקרא "הסם עם התקע".

חיברו את הספר הזה קבוצה של חוקרים בראשם פרופסור ג'ון קטל מאוניברסיטת פנסילבניה.

הם קיבלו תקציב גדול מאוד ממשרד החינוך האמריקאי. עשו את המחקר הכי מבוסס, הכי גדול, רב ההיקף והאיכותי ביותר... על 800,000 בני נוער!! עקבו אחריהם מרגע הלידה עד גיל 18.

הם רצו לבדוק את השפעת הטלוויזיה והמחשבים על ילדים כאלה.

התוצאה הסופית שיצא להם מאותו מחקר – שהשתרע על גבי 18 שנים טובות – היה חד משמעית... לזרוק את המחשב והטלוויזיה מהבית!!! הנזק שנגרם לאותם ילדי מחקר, היה איום ונורא.

פעם הכל היה ביחד. ומה היום...?

פעם, לפני 50 שנה, כשהיו ילדים הולכים לשחק יחד, הם היו משחקים ביחד.

המריבות, ההתקוטטויות, הבעיטות, השולם והברוגז... הכל היה ביחד.

זה פיתח, לטענתם של אותם חוקרים, את מרכז הדיבור של המוח! מה שגרם לילדים להיות יותר מוצלחים מבחינה תקשורתית.

ואילו היום...

במקום שהילד יריב עם אחיו, נותנים לו לצפות בסרט או לשחק במחשב.

היום ילד כבר לא משחק עם חבר שלו, הוא משחק... לידו.

במחשב הוא רואה עולם שאינו מוכר לו. הדברים עוברים מול עיניו במהירות שהוא לא מורגל אליה... אין לו שהות לעכל במוחו הקטן מה שעיניו רואות וכבר הוא עובר לקטע חדש מדהים עוד יותר... בליל של מראות... קולות... צבעים... מרצדים על המסך. הוא אמנם מרחיב את הידע, אבל בלי פרשנות, בלי הגנה, בלי ערכים מוסריים!!!

הילד הזה פשוט נהפך לקרבן של מחשב. וזה עוד יותר גרוע מהטלוויזיה!!!

ככה הם אומרים.

הוא לא מתפתח.

הוא נעשה פסיבי.

הוא מהופנט.

הוא מנותק.

אין הורדת פח.

אין ישיבה ביחד.

אין קריאה.

אין תקשורת.

אין דיבור.

אין כבוד.

אין כלום!

אותם חוקרים כותבים: "עכשיו אנחנו מבינים כמה חכמה השיטה היהודית, שילד צריך לדבר בקול רם, להוציא מילים, לשוחח, לחשוב על פתרון דברים, להתעמק... – הם הגיעו למסקנה: שאין כמו החינוך החרדי! הוא הטוב ביותר!!!

תוכן העניינים

אצבעותי למלחמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה