אור ברסלב
אצבעותי למלחמה חלק ב' › זהבה ושלושת הדובים

אצבעותי למלחמה

חלק ב' · זהבה ושלושת הדובים

העובר ראה את ההורים צופים באינטרנט!!!

אפילו סיפור לכאורה "תמים" "ונחמד" שאמא מספרת לילדים שלה כמו זהבה ושלושת הדובים... יכול להזיק ולהשחית את נפשו של הילד.

מה מסופר שם?

הייתה ילדה אחת, שהיה לה שיער גדול ויפה בצבע זהב, ושמה זהבה.

זהבה הלכה לקטוף פרחים ביער ולא שמה לב שאיבדה את הדרך. היא הרגישה לא טוב.

ואז היא מצאה בית שהיה שייך לשלושה דובים: אבא דוב, אמא דובה, ודוביבון תינוק.

היא הייתה רעבה. היא ניגשה לצלחת הגדולה של האבא וטעמה מהדייסה... אבל זה היה חם מדי, אצל האמא הדייסה הייתה קרה מדי... אצל הדובי הקטן זה היה בדיוק פושר והיא ישבה ואכלה.

לאחר מכן היא התיישבה על הכסא של האבא, הוא היה קשה מדי, היא התיישבה על הכסא של האמא הוא היה רך מדי, היא התיישבה על הכסא השלישי של דובי... והוא היה בדיוק נוח.

אחר כך היא הייתה עייפה ונכנסה לישון. המיטה של אבא הייתה קשה מדי, המיטה של אמא הייתה רכה מדי, והמיטה של דובי הייתה בדיוק בשבילה. היא ישנה עד שבאו הדובים... ואז היא ברחה.

זהו בערך הסיפור.

ועכשיו אנחנו רוצים לשאול את האימהות היקרות:

אם הילדה שלך מגיעה מהגן ואת מגישה לה לאכול אבל האוכל חם...

הילדה אומרת: "לא אוכלת, חם"

מה, לדעתכן, צריכה כל אמא נורמאלית לומר לילדה שלה?

"חכי עד שזה יתקרר! בינתיים תעשי פו..."

בזה האמא משדרת לילדה: "חמודה שלי, סיפוקים של החיים לא מתמלאים מיידית. תתאפקי!"

כך הילדה מתחנכת.

מה לומדים מזהבה ושלושת הדובים?

מה המסר העקיף שנכנס ישר לתוך התת ההכרה?

"זה חם, אני עוברת מיד לזה... זה קר, אני עוברת מיד לזה... היא רגילה לקבל את הסיפוקים שלה באותה שנייה שהיא רוצה!!!"

(אגב זה עוד אחד מהמינוסים הגדולים "שתרם" לנו האינטרנט הארור...

הוא הפך את כולם למפונקים!

כל דבר משיגים שם ב'קליק קלק'. כל דבר רוצים באופן מיידי! ב'און ליין'! כאן! ועכשיו!

תעיז רק להגיד לבן אדם כזה: "אתה לא מקבל את הדבר הזה עכשיו" ותראה מה יקרה לך...

הוא 'יקפוץ' עליך. אין לו שום מעצור בפני שום תאווה.

ואם הוא נשוי, זה פוגע בו גם באותם זמנים שעליו להיות מרוחק מאשתו.

היום הזמינות היא כל כך גבוהה, כך שבשנייה אחת(!!) אתה כבר מעודכן מה קורה בכל העולם.

אנשים נכנסים כל רגע לראות מה קורה? מה מדברים? מה נשמע? מה חדש? וזה פוגע בהם – חוץ מעבודת ה' – גם בתפקוד החיים הרגילים היומיומיים שלהם!!

אתה אומר לו: "נו, אז תשמע מה קרה מחר... מה כל כך בוער??"

לא, הוא לא מסוגל! הוא לא יכול להתאפק...

הוא חייב להתעדכן ב'און ליין' כאן! ועכשיו!

סיפר ראש ישיבה, שהיה נוהג לעשות ביקורי פתע באישון לילה.

"נכנסתי פעם ב–3:00 לפנות בוקר לישיבה, ואני רואה בקצה המסדרון בחור שמחזיק שפופרת של טלפון ציבורי.

הדמיון שלי התחיל לעבוד: 'מה בחור ישיבה ב–3:00 לפנות בוקר שומע בטלפון ציבורי?'

ניגשתי אליו מאחור, חטפתי לו את השפופרת מהיד והקשבתי... הוא שמע והקשיב על איזה גסיסה של איזה אדמו"ר... הוא לא יכל להתאפק עד הבוקר.

הוא היה מוכרח להשאר ער עד השעה הזאת כדי לדעת מה קורה!

כי מי יודע מה היה קורה, אם הוא לא היה יודע את זה כבר ב–3:00 לפנות בוקר??!!"

אבל כל זה במאמר המוסגר.)

דבר שני, מלמדים ילד יהודי להביט בצבע השיער של הילדה... מגרים לו את הדמיון לדעת איך זהבה נראית. מכניסים לו שטויות לראש כבר מגיל קטן להרהר ולחשוב איך נראית ילדה!!!

דבר שלישי, היא נכנסת לבית שלא שלה... היא אוכלת מדייסה שלא שלה... היא מתיישבת על כסא שלא שלה... היא ישנה על מיטה שלא שלה... מכניסים לו ארבע פעמים בסיפור, לתת מודע, שאפשר לגזול ואין בזה בעיה!!!

כמה מסרים שליליים – אנטי חינוכיים ממש – לומדים מהסיפור "הפשוט" ו"התמים" הזה לכאורה.

וזה רק מסיפור פשוט שאמא מספרת בפה לילדים שלה... ללא שום חיבור למחשב ולמסך!

כמה מסרים שליליים סופג ילד, בשעה שהוא משחק במשחקי מחשב ורואה למולו את הכל חי, צבעוני ותוסס??!!

"פגעתי בו"... "הרגתי אותו"... "חיסלתי אותו"...

במשחק מחשב רגיל, ילד הורג ומכה 3,000 פעם בשעה!!!

"פגעתי בו..."

"הרגתי אותו..."

"עצרתי אותו..."

"חיסלתי אותו..."

"ימינה! ימינה! ימינה! קפוץ, שמאלה, קפוץ, עצור!" – העיניים שלו תקועות במסך... כל כולו מרוכז במשחק שלפניו – "תתכופף, שמאלה, קפוץ... תירא בו! קח תחמושת כבידה, תפוצץ אותו! זהו. הוא מחוסל!" דם אדום משפריץ מפצעי המוות של החייל ונמרח על כל ה... מסך.

זהו. מוישי הרג עוד חייל נאצי.

במשך שעות ארוכות הוא יושב מול מסך המחשב ו'הורג' אויבים.

גם שעות ארוכות בעת הלימודים עצמם, הוא חושב על המשחק...

אומר המנהל הרב אשר זאב לוריא: "יש למשל תקליטור הנקרא 'סינקופטר'. המשחק הזה מפעיל הליקופטר ללכידת גנבים. הצופה מכווין את המשטרה לעבר מקום מחבואם של הגנבים, יוצר הפגנות, מתכנן כמה פושעים וגנבים יהיו וכמה שוטרים יש לשלוח לזירה, הוא גם יורה צרורות כדורים, הורג אנשים, וכך הופך הילד אחראי ל'מי יחיה ומי ימות...'.

או אם נקח לדוגמא תקליטור אחר. המשחק מתכנן עיר לפי תקציב שעומד לרשותו. גם במשחק זה יש הרבה שוטרים והרבה פושעים שיש לטפל בהם באמצעות התקציב. משלא נשאר כסף לשיפוץ הכבישים בעיר, נוסעות המכוניות בדרכי עפר – מה שגורם תאונות, הרוגים, ופצועים.

הילד, שהוא במקרה הזה "ראש העיר הקטן", מתכנן את כל אלו".

מה הפלא כשילד כזה מתרגז הוא מסוגל אחר כך לומר: "את המורה הזה צריך לחסל "בקונטרול בי"??"

הם לומדים להיות כאלה.

עד גיל 18 ילד נחשף למקרי אלימות קשים מאוד.

באמריקה, נכון להיום, יש רוצחים כבדים בגיל 12.

והכל כתוצאה ממה שהם רואים בסרטים ובמשחקי המחשב.

איך המפקדים האמריקאים מלמדים את החיילים שלהם להתמודד מול הטרור הרצחני?

הרי באופן טבעי אצל רוב בני אדם קיימת רתיעה ופחד ללחוץ על ההדק?

חייל נמצא במסוק – 50 מטר מעל הטאליבנים – והוא צריך להרוג אותם, איך עושים את זה?

פשוט מאוד:

עושים משחקי סימולציה (דמיוניים) במחשב ונותנים להם להרוג... ולפגוע... כמה שיותר.

ואז החייל אחר כך בשעת אמת לומד ללחוץ על ההדק בקלות.

ככה מכשירים אותם להיות רעים, קשוחים, אכזריים ואדישים לסבל!

הופכים אותם לרוצחים בפוטנציאל!!!

מילא הצבא מצטדק ואומר, "שזה לתועלת העולם... להדביר את הטרור... ולביטחון התושבים..."

אבל מה יצטדקו ההורים?

איזה תועלת יש להם כשהם מרשים לילדים לשחק בזה?

בתכל'ס הילד שלהם נהפך להיות רוצח!!!

"גם אתה באת להתאבד?! לא אצלנו!!"

שוטרים מקבלים או אמורים לקבל (לפי החוק) טיפול מונע, שהם – עצמם – לא יתדרדרו לפשע.

מכיון שהם מתעסקים עם פושעים ועבריינים שעות רבות במשך היום, כתוצאה מכך הרמה המוסרית שלהם נפגמת בצורה קשה, כיון שהם מושפעים ממה שהם רואים בחוץ.

אם בשוטרים – שהם לא ילדים קטנים, והמקצוע שלהם זה לטפל בפשע, והם עושים זאת לתועלת הציבור – ובכל זאת הם חייבים לקבל טיפול מונע שלא יהיו מושפעים... אז נחשוב רגע מה זה עושה לילד?

חוקרת משטרה אחת, הייתה 'תקועה' עם הילדים שלה הקטנים בעת עבודתה במשטרה.

לא היה לה ביבי סיטר לחקירות המשטרתיות שלה והיא רצתה לחסוך... מה עשתה?

היא לקחה את ילדיה הקטנים איתה למשטרה.

הילדים הסתובבו שם ושיחקו להם במחלקת המשטרה.

לאחר כמה שנים אחד הילדים שלה יצא רוצח!!!

האמא האשימה מאוד את עצמה. היא אמרה, שהיא חושבת שבגלל שבקטנותו הוא שמע תמיד במחלקת המשטרה על רציחות, אלימות, פשעים, וגניבות, אז זה השפיע עליו בתת מודע.

"אני הייתי פעם בניו ג'רסי", מספר הרב עמנואל תהילה, "בשכונה יוקרתית שנקראת "דיל".

המלון היה ממוקם במרחק של 200 מטר מהאוקיינוס האטלנטי.

איזה אוויר... כל הקיר מול הים, היה מלא חלונות מלמעלה ועד למטה. קיר שלם של חלונות.

אני מנסה לפתוח עוד חלון ועוד חלון, ולא הולך. אני לא מבין למה? הרי יש ידית, יש חלון, והחלון לא נפתח!

אני עולה על כסא, מנסה לבדוק למה זה לא נפתח... מתברר שהם הבריגו בברגים קטנטנים את החלון למסגרת ולכן אי אפשר לפתוח!

ירדתי לפקיד הקבלה (כי אשתי שכחה לשים מברגה חשמלית במזוודה...) ושאלתי אותו אם יש לו איזה מברג או משהו...?"

הוא שואל אותי: "בשביל מה?"

"לפתוח חלון"

"יש לך מזגן", הוא אומר.

"מזגן יש לי ברכסים, אני רוצה את האוויר שבא מהאוקיינוס האטלנטי..."

הוא התעקש: "אתה יכול לרדת למטה וליהנות מהאוויר"

אני אומר לו: "אולי בכל אופן תן לי מברג אני פותח את החלון ומיד מחזיר לך!"

הוא הסתכל עלי בחיוך מלגלג. "תגיד לי", הוא שואל אותי, "גם אתה באת להתאבד?! לא אצלנו!! לך למלון הסמוך, שמה החלונות פתוחים!".

ילדים – בעקבות צפייה – חשבו שהם יכולים לרחף דרך החלונות החוצה כמו 'סופרמן'.

הם נפלו מכמה עשרות קומות ובזה הם מצאו את מותם האכזרי...

(מקרה דומה לזה היה, כשעשרות ילדים נמצאו כמעט חנוקים למוות במערכות ביוב באמריקה, בעיקבות סדרה הנקראת 'צבי הנינג'ה'... או שנדרסו בכביש וטבעו באמבטיה, בעיקבות סדרה הנקראת 'בילבי'.)

ילד חושב שאלה החיים. הוא חושב שזו המציאות.

סיפר אחד המרצים:

"יש לי קרוב משפחה, לא משנה מאיזה מקום בעולם. היה מכירת חיסול של דיסקים, הוא קנה 100 דיסקים לצפייה ב–80 דולר (80 סנט לדיסק). הכל היה משחקי מרוצי מכוניות.

יש דבר כשר יותר ממרוצי מכוניות?

הילד שלו התחיל לראות.

כעבור 3 ימים הוא כבר היה מכור לזה.

הוא הגיע לבית ספר, כל ילד שהיה עובר לידו... היה מקבל איזה 'פליק', מכה או בעיטה, מתנגש בכוונה... עד שכבר לא היה אפשר לסבול את זה.

המנהל התקשר לאבא ושואל אותו: "מה קרה לבן שלך? הוא השתגע...? הוא לא היה יכול ללכת כמה דקות מבלי להרביץ מכות מהצד??!"

האבא לא הבין. "אתה מדבר על הבן שלי???"

מה קרה? הוא לא היה כזה...

עד שהאבא תפס שהכל מונח בדיסקים!!!

מה הוא ראה שם כל הזמן? מכוניות מתנגשות אחת בשניה...

הבן שלו פשוט חיקה את מה שהוא ראה!!

האבא לא חשב פעמיים. הוא לקח את כל הדיסקים ועטף אותם במגבת, ריסק את כולם. וזרק אותם ישר לפח...

תוך שבועיים שלושה... התופעה נעלמה!"

פרופסור ג'ון קונבל מאוניברסיטת מילסקס מצא: ילדים נוטים יותר להתרגז... לצעוק... לדחוף ילדים אחרים... להרביץ להם... באותה מידה שהרבו לשחק משחקים במחשב.

האמא אולי חושבת, שבזה שהיא נותנת לילד שלה לשחק במחשב היא תשיג קצת שקט, אבל אחר כך היא "אוכלת" את זה בריבית דריבית!!!

היא באה אחר כך עם בעלה לשאול יועצי חינוך ומומחים: "למה כל הזמן הילד שלי רב ומתקוטט...? למה כל הזמן הילד שלי עצבני ומתוח...?"

תוכן העניינים

אצבעותי למלחמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה